סופרת את הימים?

{ POST_A }


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
סמיילים
:D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:
BBCode פעיל
[img] פעיל
[flash] כבוי
[url] פעיל
סמיילים פעילים
תקציר הנושא
   

הרחב תצוגה תקציר הנושא: סופרת את הימים?

Re: איביי היקרה

הודעה על ידי תכלת » 04 יולי 2021, 09:13

אני יכולה לדמיין שאני יוצאת עם גברים אחרים...הרגשות שעולים לי מורכבים. אמביוולנטיים. כמו בתהליך חיפוש עבודה, צריך סבלנות, אמונה וביטחון עצמי. לדעת שמתי שהוא הלא יהפוך לכן. והתקופה השתנתה ונראה שהכל מתקיים באפליקציות כאלה ואחרות. ושוב אכזבה? שוב הבטחות ריקות מתוכן, הצאהבות שהיא כמו סם שמעוורת? האם אפשר לשלוט על זה? ומה עושים עם הילדים? מכירים להם מעשהו שהוא לא אבא? 
ואיך בכלל מחליטים שזהו? הקשר עם הבעל לא יוכל להתרומם מעל סף מסויים. 
היום לצערי אחרי הרבה זמן קמתי לא טוב. קמתי עם געגוע מסויים. והגעגוע הזה מעצבן אותי. רוצה להפסיק להתגעגע למשהו לא אפשרי, לפנטזיה. לחלומות בסאפמיה

Re: בנות יקרות

הודעה על ידי אייבי » 02 יולי 2021, 09:09

בוקר טוב

תכלת - אני רוצה לחזק ולהגיד לך שמכל הקושי שכתבת, הדבר שלי הכי בלט היה החוזק שבך. הדרך הבריאה מאוד בעיניי שלך לבחור להמשיך. שזה לא אירוע וצריך להמשיך ולקבל את החוסר והכאב כרגע.
ראשית את מרוכזת בצרכים ובהקשבה לעצמך. אין בך תלות או ציפייה מהצד השני. ובעיניי זה צעד ענק.
הצלחת להבין שסהכ בא לך להרגיש, לחוות.
בנוגע ללהרגיש ולחוות - ניסית לדמיין כמה צעדים קדימה? נאמר ואת היום לבד, לא נשואה, האם היה לך נעים להתחיל להכיר ולצאת עם כל מיני גברים?

רק עוד קצת יקרה,
לא מספיק מובן פה בפורום עד כמה מלאים בפעילויות החיים שלך, חברות, חוגים, ילדים....
נשמע שקפאת במקום. אני מכירה מעולה את התחושה. אבל זהו לא קיפאון רגיל. יותר נכון לדמות את הסיטואציה לקרב איגרוף בו מצאת את עצמך מופלת לקרקע, הבחור. התלות, הקשר, האכזבה, העלבון שוכבים עלייך ולוחצים. מנסים להביס אותך. אבל את תאבת חיים, עובדה שאת פה כותבת. תשאלי את עצמך איפה נמצאת הנקודה שתגידי סטופ! אני לא מונחת על הקרקע. אני נחנקת. מתי אינסטינקט ההצלה העצמית, ההישרדות שלך- יתפוס שליטה. תגידי לעצמך שאת רוצה לקחת אויר ולנשום יותר מ 3 ימים. לפני שיוצאים לדרך מכינים תכנית בריחה:
האם אני אצל מטפל שטוב לי?
חברה או שתיים לתמיכה
לכתוב רשימת עיסוקים שאת חייבת לעשות - חייבת.
ורשימה בטלפון או בראש למה עזבת. מה התכונות שלו שהביאו אותך לשפל הזה. ולחשוב אותן כל הזמן.

בהצלחה

Re: לרק עוד קצת

הודעה על ידי תכלת » 30 יוני 2021, 21:37

היי יקירה. לא ספרתי. לא מוכנה עדיין לחשוב על זה או לעשות מזה ״אירוע״. פשוט וזהו. עוד משהו שצריך להמשיך בו.
העניין שהחיים שלפני לא קורצים לי. זה בדיוק העניין. לא רוצה לפניי. רוצה לחיות, להרגיש, לאהוב עד שטות. 
תראי. באמת שמוטב בלי קשר צדדי. זה הורס את הנשמה- מי כמוך יודעת. זה מכלה כל חלקה טובה. ויש משהו באמת נחמד בשקט הפנימי הזה. שאת יודעת שאת עושה משהו נכון שמתאים לערכים הפנימיים שלך. גם כל התלות הזו וההמתנה המטופשת הזו לחלקיקי זמן- תמיד זה עיצבן אותי. אבל היה בזה משהו שמשאיר גם טעם לעוד.
אני מקווה בשבילך שתצליחי לסיים עם זה הלי גילוי. אחרת המצב יהיה אחר לחלוטין....ושתינו מבינות את זה. זה מצריך תהליך נפשי לוותר על הרומן. אני חושבת שאצל כל אחד זה מבטא משהו. וכשנבין מ. זה הדבר הזה שאנחנו נאחזים בו יהיה יותר קל לשחרר...
תנסי כל יום קצת. בסוף זה יצטבר להרבה. אל תאבי תקווה. ותביני עם עצמך ממה את שואבת כוחות פנימיים. 
זה לא באמת הוא שאין לך חיים בלעדיו. זה הדמות שיצרת לך בראש עבורו. זה מה שהוא מספק לך - בריחה, הכחשה, אלחוש, או משהו אחר. שגורם לך לשכוח ממצב , מהמציאות שאת כן בה. לפחות פיזית.
זה רק הסימפטום. ברגע שתביני את זה, תביני שזה לא הוא שיש לו איזה כח על. זו את שנותנת לו את הכח על הזה. ומשליכה עליו את הדברים....
לצערי אני חושבת שרק פיצוץ כזה או אחר מביא לסיום של הדבר הזה. אחרת זה מעגל קסמים.  שממשיך מכל האינרציה...
למה את הכי מתגעגעת בחיים של לפני?

Re: תכלת יקרה

הודעה על ידי רק עוד קצת » 30 יוני 2021, 00:30

אז כמה ימים כבר ספרת?
וכמה עוד ימים צריך לספור כדי שכל זה ישאר רק כזיכרון ישן?
כשכבר הרגש החלום והתקווה יפסקו?
כשכבר נצליח להתמודד עם החיים של ״לפני״.
החיים הפשוטים האלה עם השיגרה השוחקת בית עבודה ילדים ...
מירוץ החיים.

מבלי להבין כמה חסר 
מבלי לחיות בתחושת ההחמצה
מבלי להתייסר על מה שהיה ועל מה שיש
מבלי להתגעגע
מבלי לרצות
מבלי לחשוב על מה קורה שם בינהם
מתי הימים האלו מגיעים?
כמה דמעות צריכות לרדת?
כמה כאב עוד צריך להכיל?

אני לא רואה את נקודת האור אצלי
כל יום אני חולמת,כל יום אני כואבת
כל יום אני רוצה לקום ולהרגיש אחרת
כל יום אני רוצה שכל זה יהיה מאחוריי
שיהיה לי את הכוח להיות חזקה למולו
מאיפה שואבים את הכוחות הללו?
איך קמים נחושים והחלטיים מספיק בשביל לא להסתכל אחורה
בשביל לא לשכנע את עצמי שאין לי חיים בלעדיו?

תכלת יקרה - ליבי איתך כל כך מבינה וכל כך מזדהה
גאה בך ומקנאה פה מהצד שיכלת להפסיק את כל זה
כי אני פה לא מצליחה :( 

סופרת את הימים?

הודעה על ידי תכלת » 29 יוני 2021, 22:03

לא ממש. מנסה שלא.
זה בא כמו גלים.
לפעמים רוח קלילה מנשבת וגורמת לחזה להפתח ולהרגיש את האור את התקווה.
ולפעמים התכווצות, תחושת מחנק, בדידות, אפלה.
כמה מתעתע הרגש. כמה מתעתע הזכרון, הגעגוע למשהו.
כמה שוחק הניסיון, כמה מעייפת התקווה. האם זו הדחקה? 
ומתי ארגיש שלמה? בטוחה. נושמת בלי הפחד.
עוצמת עיניים בלי לחלום אותו. להבין שבחרתי ודיי. 
ומה עושים עם הבחירה? איך ממשיכים כשהסיפוק ככ נמוך, כשהרגש בעצימות נמוכה.
היה כיף לחלום. היה כיף להעז. רק עוד קצת אני מקווה. רק עוד קצת.

חזור למעלה