היי זקוקה להכונה ועיצה מקצועית בדחיפות
לפני כשנתיים התחתנתי פרק ב' אני גרושה עם 4 ילדים( 2 מהם בוגרים לא גרים איתנו ) ובעלי אלמן עם 5 ילדים משפחה גדולה
ובשעה טובה לפני כשנה נולד לנו בן משותף
בתחילת הנישואין הכל הלך חלק גם הילדים דיי יסתדרו עם המצב החדש התנהגתי כמו אמא בבית בישלתי , כיבסתי, הסעתי לבית הספר וכו" אבל לאט לאט נוצר קושי להתרגל כל אחד לצד השני הילדים גם לא יסתדרו כל כך וכמובן שתמיד המשפחה של האם( שנפטרה )ברקע מסיתה נגדי ונגד ילדיי
לאחר כשנה וחצי בעלי דרש ממני לעזוב את הבית המשותף עם התינוק והילדים שלי בטענה שהוא מרגיש עמוס וזה לא נוח לילדים שלו וכדומה אבל ננהל זוגיות בשתי בתים כמה שאפשר
עם הרבה בכי צער ודמעות לא נותר לי ברירה
ועברתי לדירה קטנה מעופשת ו10 רמות מתחת לרמה שההיתי חיה איתו (בגלל שלא יכולתי להתחייב לשכירות גבוהה ההיתי חייבת להתפשר ) את כל המעבר ניהלתי לבד הוא לא התעניין לאיפה אני עוברת ולא עזר בכלום רק חיכה לרגע שאני יהיה בחוץ
ההיתי שבורה לגמריי לא הפסקתי לבכות ואני עם תינוק קטן למיותר לציין שכמעט לא לקחתי כלום מהבית וקניתי מוצרים בסיסיים יד שניה כיריים , מקרר וכו"
ככה חיינו 3 חודשים הוא היה מגיע אליי וליד כמעט כל יום לכמה דקות עד שעות ואני בגלל שאני פגועה מזה שנזרקתי מהבית שלו ונותרתי כל כך פגועה מילדיו לא יכולתי נפשית ללכת אליו
לאחר 3 חודשים הוא החליט שאני לא יקבל לעולם את ילדיו ולא יגיע לבית שלו ולכן הוא מחליט להתגרש ככה פתאום ....
כל הבקשות שלי לדבר על הנושא לקבל יעוץ מקצועי כלום לא עוזר הוא סגור על זה שהוא רוצה להתגרש
ואני חסרת אונים לא מצליחה לקבל החלטה האם להתגרש זה הדבר הנכון במקרה כזה או להמשיך להתחנן אליו שנגיע ליעוץ ואולי נצליח להשאר נשואים גם בגלל שיש לנו תינוק הלב שלי שבור וכואב האם שווה לי בכלל להתעקש או פשוט להבין שלהתגרש זה טוב גם בשבילי

לילך היקרה, עצוב מאד לשמוע את סיפורך...לי יש הרגשה שבעלך כבר החליט - אולי לאור הלחץ של ילדיו והמשפחה שמורחבת שלו - שעדיף לו להישאר לבד ולא להסתבך עם בת זוג שמגיעה עם הילדים שלה. אין ספק שזהו "תיק" רציני עבור אלמן עם חמישה ילדים משלו. זה לא כמו גרוש שגרושתו יכולה מידי פעם לקחת את הילדים ולחלוק איתו את האחריות ואת הקשיים. הכל עליו, כל האחריות לגידולם היא עליו! ובמצב כזה אני מאמינה שהוא חשוב בעיקר עליהם. וכאשר מופיעים קשיים ביום יום שלכם - הוא לא יכול להתמודד איתם. יותר קל לו לברוח מן הקשיים על ידי הפרידה. 
לדעתי מיהרתם לחבור יחד. (יכול להיות שאתם דתיים ולא יכולתם אחרת להיות יחד - רק באמצעות חתונה). חיבורים כאלו בין שתי משפחות יותר נכון לעשות בהדרגה ובזהירות, אם זה רק אפשרי.
מכיון שיש לכם ילד משותף - כדאי בכל זאת לנסות ייעוץ זוגי אבל לא ללחוץ יותר מדי. עושה רושם שבעלך ממהר לסלך אותך ואת ילדייך מן הבית כדי להקל על עצמו. הנוכחות של כל כך הרבה גורמים בתוך הבית פלוס תינוק שזה עתה נולד - זה היה עבורו יותר מדי. נראה לי שאין לו כוחות עכשו לחזור לזוגיות ולמשפחה המורכבת וזה כרוך ביותר מדי השקעה רגשית עבורו. 
אם יש ביניכם אהבה ומשיכה, יתכן שהפרידה לשני בתים יכולה לעשות טוב לקשר הזוגי ולאפשר לכם להתקרב בהדרגה זה לזו ולילדים להתרגל לנוכחות שלך. בעיני זה מאד טבעי שהילדים שלו יתנגדו שמישהי זרה תיכנס אליהם הביתה במקום אמא שלהם שבוודאי מאד חסרה להם. 
נסי להתייעץ עם איש מקצוע, (או עם רב או רבנית בהנחה שהניחוש שלי לגבי הדתיות שלכם נכון) שאת סומכת עליו.

אני בוכה כשאני קוראת את הסיפור שלך