דורית כהן, פסיכולוגית – ייעוץ זוגי

ברבי היקרה, ראשית, אנסה לתרגם את המונח בו השתמשת: "לימרנס" - מחשבות בלתי פוסקות על אהוב ורצון להיות איתו, גם אם משהו בך מבין שזה לא הדדי, או שזה לא מציאותי. זה לא מאד שונה מהתאהבות/הידלקות, אבל הדגש הוא שמושא ההתאהבות במקרה של "לימרנס" אינו מתאים להבשלת זוגיות מציאותית וחיובית. נניח להתאהב במישהו נשוי שאינו מתכוון לעזוב את אישתו, או בפושע, להבדיל...
הבעייה במצב הזה היא שקיים אובייקט חיצוני - אותו אהוב - שעצם המחשבה עליו, ובייחוד לראות אותו במציאות - מקפיצה תגובה כימית חזקה מאד של עונג (כלומר מציפה את המוח באנדורפינים...), והמוח מתמכר לעונג הזה ומתקשה לוותר עליו, למרות שההגיון שלך מסוגל לראות שזה לא מתאים ומזיק לך. 
לדעתי זה קושי שדומה לכל התמכרות אחרת. כמו להשתוקק לסמים או לאוכל שאת מאד אוהבת וחושקת בו ולא יכולה להפסיק לחשוב עליו עד שאת מקבלת אותו. 
כידוע, לא קל לטפל בהתמכרויות. יש ההולכים לטיפול פסיכולוגי אצל מומחים להתמכרויות, יש ההולכים לקבוצות תמיכה. 
אני חושבת שהדרך המרכזית היא לנסות ללמד את הגוף שלך להגיב תגובה אחרת כאשר את חושבת עליו. לראות אם את יכולה להמציא "מצב תודעה" של "שוויון נפש" פלוס רגיעה פלוס הרפייה - כל פעם שאת חושבת על האיש או רואה אותו. עליך לדמיין אובייקט אחר כמו למשל מקום יפה ומרגיע, שפת ים חמימה ושקטה, ולהרגיל את הגוף שלך להירגע ולהרפות כל פעם שאת חושבת על האובייקט האחר. לאחר שאת מצליחה לאמן את הגוף שלך בתגובה הזאת באופן קבוע, יהיה עליך להקפיץ את המחשבה על האובייקט החדש כל פעם שתחשבי על האהוב הישן. נקווה שכתובצאה מכך האימון שלך יצליח להצמיד את התגובה הגופנית החדשה של רוגע ושוויון נפש גם לאותו אהוב ישן. 
הטכניקה שתיארתי לך היא דוגמה לטכניקה של שיטת ה cbt שיטה טיפולית טכנית שמשנה מחשבות אובססיביות וכל מיני הרגלים רעים שבני אדם מסגלים לעצמם. 

דורית שלום,
אני בת 45 פרודה, ויש לי תחושת limerence חזקה כלפי מישהו שהייתי איתו בקשר מחוץ לנישואין במשך זמן רב מאוד, ושהסתיים ביוזמתי, כאשר אני עמדתי לסיים את נישואי בגלל סיבות אחרות (אם כבר, הרומן רק עזר לנישואין להמשך יותר ממה שהיה צריך). והבנתי שלא אוכל להמשיך באמת עם חיי אם אמשיך עם מערכת היחסים הזאת.
כעת אני בשבתון, אך בקרוב אשוב למקום העבודה בו אראה את האדם הזה על בסיס יומיומי וגם אצטרך להמשיך לשתף עמו פעולה. אין לי אפשרות לעזוב את מקום העבודה. לו הייתה לי, הייתי עושה זאת. באופן פרדוקסלי, העובדה שאיננו מתראים או מדברים כבר מספר חודשים, רק העצימה את הרגשות שלי. אני מבינה שזו הייתה אשליה כימית ומענגת של המוח, שזה לא משהו בר קיימא. אבל אני חוששת ששוב אשאב לזה, כי הגעגועים עצומים זה היה קשר שנמשך שנים. אשמח לקבל דרכי התמודדות.