תפיסות כלכליות הפוכות

{ POST_A }


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
סמיילים
:D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:
BBCode פעיל
[img] פעיל
[flash] כבוי
[url] פעיל
סמיילים פעילים
תקציר הנושא
   

הרחב תצוגה תקציר הנושא: תפיסות כלכליות הפוכות

התמכרות לקניות - דורש טיפול

הודעה על ידי דורית כהן » 15 ספטמבר 2019, 06:50

יוסי היקר, מצב ללא מוצא...אם אתה מוריד את היד מן ההגה - אתה מפסיד ואם אתה מחזיק בהגה ומנסה לשמור עליה - אתה גם מפסיד. כי מערכת יחסים זוגית לא יכולה להיות בריאה ואוהבת כאשר אתה חייב להיות בתפקיד ה"בוגר האחראי" והיא בתפקיד הנערה המתבגרת המתמרדת. 
יתכן שחן צודקת ורק ניעור אמיתי ורציני כמו דרישה לפרידה וכתיבת הסכם שלום בית / גירושים זה פתרון אפשרי שיכול לטלטל אותה ולגרום לה להבין מה מונח כאן על כף המאזניים. שיהיה עליה לכלכל את עצמה ולנהל בעצמה את התקציב שלה, פלוס ההבנה מה זה יעשה לילדים שלכם. 
לגבי טיפול אישי - מסתמן כאן שיש לה סוג של התמכרות לקניות, והכיוון הטיפולי הוא טיפול בהתמכרויות. 

Re:

הודעה על ידי יוסי » 10 ספטמבר 2019, 07:25

אין לי פתרון. לכן הגעתי לכאן.

ברור שצריך טיפול עמוק ואישי אבל כל עוד לא מוכנה ובינתיים הבזבוז נמשך אני זה שצריך לקחת אחריות ולשים לזה סוף.
מנסיוני, לא יכול להיות עבורה תהליך למידה אמיתי אם לא יהיה כאב והתרסקות של גירושין ואז אולי צמיחה טובה מחדש  או המשך נפילה..
את כל זה אני לא מאחל לנו.. ומכאן הדילמה.. ההשארות במצב הזה משרתת אותי בשמירה על הקיים.. לא מעט.. אבל מתסכל מבפנים.

Re: יוסי

הודעה על ידי חן.פ » 10 ספטמבר 2019, 07:14

נשמע שאחרי טיפול, ושיחות והשתדלויות זה עדין לא יצר את האפקט הרצוי. אתה מוכן לשלוח אותה לטיפול פסיכולוגי אישי עמוק וארוך שיברר מאיפה הצורך שלה לבזבז נובע? זאת כמובן גם אפשרות. לפעמים דווקא צעד כזה מפתיע ופורמלי מכניס את הצד השני לסוג של הלם ולצאת מהדפוס הקבוע ולהקשיב.
סתם מסקרן, על איזה פתרון חשבת?

Re:

הודעה על ידי יוסי » 10 ספטמבר 2019, 07:09

תודה חן.

אכן תפסתי את עצמי הרבה פעמים מרגיש כאילו אני מדבר עם נערה מתבגרת..

קשה לי להאמין בהסכמי 'שלום בית', לדעתי צריך לבוא ממקום יותר רגשי והבנה ופחות פורמלי וחוזי.. אני עוד לא יודע אם אנחנו באזור הדמדומים הזה של לפני פרידה. הלוואי ולא. לא מסוגל כרגע לראות את ילדי עומדים בקושי הזה.. וגם קצת מקווה שתתעורר ותתפקח בקרוב .. למרות שאני מספיק מציאותי לדעת שהסיכויים קלושים.
חשבתי שיכול להיות פתרון קסם, פלסטר זמני, משהו שיגרום לה להבין שזאת לא הדרך...

Re:

הודעה על ידי חן.פ » 10 ספטמבר 2019, 06:28

איזה מצב מרגיז! וכמה מבאס התפקיד של להיות ה"מחנך" שלה. כאילו אתה מדבר עם נערה מתבגרת מורדת.
יש לדעתי שלב ביניים בין פרידה סופית לבין מה שמתרחש אצלך היום. הייתי מציעה לך ליזום "הסכם שלום בית או לחלופין גירושין". זה הופך את כל הקריטיות של העניין ליותר ממשית . בגדול, זה הסכם גירושין לכל דבר, בו אתם בעצמכם או על ידי מגשר מסכמים את תנאי הפירוד שלכם בכל התחומים. הדרישות של כל אחד מכם לשלום בית מוצגות ושניכם מסכימים שאם התנאים של שלום הבית לא יתקיימו - ביצוע הפרידה על פי ההסכם יצא לפועל. לפעמים זה נותן ניעור רציני לצד השני, ולפעמים זה מביא את הצדדים לקבל את הפרידה ביותר השלמה ברגע שהם רואים שהם אינם מסוגלים להשתנות למרות שהתוצאה של פרידה היא כבר ממשית ולא סתם איום באוויר.

תפיסות כלכליות הפוכות

הודעה על ידי יוסי » 10 ספטמבר 2019, 05:55

היי דורית,
שמי יוסי בן 34, נשוי 11 שנים ואב ל3 בנים. הקשר שלי ושל זוגתי תמיד היה קשר של ניגודים והתנצחויות ועם תקשורת דיי לקויה. אנו בתהליך טיפולי עם יועצת זוגית מאוד מוערכת ואכן מתקדמים בעניין ההבנה אחד של השניה.
יש נושא אחד בו אי אפשר לתקשר בצורה נורמלית.. - כסף (מילה גסה?). בזבוז כספים משווע של זוגתי ברמות שמביאות אותנו לקשיים משמעותיים - לא משנה כמה אנסה להסביר את העניין - היא פשוט אומרת שזה מה שהיא צריכה ו(לא משנה כמה) הכסף לא מספיק לה.. חשוב לומר שאובייקטיבית מדובר בבזבזנות (אנחנו משפחה ממוצעת בהכנסות) יש לה הוצאות אישיות בלבד (לא קניות/דלק/ צרכי הבית) של מעל 5000 ש"ח בחודש (ביגוד, הנעלה, איפור, טיפוח...) ולא מדובר על עובדי הייטק.
היועצת שלנו אומרת כי סביר להניח שהנקודה הזאת לא תשתנה והיא (אשתי) מאמינה באמת ובתמים שמגיע לה. פשוט כך.
זה כולל שקרים, הסתרת קניות וכיוצ"ב.
חבל לי וקשה לי לפרק משפחה .. אבל אחרי כמה שנים של ניסיונות לשיפור - זה תמיד נשאר אותו דבר ולא נראה לי שהעניין הזה יכול להשתפר. אני בלחצים רוב הזמן בגלל זה. היחסים שלנו כמובן מתחרבשים. ולדעתי הדבר היחיד שיכול לאזן אותה זה חיים בנפרד (או בן זוג אחר). אני מרגיש שאני עומד במקום רק בגלל ילדנו ואשתי כמובן מודעת לעניין ופשוט ממשיכה בשלה - אומרת שלא מסוגלת ליותר מזה וטוענת שמשתדלת להפחית בצריכה למרות שהמספרים לא משקרים.. 
אגב, כל פעם שעולה מקרה כזה אני זה שצריך 'להושיב' אותה לשיחה (תפקיד שזכיתי בו אבל לא סובל אותו). היא בכלל חושבת שאין על מה לשוחח. ובכלל אני יוצא ה'חופר' והמודאג והיא הילדה החופשיה שמתנהגת איך שבא לה.
יש לך עצה לתקופה הזאת? האם כך נראה הסוף? האם עליי להקשיב לכל ההגיון ולצאת לחיים עצמאיים או להישאר ולו על מנת להיות עם ילדי הקטנים מידי יום? 

 

חזור למעלה