בקשר שנמשך 10 חודשים מחוץ לנישואין.
עם גבר שכלל לא חי בארץ. מגיע לבקר כל כמה שבועות. לציין שהקשר לא הדדי. אני נפלתי חזק מה שנקרא. ואצלו, אני אפילו לא יודעת מה זה בשבילו. כי גם הרבה סקס אין כאן.
אציין שהוא מבוגר ממני בלא מעט שנים ולאורך שנים מבלה עם המון נשים, לעיתים במקביל.
מאז תחילת הקשר אני מרגישה שאבדה לי שמחת החיים. עסוקה רק בו. לא נהנית מלהיות עם בעלי וילדיי. שעד לקשר הזה היו כל עולמי. דבר לא עניין אותי מלבדם. מתרחקת עוד ועוד מבעלי שחש זאת ומנסה יותר ויותר להתקרב. אפילו ברמה של מעט חרדה.
מה קורה לי? מדוע אני מחפשת אהבה דווקא אצל הגבר הזה שלא יודע לתת אותה? שבגד באשתו לאורך שנים. שאני מודעת לחסרונותיו , ואת בעלי שכ"כ אוהב אותי אני דוחה מעלי.
אני ממש במצוקה מכל הסיפור הזה.

נראה שאת מחפשת ריגושים ולא מעניין אותך  כלל לדאוג לביתך את פשוט אדם בוגדני וחסרת ערכים מינימאלים  , אם את כל כך אוהבת מישהו אחר אז  קומי על רגלייך ותגידי לבעלך המסכן את האמת בפנים ,רצוי שתגידי לבעלך שזה סוף הדרך ויפה שעה אחת קודם  ,זה הרבה יותר יפה ומכובד 

אני תוהה מי אלו האנשים האלו שנכנסים לפורום כדי להטיף מוסר לאחרים .
או שמא זה אותו אחד שכבר שמענו כאן את חוכמתו שרק מחליף שמות?

אוי עידו, איזה מילים!
"אדם בוגדני וחסרת ערכים מינימליים".
ממש התרגשתי. ממש.
כל הכבוד! סוף סוף קול ההגיון הגיע לפורום לבער את הפרענות שהולכת פה! אנשים חושפים בכנות את מה שהם מרגישים. אין אין אתה קלעת בול
-" לכי, קומי על רגלייך וכולי..." עצות מעשיות, מאירות עיניים.
ובאמת - אולי קום אתה על רגליך ותלך מפה.
חזור לחייך הטהרניים, המושלמים והזכים. חבל שתבזבז את כל התובנות האלה על חוטאים כמונו

תודה לך

לכי תסתכלי במראה ותראי כמה את אשה חלשה וערמומית שלא מסוגלת לשלוט בעצמה בזמן שיש לך בית לנהל את מנהלת את עצמך בפורומים בגלל איזה גבר שגר מעבר לים , גברת אור או איך שקוראים לך השקר הכי טוב זה האמת לכי "לבעלך" ותגידי לו את האמת בפנים לא בושה להתאהב באחר ,הבושה זה לבגוד

לך תאכל גבינה ומים קרים. זה לא מקום לאנשים מתוסכלים שהנשים שלהם בגדו בהם ובא להם לבלבל את המוח לאחרים.
ביי מותק

אנחנו לא באירן פה זה ישראל מדינה דמוקרטית כל אחד יכול להגיב ולרשום מה שבא לו גם אם זה לא כל כך מוצא חן בענייך

לעידו או איך שקוראים לך
תגובותייך אינן ראויות להתייחסות.
ועצה אישית, לךתטפל בעצמך

את כנראה מחפשת אנשים כמוך כדי ליצור שיח בגידה ותמיכה , מי שלא מסוגלת להתמודד עם עצמה מחפשת תמיכה מאחרים כפי שאת בטח יודעת הפורום הזה הוא לא פרטי שלך ולא כל עצה חייבת להיות לרוחך

זו תהיה הפעם האחרונה שאני מגיבה אליך (גם אם תשנה את השם).
ה"עצות" שלך אינן עצות. אלו הטפות מוסר ממקום של כאב/תסכול/כעס על כך שבגדו בך.
אם אתה חושב שבמילותייך תתקן את העולם ותגרום לאנשים כאן להרגיש ולפעול אחרת , אתה טועה.
העצה שלי אליך, שוב, לטפל בעצמך. אז , לא תמצא את עצמך מבלה את זמנך בפורום הזה וב"תיקון העולם".
בהצלחה

חשבת ללכת לטיפול? אולי זה יעשה לך טוב

מה ההשערה שלך?

ואיך בכלל נוצר הקשר מלכתחילה?

כן תתגרשי מבעלך הוא לא צריך אתזה
פעם בוגדת תמיד בוגדת את מתאימה למערכתיחסים פתוחה תגידי לבעלך שהוא יכול לחגוגעם נשים כמו שאת עושה עם גברים כלבה

וואלה... יולי... שיחקת אותה.
לחגוג עם גברים, לחגוג עם נשים. למה לא? לחגוג זה טוב ושמח. ועם מי אתה חוגג? או שזאת את?
כנראה שהרבה חגיגות אין אצלך יולי האומלל, אחרת איך תסביר את הבוטות, התוקפנות והכאב שאתה מביע פה. ליבי איתך - בכל הכנות. רגשות, חולשות אנושיות, טעויות , תשוקות זה באמת הרבה דברים להתמודד איתם ואתה יולי היקר כנראה לא שייך לחזקים - אז אתה אומר "כלבה". זה בסדר יולי יקר, אנחנו מכילים אותך, קח כמה נשימות עמוקות, לך תמזוג לעצמך כוס מים קרים ולך לישון מוקדם. נפש בריאה בגוף בריא!

אור היקרה, בהתעלם מכל התגובות הנוראיות פה אני יכולה לומר לך שאני במצב דומה לשלך. אני כבר כשנה ושמונה חודשים "במערכת יחסים" מהסוג הזה ופשוט ביטלתי את החיים שלי לחלוטין. באותו אופן זה התחיל כקטע חברי ביותר ומשם התדרדר וכיום אני במצב שאני לא מצליחה להפסיק את זה. זה הורס לי את החיים בכל תחום אפשרי ואני מודעת לכל ההרס הזה אבל זה חזק ממני וככל שרע לי בבית ככה אני מחפשת את הקרבה יותר. אני יכולה להגיד לך וגם אני מרגישה את זה שהוא מבחינתו חי את החיים שלו, בנוחיות שלו, לא מוותר על שום דבר שעושה לו טוב. אני לעומת זאת תמיד מפחדת שאם אעשה משהו מסויים הוא יתרחק ממני ולא ירצה בקשר הזה יותר. אני נמנעת מדברים שאני חושבת שיוכלו לבאס אותו או לעצבן אותו. אני זמינה לו תמיד והעניינים מתנהלים רוב הזמן לפי הנוחיות שלו. גם לא יודעת מה קורה לי, איפה החוזק שלי שהיה לי פעם, הפכתי להיות סמרטוט בלי חשק לשום דבר שלא קשור אליו. אני מרגישה שאני הולכת ומתדרדרת וללא כוחות נפשיים לעשות לזה סוף. הרע כבר גובר על הטוב במקרה שלי, אני לא נהנית מהקשר הזה כמו פעם. לחכות לטלפון, לחכות שיסמס, לתהות אם הוא עם אשתו עכשיו, לפחד שלא ירצה יותר....זה עושה לי יותר רע מאשר טוב. אני גם אובדת עצות, מתביישת ושבורה. שיתפתי כדי שתדעי שלכל החכמים למניהם שאומרים "לי זה לא יקרה" יכולים להעביר ביקורת ולחשוב איזה בן אדם בוגדני ונורא את. אבל לא ביקשתי את זה ואני מניחה שגם את, זה יכול לקרות לכל אחד. מעיין מצב שנקלעים אליו והוא חזק יותר ממך אם לא עוצרים בזמן. בא י שמישהו יעשה לי ריסטראט למוח

תודה מירי יקרה!
כ"כ מבינה וכ"כ מזדהה!
גם אני , שמעולם לפני הקשר הנוכחי לא הסתכלתי ימינה ושמאלה (במהלך 12 שנות נישואיי), לא ידעתי למה אני נכנסת. אני מניחה שזה התחיל סביב איזשהו משבר גיל, אולי צורך בחיזור, בריגוש ואולי, הפתיע אותי כשקראתי קצת באינטרנט אבל מצאתי שיש קשר בין מוות של אדם קרוב לבגידה, ואצלי זה התחיל כמה חודשים אחרי שסבתי, שהייתי מאד קשורה אליה, נפטרה.
מאד מאד חששתי מזה בהתחלה אבל , כפי שכבר נאמר פה, הרגש חזק מהראש והמשכתי, ולאט לאט מצאתי עצמי מתאהבת לחלוטין באותו אדם. וככל שאני נשאבתי פנימה, כך הוא הפך פחות מתאמץ . הוא אינו אדיש אלי ודי נותן לי להכתיב את הפגישות שלנו (כשהוא בארץ , מתי שאני מבקשת אנחנו נפגשים) אבל הוא לגמרי במקום אחר מבחינה רגשית. אצלו זה הרבה פחות טוטאלי. ולכן גם יותר קל לו. הוא גם במקום אחר לגמרי מבחינת הגיל, ניסיון החיים וכו'.
אני לא יודעת מה יהיה. רק יודעת שחייבת לשים לזה סוף

אני חושבת שאצל גברים זה עובד אחרת. הם הרבה פחות עם הרגש בכל הסיפור הזה.
אצלנו זה פוגע בכל תחומי החיים. עבודה, בית, בעל, ילדים.
לא ציינת מה הסטטוס שלך מבחינת ילדים ובני כמה הם. אבל כשהילדים צעירים ודורשים טיפול אינטנסיבי ולך רע, יהיה לך גם נורא קשה לתת להם את מה שהם צריכים. מה שגורם לך להרגיש עוד יותר רע.
ואת צודקת, גם אני חושבת שזה עלול לקרות לכל אחד ואחת שנמצא באיזשהו משבר ולא משכיל לעצור את זה בזמן.

הסטטוס הוא כמובן נשואה פלוס שלושה ילדים קטנים. מה בנוגע לאשתו? יש לך התקפי קנאה בנוגע אליה? אם הם שוכבים? לגבי היחס שהוא נותן לה? אני מוצאת את עצמי מתעסקת בזה יותר מהרגיל. 
מחטטת בפייסבוק שלה, נלחצת מהמחשבה שהם ביחד עכשיו...

היי אור... מה איתך? יש חדש? משהו התקדם?

כפי שאת מבינה מהנאמר...
ואצלך?

אני דווקא מתקדמת.... הצלחתי להגיע לרמה כלשהי של ניתוק ריגשי. הרבה פחות שבויה שלו.... הרבה יותר קשה להשגה עבורו.
הרגשה מצוינת.... אבל אני לא שוכחת להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק כי המצב עדיין מאוד עדין.

וואוו סיוון! כמה משמח לשמוע!
אני החזקתי מעמד 3 שבועות ואז לצערי נשברתי כי ידעתי שהוא מגיע לארץ. אבל אני יכולה לומר לך מ-3 השבועות הללו, שזה נהיה יותר ויותר קל ככל שחולפים הימים . וכן, זו הרגשה נהדרת.
מחזיקה לך אצבעות!

.אני מבינה לגמריי למה נשברת!
עכשיו אתם בקשר? את שולחת לו הודעות כל יום?
אנחנו לא בנתק טוטאלי... אל תשכחי שאנחנו עובדים באותו המקום.
יצא שהתקשרתי אליו בעינייני עבודה והשיחה גלשה לשיחה אישית.
הוא התקשר אליי פעמיים שלוש על דעת עצמו כדי לקשקש.

היי מירי.
אכשהו פיספסתי את הודעתך.
לגבי שאלתך, כן אבל מעט. מצד אחד קצת מקנאה מצד שני מרחמת עליה. תחשבי על זה.
תקשיבי, אני בטוחה שאצלי וגם אצלך , עשינו לגברים שלנו אידיאליזציה מטורפת. אני בעיקר מנסה לשאול את עצמי על איזה חסך אצלי התיישב כל הסיפור הזה. משום מה מרגיש לי (לפחות אצלי) שזה לאו דווקא קשור לחסך בריגוש, רומנטיקה וכד'. אלא משהו הרבה יותר עמוק. רק לא מצליחה לשים על זה את האצבע.
מאחלת לך ולשתינו סופ"ש נעים, רגוע, שמח ונטול מחשבות מיותרות .

החיטוט בפייס של האישה.
כיום הרבההה פחות. זה הרגל מגונה שחייב להיפטר ממנו ומהר... מכניס סרטים לראש בנוסף לסרטים שכבר יש...
לזה צריך גמילה נפרדת... )