שנה אחרי גילוי בגידה

{ POST_A }


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
סמיילים
:D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:
BBCode פעיל
[img] פעיל
[flash] כבוי
[url] פעיל
סמיילים פעילים
תקציר הנושא
   

הרחב תצוגה תקציר הנושא: שנה אחרי גילוי בגידה

Re: לאייבי ולשאר

הודעה על ידי תמר » 28 יוני 2021, 11:40

מסכימה שכל מקרה שונה ממשנהו . זה שהבעל של יעל בחר להישאר , לא מעיד על המניעים שלו להישאר. וכפי שכבר ראינו , אנשים נשארים לא רק כי הם אוהבים, אלא הרבה פעמים כי הם מפחדים לעזוב. מפחדים מההשלכות. מפחדים מההתמודדות. בוחרים להישאר באזור הנוחות. זו הבחירה.
לו לא היו ילדים, לו היה מדובר רק בך ובו, אז הייתי מסכימה שהישארות פירושה בחירה. אבל עם ילדים ומשפחה , להישארות יש עוד 1000 צדדים וסיבות , שרובן קשורים לפחדים ולחששות.
ולכן, הייתי מייעצת ליעל את אותה עצה שייעצה לה המטפלת שלה, והוא להקשיב לתחושת הבטן. אף אחד כאן בפורום, לא באמת יודע למה בעלך לא קם ועוזב. מי שתדע הכי טוב זו אך ורק את.
החוכמה תהיה אחרי שכבר תדעי, לעשות מעשה.

Re: הי אייבי

הודעה על ידי עדי שם בדוי » 28 יוני 2021, 10:30

הי אייבי, מה נשמע?
לא שופטת דעות אחרות, בעיניי רובן חשובות, כיוון שמי שמבקש דעה בפורום ציבורי למעשה מבקש לשמוע דעות רבות, לכן יש בהן ערך.
אני כן חושבת שמצבה של יעל אינו שחור לבן, אלא אפור בהרבה ממצבכן כפי שאת תיארת אותו.
שכן דווקא בגילוי הבגידה אני רואה מצב אופטימי בהרבה, שיש בו תקווה, התפתחות, החזרת שליטה לחייך ואפשרות לצמיחה זוגית ואישית.
בהישארות ללא חשיפת הבגידה או בהמשך בגידה בבעל, אני רואה בכך מצב של תקיעות.
אז דעותינו כאן חלוקות:) ואני רואה הרבה תקווה ואופטימיות ליעל.

בעניין האישה האחרת, לא היה שום ניסיון להקטין, היא עשתה עבודה מעולה בלהקטין את עצמה ללא כל עזרה ממני:) מה שיעל מתארת אצל אותה אישה, זו התנהגות ילדותית, תמהונית ומופרעת מאוד. גבר ניתק איתה קשר. במשך שנה שלמה אח"כ היא ממשיכה להטריד אותו ואת אשתו, ומוסיפה לקלחת שתי קרובות משפחה. לא פלא שהוא ברח ממנה.
לא רואה בשום מקום היכן את רואה קושי שלו לנתק. האישה האחרת הציבה לו אולטימטום שיעזוב את אשתו או שיעזוב אותה. הוא בחר להישאר עם אשתו ולנתק עמה קשר. עבר למישהי אחרת, שלא תדרוש ממנו לעזוב את אשתו.
האישה האחרת התחרפנה והחליטה לספר על הרומן לאשתו, ושישרף העולם (מופרעת). אבל אפילו זה לא עזר לה, אלא להפך, גרם ליעל ולבעלה ללכת לטיפול זוגי, גרם לבעלה להפסיק לבגוד בה, גרם להם להתחבר ולהתאהב מחדש.
יעל הציעה לבעלה פעמים רבות לעזוב את הבית, הוא אדם חופשי וממשיך לבחור באשתו, והפעם עם כוונה לשפר, כפי שניתן לראות מתוצאות הטיפול והיחסים החדשים ביניהם.
אני לא רואה במעקב פסיבי שלו אחרי פוסטים של אותה אישה ברשת חברתית ציבורית - בגידה או קושי לשחרר אותה, ובמיוחד לא אהבה, שלא נראה שהייתה שם מעולם.

ולסיום "אל תתאהב במוצר" זה מאוד מדויק, אבל בעיניי מתאר בגידות ולא חיי נישואים. זה לדוגמה מיסטר ביג אחד לאחד. בחור שהשקעת וחלמת עליו, אשר ברור שאינכם מתאימים כלל, ולא רצית לשחרר.
עזבי שאתם נשואים לאנשים אחרים. אתם לא מתאימים כזוג והיה שם קשר לא טוב. הרביתם לריב ולהיפרד, הוא לא הסב לך אושר ולא שכבתם אלוהים יודע כמה זמן. לא זוגיות אידאלית בלשון המעטה, וזה עוד בלי שניסיתם לשהות יחד כזוג אפילו יממה רצופה אחת.
תחשבי על כל שאר הבגידות בפורום: בחור שנפגשו עימו מספר פעמים. שלא מכירות אותו כלל. ברוב הסיפורים אפילו לא היה שם הרבה סקס. שום עשייה משותפת, אין כלום חוץ משיחות והודעות - קשר שלא מוביל לשומקום וקושי לשחרר כאילו מדובר בילד שלך.
זה להתאהב במוצר לא מוצלח.

לעבוד על נישואים אחרי בגידה, על בעל שאת אוהבת ואוהב אותך, על משפחה וילדים ובית - זה לא להתאהב במוצר, זה בעיניי הדבר האמיתי.

Re: יש לי הרבה מה להגיד

הודעה על ידי אייבי » 27 יוני 2021, 20:39

ראשית יעל,
קראתי את דברייך מספר פעמים ו-וואלה איך אענה לך כשאני מהצד השני של המתרס. וגם אם הייתי ניטרלית, מה יכולה לענות לך מישהי שלא יכולה לחוות את מורכבותו של המצב?
כמו לנטרל פצצה ולדעת בדיוק איזה חוט לנתק. אני לא יודעת מהו החוט הנכון. זו האמת. הלוואי והייתי יודעת לייעץ לך. ההחלטות שלך הן קשות.
אני כן יודעת, גם אם לא נעים לשמוע. שאם הוא ממשיך לעקוב אחריה, כלום לא מת. גם אם זו לא בגידה פיזית.
אפשר לקרוא לזה התמכרות לריגוש. אהבה בכללי זה סם. וכן, קשה להיגמל. גם אם זה הגיוני.
כמה זמן הוא היה איתה? ואז עם האחרת? האם היו לפניה? בא לי להגיד לך למה את שם. אבל אני מבינה שזה מורכב יותר וכשכואב לך ואתה בתחתית איזה החלטות באמת אפשר לקבל? אני רק יכולה להצדיע על הכוחות שאת מוצאת להתמודדות.
עדי, בעיניי את טועה בשופטך בנות שמייעצות פה ובעצמן נשארות במערכת הקיימת.
שני עולמות שונים לפני ואחרי גילוי הבגידה.
אנשים שלא נחשפו ע"י בני זוגם יכולים כביכול לקחת לעצמם את הזמן להבשיל, לחשוב, להרגיש, לנסות לשפר או שלא.
יעל חיה בייסורים. ומכאן נשים אחרות בפורום ניסו לייעץ לה. בעיניי אין מקום להשוואה בין שני המצבים.
בכל מקרה כל המשולשים האלו זה דבר נוראי, מחורבן, הרסני לכל הצדדים. לכולם. אפשר לקרוא למאהבת סתומה, זו ששיקרו לה. אבל לדעתי זה להקטין את המאהבת. כן, יכול לקרות שאדם באמצע החיים התאהב במישהו אחר. השאלה מה הוא עושה עם זה אחר כך. יש גברים שהם בוגדים סדרתיים, יש גברים עם מעידה חד פעמית ויש כאלו שלעולם לא יבגדו. 20 שנה בקשר הם 20 שנה.אני לא מדברת עכשו דווקא על יעל. כולנו פה פחות או יורת בנקודה הזו. את יודעת שאחד השיעורים שלומדים בשיווק, זה שכשיש לך מוצר שבנית והשקעת בו, אבל הוא לא מצליח, קבל החלטה לחתוך. לא להתאהב במוצר שלך אם הוא מסב לך הפסדים. קשה להיפרד ממה שבנינו, בטח כשיש משפחה ורגשות. השאלה אם המערכת עדיין תעבוד טוב ביחד. אני כן מסכימה שקיבלתי את התחושה מתוך שיעל כתבה שבעלה מרגיש מספיק בנוח לא ממש לבחור. הוא לא חש סכנה ממשית להפסד ביתו.
אם אפשר ללמוד פה משהו מכל הדוגמאות. בפורום זה שרובנו חיים בנוחיות שמסרסת אותנו.
אני מדברת עם המון גברים ונשים, אני אדם של אנשים ויש לי שיח עמוק עם שני המינים. אני גם מתבוננת מהצד על דינמיקות. כמעט כולם חיים במעין ברירת מחדל. לוטשים עיניים החוצה. לפחות אחד הצדדים.
ואם אני נתקלת אחת ל.... במשיכה וסקס טוב לשני הצדדים של פעמיים בשבוע, זה כי אחד הצדדים הוא קצת בלתי מושג ופוזל החוצה.
זה לא נעים ולא כיף לשמוע. אבל זו המציאות.
אני מאחלת שהלוואי ואצל כולנו גם אצל יעל שהאמון ישוב ותפרח האהבה.
אבל אני הפסקתי להיות תמימה.

Re: ליעל היקרה

הודעה על ידי עדי שם בדוי » 27 יוני 2021, 17:09

יעל, תודה על הדברים. אני פה בשבילך.

אני מסכימה איתך שזה לא שחור לבן.
הוא לא בוגד בך. עשיתם דרך ארוכה וקשה לשקם את הנישואים. אתם אוהבים אחד את השני. יש לכם ילדים.
מכל הסיבות האלה ונוספות, אני לא רואה שום סיבה להיפרד ממנו ולהשליך לפח את כל המאמצים שלכם.
וגם המייעצים מבחוץ כדברייך, לא היו עוזבות את בעליהן במקומך, כי עובדה שהן נמצאות במערכות יחסים בעייתיות מאוד, אפילו נטולות אהבה - והן לא עוזבות.
היחידה שקיבלה החלטה כזו היא אולי "עוד קצת", ותראי כמה זמן זה לקח לה...
מסתבר שלכולנו יש משהו במשותף: אנחנו לא ממהרות לעזוב את האדם שהתחתנו איתו כל כך מהר.
לכן להסתכל מהצד על מצבך כשחור לבן, בזמן שכל אחת תופסת את מצבה הפרטי כאפור, זה מה שנקרא "קל להגיד".

מזדהה גם עם הקושי לשחרר את הכאב והפגיעה. זה מנגנון הגנה שלך, לאחר שבמשך זמן כה רב חיית בהסתרה, בחוסר ידיעה ובשקר - את נאחזת בידיעה ולא רוצה לשחרר אותה.
זה מאוד טבעי. גם טבעי לא לרצות לשחרר ולשכוח, כי אם תשכחי אולי זה יקרה שוב. גם זה מנגנון הגנה.
כל אלה מונעים מאיתנו לסלוח. לקח לי זמן רב, מעל שנתיים, להיות מסוגלת להגיד "אני סולחת".
את לא צריכה להאיץ בזה, זה יבוא לבד.
אל תרגישי רע שאת לא מצליחה לשחרר. תגלי הבנה כלפי עצמך, שזה מה שאת צריכה כרגע.
אני יודעת שזה עושה לך רע. אני יודעת שאת רוצה לשחרר את זה. אבל אל תכעסי על עצמך אם את לא מצליחה.
אני פה בשבילך. בהצלחה.

Re: תודה על התגובות

הודעה על ידי יעל » 27 יוני 2021, 12:52

אני מודה על כל התייחסות.
אני גם מודעת לאיך הדברים נראים מבחוץ, והמחשבות האלה נוכחות אצלי ומפילות אותי. אלה הנפילות שלי, כשאני מתחילה לחשוב בשחור ולבן, ולרגעים שוכחת כמה הכל מורכב. ושזה עושה סדר בראש לחשוב בצורה דיכוטומית, אבל זה גם משטיח.
וברור שבן הזוג שלי הוא זה שפגע בי. המאהבת קורבן בעצמה לשקרים שמכר לה. ואולי זה מרושע, אבל כשאני לא רגועה בקשר אליה, אני מתנחמת במחשבה על האישה הרווקה שתקועה על מישהו שעברה למעלה משנה מאז שדיבר איתה, בזמן שהביציות שלה נרקבות.
ולצד זה שאני רואה וחושבת את כל מה שראיתם מבחוץ, רק אני יודעת איך זה מרגיש מבפנים. אפילו עדי, שאיתה אני כמובן הכי מזדהה, היא עם הסיפור של הזוגיות שלה והתהליך שהם עברו כזוג. ובמקום הזה אני מנסה לעשות מה שהמטפלת הזוגית והפסיכולוגית שלי אומרות. וזה להקשיב לאינטואיציות שלי. ולא למחוק את כל המאמצים שעשינו והדברים הטובים שהשגנו, כי לא התאפק והמשיך לקרוא את מה שידע שמפרסמת עבורו. ברור לי שאם הייתי מגלה תקשורת ישירה איתה או עם כל אחת אחרת, זה היה סוף הסיפור.
הקושי שלי כרגע הוא להרים את עצמי מהרגעים הקשים, שבהם אני נזכרת בכל מה שהיה, ומתקשה להאמין שאפשר להתרומם מזה. זה שזה עדיין כל כך קשה גם אחרי שנה מפחיד ומדכא אותי מאוד. מעבר למעלליו של בן הזוג שלי, אני רואה גם איך אני משמרת את הזיכרונות והחרדה. אני מבועתת מלשחרר, כאילו מפחדת לשכוח. כאילו אפשר בכלל לשכוח. אבל עדי, את צודקת. גם אני לא רוצה לחיות עם בן זוג שמרגיש אשם ומושפל. זה לא האינטרס שלי בשום צורה. ובתוך המעגל הזה, של דיכאון והתרחקות, התרוממות והתקרבות, אני לכודה.
לפעמים אני תוהה אם אני אמיצה או פחדנית. כנראה כמו כל דבר אחר, גם וגם.
עדי, את מאוד מחזקת אותי. מרגישה ממש גל של אהבה כלפייך כשאני קוראת את ההתייחסויות שלך.

Re: ליעל היקרה

הודעה על ידי עדי שם בדוי » 27 יוני 2021, 00:08

יעל היקרה והמדהימה!
קראתי את דברייך הכואבים פעמיים. את ממש מדהימה. אני יודעת *בדיוק* מה את עוברת. בדיוק. וחושבת שאת פשוט מדהימה. יש לי כל כך הרבה מה לומר, אנסה לדייק את הדברים כמה שאפשר.

אני מודעת לקושי העצום והמורכבות המטורפת של ההתמודדות שלך. הקושי הגדול בעיניי, ממה שאני חוויתי, הוא בתוך חוסר אמון כה גדול, כמעט מוחלט, להמשיך לתת את כל כולך לטובת "התהליך" של שיקום הזוגיות, ולטובת הילדים.
בכל יום מחדש נאלצתי להתמודד עם הדילמה הזאת: אם אני ממשיכה להיפתח, לפתוח את הלב, לאפשר, להתאהב, להתמסר רגשית ופיזית וכולי - זו הדרך היחידה לשקם את הנישואים, להצמיח את הזוגיות, ולמעשה להשקות אותנו בכל מה שהיא זקוקה לו (ואולי במה שהיה חסר לאורך השנים: פתיחות, תקשורת, קרבה וכולי). הרגשתי שאנחנו הופכים להיות זוג חדש, מאוהב, מסור, מצפה, נהנים ביחד, שיכולים לדבר על הכל ולהגיד הכל.
ומנגד: לפתוח את הלב ככה שוב, להתמסר ולאפשר לעצמי ליפול להתאהבות ולהתרגשות הזו שוב, בלב פתוח, בלי מעצורים - הופך אותי לפגיעה, אני מסתכנת בלהיפגע מאוד, ומסתכנת גם בשברון לב ושבר המשפחה שלנו, שבשלב השברירי ההוא, אחרי טראומה קשה, היה יכול גם לשבור אותי לגמרי.
זה סיכון מטורף ומחושב שלקחתי יום אחרי יום מחדש.

בשלב מסוים, עליו ארחיב בהמשך, בערך אחרי שנה, כשהסתומה יצאה מחיינו, מאזן הכוחות השתנה. אני הפכתי להיות החזקה, הבטוחה יותר. הוא היה אכול רגשות אשמה, בהתפכחות מטורפת, יותר מאי פעם, מבין את הטעות הפסיכית שהוא עשה, מתבייש בה יותר מאי פעם, עד כדי בכי ודפיקה על הראש איך איך הייתי כזה מטומטם, מה עשיתי, איך אי פעם תסלחי לי, מה יקרה לי אם תעזבי אותי.
בשלב הזה חשבתי הרבה פעמים לקום ולעזוב.
היו לי הכוחות הנפשיים, ידעתי שאקבל כל מה שאני רוצה, הוא היה במצב חלש ולמעשה מתחנן מדי יום שלא אעזוב אותו. הוא אמר שאם הייתי עוזבת אותו אז, הוא היה זרוק אלוהים יודע איפה, לבד, מתגעגע, מתחרט ושבור. הוא אמר שהיה לו מזל, רגע שאלוהים ריחם עליו ואני הייתי מדהימה מספיק כדי לא להישבר ולקבל אותו בחזרה...
ויכולתי לנצל את זה. את החולשה הזאת, החרטה הזאת. אבל יום אחרי יום בחרתי שוב ושוב באפשרות הקשה יותר. לא רציתי בעל סוג ב' בזוגיות שלנו. לא רציתי שאהוב חיי ירגיש אשמה וכאב כל חייו, ולא רציתי שעל זה יתבסס הקשר שלנו.
בחרתי להעצים אותו, לדבר, להבין, ליישר את הכוחות, ולאהוב אותו מאוד מאוד, כל יום מחדש.
זאת מלחמה פנימית בין האינסטינקט להגן על עצמך, לחסום, להקשיח את הלב - לבין התבונה לקום כל בוקר עם לב פתוח מחדש ולהתמסר, כי זו הדרך היחידה להתאהב ולחיות כמו הזוג שאנחנו הכי רוצים להיות, גם אם זה להסתכן בפגיעה. ההתנהלות הזו הביאה לריפוי. לשנינו. קלישאתי ככל שיהיה, אהבה מרפאת. וגם סליחה.

אז עד כאן למה אני חושבת שאת מדהימה, ואילו כוחות אדירים זה מצריך.

לגבי האישה בצד השני של הסיפור שלך, היא נשמעת מטורפת ולא יציבה בעליל. אני מאמינה שהוא פוחד מתגובת נגד שלה, כי היא כבר הוכיחה שהיא מסוגלת.
גם אצלנו היה מדובר במישהי שאיבדה את זה. ועל אף שחסם וניתק, היא המשיכה ליצור קשר ולברבר. לקח שנה עד שהיא יצאה מחיינו. מאוד לא פשוט, בזמן שהחיים שלי מתמוטטים, לשמוע את הבכי *שלה* ואת התלונות שלה, כאילו משהו בכלל מגיע לה מתוך החיים *שלי*.
אבל אני רוצה להגיד כאן משהו. די ברור שבעלך לא מעוניין בה. ובינינו, למה שיהיה מעוניין במטורפת הזאת, אלא אם יש לו הרס עצמי מטורף לגמרי. היו לו המון הזדמנויות להיות איתה ועדיין יש לו. ולמרות זאת, ברגע שהיא הציבה לו אולטימטום, הוא ברח ממנה וניתק את הקשר, אפילו עבר למישהי אחרת. ולבסוף בחר בך. זאת האמת היחידה, כיוון שזו המציאות. בחורה שמקשקשת על גבר פחדן, תלך עם האמת שלך או תבחר בלב, בסיטואציה כזאת - היא ממש פתטית, כי פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה שדחו אותה, אז מתרצת לעצמה על מיני תירוצים ושכנועים עצמיים שהוא פחדן שלא הולך עם האמת. הלך עם האמת חמודה, האמת היא שהוא בחר באשתו, תתקדמי.

הדבר השלישי הוא, שבעלך בגד בך במשך פרק זמן ארוך והתרגל לשני דברים: האחד, לשקר. והשני, לאיזה ריגוש של הרפתקה שהוא מנהל בסתר. אין לי ספק שזה לא קשור לבחורה ההיא עצמה, שעובדה שהיה לו קל להחליט לעזוב ואפילו להחליף באחרת... אלא החיים הסודיים שיש לו.
אז ייקח קצת זמן, והוא יתרגל לחיות בלי. למה? כי זה מה שהוא בחר וזה מה שהוא רוצה.
כמה זמן זה ייקח? כאן את נכנסת לתמונה, וזה הנושא הלפני אחרון: את צריכה להגדיר כמה זמן. כי זה הגבול שלך. הקו האדום שלך. מה שאת לא מוכנה לסבול מעבר לו. עברה שנה? יאללה. דף חדש. תגדירי לעצמך שכל מה שהיה לפני מת, ואת יכולה להתגבר על זה, כי זה עבר. אם יקרה משהו מעתה והלאה - לך ואל תחזור. שימי קו לעצמך, תחליטי שזה הגבול ותהיי חזקה בהחלטתך. כי את בסוף תשחקי את האהבה העצמית שלך, ובאמת שאין לזה תחליף.

הדבר האחרון: המעקבים. אחריה ואחריו. אכתוב לך בנפרד כשיהיה יותר זמן. אצלנו זה היה ברור שהוא לא יכול להסתיר ממני כלום, אני הרבה יותר מתוחכמת בעניין הזה והרבה יותר טכנולוגית ממנו.
זה גבה ממני מחיר כבד. לילות ללא שינה. חרדה בלתי פוסקת. התעסקות אובססיבית. עד שבעלי ביקש, התחנן - שאקח חוקר פרטי ואעשה "אאוטסורסינג" לצורך הזה, שהוא מבין ומקבל אותו כצורך לגיטימי, אבל אם אני אמשיך לעשות את זה בעצמי אני אהיה חולה.
מה עשיתי עם זה בסוף, זה לפוסט נפרד. אבל אני יכולה בכל רגע נתון לדעת כל דבר שהוא, והשתחררתי מהצורך פיזית כל הזמן לבדוק, ויש לי שקט.

מאחלת לך שקט. תהיי חזקה. את מדהימה.

Re: רביטל יקרה

הודעה על ידי תמר » 26 יוני 2021, 19:04

מה שלומך??
לגמרי מזדהה עם עניין משבר הגיל.
ובכלל אני חושבת שכל מה שקרה אצלי קשור לעניין הגיל. כיוון שחוסר הוודאות קיים לא רק במישור הזוגי אלא גם בעוד היבטים אחרים בחיי.
וזה קשה ומתסכל כי אני חושבת שבשלב הזה בחיי, כשהילדים גדלו קצת, הייתי אמורה להנות מהפירות של כל מה שעמלנו עליו בשנים האחרונות. אבל אני לא. ואני מרגישה שאני לא מאושרת. ולפעמים אני חושבת שזה הרבה בשל הזוגיות. ולפעמים אני כבר לא יודעת.

Re: בגלל גברים כמוך אולי

הודעה על ידי רביטל » 26 יוני 2021, 10:43

מזמן לא כתבתי כאן, אם כי עוקבת וקוראת.
תקופה של חוסר וודאות ממושכתבחיי ועדיין מנסה להבין מה נכון. כנראה שמשבר גיל ה-40 הוא לא סתם קישקוש...
כאב לי לקרוא את מה שאת עוברת, יעל, אך בניגוד לקודמי כאן אני לא חושבת שתמר היא הבעיה (שלום לך יקירה:)... ואפילו לא האישה האחרת, אלא אך ורק בעלך, כי הוא זה שמחוייב לך. הוא ממשיך למרר את חייך לטובת הריגושים שלו ושום דבר לא עוצר אותו, גם לא העובדה שהוא מאמלל אותך.
מבטיח ומברבר אבל בסוף היצר מנהל אותו והריגוש ואני מסכימה עם המזהיר הלאומי הפעם - זה שחור או לבן - או שאת מעיפה אותו לקיבינימאט ומראה לו שכך את לא מוכנה להמשיך, או שאת מחליטה לקבל את צורת החיים הזו והמחירים הנילווים לה כי את אוהבת אותו ורוצה להישאר איתו גם אם יש לך נשים נוספות שותפות לזוגיות הזו.
אני לא שיפוטית, יש נישואים פתוחים מכל מיני צורות, אבל אז תצטרכי ללמוד להתמודד עם הרכושנות והקנאה. ואולי תמצאי לך גם בן זוג נוסף משלך.
כך או כך שולחת לך חיבוק נשי תומך ומאחלת לך בחירה שתעשה לך טוב בסופו של דבר, כי כך אין אפשר להמשיך לדעתי.

בגלל נשים כמוך היא במצב הזה

הודעה על ידי ליאור א » 26 יוני 2021, 07:50

מאישה סוררת ובוגדת כמוך לא הייתי מקבל עצה אפילו איזה מסטיק לקנות במכולת .
עדיף לך להתעסק עם הצרות שלך ולא לדחוף את האף איפה שלא צריך , יום טוב

Re: ליעל

הודעה על ידי תמר » 25 יוני 2021, 20:59

קראתי הכל פעמיים. כמי שהיתה בצד השני, קשה לקרוא ולהבין את הסבל שאת עוברת.
ואני רוצה לומר לך משהו דווקא כמי שהיתה שם בצד השני.
אני חושבת שעבר כתבתי לך פעם משהו על זה.
נשמע שבעלך עדיין לא שם את הקשר הזה, או אופציה לקשר אחר מאחוריו. לא חתך סופית. לו היה באמת רוצה, יש דרכים לנתק מגע ולא לאפשר לצד השני ליצור קשר, אלא אם הם באים במגע בסיטואציות נוספות כמו עבודה, שכנות או בדרך אחרת. ונראה גם, שלו היית מאפשרת יותר הוא היה גם מרשה לעצמו יותר. נראה שהוא כאילו פועל לפי הגבולות של מה שאת מאפשרת לו. מותח את הקצוות. לא באמת מבין את הסבל שלך. לא לקח אחריות אמיתי על מעשיו ולא שלם במקום שהוא נמצא בו.
לו הייתי במקומך, הייתי אומרת לו חד משמעית- הדלת פתוחה. אתה יכול ללכת .

חזור למעלה