סופה של זוגיות ארוכת שנים

ברוכים הבאים לפורום "זוגיות במשבר"!
אתם מוזמנים לכתוב שאלות מפורטות בתחום הזוגיות, משברי זוגיות, טיפול זוגי, בגידות, חשק מיני וכד'.
תוכלו גם להגיב לשאלות ולפוסטים של שאר המשתתפים. אנא תנו כותרת לכל פוסט חדש, ואל תשכחו לשרשר תגובות נוספות שלכם כהמשך לפוסט הראשון, כדי שתיווצר המשכיות. אשתדל לענות על כל שאלה בהקדם.
חשוב לדעת שהתשובות באתר אינן תחליף לייעוץ זוגי מקצועי, וכל מי שפונה עושה זאת על אחריותו בלבד.
אנא סמנו אם אתם מעוניינים לקבל הודעה למייל שלכם על קבלת תגובה לפוסט שלכם

סופה של זוגיות ארוכת שנים

הודעהעל ידי הדר » 16 מרץ 2020, 09:52

שלום דורית
אני בת 48, בעלי בן 52. נשואים 22 שנים. יש לנו 3 ילדים, בני 19, 16 ו-9.
בשנתיים האחרונות הזוגיות שלנו במשבר רציני. זה התחיל מכעסים רבים שלי כלפיו בעיקר בשל התנהלותו כהורה, בשל התפרצויות הזעם שלו, ומצבי הרוח המשתנים. במהלך השנים הוא עזב שני מקומות עבודה מאד מוצלחים כי רצה להתקדם ולהרוויח יותר (הוא חכם וחריף ושאפתן ומוערך במקומות בהם עבד ועובד). בכל פעם עברנו טלטלה כלכלית ורגשית, דבר שערער עוד יותר את יחסינו.
הוא שהה בבית זמן ממושך והכל "ירד" לי בעקבות זה. הייתי מאד סבלנית כלפיו בתקופות בהן ישב בבית, אבל התסכול והכעס חלחלו והפסקתי לאהוב ולהעריך אותו. זה גם הוביל אצלי לחוסר רצון להתקרב אליו מינית. תקופה ארוכה קיימתי אתו יחסים ללא חשק, כי רציתי לרצות אותו, אך הוא הרגיש את הסלידה שלי ממנו.
לגבי הילדים, הבן הגדול בצבא, רחוק מהבית ובקושי נמצא. כעת יש בעיקר שניים בבית. הבן האמצעי גדל בצילו של אבא ביקורתי מאד, הוא היה ילד חסר בטחון ולקח שנים עד שפיתח חוסן. רק היום, בגיל 16, מתחיל ביניהם קשר טוב.
אנחנו עדיין ישנים ביחד אך אין בינינו כל מגע. אינני אוהבת אותו, אינני נמשכת אליו, הוא אפילו דוחה אותי. התנהגותו העצבנית מרגיזה אותי. יש פער גדול באופי ובהתנהגויות שלנו - אני אדם מאד רגוע, רואה דברים באור חיובי, היתה בי שמחת חיים, אני קצת מעופפת וילדותית לפעמים. הוא פסימי, רגליו על הקרקע, חם מזג, מסודר וקפדן. הוא נוטה להתעצבן מהר (כלפי כולם) ויש לו בד"כ הרבה ביקורת כלפיי. לפעמים אני ממש מחכה לרגע שיצא מהבית כדי שיהיה לי קצת שקט. כשהוא מגיע הביתה אני נהיית חסרת מנוח. מתחילה אווירת לחץ.
לפני כשנה שוחחנו על "המצב" והוא אמר שאנו לא מתאימים זה לזה, מאד שונים, שאפשר להמשיך לחיות יחד אך לחוד, ביחסים פוליאמוריים. אני בזמנו נחרדתי מההצעה הזו ואמרתי שעדיף כבר לא להיות ביחד בכלל. מאז לא קרה כלום.
אנחנו מתנהלים בבית כשותפים, מנהלים בית וילדים, שירותי כביסה ואוכל. ממשיכים לנסוע אחת לשנה לחו"ל עם הילדים. כאילו הכל בסדר. לא מדברים "עלינו" אלא על דברים בשוטף. חיים חיי פשרה, בודדים בתוך הזוגיות.
לפני שנה איבדתי את אחותי הצעירה למחלת הסרטן, היינו מאד קרובות ואהבתי אותה מאד. אחותי הותירה אחריה זוג הורים מבוגרים, ילד בן 7 ובן זוג. האובדן והאבל הגבירו אצלי את ההתכנסות העצמית, אין בי שמחת חיים יותר, התחושה שהחיים קצרים ורע לי ואני חייבת לעשות עם זה משהו. אני דואגת להוריי ולאחיין שלי שנותר ללא אמא וגדל עם אבא. מאז מות אחותי בעלי אינו ידע איך להתמודד איתי. הוא צופה בי לרוב מהצד .
אני עובדת במשרה מלאה והעבודה היא סוג של ריפוי ובריחה בשבילי, אני נהנית לצאת לעבודה ולפגוש אנשים נחמדים שמעריכים אותי ודואגים לי. בעבודה אני פורחת וכשאני חוזרת הביתה אני "נובלת", פרט לעיסוקיי עם הילדים שמרוממים את רוחי מעט.
לפני כשבוע בעלי כתב לי הודעת ווטצאפ מפתיעה - שהוא כבר זמן מה מתלבט מה לעשות עם הנישואים. שהוא אדם שזקוק לאהבה, חום ומגע. כששאלתי אותו למה הוא כותב ולא מנהל אתי שיחה רגילה הוא כתב שזה בא ממחשבה של רגע והחליט לכתוב לפני שיתחרט. הוא מרגיש שהפסקתי לאהוב אותו ונראה לו שהלב שלי נמצא כבר במקום אחר. המצב הנוכחי מדכא אותו .שאלתי אותו האם יש לו מישהי והוא ענה שלא ושהוא חשב שלי יש מישהו כי אחרת איך אני מסוגלת להמשיך במצב הזה.
הוא כתב שאנחנו צריכים לפרק ולבנות לעצמנו חיים חדשים. למצוא עו"ד אחד, שייצג את שנינו ביחד, עו"ד שיעשה את החלוקה וההפרדה בשיתוף ובהסכמה והוא יעזוב את הבית.
כתבתי לו בחזרה שאני מעדיפה לשוחח פנים מול פנים. ניהלנו שיחה יום למחרת. הוא שאל אותי מה אני רוצה. אמרתי לו שלא טוב לי, שאני עצובה. הרגשתי שהוא מצפה שאגיד שאני אוהבת אותו, הוא אמר שבכל זאת אנו יחד לא מעט שנים ואנו מתאימים וניסה לכוון לטיפול זוגי אך לא הייתי מסוגלת להשלות אותו, כי מבחינתי האהבה גוועה. אני יודעת שהוא עדיין אוהב אותי והיה רוצה לנסות, אבל זה חד צדדי.
לפני כמה חודשים הזמנו טיסה לכל המשפחה , כולל החייל, אך לאור המצב חשבתי שנבטל את הטיסה, אך הוא הפתיע אותי בכך שדחה אותה לחגים בתחילת השנה. וזאת יום לאחר שכתב לי שרוצה להפרד בווטצאפ. הוא מתעקש לנסוע בכל זאת כנראה כדי לא להפסיד את הכסף שכבר שולם. הופתעתי כי אם כתב לי שרוצה להיפרד אז איך אפשר לנסוע עכשיו יחד???
למרות הידיעה שפרידה תגרום לטלטלה כלכלית עבור שנינו אני חושבת שלחיות כך בחוסר אהבה והערכה זה לא חיים מלאים וטובים וגם שמזיק לבריאות .אני מעדיפה להיות לבד ובאושר מאשר ביחד ברע.
אשמח לדעתך ועצתך.
תודה



סופה של זוגיות ארוכת שנים הדר
16 מרץ 2020, 09:52
Re: איזה עצה ? דקל
16 מרץ 2020, 17:57
מוקדם מדי להכריז על סופה של הזוגיות דורית כהן
23 מרץ 2020, 09:10
Re: כן כן גם אני
23 מרץ 2020, 09:32
Re: אני
23 מרץ 2020, 10:45
Re: לא חושבת שזה סותר מישהי
23 מרץ 2020, 12:34

חזור אל פורום "זוגיות במשבר"

מי מחובר

משתמשים רשומים: Google [Bot]