שלום לכולם. אני נשוי בעל משפחה
בקשר מזה תקופה עם מישהי במצב זהה...

הקשר הוא מאוד חזק.עוצמתי ותלותי...
מצד שני הצדדים...כל אחד מהזווית שלו.

בתוכי פנימה אני רוצה להפרד.
אך מרגיש שאין בכוחי...

מחפש סוג של הוקוס פוקוס...
סוג של קיצור דרך...
שיאפשר את הפלטפורמה ליציאה מהקשר.

איזו מניפולציה...
סוג של דבר שיגרום לנו להפרד.

מודה.
אני מרגיש שאין בכוחי לצאת מזה בדרך רגילה.
ולכן מחפש עזרה במתן טיפ שיתן לי את הכוח לצאת מזה. או כאמור מניפולציה משנת מצב.

תודה.

מבינה לגמרי

מנסה כל הזמן להתחמק מלהיתקל בו.
הבעיה, שהפיתוי מאוד גדול!!
הוא בסביבה וכל נפילה הכי קטנה, יכולה להיגמר ב.... אם את מבינה למה אני מתכוונת.

לגמרי כך גם אצלי.
יש ימים שמרגיש לי שזה מאחורי. כמו איזו הרפתקה ששייכת לעבר . וימים שממש קשה לי ואני מחזיקה את עצמי שלא לכתוב לו.
אני זוכרת שאתם עובדים יחד וכפי שכבר כתבתי , לא יודעת איך הייתי עוברת את זה לו זה היה המצב אצלי. נראה לי שצריך כוחות אדירים.

כל יום אני קמה בתחושה אחרת.
יש ימים שאני מרגישה שזה מאחוריי ויש ימים שנורא קשה לי.
אל תשכחי שאנחנו עובדים באותו המקום אז אני נאלצת לפגוש אותו מפעם לפעם וזה לא מועיל לתהליך.

אולי בסוף זה ידעך מעצמו?
זה נראה לי הסיום הכי טוב

מניסיון?.....

נשמע נורא אבל זה עוזר מאוד.

תצחקי, אך היו רגעים בהם חשבתי שבאמת זה מה שאני צריכה.
מישהו אחר, כדי לשכוח ממנו...
נשמע נורא

את צריכה ריבאונד

הוא התקשר השבוע....
הקשר לא אינטנסיבי.
נראה לי שמאוד נגמר לו ממני וזה מוריד גם לי.
בינתיים חייה בשלום עם עצמי...
מבינה אותך בקטע של הציפייה. אני כבר לא מצפה ממנו לכלום!! כשאת לא מצפה, 50% מהבעיה נפתרה.
שבועיים זה המון! את אלופה!

מה שלומך?
איך צלחת את השבוע?
אנחנו לא בקשר כבר כמעט שבועיים.
מצד אחד אני מרגישה יותר טוב. לא מצפה לכלום, לא מתאכזבת, לא מרגישה שאני פוגעת במשפחה שלי, יותר מרוכזת בעבודה, יותר סבלנית לילדים.
מצד שני, רגעים של געגוע קשים

היי אנג'לה.
אני מרגישה שהמילה "גיהנום" היא קצת יותר מדי עבור מה שאני מרגישה. להיות עם בעלי וילדי , זה לא גיהנום עבורי. אבל כן יש משהו בסוף השבוע שהופך את זה ליותר קשה. אולי זו היציאה משגרת העבודה, האינטנסיביות עם הבעל והילדים, משהו באווירה, איני יודעת להצביע על מה בדיוק גורם לי לחוש כך.

נראה לי שסופי השבוע הם הגיהנום הקטן של כל מי שיש לו איזה עניינים בנישואים. תקועים יחד בזמן שכביכול אמור להיות זמן של כיף, מנוחה , רגיעה. אבל תכלס - כל מה שאת רואה מול הפרצוף זה את כל מה שאת מצליחה להשכיח מליבך באמצע השבוע עם העיסוקים. וזה ממש לא עושה חשק לעשות כיף. אז נראה לי שבסוף השבוע שלך, זה הכי מציאות שיש וזה ממש המקום הכי רחוק מהפנטזיה עם המאהב. מזל שאנחנו לא בחול - שם היינו מקבלים שני ימי חופש מלאים בסופש.

למה סופי השבוע הכי קשים?
למה עיני דומעות?
למה אני לא מפסיקה לחשוב עליו?
לאן אבדה לי שמחת החיים?
איך אדם אחד הפך את כל עולמי ובזמן כ"כ קצר?

איך אפשר לשתף את בן הזוג?
איך אפשר לומר , שמישהו אחר מוצא חן בעיני?
מה גם שבהחלה זה הרגע המתוק והפרטי שלנו...

אין לי ספק שהיותו רחוק כ"כ עוזר לי להתגבר עליו. ושלו היה קרוב היה לי קשה אלף מונים.
את תצטרכי להיות מאד חזקה.
הזכירי לעצמך כמה לא טוב לך במצב הנוכחי.
זה מה שאני עושה. מזכירה לעצמי כמה היה לי רע. וכמה הייתי אומללה כל החודשים הללו.

מכירה את המשפט "רחוק מהעין רחוק מהלב" במקרה שלי זה בלתי אפשרי כי הוא פה קרוב. זה מקשה מאוד על כל הסיפור!
אבל אני נחושה הפעם...
לא מגיע לי לסבול ככה.
לשמחתי, הקשר איתו מאוד שטחי מבחינת שיח וכו
רק הריגוש יחסר.

ואם השתמע מדברי שאני אחרי זה, אז ממש לא.
עדיין מאד קשה. הוא עדיין במחשבות שלי שעות וימים ועדיין קשה לי לחשוב על להמשיך בלעדיו.
רק נראה קצת יותר אפשרי

את תצליחי! אני בטוחה.
זה קשה . אני מרגישה שזה כל הזמן להפעיל את ההיגיון. ולהזכיר לעצמנו שזה לא עושה לנו טוב. וזה קשה גם , כי בלי זה פתאום מרגישים ריקנות ושמשהו חסר.
מחזיקה לך אצבעות.

אני נשברת פעם אחר פעם.
וסובלת כמו שלא סבלתי בחיים....
גהנום עלי אדמות.
החלטתי לנסות להתנתק שוב.
אני שמחה שאת מצליחה! זה מעודד מאוד

סליחה שלא השבתי.
אבל עכשיו, תשובתי כבר מעט שונה.
ואני בהחלט יכולה לומר שעכשיו, כעבור שבוע מההחלטה שקיבלתי ושהצלחתי לעמוד בה, אני מרגישה הרבה יותר טוב.
עדיין יש לי רגעים בהם אני מעט נשברת ומתגעגעת אליו (כו למה שהרגשתי איתו) אך כשזה קורה , אני מזכירה לעצמי כמה לא היה לי טוב. וכמה הייתי לא מאושרת. וכמה מעט קיבלתי ממנו.
מקווה שהרגשתי תמשיך להשתפר. וגם שלך.
(הקושי הוא דווקא יותר במה שזה עשה לזוגיות שלי ...)

זה עצוב.....
למה את חושבת ככה?

הבנתי.
כמה לא פשוט.
אני, גם אם אוציא אותו מחיי לא אצליח להוציא אותו מליבי ומראשי.

הכל... כולל ריב לקינוח

שיחת טלפון? הרבה זמן... אולי שבועיים.
כשאת כותבת "נשברתי" זה אומר שהתקשרת/שלחת הודעה או שממש נפגשתם?

עכשיו זה רק עיניין של כוח רצון....
מתי דיברתם בפעם האחרונה?

המצב אצלנו הוא קצת שונה. לא רק ממך אלא בכלל. הכרנו לפני 20 שנה וגם אז אהבתי אותו לתקופה מסויימת. אבל התחלתי ללמוד והייתי רווקה וחופשייה וכל החיים היו לפני. והקשר פשוט דעך. וכשזה דעך, לא הבנתי בכלל מה עשיתי איתו. והרגשתי שביזבזתי את זמני. כיוון שהיה נשוי. וגם, כל מגרעותיו היו פתאום לנגד עיני.
והמדהים הוא שעכשיו ממש התאהבתי בו שוב.
ולגבי שאלתך, זו לא פעם ראשונה שאני מבקשת לסיים את הקשר הרומנטי ותמיד הוא אומר שהוא יזרום איתי ושהוא לא רוצה שיהיה לי רע. אני יודעת שזה נשמע כאילו לא אכפת לו אבל אני יודעת שכן אכפת.

כל הכבוד לך! אני נפלתי אבל מתחילה מחדש!
מה הוא ענה כשאמרת לו?

כרגע בנתק ממנו כמה ימים ביוזמתי, אבל כל יום שעובר עובר לאט מאוד....
מבינה מה שאתה עובר, גם ההוא תלוי בי ולהיפך.
צריך לזכור שזה פעילות כימית במוח שיכולה לשכוך אם נותנים לה... לעבור כמה קריזים והכל בסדר )

אני לא אוהבת מה שנהיה ממני וממש רוצה/חייבת לשנות..

התכתבנו. ואמרתי לו שאני לא מסוגלת להמשיך ככה. ואני ממש נחושה ושלמה עם זה הפעם.

נשברתי אתמול.... ואת?

מה שלומך?
הצלחת להימנע מלתקשר עם הבחור?...

סיוון הרי לדבריה מעוניינת להיפרד ממנו . אם הבנתי טוב.
אך קשה לו לעשות זאת למרות שהיתה רוצה.
ולמפות שלדבריה! מדובר כאן באהבה בעיקר מכיוון אחד...(שלה)
ולכן חשבתי שתראה לו את השרשור הזה...
ואולי יבין שמדובר בה...
או במקרה שהוא...מכיר....
ואז יבין (אולי)
שהוא צריך ליזום פרידה כיוון שלסיוון את הכוח לעשות זאת.

רק העליתי רעיון.

בדיוק!

מה היא בדיוק תראה לו? כמה קשה לה?
ומה הוא יבין?
לא הבנתי את הרעיון...

מה ז"א מזיז לו?
מה אנחנו נשואים? הוא חייב לי משהו?
בסופו של דבר, אין לי שום עיניין שיתאהב בי.
זה קשר בלי תכלית... משחקי אגו ושטויות.
עשה לי טובה גדולה. ככה הרבה יותר קל להשתחרר ממנו

נו....
אז תראי לו
כך יבין אולי.
ותיפרדו.
לא?

מה היה קורה אם היית מראה לו את השרשור הזה!
ומזדהה שזאת את?

או אולי לי מזדהה .אך נראה לו.

האם זה היה מזיז אצלו משהו?

אני בטוחה שלו לא הייתם עובדים יחד היה לך יותר קל.

הפורום הזה מדהים!
נותן לי תחושה שאני לא לבד.
אני מרגישה שאם לא היינו עובדים באותו מקום היה לי יותר קל להשתחרר ממנו. אני טועה?

והמנצחת מקבלת פרס.

יאללה רעיון טוב.
הפעם האחרונה שדיברתי איתו הייתה ביום חמישי...
אגב, פתחתי מייל עם שם בדוי
אם תרצי אתן לך את הכתובת ונוכל להתקשקש שם בפרטיות

מצויין. התחלנו.
שיהיה לנו בהצלחה
ושיהיה שבוע נפלא

תודה סיוון.
אני גם מקווה שאהיה חזקה השבוע ולא אשבר.
היום התאפקתי כ"כ לא לסמס לו.
כפי שסיפרתי, הייתי בעבר בשתי פגישות (עם שני מטפלים שונים) שלא המשכתי כי הרגשתי שאני מבזבזת את כספי ואת זמני. ובכל זאת, אחד הדברים שנאמרו לי נחרט בראשי. אותה מטפלת אמרה לי: "לעולם לא הייתי נכנסת לרומן עם מישהו שהוא לא מטורף עלי".
והם לא מטורפים עלינו. רחוק מכך. כך שאת כ"כ צודקת בכך שלא מגיע להם. וגם לא מגיע לנו לסבול כך.
אולי נוכל לספור יחד את הימים בהם נתאפק לא לסמס? אפשר להתחיל ממחר.
דורית כתבה כאן למישהו באחת מתשובותיה, שאם תצליח להתנתק למשך 60 יום תרגיש אחרת. אולי הרגשתנו תשתפר גם כשיעברו פחות ימים...

אני לא יודעת אם זה נכון. כיוון שהרבה פעמים כן יש משיכה ותשוקה בתחילת הקשר/נישואין, אך היא נעלמת עם הזמן. כך שמגיעים לאותה נקודה....
מה שכן, אצל הגברים זה כנראה אחרת. כמעט תמיד יחושו משיכה ותשוקה

"ואיך בכלל מחזירים את התשוקה שבקושי היתה שם קודם , לבן הזוג?"

אני לא יודעת מה יש לנו, שאנחנו מתחתנות עם גברים שאנחנו לא ממש נמשכות אליהם ולא נותנות חשיבות למשיכה מינית כחלק משמעותי בקשר. אני לא מכירה גברים שהיו מתחתנים עם בחורה שהם לא נמשכים אליה. אולי בגלל זה נשים בסופו של דבר הן אלו שיוזמות יותר גירושים.מה שמנסים להתעלם ממנו בהתחלה, מרים את הראש בשלב מאוחר יותר ותמיד זה בזמן הכי לא מתאים, כשכביכול הכל בסדר בזוגיות.

נכון. שבת בבוקר זה קשה. עם הבעל והילדים , שעדיין צעירים ודורשים תשומת לב. ואפילו בקושי יש זמן לברוח במחשבות...
וכן, גם אני די משוכנעת, ככל שזה ישמע מוזר, שזה יכל להיות גם מישהו אחר. לא הגבר המסויים הזה , הוא העניין.
ועדיין, זה קשה. ואיך בכלל מחזירים את התשוקה שבקושי היתה שם קודם , לבן הזוג?
אומר שהיחסים שלי עם בעלי דווקא טובים. אנחנו חברים טובים, הוא שותף פעיל לגמרי בגידול הילדים, מאד אוהב אותי ומפרגן לי . היו לנו שנים קצת מתוחות כשהילדים היו קטנים כיוון שזו שלישייה מאד קרובה בגיל ובאופן טבעי גידולם הכניס מתחים לקשר, אבל אנחנו נשואים 12 שנים ומעולם לא הסתכלתי ימינה ושמאלה ודווקא מעט לפני הרומן הזה כשהילדים מעט גדלו הכל היה אפילו טוב יותר

כמה קל להבין בראש. כמה קשה להתנתק עם הלב. וכמה קל היה להישאב פנימה וכמה קשה לצאת.
אחרי יומיים שהרגשתי חזקה יחסית , היום קמתי מפורקת ודומעת.
אשמח לעידודכם

בקשר לתשוקה... הייתה בעיני ובין בעלי תשוקה מטורפת בהתחלה. כמו אצל כלוםםםםם ללא יוצא מן הכלל זה דועך. זה טבעי והגיוני...
כל דבר בראשיתו, הוא מרגש ומלהיב.
אור אהובה, מבינה לליבך. אני יומיים שלושה חזקה ואז נופלת חזק לתהום ומתחילה לעשות טעויות.
הבטחתי לעצמי שהשבוע יהיה שבוע טוב! שהשבוע אהיה חזקה ולא אשבר.
אין ברירה.... ננסה עד שנצליח. צריך להסתכל קדימה. אנחנו כואבות וכתובות בגלל גברים שלא רואים אותנו ממטר. לא מגיע להם!

כן... שבת בבוקר זה קשה... המציאות מכה לך בפרצוף - כל מלוא כובד נוכחות הבעל והילדים נוחתת עליך ואז את מרגישה עוד יותר רע: רע בגלל שאת מסובכת ברשת של שקרים ורע בגלל שמקסים ככל שזה יהיה - בסיטואציה המשפחתית את תמיד קצת לא עצמך, תמיד קצת ממתנת, קצת מסתירה - ובסיפור שלך עם מיסטר ביג, את מרגישה יותר עצמך - נזכרת בגוף שלך, בתשוקה שיש בך, בחיות. אז בעצם... את לא אוהבת אותו כמו שאת אוהבת את איך שאת כשאת נמצאת איתו. את מתאבלת על עצמך - על התחושה הזאת, אבל התחושה הזאת קיימת - היא בתוכך - את אותו בן אדם. הרומן הזה הוא לא אהבת חייך כנראה אבל הוא שם לך מראה ופתאום את נזכרת בצדדים בך שהדחקת. אין לי עצה איך לגרום לך להרגיש יותר טוב, זה אבל לכל דבר ואת תצטרכי לעבור בגיא צלמוות הזה לבדך באומץ ולעבד את כל השלבים. תנסי לא לשים את הפוקוס על מיסטר ביג, אלא יותר על עצמך.

דברייך נכונים מאד.
אין לי ספק שמה שקרה לי קרה בתקופה של אולי סוג של משבר. למרות שאני לא כ"כ אוהבת את המילה משבר. עוד לפני הקשר עם הבחור הרגשתי שאני עוברת משהו. כך שאני חושבת שהקשר הזה מילא איזשהו חלל או פיצוי למה שהרגשתי באותה תקופה.
ואני גם מסכימה עם כך שלהתעסק במשהו אחר, בעל משמעות, שיהיה מרגש וממלא יכול לגמרי לעזור להתגבר על הקשר הזה.

כתבת מהמם!!
בהחלטת מאמצת חזק ללב את כל מה שכתבת כאן!! תודה רבה

מהמם!!! שבת שלום!

אחת השאלות בהן הייתי מאתגרת את עצמי בתקופה המסובכת הייתה - האם אני באמת אוהבת אותו או שאולי אבדה לי איזו משמעות בחיים או אתגר ועל ידי ההתעסקות (הדי אובססיבית) ברומן - בבעד ובנגד ובמה יהיה וברגשות אשם ופחדים וחלומות ותקוות והסתרה - בעצם מילאה לי את הראש ומנעה ממני להסתכל על עצמי ולבדוק מה אני עושה עם חיי. בוא נודה בזה - זה ממש ממלא הרבה זמן לחשוב על כל זה. ואז אין פנאי לבדוק את עצמי, את הנישואים שלי - אין זמן לשאול שאלות שהן באמת רלוונטיות לחיים שלי ולא תיאורטיות של :מה יהיה אילו...
יכול להיות שגם לכן זה לא יותר מתחביב, אבל המנגנון שלנו פחות קר משל הגברים - לרגשות, יחסים ושאיפות רומנטיות יש יותר משקל. המשוררת ווילר כתבה כבר לפני מאה שנה: "זה היה תמיד מאז ימי בראשית, ויהיה תמיד עד שהזמן יעצור מלכת: לגבר אהבה היא מצב רוח ולא יותר, לאישה אהבה היא חיים או מוות". אז אולי לא עד כדי כך - אבל יתכן שיעזור לכם להוציא אותו מהראש אם תכניסו לראש משהו אחר - איזה פרוייקט גדול שרציתן לעשות ודחיתן, חלום ישן ללמוד משהו. אתגרו את עצמכן - אולי בני הזוג שלכם יחשבו שזה משונה או מפתיע אבל בהתחשב האלטרנטיבה... אני מזכירה שוב שבמקרה שלי, למרות שהיו לי נישואים מושלמים על פני השטח, הם היו רדודים ביותר מבחינה רגשית ומינית ועם בעיות קריטיות שהתעלמנו מהם עד שכבר לא נשאר מה להציל. אז אני לא מצטערת על מה שקרה כי זה היה בזמן הנכון ובדיוק מה שהייתי צריכה כדי להתקדם בחיי. תזכרו שלפני שפגשתם בברנש הזה שהרעיד את עולמכן הייתן נשים לא תלויות, עם אופי וכוח והשגים ויש לכן את הכח גם להתגבר על הסיפור הזה. ובעיני הבגידה החמורה ביותר היא בגידה עצמית. אל תפנו לעצמכן עורף - אל תשכחו את עצמכן ואת מה שאתן רוצות לעצמכן וליקרים לכן בעתיד. כשתראי אותו בעבודה - הסתכלי לו "בלבן של העיניים" ותרגישי טוב טוב איך הרגליים שלך חזקות , על הקרקע, יציבות וזה משהו שאסור שילקח ממך.

אי אפשר לצרף קובץ אז רושמת לך אותו:

האישה מן הראי מוכרת לי.
אני יודעת מה היא אוהבת.
למשל דברי מתיקה
וקיץ.
אני יודעת על מה היא חולמת
ומקשיבה לשיחות שלה
עם עצמה.
היא מביטה עלי.
גם אני מכירה אותך לא מאתמול.
כמה תמימה את
אם את חושבת
שאת יודעת עלי את הכל.

שבת שלום!

ולגבי שאלתך לאישה במראה חייבת לשלוח לך שיר מקסים שמצאתי.
אפשר לצרף כאן קובץ/תמונה?

דורית, אשמח לדעתך.
מישהי אמרה לי שאני בכלל לא מאוהבת בו, אלא באהבה, בתשוקה, בריגוש שנכנסו לחיי.
האם יתכן?

את שואלת אם אני מקנאה לו?
זה בהחלט לא עושה לי טוב לחשוב שהוא מבלה עם נשים נוספות.

קורה לך שאת מסתכלת במראה ואומרת לעצמך, מי זאת האישה הזאת? אני לא מאמינה שאני בוגדת בבעלי!!! לאיזה שפל הגעתי!
אגב, יש לך רגשות קנאה כלפיו?

לגמרי היינו יכולות לשבת יחד על כוס קפה

השרשור המדהים הזה הוא השרשור החזק .הכנה והמלמד ביותר שהיה בפורום הזה. לדעתי.

מקריאה מעמיקה של כל! מה שנכתב כאן.
אני למד (גם מהמקרה שלי)
שבשורה התחתונה...
כולנו! מודעים בצורה מלאה למעשים שלנו...
ממש בצורה אינטליגנטית מעוררת התפעלות...
ממש אנו יכולים כבר ל...שכנע אחרים...
אבל רק לא את... עצמנו....

מסקנתי הלא מקצועית כמובן...היא שמדובר בהתמכרות של ממש.

ממש.

כמו נרקומן
כמו מעשן
כמו מהמר
וכו'

לדעתי. אין מסקנה אחרת חוץ מהתמכרות.

מאוד מעניין אותי
ולדעתי את כולם לשמוע את דעתך . מסקנותייך משנים של טיפול במקרים כאלו...

"מה עומד מאחרי ההתמכרות ההרסנית הזו?

תודה רבה.

ממש לא חשבתי לפרק את המשפחה.
חוצמיזה שאין לו שום רגש אליי וגם הרגש שלי אליו מוטל בספק.
גם במקרה שלי הוא אמר מראש שמחפש קשר קליל וממש לא מערכת יחסים.
האגו שלי נפגע כי תמיד חשבתי שאין סיכוי שהוא לא ישבה בקסמיי.

קראתי את המקרה של אנגלה כבר קודם.
הסיטואציה היא שונה.
אני בשום שלב לא חשבתי לפרק משהו.
גם לא חושבת שיכולנו באמת להיות זוג.

לא מדוייק.
מלכתחילה כל הקלפים היו על השולחן.
במקרה שלי זהו גבר שמבוגר ממני בלא מעט שנים (מעל 20) . ההכרות שלנו התחילה לפני 20 שנה אז אני הייתי בתחילת שנות העשרים שלי . וכבר אז הוא בילה עם לא מעט נשים במקביל למרות שהיה נשוי.
אבל אני, בגלל בעיה אצלי, חיפשתי ורציתי לקבל אהבה דווקא מהגבר הזה.
זו לא הרגשה של פראייריות . זו הרגשה אולי של טיפשות או תמימות.

מציעה לכן לדפדף עמוד שניים אחורה ולקרוא את השרשור על רומן סוער. יש שם תגובה של מישהי בשם אנג'לינה, ונראה לי שזה פחות או יותר יכול להראות לכן מה העתיד של הקשר וגם מה המשקל שנותן הצד הגברי לקשר הזה.

את מתארת בדיוק את המקרה שלי!!! ממש העתק הדבק...
אני זו שתמיד יוזמת... בשלב כלשהו הבנתי שאם אני לא מתקשרת או שולחת הודעה, הבנאדם יכול לא ליצור קשר מעל שבוע אם לא יותר!
אנחנו חלק מאוד שולי בחיים שלהם בעוד הם מלווים אותנו במחשבות 24/7.
ולגביי תחושת העלבון, זה ממש נכון! אני פגועה ממש! נתתי לו המון ובתמורה לא קיבלתי כלום.
אז למה כל כך קשה להתנתק??

זאת אומרת שהקושי שלך הוא ברובו! עלבון בעצם.
עלבון
על זה שההתאהבות היא בעיקר מצד אחד...
ועל זה שזה בכלל או כמעט...לא כואב לו! אלא בעיקר לך...
זה תחושה איומה של עלבון ושל פראיירית?

זאת בנוסף כמובן לענין עצמו...

אני כבר כמה ימים לא יזמתי תקשורת. ולרוב אני זו שהייתי יוזמת.
קשה לי , אך אני כל הזמן מזכירה לעצמי כמה המצב הנוכחי לא טוב לי. וכמה בעצם לא קיבלתי יותר מדי בקשר הזה.
הקשר שלי (ואולי גם שלך) שונה מחלק מהקשרים שתיארו כאן הכותבים כי אני יודעת שמהצד שלו לא מדובר באיזו אהבה גדולה. וזה בעיני, המצב הכי גרוע. כי גם הוא מביא לריחוק פיזי ורגשי בבית, וגם את לא מקבלת משהו במקום. במילים אחרות, מה שאני מקבלת מהקשר הזה לא מצדיק את המחיר שאני משלמת.
זה כאמור במקרה שלי.
אני מניחה שאם זה היה סיפור אהבה גדול משני הצדדים הייתי מרגישה אחרת ואולי פועלת אחרת.
ולמרות ההבנה הזו עדיין לגמרי קשה לי. כי אני הייתי שם לגמרי עם כל הלב.

סיכמת יפה....
מה איתך? עשית מהלך לניתוק? התחלת את תהליך הגמילה שלך?

אז אומר, שכנראה שכשיש בקשר מהצד אהבה אמיתית משני הצדדים , ובבית כבר לא טוב אז שווה לשקול לעזוב לטובת המאהב /מאהבת, אך כשהקשר מהצד אינו הדדי ברגשות שיש לשני הצדדים האחד כלפי השני אז כדאי לשים לזה סוף ויפה שעה אחת קודם.
ומסכימה עם דבריו של ח.פ. שלנו הנשים לרוב יהיה קשה יותר, כי אנחנו בדרך כלל נהיה שם הרבה יותר עמוק עם הלב.

לישי
הודעהעל ידי חן.פ » אתמול, 21:43

זה התחיל בתוך רצון לברוח קצת, מנקודת שפל ביחסים שלנו. אבל אז זה רק הדגיש לי כמה אני במקום הלא נכון. מה שאני הרגשתי זה שכל החלקים מתחברים בדיוק איפה שצריך - פיזית ונפשית. וזה היה כל כך טוב, תחושה של סיפוק ושלווה מצד אחד אבל גם סכנה ופחד מצד שני שבכלל לא אהבתי להיות בה . זה היה כל כך כיף להיות במחיצת מישהו שלא היה צריך להתאמץ להתחבר איתו. שזה פשוט צמח והתגבר בצורה טבעית ונינוחה. אני לא מתגעגעת לתקופה הזאת. למרות הקסם שיש ברומן מה שהכי רצינו זה ללכת יחד לסרט, זה להחזיק ידיים ברחוב וזה להתחבק ולתת נשיקה כשאנחנו נפגשים. הפגישות בדיסקרטיות לא סיפקו את הצורך הזה. חלמנו על לעשות יחד קניות בסופר וסתם להרדם יחד על הספה מול איזו סדרה בנטפליקס. סתם להיות זוג רגיל, אבל ביחד. היום זה ככה. זוג רגיל עם אהבה בלתי רגילה. עם מטען, עם החלטות קשות - אבל זה הכל שלנו, באחריותנו ואנחנו לקחנו בעלות שלמה על המעשים שבחרנו לעשות. זה היה שווה את זה. אבל זה לא המצב אצל כולן בשרשור הזה

ריגוש.
תחושת שווה.
אגו מלוטף ללא הפסקה.
סקס מטורף.
הכיף שבהענקה.
עולם מלא נסתר...
התאהבות.
ועוד

הריגוש, התשוקה, האהבה, העניין הזה שנכנס לחיים של שיגרה קצת שוחקת בבית בעבודה....
והאמונה שלא תיתפס

ונניח שהצלחתי להתנתק ולוותר על אותו רומן אסור, איך מחזירים את התשוקה לבן הזוג?
במקרה שלי התשוקה מעולם לא היתה גדולה והרומן הזה חיסל אותה לחלוטין

בראש ובראשונה הריגוש!! קשה לוותר עליו....
וגם כי קצת התאהבתי בו

מבקש מכל המשתתפים בשרשור הכנה הזה.
לענות בשיא הכנות!
ללא מילים גבוהות...
כל אחד מתוך המקרה שלו...
ההתמודדות שלו.
מה הסיבה שהוא נשאר ברומן אסור שיכול להגמר באסון?
אבל שיא הכנות!!

אשמח לשמוע גם ממשתתפים שבעבר היו בסיפור כזה ... והיום כבר אחרי.

לדעתי זאת שאלה מרתקת שיכולה ללמד אותנו וגם את המתמודדים בעיצומם של ימים אלו... הרבה על המניעים לזה...ולתת על ידי כך חומר לחשיבה נכונה. ואולי תקוה לצאת מזה.

זה המייל שלי
siva[email protected]
אור, את מוזמנת גם לשלוח הודעה אם תחליטי.
מ.ס מקווה שבעזרתך תבוא הגאולה

גדול...

הצלחת להעלות חיוך על פניי

סיוון שימי לב בטעות.. לא להתאהב ב מ .ס
בחיוך כמובן.

הכל טוב...

גם אני פיקפקתי ממש!! אני חושבת שלא הייתי מוכנה נפשית לניתוק מהבחור. עם הזמן אני מתגבשת ונערכת לקראת מילוט במקביל שמה כוחות בבית והבעל.

אפתח מייל חדש ואשלח לך.
מאוד חוששת

מודה שתחילה פיקפקתי במה אוכל להפיק מלקיחת חלק בפורום הזה אבל מודה שכעל שאני קוראת יותר, גם הרבה אחורה, אני לאט לאט מתחילה לקבל תמונה קצת אחרת על מה שאני עוברת ומרגישה. זה עדיין קשה, אבל כבר מרגישה שמשהו משתנה אצלי בחשיבה

זה כל כך נכון... אני תמיד חושבת לעצמי שהאנשים שסביבי בחיים לא היו מעלים על דעתם שאני עוברת את כל הסיוט הזה.
אני נראת תמיד קורנת ומחייכת ומבפנים הכל רקוב

אני טוען שלמרבית האנשים זה יכול לקרות זה רק עניין של נסיבות והזדמנויות...

למה אני בפורום הזה?
הפורום הזה ליווה אותי הרבה ועדיין מלווה.
אני לומד המון מהפורום הזה... לפעמים מחזק ולפעמים מתחזק.
מכאן, בין היתר,  למדתי ועדיין לומד שיש עולם ויש עולם תחתון... עולם של מאחורי הקלעים בדיוק כמו אצלי.
זה מדהים לכמה אנשים יש עולם שלם מאחורי הקלעים.

לגבי הזוגיות הטובה והמאושרת עם אשתך למרות הקשר שהיה מהצד

אני זקוקה לעזרה!! אני סובלת ומתייסרת כל יום!! הלב שלי בוגד בי. אני מסתובבת ימים שלמים עם תחושת מחנק ודמעות בעיניים

היי...
מכיר היטב את התחושה, לפעמים נדמה לנו שרומן מחוץ לנישואים מפיג את הבדידות בנישואים, בעוד שהמציאות הפוכה... הבדידות גוברת ושוברת שיאים חדשים.
קשה לי להאריך בדברים למרות שהנושא לא מפסיק אף פעם להעסיק אותי...תהיי חזקה!!
אם הייתה לי דרך לשתף אותך יותר הייתי עושה זאת בשמחה, אבל על גבי הפורום מעט חושש...

יש דרך שאנחנו יכולים לתקשר? 
חייבת עזרה שתשלוף אותי החוצה מהסיפור הזה

יכולה לשלוח לי מייל

אני יכולה לשאול, למה בעצם אתה בפורום הזה? אם סיימת את העניין ואתה שלם עם כך כפי שאתה אומר.לא מעבירה ביקורת. רק מסקרנות.

היי סיוון,

אם שני הצדדים הם ברי דעת וחשוב להם לא לפגוע אחד בשני, אז מבינים מהר ומכבדים.
בניגוד למשברים אחרים שהיו לנו, לא עשיתי שיחת סיכום כי הגעתי למסקנה שזה ממש מיותר.
זה היה כל כך חזק ואינטנסיבי שהדרך היחידה זה clear cut כאן ועכשיו.
ולא... אני לא עשוי מאבן, פשוט קיבלתי החלטה.
להיות על כיכר ההתלבטות זה סבל נוראי ... קבלי החלטה כאן ועכשיו.
אין כאן אהבה גם אם ממש נדמה לך... יש כאן תשוקה אדירה שניתן לשלוט בה.
יהיה לך קשה יותר,כאשה, לחזור לבעלך, זה הרבה פחות מרגש ומסעיר אבל תדמייני שבמרכז סלון ביתך כל המשפחה יושבים יחד מסביב לחבית חומר נפץ והלחצן לא נמצא אצלך !!! 
תחזירי את השליטה לידייך, היא לא אצלך כרגע.
אם תרצי, אוכל לסייע בשמחה... בהצלחה!!

היי...
אז ככה, אני גבר בשנות הארבעים המוקדמות שקורא את כל השרשור ומתקשה להאמין שהייתי שם לא מעט שנים.
אז כן... יש לי בעצם הכל: כסף, השכלה, ילדים מדהימים ואשה נפלאה ומעוררת קנאה. ובכל זאת, הייתי שם ובגדול הרבה שנים. למה?? לא יודע... פשוט התאהבות טוטאלית באשה נשואה, כמובן במסגרת העבודה.
בצניעות אומר שאני טוב ובעל מעמד בכיר, יחד עם שגרה מתסכלת הדרך לשם היתה קצרה וקלה.
לצאת מזה??? וואו... לקח לי שנים רבות כולל תפיסה מצד בעלה!! אבל מהר מאוד חזרנו לשגרה הסוערת בתחושה שאין עלינו.... הסקס, הבילויים, הריח, הטעם... מטורףףף.
בדרך כלל אני אדם ישר ומוסרי והעניין פשוט ישב לי על הלב עד שיום אחד פשוט הבנתי שלצידי עומדת אשה מדהימה שמגדלת במסירות ארבעה ילדים, עם קריירה משגשגת וגם נראית נפלא... אז למה בעצם ״לגנוב״ לה את החיים?
הניתוק בא ביום אחד ובאופן חד משמעי: לא רואה, לא שומע ולא שואל... ממש ככה!!
הזוגיות נפלאה מתמיד והחיים יפים.
גילוי נאות: לכן הנשים יהיה קשה הרבה יותר... למה?? כי כך אתן בנויות - נגעתן... נסעתן!!!
אז זיכרו: clear cut... כאן ועכשיו!!!
בהצלחה!!

וואווו מטורף!
איך הבחורה הגיבה לזה?? ניסתה להחזיר אותך? אתם עובדים ביחד?

שתהיי לי בריאים.

אני מתכוון בדיוק להיפך.
לא הבנתם אותי.

אני מעונין לעזוב את חברתי הנשואה איתה אני בקשר מטורף מזה תקופה ארוכה.

וכן!! מעוניין לחזור לאשתי!! על מנת לנסות ולשקם את הנישואין שלנו.

בהחלט אני מעוניין.

מה שכתבתי הוא שהיות ואני מתוודע וגלוי עם עצמי ואיתכם...שאני פשוט מכור לחברתי! (והיא אלי עוד יותר)
והיות שההגיון לצערי לא פועל כאן...

אני מבקש מכם עזרה במניפולציה מתוחכמת כל שהיא...שבא אתפוס את חברתי !! בשקר/הסתרה של משהו מהותי בקשר שלנו.. ואז אוכל בעזרת התפיסה...וההוכחה שהיא משקרת לי לקבל את האומץ הרגעי הזה שיווצר באמצעות הגילוי...שאגלה.
נכון.
אולי לא פייר...
אבל יותר!! לא פייר!! זה להמשיך במצב הקיים...

לסיכום...
חייב להפרד.
מבין הכל...
ולמרות הכל מתקשה מאוד.
וזקוק למניפולציה שתסייע ליצור מצב לפרידה.

תודה רבה.

מנסיוני שום מניפולציה לא עוזרת
אני ניסיתי הכל!! ממש הכרחתי אותו לדבר אליי לא יפה, להגיד לי מילים קשות ופוגעות.
יצאתי פגועה אבל חזרתי על 4 ומושפלת.
אצלי בשונה ממך הוא דווקא רוצה להתרחק אבל לי קשה בעיקר בגלל שאנחנו באותו מקום עבודה.
ברגע שאני רואה אותו אז הכל עולה לי וזה נוראי

ניר, ממה שאתה כותב כבר הגעת להחלטה שהקשר הנוכחי נגמר ואתה רק מחפש איך לפוצץ הכל ושהסיבה תהיה אשתך ... זה קצת חבל... וגם לא הוגן.... 
אל תחפש מישהו אחר שיעשה בשבילך את העבודה המלוכלכת. תתמודד עם המציאות, קח אחריות על הרגשות שלך, כדאי להיוועץ  בעורך דין טוב וצא לדרך.
ואם בכל זאת תרצה כח עליון, תמיד תוכל לשלוח חבר שיתקשר אליה ויעדכן אותה. רוצה שזה יהיה יותר קשה, תבקש שיתקשרו אליה עוד חודשיים לפני ראש השנה. מניסיון... זה יעזור לסיים את הכל...  תהיה רק בטוח שזה המסלול שאתה רוצה לצעוד בו. לא בטוח שתהיה דרך חזרה...

סליחה אם זה כן שיפוטי

קודם כל תודה עדי...ותודה לכולם כאן.
אני מוכרח לציין בכנות שמאז שהעליתי את השרשור הזה וקראתי את התובנות המדהימות שהועלו כאן על ידי אנשים נפלאים כמוכם ובלתי שיפוטיים! משהו קורה בתוכי . אני כל הזמן חושב על זה. וממש"מחפש "...את חברתי...כלומר מחפש את התירוץ לעשות פיצוץ... שיוביל לפרידה. כי כפי שכתבתי כאן
אני חש שאין בכוחי ובכוחה לעשות זאת בדרך הרגילה והאמיצה !
מודה פאק שלי.
ולכן אבקש שוב את עזרתכם במציאת התירוץ שידחף אותי לעזוב.
כפי שאמרתי אולי לתפוס אותה באיזה שקר וכדומה. ..
אני יודע שזה להיות מוג לב...לקבל אומץ מדחיפה חיצונית מניפולטיבית...אך מה לא עושים על מנת לקבל דחיפה לעזוב?... תודה.

ניר, תפריד בין הסיבות שמקשות עלייך לסיים את הקשר (הבגידה): אתה מציין שתי סיבות מאוד שונות. אחת זה ההתמכרות. ופה יש מה לעשות.
אבל השנייה, הפחד לחזור לחיים "אנמיים", כלומר אני מבינה שאינך מרוצה מהזוגיות שלך.
כדי לנסות לטפל בעניין הזוגיות, אתה חייב קודם כל לסיים את הקשר הבוגדני, להפסיק את השקרים, לצאת מההתמכרות.
עלייך לנטרל בשלב זה את הסיבה השנייה, מתוך אמונה שאתה הולך לעבוד על זה שלא יהיו לך חיים אנמיים: שעם אשתך או בנפרד, אתה לא ממשיך בחיים לא מספקים, ומוצא דרך לשפר אותם.
אבל הצעד הראשון הוא לסיים את הבגידה.
היינו במצב דומה. בעלי אמר שהוא רוצה לשפר וחפר על הדברים שהוא לא מרוצה מהם, אבל למעשה הסתיר ממני את המציאות, כך שלא משנה מה הייתי עושה, זה לא היה מצליח! אתה מבין? אתה גונב לאשתך את החיים, גוזל ממנה את הסיכוי שלה לאושר, להתפתחות, מרמה אותה, מעוור אותה למעשה. למזלי, במקרה שלנו היה מדובר על בגידה קצרה מאוד, אבל יש כאן אנשים בפורום שבאופן הזה נגזלו מהם שנים על גבי שנים! והם כלל לא היו מודעים לכך. ידיהם קשורות ועיניהם מכוסות, הכל קורה בזוגיות שלהם, במשפחה שלהם - אבל הכל בלי ידיעתם. בני הזוג שלהם יצרו קשרים מאחורי הגב, התקדמו, התפתחו, הגיעו לתובנות- והם נשארו בחשכה במשך שנים, עד שיום אחד הגיעה הפרידה כרעם ביום בהיר על ראשם. אתה חייב להפסיק את זה בכל דרך.
נקודה נוספת למחשבה: אתה אומר שאתה מבין את ההשלכות. אתה לא. לא באמת. אחד הדברים ששאלתי את בעלי אחרי כמה חודשים, היה איך לא היה אכפת לך שאני אפגע כל כך אנושות? תשובתו: לא היה לי מושג... ידעתי שתיפגעי, אבל לא שיערתי לעצמי את העוצמה. אם הייתי יודע אז את מה שאני יודע היום, לא הייתי עושה את זה בחיים.

לשלם את מחיר הבגידה , ועם מישהו שלא מטורף עליך כמי במקרה שלי ושלך , זה כבר באמת לא מצדיק את המחיר

אל תתבאסי.
שולחת חיבוק וחיזוק.
כמה הסיפור שלך והתחושות שאת מעלה מזכירים לי את עצמי...

 ניר, אני חושב שאתה צריך קודם כל לקבל החלטה ולא לשבת על הגדר. מה אתה באמת רוצה? למה אתה חושב שאם תפסיק תחזור לחיים האנמיים שלך? אם הקשר הנוכחי נגמר מזמן, אז עם כל הקושי תהיה גבר והגון, תסיים קשר נוכחי ותעבור לקשר הבא. רשמה כאן חן על החיים המאושרים שלה בפרק ב׳. יש דבר כזה ומגיע גם לך להיות מאושר . אני לא בטוח מהדברים שרשמת שזה מה שאתה רוצה... ולכן אם זה לא המצב תשקיע באשתך, אם תהיה כל כולך בקשר הקיים לא תרגיש שהחיים אנמיים...
וסיוון, עוד טיפ, נסי לשנות את הטרמינולוגיה , שפה מייצרת מציאות. החיים זה לא סקס והעיר הגדולה או חמישים גוונים. זה לא איך מפסיקים רומן סוער אלא איך מפסיקים בגידה ושקרים למשפחה שכל כך חשובה לך לצד קשר עם גבר שלא סופר אותך.
סיוון, זה כל כך חשוב לך לחתוך, כך שלמרות המעידה היום, אני באמת מאמין בך שתצליחי. 
וכן, זה קשה, הכל קשה אבל בדבר אחד אני בטוח ויודע לצערי מנסיון, שאחרי שהכל יתגלה, וזה יתגלה הקושי יהיה רב יותר. 
כולנו בני אדם וטועים לפעמיים, עם זאת שניכם פעילים כאן בפורום,  הגעתם לכאן במטרה לשנות, משתפים והתחושה היא שאתם בדרך הנכונה.ושוב ממליץ, לכו לאיש מקצוע שייתן לכם כלים להמשך. בהצלחה! 

לא ממש מעניין אותו.
לא כל כך מבינה מה הוא רוצה.
הוא רואה שלי קשה ושאני זאת שכרגע בעמדת חולשה אז הוא רק מתחזק מזה.

האם הוא מודע לזה שאת רוצה לעזוב?
או שזה לא מעניין אותו בכלל?
הוא רוצה סקס וזהו?

כולנו יודעים ומודעים להכל
התחלתי גמילה שהצליחה שלושה ימים.
היום פגשתי אותו במקרה ולאחר מכן שלחתי לו הודעה.
קיבלתי את מנת "הסם" שלי ועכשיו אני מבואסת מזה ממש

אני מוכרח להגיד לך שדבריך בקשר לאיך יראה הרגע...שאחרי ... בהחלט גרמו לי לחיוורון.
זה פשוט מצמרר עד אימה . עד מוות.

אתה יודע מה הבעיה?
וכאן הכאב הגדול?
שאת הכל!!! אני יודע.
הכל!!!
אבל ההתמכרות!!!
החשש מהיום שאחרי...
החזרה לחיים האנמיים...
גוברים!!!!!
על ההגיון הבריא והכל כך פשוט.

זה הברוך!!!


אשמח להמשך תגובות של כולם...

השרשור הזה ארוך. נמשיך את ההתכתבות בשאלה שכתבתי לדורית "איך להפסיק רומן סוער?"
כותבת לך שם תשובה למה ששאלת

אני מניחה שאת כמוני, בשנות הארבעים לחייך?....
האם במקרה שלך הוא עובד איתך ?

מודה שאני קצת חוששת. מהסיבה שבמדינה הקטנה שלנו עוד יתברר שאנחנו שכנות
ואני לא סיפרתי מעולם על הקשר הזה לאף אדם. גם לא לקרובים לי ביותר.
אבל, אם זה בסדר מבחינתך, אפשר להמשיך לשוחח כאן. לי לא מפריע לדבר כאן בפתיחות כיוון שהכל אנונימי

אולי נפתח מייל חדש וניתן אחת לשניה את הכתובת

באמת חבל.

חבל שאנחנו לא יכולות לדבר בפרטיות

נשואה עם ילדים. בעל מושלםםם, הכל על פניו נהדר.
גם אני הייתי בטיפול... 3 פגישות וזה לא ממש התרומם. צריך כוח רצון אדיר!
אפילו התחלתי ליטול ציפרלקס כי הרגשתי שאני נופלת לתהומות מאוד קשים.
יש בית וילדים ואני מרגישה רע שאני לא כל כולי בהם ושהראש שלי במקום אחר.
המאהב עובד איתך באותו מקום?

המאהב לא עובד איתי. למעשה לא חי בארץ. מגיע אחת לכמה שבועות. כך שאנחנו מתראים מעט (פעמיים-שלוש בכל ביקור). אני משלמת את המחיר הכבד של בגידה כשלמעשה גם לא "נהנית" ממה שבדרך כלל קשר כזה מציע.

תודה סיוון.
את נשואה? עם ילדים?
אני נשואה עם ילדים ובמשך 12 שנים ילדיי היו כל עולמי. לא עניין אותי דבר מלבדם. היום אני מרגישה כ"כ לא מאושרת.
ולצערי לא מצליחה לשאוב כוחות מכלום.
פעמיים הייתי בפגישה טיפולית מסוג כלשהו. לא חידשו לי כלום. כפי שכתב כאן ניר, מה שצריך לעשות ברור וידוע.

ניר ועוד אחרים שכתבו כאן. אני לגמרי באותה הסירה. כל כך מבינה. כמה קל להבין בראש מה צריך לעשות. כמה קשה ליישם.
8 חודשים שבהם מה שחשבתי שיעשה אותי מאושרת השיג בדיוק את ההפך.
ולכל מי שכתב כאן על המחיר שישולם במקרה והקשר יתגלה, המחיר משולם הרבה קודם. יום יום. שעה שעה. הבעל, הילדים , הבית. כולם משלמים את המחיר. ואני כמובן.
מה שמשגע אותי במקרה שלי, גם לא מדובר בהתאהבות גדולה מצדו. הוא מבוגר ממני ב-20 שנה. מנהל מערכות יחסים מהצד כבר שנים רבות. הראש לא מבין בכלל מה אני עושה שם. רק הלב מסרב להרפות.

את כל כך צודקת! נקלענו לצרה צרורה...
התחלתי תהליך של גמילה מהבחור.
כל יום שאין ביננו קשר הוא הצלחה מבחינתי...
גם במקרה שלי מדובר ב"מקצוען" שיודע לנטרל את הרגש. מבחינתו הוא ואני זה כיף וריגוש וזהו.
לי כמובן הרבה יותר קשה....
שואבת המון כוח והגיון מהפורום המהמם הזה

את כל כך צודקת! נקלענו לצרה צרורה...
התחלתי תהליך של גמילה מהבחור.
כל יום שאין ביננו קשר הוא הצלחה מבחינתי...
גם במקרה שלי מדובר ב"מקצוען" שיודע לנטרל את הרגש. מבחינתו הוא ואני זה כיף וריגוש וזהו.
לי כמובן הרבה יותר קשה....
שואבת המון כוח והגיון מהפורום המהמם הזה

לניר.
אם אתה מחפש לתפוס אותה בשקר...
שלח לה הודעה מטלפון אחר...
ותתחיל...איתה.... ונסה לגרום לה לשקר...

כן.

את באמת חושבת שבעל שאוהב את אישתו אהבה אדירה - כפי שכתבת יהיה מסוגל לבגוד בה?

חן.פ, תודה על ההתייחסות, ואני חושבת שהסיבה שזה לא נשמע לי מוזר מהכיוון שלך, הוא ששני הסיפורים שלנו, שלך ושלי, לא מאוד אופייניים.
מעטים הזוגות, לדעתי, שמצליחים להצמיח מסיפור כזה כואב - זוגיות נפלאה כמו שיש היום לי ולבעלי, או זוגיות נפלאה כפי שיש לך ולבן הזוג שעבורו עזבת את בעלך. אנחנו במיעוט לדעתי.
ובתוך סיפורי ההצלחה שלנו, שתינו מעידות על מחיר אישי רב, ועל פגיעה עצומה - בעצמנו או בסובבים.
אין לי ספק שאחת הסיבות שלא הצלחתם לשקם את הזוגיות הראשונה, גם במשך שנתיים של השקעה וניסיון, היא מכיוון שלא הייתם כנים עם בני הזוג שלכם ולא סיפרתם להם בזמן אמת על הבגידה. כך שגם אם נדמה לך שניסית להציל - הניסיון הזה לא היה שלם. (אני מציינת עובדה, שהמשכת להסתיר מבעלך את העניין וזה לא מאפשר, לדעתי, להציל את נישואייך. מציינת עובדה ולא שופטת - כי כאמור, ייתכן מאוד שכבר לא היה מה להציל בזוגיות הראשונה שלך, וכמו כן, התוצאה שהגעתם אליה בסופו של דבר היא טובה ורצויה).
לי אין ספק, אני בטוחה ב 100%, שללא גילוי הבגידה - הנישואים שלנו היו מתפרקים. זאת הקללה והברכה שלי, ואני מודעת לכך.
הנישואים שלנו לפני המקרה היו שונים משלך ושונים גם מסיוון ומהבחור שהעלה את השאלה בפוסט הזה. את מציינת מצב של מערכת יחסים גמורה שאין מה להציל בה. והם מציינים נישואים בסך הכל טובים ובגידה שנובעת ממה שנראה כמו שיעמום/שגרה. זה לא היה המצב אצלנו, הייתה לנו אהבה אדירה, טוטאלית, של פעם בחיים, חברות, הערכה והמון מה להציל, עם נישואים ארוכים ולא טובים. פשוט זוגיות לא טובה שלא הצלחנו לשנות לא משנה מה ניסינו במשך שנים רבות. שנינו שאפנו לשנות, דיברנו על זה, ניסינו הכל - כלום לא זז. רק הדבר הנוראי הזה עשה את המהפך, ואני מדברת על מהפך של ממש. לא סתם אמרתי שקיבלנו כל מה שאי פעם רצינו. יש לנו היום חיים מאוד מאוד טובים, בכל האספקטים. זה מטורף איזו השפעה יש לזוגיות טובה על הצלחה בכל תחום בחיים.
ולכן אני אמביוולנטית לגבי העצה של אנונימית, שיספר לאשתו על הבגידה.
מבחינתי מדובר בטראומה כל כך קשה, שאני לא מאחלת אותה לאף בנאדם בעולם וחושבת שמוטב לא לספר. מצד שני, אני כל כך שמחה שגיליתי, כי זה הדבר היחיד שהצליח לשנות את חיי.
אני חושבת שבמקרה שלהם, מכיוון שהזוגיות שלהם לא גמורה ויש להם תקווה, אולי לא צריך לספר, כי רב הנזק על התועלת.
וכמובן מסכימה איתך, שבשביל שעשוע, הדבר הזה לא שווה. לא את ההסתבכות ולא את הפגיעה.
לגבי השאלה תכלס איך לצאת מזה: תדבר עם האישה האחרת, תגיד לה שדי, תמחק כל זכר שלה בטלפון, באפליקציות, תמנע טכנית ופיזית אפשרות שאתה או היא תצרו קשר... וזה יהיה הצעד הראשון לסיים את ההתמכרות. בהצלחה.

את צודקת.
ואולי זה נשמע ממש אידיוטי ממישהו שבמידה מסויימת הייתה מהצד השני . אבל כשדיברתי על הניתוקים שהיו לנו לאורך הדרך, אחד מהם היה ארוך מאוד, שנתיים. הסיבה היא שלא רצינו להגיע למצב הזה - בו כולם נפגעים בשביל כלום. אם זה ככ חשוב לנו ובאמת לא רוצים להשאר בנישואים, אז לטפל בזה ולא היות לא פה ולא שם ולגרום לכולם לשלם את המחיר עבור שעשוע חסר תכלית. במקרה שלנו היה ברור שזאת אהבה, שמה שיש לנו בבית זה לא אהבה. חיינו ובכל זאת, שנתיים ניסינו בנפרד לבדוק מה אפשר עוד להציל. שנתיים בלי קשר בכלל. לא טלפון ולא הודעה ביומולדת ולא כלום.
מכל החלטה נפגעים. לכל דבר יש מחיר. אם אתם לא מוכנים לשלם את המחיר עבור מה שיש לכם מחוץ לקשר המשפחתי - תשאלו את עצמכם האם זה באמת חשוב לכם? כי אם זה רק שעשוע להפגת השיעמום זה לא שווה את זה. אם אתם בוחרים - לכו עם זה עד הסוף, ואל תתנו לאחרים לאסוף אחריכם את השברים. התמודדו עם הבחירה שלכם, תהיו שלמים איתה.

עונה לך מצידו השני של המתרס, כזו שגילתה על הרומן של בעלה לפני קצת יותר משנה. שנה מסוייטת של טיפול אישי לשנינו, טיפול רגשי לילדה וטיפול זוגי. זוהי נפילה לתהום ומכה אנושה לזוגיות ולאמון שאף רגש וליטוף לאגו לא שווים את זה.
חרדות, תסמיני פוסט טראומה, דיכאון שנעלמים רק עכשיו הם המחיר שאני משלמת. שלא לדבר על המחיר הנפשי של הילדים (בעיקר הגדולה שמבינה) ושל בעלי.

לדעתי, הצעד שעליו דיברת הוא לפתוח את הקלפים בפני אישתך. סודות סופם להתגלות. תתחיל לצאת מסבך השקר שבו אתה נמצא בכך שתאמר לה את האמת. אולי זו תהיה אפילו נק' זכות מבחינתך.
המון בהצלחה והרבה אושר ושלוות נפש

ניר וסיוון... אם כבר שאלתם וביקשתם עצה... אז הנה השני סנט שלי. אני מהצד השני של הסיפור... אז שנתיים אחרי שגיליתי את הבגידה, את השקרים האיומים, הכואבים, המשפילים... ואחרי שלקחנו את עצמנו בידיים, שיקמנו ובנינו מחדש את הזוגיות שלנו, אוהבת ואמיתית ועמוקה מאי פעם... אנחנו באמת הזוג הזה, שתמיד רצינו להיות, שתמיד חלמנו, הזוג שפעם היינו... רק אפילו הרבה הרבה יותר טובים. חלום. הזדמנות שמקבלים פעם בחיים להתחיל מחדש. בכל בוקר בעלי אומר לי תודהההה שלא זרקת אותי. ואני אומרת לו איזה מזל שבחרת להישאר.
ובתוך החלום הזה, אני מתהלכת בעולם חמישה אחוז בנאדם. זה הנזק הנפשי שאתם עלולים לגרום לבני הזוג שלכם, שתדעו. במשך שנה שלמה הייתי בדיכאון, הייתי האישה הכי פתוחה, שמחה, יפה ומאושרת בעולם - בבת אחת הדימוי העצמי שלי קרס לאפס, ואיתו התחילו חרדות איומות, תופעות פוסט טראומטיות כאילו עברתי אונס או אירוע טרור. פגיעה אמיתית בבריאות הפיזית והנפשית שלי, כמעט אפס שעות שינה, תפוקה של 10-20 אחוז בעבודה - בנתיים ללא שיפור. עצב שנמשך וכאב שלא מרפה, לפעמים יורד, בהדרגה, אבל תמיד כאן כדי להזכיר לי שאת הח $&* הזה אי אפשר באמת למחוק מחיי, אי אפשר לבטל, זה לנצח יהיה חלק ממני. מחשבות ספיראליות על איך צחקו מאחורי הגב שלי, איך נהנו על חשבוני, איך שיקרו ושיקרו לי בלי סוף, איך סיכנו את תמימותם של ילדיי, איך שיחקו ברולטה על שלמות המשפחה שלי. מבחינת התפקוד שלי בבית, בזוגיות, עם הילדים, במשפחה- הכל מעולה, טוב מתמיד. אבל רגשית אני מרגישה מנותקת במידה מסוימת אפילו מהילדים שלי, ומתפללת שאני לא אאבד גם אותם, כמו שאיבדתי כמעט את כל החברות שלי והחברים של שנינו, כי פשוט לא מצליחה לתחזק את זה.
אז הנה לכם. ואנחנו עוד זוג קסמים שהצליח להתגבר. אל תנהלו קשרים מאחורי הגב של בני הזוג שלכם, כי זאת פשוט סכנה אמיתית. ובכל רגע, בכל רגע, יכולה להתגלות. אי אפשר להסתיר כלום בימינו, הכל גלוי. ברגע הראשון שיעלה חשד והם יחליטו לבדוק - הם ימצאו. ומה שהם יגלו לא יהיה מה שאתם בוחרים לספר או לא לספר, הם יגלו הכל. וואו כמה שזה כואב. עוד נקודה למחשבה: ברגע שבן/בת הזוג של הצד השני יגלה... יש סיכוי שהדבר הראשון שהם יעשו זה לספר לבני הזוג שלכם. כך שאתם לא יכולים לסמוך רק על עצמכם כאן. אז בשם אלוהים, תסיימו את זה ותעשו כל מה שאתם יכולים כדי לא להשאיר עקבות- כי כל מילה, כל אימוג'י, כל אליבי וכל שקר שייחשף - כואב בפני עצמו כמו סכין בלב. בהצלחה.

המאהבת נשואה גם היא?
תקווה שהרצון החזק להיפרד יבוא ממנה.
זה מה שאני מאוד מקווה בשבילי.... יכאב אבל זה יהיה סופי ויעבור בסופו של דבר

בהחלט הצלחת להזיז משהו בלב שלי.
תודה

ניר וסיוון - אתם עדיין בשלב שאתם יכולים להחזיר את הגלגל לאחור...
לכאורה אף אחד לא יודע, ואתם יכולים להחזיר את השליטה לחיים שלכם.
בני הזוג שלכם, האנשים שאתם אוהבים יהיו הרוסים ושבורים , שלא נדבר על מה שהילדים שלכם יעברו. אני לא מבין למה אתם רוצים לשבור אותם.
נכון, אני בחרתי לא להיות שם ולכן אולי לא מבין. אבל אתם לעולם לא תבינו מה הרגשה של סכין בגב מהבן זוג שלכם. זו הטרגדיה הכי גדולה שיכולה להיות לבן אדם.
ריגושים, התמכרות, פרפרים, כייף ושאר הסיסמאות הם תירוצים שנותנים לגיטימציה להמשיך... כי זה חזק מאיתנו... אבל זה לא.
גם סמים יכול להיות כייף, גם קניות ללא הגבלה ובלי חשבון יכול להיות כייף, גם לא לעבוד ולהיות בחופש כל היום יכול להיות כייף אבל אתם לא שם, כי ברורה לכם האחריות שלכם לעצמכם,  לבני הזוג ולילדים שלכם.
שניכם מתנסחים בצורה רהוטה, נשמעים לי כמו אנשים רצינים, אני באמת מאמין שבכוחכם לשנות ולבחור במסלול שמתאים לכם - עם בן הזוג הנוכחי או עם החדש. זה לא משנה, אבל אל תחיו חיים כפולים.
והפתרון אם שאלתם... לכו לייעוץ שיעזור לכם להבין למה בכלל הגעתם למצב הזה, וייתן לכם כלים להמשך. 
כי מהרגע שהכל יתפוצץ...אין לכם מושג לאן החיים יתגלגלו ואז זה יכול להיות מאוחר מידי. באמת שמאמין בכם. בהצלחה!

אני מאוד רוצה לסיים את הקשר הזה.

פשוט מרגיש מכור
וחסר כוח לקום ולצאת מזה לבד בכוחות עצמי...ולכן מחפש פתרונות...
כמו לתפוס אותה בשקר ... ואז אקבל את האומץ לעזוב.
או לפחות יתן לי את הדחיפה האדירה לזה.

בשונה ממך, אני מאוד הייתי רוצה לסיים את הקשר עם המאהב...
מעדיפה לשמור על הבית.
לדעתי אחרי שתהיה בנפרד מהמאהבת (תקופה לא מבוטלת) תהיה יותר חכם.
שלא תגיע למצב שהחוקית זורקת אותך ואז יש סיכוי שתתחרט על זה ממש

חן.פ.
דעי לך /(כפי שאמרת באמת) שהסיפור שלך הוא לדעתי יוצא דופן.
ואני שמח בשבילך.

שאולי.
מוכרח לומר לך כפי שסיוון כתבה גם היא
שהתגובה שלך בהחלט נכונה . אמיתית. וגרמה לי בהחלט להרהור..
אבל לצערי (באמת)
הדברים שכתבת...בסך הכל הם ידועים לי...
זה הרי לא משהו חדש...
זה מחשבות שאני מתמודד איתם כל הזמן.!!!!!!!!!!!!!
אך כפי שכתבתי בהתחלה.
מבחינה שכלית אני מודע להכל.!!
(לסכנה. למוסר שמושחת יום יום.לעוול. בעיקר לסכנה)
אך כפי שכתבתי וגם סיוון כתבה.
זאת התמכרות ממש. כפי שמעשן סיגריות מבין הכל...אך אינו יכול להפסיק... כך גם אני.
האמן לי אני לא טיפש(אולי כן) בוודאי לא עיוור...
אגב זה חלק מהכאב שלי...שאני מודע להכל!!

ועקב כך אני מרגיש (אולי בטעות)
שרק התערבות חיצונית ומשנה מציאות...
תעזור כאן.

אתן דוגמה קטנה .
מדינת ישראל יצאה למלחמת ששת הימים ששינתה את המציאות.
יש דיפלומטיה שיעילה בצורה חלקית (בפרפרזה דיפלומטיה פסיכולוגיה. הגיון.)
ויש מלחמה בפועל. פיזית שמשנה את המציאות בשטח...
ולשם אני מכוון
וזה אני מתכוון...
לעשות משהו(אולי לגרום לה לשקר לי...ואני יתפוס את זה....)
שישנה את המציאות ...כמו ההסבר שלי לגבי המלחמה...
הרי אם אתפוס אותה בשקר ...זה יערער ביננו את האימון והאמינות המוחלטים שיש ביננו היום.
דבר שיוביל להתדרדרות דרסטית במערכת היחסים ביננו.
ואף לפרידה מהירה.

יתכן מאוד שאני טועה.
אך מרוב חוסר אונים!!
כבר חושב לכיוון הלא פייר הזה.

אשמח מאוד להמשיך לשמוע עוד תגובות.

נ.ב
הפורום הזה כל כך מדהים.
ברמה גבוהה מאוד.
ללא פגיעות אישיות...

תודה לכולם.

אתה השקרן ואותה אתה מנסה לתפוס על שקר?
למה זה הופך אותך?
שקר אחד שלה יפרק אתה הכל? בטוח?
הכל כבר מפורק. השקר וההסתרה חיים ובועטים ובך התחולל שינוי. מתי הגברים יהיו כבר גברים?
קח א ח ר י ו ת. תבחר! אל תנסה להטיל דופי באחר כדי לכסות על הבגידה שלך.
ללב יש סיבות, אבל... יש דרך לעשות דברים, ואת הדרך רק אנחנו בוחרים. והדרך שלך היא לא הנכונה בעיניי.

תגובה מאוד שכלית ויש לציין גם נכונה.
פשוט ליישום? ממש לא
אם לא היית שם, לא תבין

ניר וסיוון, לפי מה שהבנתי אתה רוצה לעזוב את המשפחה וסיוון רוצה לעזוב את המאהב.
אז בתור מי שהיה בצד השני, הקושי שאתם חווים הוא כלום לעומת הגיהנום שבני הזוג שלכם יחוו כשיגלו, והם יגלו...
כן, זה כייף לא לקחת אחריות ולעשות מה שרוצים... חיים ללא גבולות... סקס סוער מתי שרוצים... אפשר למחוא כפיים שהצלחתם בכיבוש וחוץ מבני הזוג שלכם אתם מחוזרים על ידי עוד אנשים.
אבל תקחו בחשבון שלכל שבת יש מוצאי שבת ובסוף תדרשו לקחת אחריות על המעשים שלכם שנוגעים גם במשפחה שלכם וגם במשפחה של הצד השני לרומן.
אם המשפחה שלכם חשובה לכם, תשקיעו את כל האנרגיה בתוך המשפחה ובבני הזוג שלכם ותתקנו את מה שלא טוב. ושיגרה זה לא תירוץ... בא לכם לגוון תגוונו בתוך הבית. 
סיוון את רוצה להפסיק? פשוט תעצמי עיניים ותחשבי מה יקרה כשהכל יתפוצץ... בהלם שבעלך יהיה בו, כשהילדים שלך ימררו בבכי וישאלו אותך למה אמא... 
לא חייבים להשאר בקשר שנגמר, חן שיתפה שהמאהב הפך לבן זוג מדהים יותר, אך ממה שכתבתם זה לא המצב או הרצון שלכם.
בנוסף לכו לייעוץ להבין מה בדיוק חסר לכם בזוגיות שלכם או בחיים שלכם שיצרתם לכם עולם לא בריא של שתי מערכות יחסים - כי משהו חסר שם.... בהצלחה.

מכירה את הלבטים האלו.
צריך להכניס את הראש חזק לתמונה....
1. במידה ותעזוב הכל ותהיה עם המאהבת, הרי ברור שבסופו של דבר הריגוש יעלם והסקס יהפוך לשגרתי. אין מנוס מזה...
2. האם היא בכלל תתגרש עבורך? לא בטוחה.... יש לך כוח להתחיל עם הבלאגן הזה? עורכי דין, מלחמות על רכוש וכסף, כאב וצער לילדים.
3.כל עיניין הבגידה התחיל אצלי והתרשמתי כי כך גם אצלך, בגלל שהחיים הזוגיים הפכו לשגרה. עומס מטלות, ילדים וכו'. רצינו קצת צבע, קצת עיניין, ריגוש.
בוא לא נגזים ונצער כל כך הרבה אנשים! נסה לחשוב על מה שטוב אצלך בבית ובזוגיות.
ראה את המאהבת החוויה שמכניסה צבע לחיים ובזה זה נגמר. כמו תחביב... אולי נשמע נוראי אבל אין דרך אחרת

לא חשבתם פעם על האפשרות שאולי זה באמת שווה לעשות צעד בשביל זה? שזה נכון לכם? שאולי התחתנתם בעבר עם הבן זוג הלא נכון מכל מיני סיבות והקשר החדש פשוט האיר זרקור על כל מה שבחרתם להכחיש כל השנים?
גילוי נאות: אני ובעלי התחלנו כרומן. שנינו היינו נשואים במשך עשור בממוצע יחסית בשלווה עם ילדים. כל מיני סיבות בנאליות הובילו להתחלה של הקשר ביננו , שהלך והתהדק. ניסינו במשך שנים להפרד, להקשיב לקול ההגיון ולפעמים היה נדמה שזה מצליח. אנחנו לא אנשים פזיזים והרווחה של כל הסובבים אותנו הייתה חשובה לנו מאז ומעולם. אבל, כנראה שיש דברים שקשה להסביר.
אחרי 7 שנים, של התנתקות, התחברות, הבטחות שלא נמשיך בזה יותר - היינו צריכים לקבל את המציאות שהיא שאנחנו לא יכולים להיות בנפרד.הפחד הגדול היה שהכל בסוף יתפוצץ ואז זה יהיה אפילו עוד יותר מכוער וזה לא מגיע לאף אחד. זה גם לא מגיע לנו - זה שאהבנו להיות ביחד לא אמר שאנחנו שונאים או מזלזלים בקרובים לנו. זה שהרגשנו שמה שיש ביננו יותר מתאים לא אמר שאנחנו אנשים רעים.
במשך שנתיים התחלנו לפרום את הנישואים שלנו, וכל אחד עשה את המהלך הראשון, אז אחרי זה הכל היה יותר ברור. היה לזה מחיר איכסבנו את ההורים ואיבדנו חברים, הילדים היו צריכים להתרגל למציאות אחרת. נכון - הלוואי שזה לא היה קורה ככה אבל זאת המציאות.
15 שנים אחרי זה וילדה משותפת יחד, אנחנו עדיין מאוהבים כמו בחצי הראשונה שהכרנו. השנתיים הראשונות היו גיהנום. המון האשמות והמון אי וודאות ושינויים וענייני כסף ומזונות וכל המתנות שמגיעות עם הליך גירושין (שהיה יחסית רגוע).
אבל החיבור ביננו, והידיעה שהלכנו עם הלב שלנו בשביל הזה ביחד - הוציאה אותנו מחוזקים וחיברה ביננו עוד יותר. אתם לא מתארים לעצמכם איזה הבדל : איזה כיף , למרות הקשיים, להכנס יום יום הביתה בשמחה. לא להשאר עוד שעה בעבודה רק כדי לא לחזור. להכנס למיטה לילה לילה - ובלי האינטנסיביות של ההתחלה, מודה - אבל להצמד, להתחבק ולהתנשק ארוכות ולא מיד לקחת ספר ליד או להרדם? אנחנו מסתכלים אחד על השניה עם ניצוץ בעיניים. אני מודה לאלוהים שזכיתי בהזדמנות להרגיש ככה ותהזדקן ליד אהבת חיי.
אני יודעת שהסיפור שלי לא משקף את הרוב. אבל אל תזלזלו ברגשות שלכם ותגידו "זה סתם". כי אולי זה ממש לא סתם. אני יודעת על פי התגובות של דורית שהדיעה שלי לא פופולרית. שצריך לעבוד על הזוגיות בבית, על תקשורת, על מיניות. אבל מה עושים כשפשוט אין חשק? כשמרגישים שזה לא מתאים, שאין אף מטפל שיכול לשים בלב אהבה ומשיכה אם היא לא שם? ברור שיש לכל החלטה מחיר ואין בחיים שום החלטה "מושלמת". הירידה ברמת החיים שחשבתי שלא אשרוד אותה , בסוף לא השפיעה עלי כמו שחשבתי. זה נכון שכבר אין את השפע שמספקות שתי משכורות מלאות וטובות. אבל גיליתי שהרבה ממה שהייתי מבזבזת היה בשביל "לפצות" את עצמי על הדברים שוויתרתי עליהם. לחזק את המחשבה וההרגל שלש סיבה לשמור על שלמות הבית וחשבון הבנק. מאז שאני בחיי החדשים, אם אני נוסעת לחול פעם או שלוש פעמים בשנה, אם אני קונה בגדים פעם או 4 פעמים בשנה, לא משנה לי כל כך. אני מספקת לילדי את הטוב ביותר, נהנת מכמה דברים שחשובים לי ובעיקר מרגישה עטופה, מסופקת, מוכלת ושלמה עם עצמי. אין לזה מחיר.

אנחנו 5 שנים, לא 15 שנים יחד.

לפעמים משתלט עלי רצון עז לעזוב אבל כאמור אין בי את הכוח לעשות את זה...
ומתגנבת בליבי סוג של משאלה שאתפוס אותה בשקר או בגידה...ואז אוכל לעזוב...
מצד שני...רק המחשבה על זה שהיא באמת תעשה לי את זה....הורגת אותי וקורעת אותי .
החיפוש אחר הדרך המהירה. והכביכול קלה על מנת שאוכל לעזוב...
הורגת אותי.
מצד אחד רוצה לעזוב.
מצד שני מתקשה לעשות זאת ...
ובכלל זה מייחל לדבר חיצוני...אובייקטיבי שיסייע לי ליצור עזיבה עקב התערבות חיצונית.
ומשנת מציאות...

רק דוגמה אחת לחיבוט נפש.
יש עוד הרבה...

זה שאתם לא עובדים באותו מקום זה מעולה!!!!
במקרה שלי, עובדים באותו מקום וזה פשוט סיוט. אין לאן לברוח

מעניין אם יהיה למישהו איזה טיפ טוב.

מי שלא חווה...לא יבין.

גם אני חש ככה בדיוק.
הגוף כואב
הלב כואב

לדעתי יש כאן תופעות של התמכרות.
ממש כמו לסמים .סיגריות וכדומה

אתם עובדים באותו מקום?

בעיניי זה פשוט סיוט.
מחכה שהכל כבר יהיה מאחוריי.... לפעמים מרגישה שהלב שלי ממש פיזית כואב.
התמכרתי אליו

זהו בעצם מאבק שכל /רגש.

אנסה לבטא מספר תחושות של הרגש.

1. אגו מלוטף ללא הפסקה
2. ריגושי שיא
3. פחד מי יבוא אחרי...
4.תחושות כיבוש
5. מים גנובים ימתקו
6. להנות...מכל העולמות
7.חשש ענק איך יראה היום שאחרי...
8.פחד מהתמודדות בתחושות שכול ואובד
9.אהבה ענקית בסופו של דבר שאאבד.
10.שיחות נפש עד לעומק הנפש שאאבד

ועוד ועוד...

מול כל זה עומד ניצב השכל!!

אוי...
וזה כואב!!!

אוי...
על זה נאמר "החטא ועונשו..."

לכאורה אתה/את אמור/אמורה להיות שמחים ומבסוטים על חגיגה... בשני העולמות...
אבל ממש ממש לא כך הוא!!

יסורי נפש מלווים אותך 24 שעות.

אני נמצאת במצב דומה, קשה מאוווד לצאת מזה. ניסיתי מספר דרכים.... הכאב קשה מנשוא.
הראש רוצה לחזור הביתה אבל הלב מסרב לשחרר