דורית כהן, פסיכולוגית – ייעוץ זוגי

גלית היקרה, בצדק קראת לכך "טירוף חושים"!
את יכולה להשוות את מצבך למישהי שנכנסה למסיבה והתנסתה פעם ראשונה בסם שעשה לה ממש טוב. (טירוף חושים)...עד כדי כך שהיא רק על זה חושבת ומחפשת מתי תהיה הפעם הבאה שהיא תחווה את החווייה הנהדרת הזו. 
כי אם לוקחים את התופעה המתחוללת עכשו במוחך - זה בדיוק אותו דבר. הצפת אנדורפינים מענגת במוח שלך כל פעם שאת רואה אותו או חושבת עליו. ההבדל הוא שכאשר לוקחים סמים יודעים שיש כאן בעיקר נזק והתנתקות מן המציאות, וכאשר מתאהבים המחשבות הינן על התכונות הנפלאות של המאהב, ועל הדברים הטובים שיקרו לי איתו. מחשבות מאד מחשמחות ואופטימיות. נכון, זה מתערבב עם מחשבות על פגיעה בבן הזוג וסיכון לשלמות המשפחה.

רוב ההתאהבויות הללו מסתיימות במפח נפש אישי, כי סופן להיפסק ע"י אחד הצדדים שלא יכול יותר לשלם את המחיר, ואז ליבו של השני נשבר. נזק גדול יותר קורה כאשר הבגידה מתגלה ונחשפת ובני הזוג הנבגדים נפגעים קשות. חשוב לדעת: הפגיעה היא טראומה לכל דבר. אני מטפלת בזוגות שעברו בגידה ונפגשת בכל המקרים עם בני זוג שחווים שבר נפשי מאד קשה. דכאון, מחשבות אבדניות, נפילות במצב הרוח כתוצאה מכל "טריגר" שאיכשהו קשור למחשבות על הבגידה (אפילו דבר פשוט כמו צלצול מסרון שמגיע לטלפון של הבוגד/ת...).
ולחשוב שבמקרה הזה את היא זו שהיפלת את בן זוגך לתהום הייסורים הזאת. זו לא תאונת דרכים או אסון כלכלי או מחלה קשה, דברים קשים שקורים אנשים בחיים. זה מעשה שאת מחוללת במו ידייך.

מצד שני עוצמת החשק להתקרב ולחוות חוויות היא עצומה. 
לפעמים משהו שעוזר להתמודד עם זה בשלב בו את נמצאת זה פשוט לשתף על כך באומץ את בעלך. שיש לך מחשבות ותשוקה, שנדבקת בויורוס ההתאהבות. שאת מספרת לו כדי שיתמוך בך לעצור את ה"מחלה".
לבחון יחד איתו אולי חסר ריגוש בחייכם ואיך אפשר להכניס אותו?
ברור, גם לספר לו דבר כזה זה דורש אומץ, והוא עלול להיפגע, אבל תשאלי אותו האם הוא מעדיף את האלטרנטיבה, שדברים יתחילו לקרות מאחורי הגב שלו, שזה עלול היה להיות מאוחר מדי.
אני מקווה שתפסתי אותך בזמן וכי תפעילי את היכולות המחשבתיות שלך אל מול גדודי ההורמונים שמציפים אותך.

אני מאוד מאוד מודע לכל ההשלכות.
לכל מה שקורה..
לידיעה הפנימית שבגידה הוא קשר ללא מחוייבות עמוקה כשל נישואים...
ושבבגידה כל צד...דואג להראות בעיקר את הצדדים היפים שבו...
הכל ידוע...
אבל למרות הכל יש כאן אהבה אדירה
תשוקה אדירה
וחיבור חזק שנבנה לאט לאט עם כל קושי וכל משבר... והיום הרבה כאלו. ...
וזה .
כן...דווקא המשברים הם אלו הכי מקורבים נפשית... לקחת רגעים של גארבץ טיים...ולהפוך את אותם רגעים ממש!!! לחומר גלם לעצמה של הקשר!!! זה מקרה רגשית ונפשית בצורה שקשה להעלות על הדעת...
וכל זה יוצר קושי אמיתי להתנתק מאהבה כזו
ושוב...
הכל ידוע...
הכללללל.
אבל להתנתק ולעזוב זה כמו לקטוע אבר בגוף ללא ניתוח... ואולי יותר קשה.
אני קורא לזה החטא ועונשו...

אשמח להמשך דיון בנושא באותה אוירה מכובדת /מכבדת/מכילה/ובלתי שיפוטית...
בסוף?
כולנו בני אדם...

היי,
אני מבין מדברייך שאת לא באמת מנוסה.
להתגרש ולהתחיל חיים חדשים זה עניין אחד ולנתק את הקשר מהמאהבת זה עניין אחר.
כשאת בטירוף חושים את לא באמת יכולה לקבל החלטות מסוג זה בצורה נכונה.
יש צורך תחילה לנתק את הקשר שמבוסס ברובו על שקר ואי אפשר באמת לבחון אותו ברצינות.
מרבית הקשרים שמבוססים על שקר הדדי אינם שורדים לאורך זמן משום שהם אינם אמיתיים.
לאחר מכן, יש לבחון את מערכת הנישואים ולקבל החלטה לכאן או לכאן.
אחרי שמחליטים להחליט החיים הרבה יותר קלים...

זה לא פשוט כפי שזה אולי נשמע...

למה לנתק?
למה כל העצות הן רק בכיוון אחד? אם אוהבים ככ, אם לא יכולים להתנתק, אם החיבור ככ חזק, אז למה אף אחד לא חושב בכיוון של לסיים את הנישואין? כי זה כל הקודם(ת) זוכה? אולי זה לא מתאים יותר? אולי זה לנסות לעבוד על משהו מת? אולי שווה להתמודד עם ההשלכות אבל לזכות בחיים לצד אהובה קרובה ? יכל להיות שאתם לא באמת אוהבים את המאהבת? שאתם לא באמת חושבים שזה שווה את המאמץ? שיותר קל להשאר במקום ולהתייסר מאשר להחליט? שאתם רוצים ונהנים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה? למה לא להגיד - פגשתי את אהבת חיי, אני מוכן להתמודד בצורה כנה עם ההשלכות ולקחת אחריות על הרגשות שלי והמעשים שלי!

מודה לך על עצת הזהב. מקוה ומייחל שאקבל את הכוחות לזה בקרוב...

שי,
כאדם מנוסה, אני יכול לייעץ לך עצת זהב:
אמנם ברגשות שלך אתה לא יכול לשלוט, אבל במעשים שלך אתה יכול בהחלט לשלוט זה רק עניין של בחירה.
ביום שתבחר לנתק באופן טוטאלי אתה בדרך הנכונה. בחלוף הזמן אתה תבין מדוע זו עצת זהב.
כל דבר אחר פשוט לא יעבוד.
תסבול קצת על מנת להרגיש הרבה הרבה יותר טוב תוך מספר חודשים.
התוצאה מובטחת!! בהצלחה!!

שוב...יש כאן המון המון פרטים...
שאינני יכול לכותבם מסיבות מובנות...

אגב...מגיע צלש לכל משתתפי הפורום המכובד הזה .
העדר השיפוטיות...
הוא האווירה השלטת כאן.
מה שנקרא"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו..."
ואם אינך יכול להגיע למקומו...פשוט אל תדון...
כל הכבוד לכולם כאן.

כפי שכתבת... המצב הנוכחי הוא ברירת מחדל.
כל תזוזה...לכאן או לכאן...זה כאב אדיר וכבד מנשוא!
בקשר ליעוץ מקצועי...
עצם הליכתי ליעוץ!
אם היא...תדע...זה מבחינתה כאילו הודעתי לה על פרידה.!! כי אחרת...אז למה אתה הולך?
וללכת ללא ידיעתה לא אופציה מבחינתי כרגע.
א. כי איני רוצה להסתיר ממנה ...
ב. עצם הליכתי ליעוץ...זאת הכרזה בפועל על תחילת הליך הפרידה...כי בחיות לא ידברו איתי על מזג האויר...אלא על הסיבות שהובילו לבגידה וכו'
ולמצוא את הדרך והכוחןת להפרד...וזה בסדר גמור! ושוב...אני יודע שכך צריך להיות!!!!!!!!
אך כרגע! אין בכוחו לעשות את המהלך הכל כך קשה הזה.
זה קשה לה וקשה לא פחות לי.

שורה תחתונה... ברוך...כואב.

שי שי, תודה ששיתפת. רציתי לשאול האם אתה מטפל בכך? מתייעץ בנושא? בעצם נראה לי שכל יום שאתה מחליט שלא להחליט - אתה בעצם בוחר באופציית הביניים הזאת, שיש בה כאב (לכל הצדדים). שואלת מתוך סקרנות