מחשבות של מוצ"ש, לכולן

{ POST_A }


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
סמיילים
:D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:
BBCode פעיל
[img] פעיל
[flash] כבוי
[url] פעיל
סמיילים פעילים
תקציר הנושא
   

הרחב תצוגה תקציר הנושא: מחשבות של מוצ"ש, לכולן

Re: ליעל היקרה

הודעה על ידי עדי שם בדוי » 13 יולי 2021, 01:35

אני בספק אם את או כל אחד אחר היה מקנא בי לפני שנתיים או שלוש. הייתי שבר כלי, מלאת חרדות ואובססיות, הורגת את עצמי לאט אבל בטוח, יום אחרי יום.
במקביל קרו כל השינויים החיוביים בזוגיות, שהשפיעו גם על שינויים חיוביים בבית, עם הילדים ובאופן כללי על חיינו. קפיצות מדרגה בתחומים שונים שכולם תוצאה של המהפך שעשינו בינינו.
וברור שאלה נתנו לי המון כוח ותקווה כדי להמשיך בתהליך הזה. אך זו הייתה בחירה בכל יום מחדש. לא מובנת מאליה, עם התלבטויות רבות. גם התלבטויות מצדו, ובאמת לא הרחבתי על כך מספיק. אך גם עם המון חיזוקים מצדו, ולא הייתי יכולה לעשות את זה בלי הנחישות וההתעקשות שלו.

הרבה מחשבות עלו בי כשקראתי את דברייך. לא יודעת אם אצליח לתמלל את כולן.
ראשית, לפני שעברתי זאת בעצמי, חשבתי שבגידה זה משהו מסוים. היום אני יודעת שיש כל כך הרבה סוגים, סיבות, נסיבות... שלא הייתי מעלה בדעתי.
בפורום הזה יש המון דוגמאות לכך. אבל מצד שני, כל מי שנמצא בפורום הספציפי הזה, עדיין לא משחרר. זו מהות הפורום. בפורומים אחרים, כמו גם בחיים, פגשתי סיפורים אחרים לגמרי.
בעלך למשל לא משתתף כאן, ואין סיכוי שבעלי היה נכנס לכאן כדי לחפש ייעוץ או הזדהות. מי ששחרר ועבר הלאה, לא נמצא כאן.
ומהצד השני יש קבוצות של בוגדים ופורומים שבהם בוגדים סדרתיים מתארים את הבגידות שלהם. הם יסבירו לך שהם מעדיפים מישהי קבועה מהצד, או כמה קבועות מהצד, אבל זה לא מאוד משנה. רבים מהם יישבעו שהם אוהבים את הנשים שלהם ורוצים לחיות איתן לנצח, אבל לא מסוגלים לחיות עם המחשבה על סקס עם אישה אחת למשך כל החיים. חלקם גם מוכנים להישבע שזה תורם לנישואים שלהם.
אפשר להתווכח עם זה? ברור לך ולי שזה עוול מטורף לנשים שלהם ולנישואים שלהם. אבל בהרגשה שלהם, הם עושים טובה אחת גדולה לכל המערכת. לא מנסה להבין, רק מקבלת שיש המון גישות שונות. הביקורת היחידה שלי היא על עצם השקר, כי כנות היא פשוט הבסיס ההוגן לכל יחסים משמעותיים בעולם הזה בין אנשים. כל צורה אחרת היא לא הוגנת.
אבל זה דיון אחר. מדברת על השונות כרגע.

מעט, אם בכלל, ידוע לי עלייך, על בעלך ועל היחסים שלכם לפני הבגידה. לכן אני לא יכולה לנתח אותם מהצד או להביע דעה עליהם, אלא רק לספר על החוויה שלי.
את צודקת שהסיפור די שונה. במיוחד במשך הזמן של הבגידה, וזה באמת מרכיב משמעותי.
אבל ברוב הדברים האחרים שאת מתארת, בתוצאות ובתחושות שלך, ובמעט הדברים שבעלך ביטא בעניין, אני ממש רואה אותנו לאחר אותה בגידה.

אני מניחה שבני הזוג שלנו שונים מאוד. בעלי איש מאוד החלטי וחד משמעי. אדם חסר פחד כמעט. מקבל המון החלטות עצומות במהירות מטורפת.
ברגע שהחליט הוא לא מסתכל לאחור.
זה אולי עבד לטובתי כשהבגידה הסתיימה, אבל את מתארת לעצמך איזו בהלה זאת הייתה בשבילי בזמן הבגידה?! לדעתי אם הסיפור היה ממשיך היינו מתגרשים. האמת, די בטוח. הוא כבר ראה את הסוף. אף פעם לא פחד מגירושים (היום הוא מפחד מאוד, אבל כבר אמרתי, הוא מאוד השתנה). הוא לא ראה בזה טאבו, אין לו איזו תפיסה "שלא מפרקים בשום מחיר", להפך. אם לא טוב, גירושים הייתה אופציה מתקבלת על הדעת מבחינתו. והוא היה עושה זאת ללא חשש.
אני חושבת שהיא זיהתה זאת אצלו. היא גם הכירה אותו על רקע מקצועי. לדעתי היא חשבה שאני לא מהווה מכשול, ושאם הוא ירצה, הוא יעזוב ללא בעיות. והיא כנראה צדקה, רק שלמזלנו הוא לא באמת רצה.

הוא אדם רומנטי מאוד, יצרי ויצירתי, טוטאלי, נדיב עד בלי גבול ממש. זה עובד לטובתי היום ובעבר. ועבד מאוד לרעתי בזמן הבגידה.
הוא טוען שמעולם לא הפסיק לאהוב אותי, ואני מאמינה לו, אני מכירה את האהבה שלנו ואת היחסים שלנו. אבל בטוחה שבזמן הבגידה אהב פחות, ושהיום הוא אוהב אותי הרבה יותר. אני בטוחה שלא היה עושה דבר כזה היום.
הוא טען שלא אמר עליי אף מילה רעה או תלונה, סיפר על מספר תיאורים חיוביים, קצרים ופשוטים שהוא ציין לגביי בהתחלה וזהו. ועם זאת, אני מניחה שהוא חשב עליי דברים פחות טובים באותה עת. ויודעת שבראשו היו לו כל מיני תלונות ובעיות כלפיי.

כשאתם לא שוכבים את נלחצת. הבגידה אצלכם הייתה ממושכת מאוד, וכנראה שסקס היה מרכיב לא מבוטל בכך. כל שינוי מלחיץ אותך ומסמן בעינייך התרחקות.
אצלי זה לא היה על הרקע הזה, אבל אני מאוד מזדהה, כי חייתי כך המון זמן אחרי הגילוי של הבגידה.
זה סוג של מעגל הקסמים שאת מדברת עליו, רק שהוא לא נתן לו להתגלגל, הוא היה קוטע אותו.
הייתי בת הזוג המושלמת, המאהבת המושלמת והחברה המושלמת. ואז משהו היה מלחיץ אותי והייתי חוזרת לדפוס התגובה הישן שלי, או מתלוננת על משהו, או כועסת - כל דבר כדי להרחיק. להרחיק, כי דחייה זה הפחד הכי גדול.
הוא עמד איתן מול כל אותם פעמים, מכיל, לא נשבר, מאמין בנו, ואומר: את יכולה להמשיך לבחון אותי כל יום מחדש, את יכולה לנסות למתוח את הגבולות, להביא אותנו לקצה. אבל שום דבר לא ישתנה, אני אשאר פה יום אחר יום, ואקבל את כל זה, ובסוף את תביני שאני לא מתכוון לעזוב אותך אף פעם.
לקח הרבה מאוד זמן, כמו שאמרתי לא פעם, בערך שנתיים, עד שכל ההוכחות החוזרות האלה הביאו אותי להפנים זאת.

דיברת על האפשרות של הבגידה הבאה, או סוף היחסים שלכם.
אני לא פחדתי מזה. לא חשבתי על זה. היו לי המון חרדות, אבל לא שתי אלו באופן ישיר.
אני חייתי את הרגע. חייתי את החלום.
כבר לא חשבתי במונחים של נצח ולתמיד.
הוא השתמש במילים האלה כל יום וכל שעה.
אני הפסקתי לתפוס את העולם במונחים כאלה.
מבחינתי היה לי באותו רגע הכל, כל מה שאי פעם רציתי. ויש לנו אהבה ענקית, מיוחדת, חד פעמית. אהבה עמוקה, שהתמזל מזלי לחוות. ואם זה לשנה אז זכיתי בשנה מופלאה. ואם זה כבר שלוש פלוס שנים אז וואו. אני לא חושבת על מה יהיה ולא פוחדת שזה ייגמר. נוצרת כל יום של זוגיות די מושלמת ואהבה שיש פעם בחיים - היא תמיד תהיה שלי, חלק מחיי, לא משנה מה העתיד צופן:)
ומעריכה מאוד את הרווח העצום של זה על הילדים שלנו, אפילו לפרק זמן כזה. לא אתאר כמה הבגידה השפיעה עליהם לרעה, מבלי שהם ידעו על בגידה.
ואין מספיק מילים כדי לתאר את כל מה שהם הרוויחו מאז, עם זוג הורים אוהב בבית.

ומחשבה אחרונה להיום: ההבנה שלי שהיה שם בנאדם פשוט אחר, עוזרת לשים את העבר בעבר. אני ראיתי שהוא היה אחר. הילדים ראו את זה. הם אמרו לו. הוא מעיד על כך בעצמו, שהוא לא מזהה את אותו אדם. והיו לו גם מחשבות לסיים את הנישואים שלנו ממש לפני הבגידה.
כך שאני רואה זאת היום, ממרחק, כאילו בפועל נפרדנו. באמת, חיינו אז קצת כאילו נפרדנו. וכל מה שקרה בזמן הזה לא היה אנחנו, וכבר לא שייך אלינו.

זאת הייתה עבודה משותפת במאה אחוז. הוא נתן את כל מה שיש ואז מצא בעצמו עוד יכולות שלא הכיר בכלל, כדי להחזיק אותי. ואני הפכתי את עצמי ונתתי כוחות שלא ידעתי שיש לי, כדי לא להישבר. לא פלא שהשתננו וצמחנו כל כך בשנים האלה.

Re: לעדי

הודעה על ידי יעל » 11 יולי 2021, 18:08

עדי יקרה,
ברור שאת מנסה לחזק, אבל התגובה שלך ממחישה לי כמה הזוגיות שלנו שונה, וגם כמה אנחנו שונות זו מזו. לכן לצערי הפעם החוויה שלנו מאוד שונה. מוצאת את עצמי מקנאה בך...
אני לא קלטתי כלום. כמעט שנתיים. כי הרומן התחיל אחרי כשנה של התרחקות וכעסים, ודווקא במקביל לתחילתו, אני התעוררתי וניסיתי לקרב ולשנות, והאמנתי שאנחנו בתהליך חיובי, גם אם יש עדיין הרבה מה לשפר.
לא קלטתי אפילו כשהפסקנו לשכב. כי גם לי לא התחשק. וכשכן ניסינו, היה גרוע. בדיעבד זה מובן מאליו. אבל בזמנו זה רק הוריד עוד יותר את החשק.
ואחרי הגילוי, היתה הרגשה שמשהו נפתח. חזר לי החשק, הסקס השתפר פלאים. התחלנו לתקשר יותר סביב זה, וזה מילא אותי בתקווה.
הבעיה היא כשזה לא קורה מספיק. ואז אני נלחצת, נעלבת, לא מסוגלת ליזום בעצמי, מזכירה לעצמי שאני לא נשארת בקשר שאין בו תשוקה, אבל לכודה בחוסר אונים. והוא לא יכול לשאת את עומס המשמעויות שכרוך בזה, וברור לי שזה לא מעורר מינית לראות אותי מדוכאת ומסכנה. מעגל קסמים. אני הרבה מתייאשת מלהחזיר את זה למקום משוחרר ופתוח. תוהה אם אחרי כל מה שחווה הסקס שלנו משעמם אותו. רואה את המסלול לבגידה הבאה.
ברגעים הטובים אני מקווה שהזמן יעשה את שלו. שייבנה ביטחון. אבל יש לי חוסר וודאות וספקות גדולים.

Re: ליעל

הודעה על ידי עדי שם בדוי » 07 יולי 2021, 22:47

אני מבינה.
זה קשה לקלוט שהשקרים לא נגמרים ביום אחד, אבל זו המציאות ברוב הסיפורים האלה.
אני היום יודעת שבתקופה שבעלי בגד בי, הוא היה אדם אחר. לא בכאילו, הוא ממש היה מישהו אחר.
כפי שהיום הוא אדם שונה מאוד מאז, וגם שונה ממה שהוא היה לפני כן.
אני באמת לא זיהיתי אותו. לא זיהיתי שום דבר בו, לא הבנתי לאן הוא נעלם ומי תפס את מקומו.
זה היה הדבר העיקרי שעורר את חשדי מלכתחילה. אחרי שמחקתי את כל ההסברים האפשריים, נשארתי עם שניים: או עובר אירוע מוחי ששינה אותו לגמרי ואני צריכה ממש לדאוג, או שהוא בוגד בי.

אני מקווה שתחושת הפתולוגיה הזאת שאת מתארת, היא משהו כזה, כי גם להשתנות בחזרה לוקח קצת זמן. אני מקווה שבקרוב הוא ישתנה שוב... לגרסה מחודשת ומדהימה ביותר של עצמו, של בן זוג ושל אבא. יש סיכוי טוב, זה קרה כבר בעבר, זה קרה לנו ואני מאמינה בזה:)

לגבי המיניות - אל תאמיני לכל מה שראית או שמעת:) אני חושבת שאת כבר קצת יודעת את זה, ולכן את שוכבת איתו.
לסקס היה חלק מזערי בבגידה של בעלי, אם בכלל. לא היה לזה משקל, לא הרגשתי שום תחרות וזה האמת אפילו קצת הצחיק אותי. לא היה שם משהו ששווה לדבר עליו, וביחס לזה דווקא היחסים שלנו הלכו והשתפרו.
אספר לך משהו קצת אישי:
ממש בסוף הסיפור, בערב של הגילוי הגדול... ממש כמה שעות לפני. כשאני כבר ידעתי וכל חלקי הפאזל נפלו למקומם... ידעתי אבל חיכיתי לבשורה שתגיד לי שאני טועה... אם את מצליחה להבין את הבלבול שאני מדברת עליו...
שכבנו באותו ערב והיה ממש מדהים. כאילו משהו חדש עומד לקרות.
הוא אמר משהו תוך כדי. לא יכולה לגלות את המילים במדויק, אבל נניח את מדהימה אשתי, ורק איתך אני... משהו כזה.
ועם כל מה שכבר ידעתי, ואחרי דייט ושיחה מוזרה שהוא יזם באותו ערב... המשפט הזה היה החותמת שלי למה שכבר ידעתי, למה שגיליתי כמה שעות אחר כך.
והוא נשמע לי באותו רגע כמו אדם שהיה במקום אחר, מבין שהוא עשה טעות וקצת שמח לחזור הביתה.
וידעתי באותו רגע שאני אוכל בתקופה הקשה שהולכת לבוא, לסמוך על מה שיש בינינו.

ותקופה קשה מאוד אכן נכנסה בדלת, רק כמה שעות אחר כך.
האמון נשבר ולפרק זמן מסוים היו לכל אחד מאיתנו ספקות לגבי ההמשך.
אבל הסקס נשאר גורם מחבר בינינו, משהו שעם הזמן מטשטש את מה שהיה והופך אותו ללא רלוונטי, לא קיים, שייך לאדם אחר בזמן אחר. כמו לחשוב על איזו אקסית שלו שהייתה לפני שהכרנו. כמו לחשוב שנגיד נפרדנו וחזרנו. משהו כזה. רחוק ולא רלוונטי.
בקרוב אצלך מותק.

Re: לעל הסף

הודעה על ידי עדי שם בדוי » 04 יולי 2021, 13:07

את כנראה צריכה להגיד לבעלך שאת רוצה להתגרש.
כן, אני מבינה שאת לא רוצה להתגרש ושזה רע לילדים ומבחינתך "לא אופציה". טוב, אז בחיים אנחנו עושים דברים שלא חשבנו שהם אופציה.
יש כאן בחורה מקסימה, קוראים לה דנית. דווקא לא רצתה להתגרש וניהלה רומן ארוך שנים, נחשי מה, הילדים שלה נפגעו מאוד.

אני בחיים לא אמליץ למישהו לפרק את המשפחה שלו. בטח שלא בלי לתת צ'אנס.
אז הנה הסיבה לתשובתי:
גבר שלא שוכב עם אשתו, לא מתייחס אליה, מתעלם ממנה, גורם לה להרגיש עלובה, לא אהובה, נטולת אנרגיה, מתוסכלת. מסרב ללכת לייעוץ ומסרב להכיר בבעיה, אומר לה "זה מה שיש" - הוא למעשה מאלץ אותה לבחור בין 2 אופציות בלתי אפשריות: לחיות בעצב תוך כדי יחסים שמוצהר שלא ישתפרו ואין רצון לשפרם - או להתגרש ולפרק את המשפחה שלה.
למעשה מאלץ אותה לחיות באומללות -
אני רואה בכך התעללות.
עם יד על הלב, אם זו הייתה מישהי קרובה לי, הייתי פוקחת את עיניה ומאלצת אותה לקבל בחירה קשה. במקרה של התעללות רגשית, אין מקום לחשיבה על אספקטים אחרים.
זה מבחינתי מקרה קיצוני שאמנם לא מסכן את חייך, כמו התעללות פיזית או איומים, אבל דנה אותך לחיי אומללות, כאשר במוצהר הוא מכריח אותך לקבל את האומללות ואומר שלא יעשה דבר כדי לשנות את המצב.

לדעתי, אם את יכולה למשוך עוד שנה שנתיים, ואת חושבת שיהיה בכך תועלת לילדים - אז קחי עוד שנה שנתיים. אבל אחרי שלקחת את גלולת האומץ, את צריכה ללכת לבעלך ולהגיד לו: או שינוי החל מהיום, או גירושים.
ולהיות מוכנה לאפשרות שהוא יגיד גירושים.

הסיבה שאני לא רואה פתרון אחר, ואת מדברת על למצוא מישהו מהצד: היא שהניסיון מראה לנו שאת תחליפי את תחושות התסכול והחוסר באינטימיות, בתחושות ומצבים מתסכלים לא פחות, שקורים בתוך רומן כזה: קנאה, אכזבה, שברון לב, חרדה, דיכאון ועוד.
והניסיון מלמד שגם אל תצפי להרבה סקס, אלא יותר בכיוון רכבת הרים של התרגשות ואז מפח נפש וחוזר חלילה.
אם הייתי חושבת שזה פתרון... אבל ברור לי שלא.
אולי אם היית יכולה להגביל את עצמך לאיזה סטוץ חד פעמי שאין בו שום אפשרות להיקשרות, ואז נשאלת השאלה כמה סטוצים כאלה תצליחי לתחזק ב 10 שנים שנשארו לך לתחזק... וואלה זאת משרה מלאה ולא נשמע ישים בכלל.

לגבי השאלה הראשונה "האם אפשר יהיה להאשים אותך", כבר אמרתי זאת בעבר בהקשר אחר:
אנשים שלא שוכבים עם בני הזוג שלהם אף פעם, ולא מוכנים לדבר על זה:
מה. ברצינות מה עובר לכם בראש?! כמה זמן נראה לכם שהם יישארו נאמנים לכם ולמה הם צריכים לדון את עצמם לחיים בלי סקס בכלל?!

מקווה שעניתי לך. בהצלחה והרבה בריאות לכם ולילדים.

Re: לעדי שם בדוי

הודעה על ידי יעל » 04 יולי 2021, 11:15

עדי יקרה,
איזה כיף שאת משתפת במחשבותייך, מחכה לשמוע את ההמשך. התובנות שלך מאוד משמעותיות לי.
חייבת להדגיש שהקושי שלי לשחרר קשור גם לכך שבן הזוג שלי לא קלט, ואולי עד היום לא מספיק הפנים, שכדי להתחיל לבנות אמון נדרשת אמינות טוטלית. המשך המעקב שלו אחרי הפרסומים של המאהבת, וההסתרה של זה, הפילו אותי כל פעם לתהום יותר עמוקה. אני אפילו חושבת שזה עשה יותר נזק מהרומן. הגעתי למצב שבו אני לא סגורה על זה שאני יודעת מי זה הבנאדם שאני חיה איתו כבר יותר מעשרים שנה, ותוהה אם הוא הרבה יותר פתולוגי משאני מרשה לעצמי לראות.
אני משתדלת להאמין שחרא צף, ושמרגע שעיניי פקוחות, אני כבר לא אפספס.
ומשתדלת גם להאמין בנו. כי האמת היא שהקשר שלנו היום, אם שמים בצד את נושא האמון והחרדה, במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה אי פעם. עדיין יש מקומות קשים, המיניות שלנו למשל לא נקייה מכל המשקעים... אבל מקווה לטוב ולא עוצמת עיניים ומניחה שדברים יסתדרו מעצמם.

Re: לעדי היקרה

הודעה על ידי על הסף » 04 יולי 2021, 11:04

יש לי שאלה אלייך.
אני נשואה 20 שנים לגבר שאני אוהבת.
יש לנו ילדים.
בעשר השנים האחרונות אני לא מקבלת ממנו יחס, בחמש שנים האחרונות לא מקבלת ממנו יחס כלל.
הפסקנו לקיים יחסי מין. אנחנו שוכבים בערך פעם או פעמיים בשנה.
הוא לא אומר לי שהוא אוהב אותי, הוא לא נוגע בי.
הוא שותף מעולה. שנינו עובדים במשרות בכירות, הוא מרוויח מצוין, אבא טוב, עושה הכל בבית, מבשל, אוסף את הילדים, מכין עבורי כל מה שצריך ועוזר לי בכל מטלה שאני מבקשת, אישית או משפחתית.
אנחנו יוצאים לפעמים, רק שנינו, פעם בחודש או משהו כזה, למסעדה,,לחברים. יש חיבוק בערב כזה, לפעמים נשיקה. זהו.
הוא לא חוגג לי ימי הולדת או יום נישואין.
הוא פשוט לא מתייחס אליי רומנטית בכלל.
שכרתי חוקר פרטי למשך חודשים... הוא לא בוגד בי ולא בגד בי לפחות בשנתיים שלוש האחרונות, הוא גם לא נפגש עם אף אישה בעבודה, ולמעט בדיחה קצת סקסיסטית ששלח לעמיתה לעבודה במייל, גם לא הייתה שום התכתבות מעוררת חשד או משהו שהוא מחק.
תשאלי אם דיברתי איתו?
חחחח דיברתי, שאלתי, התחננתי, ממש התחננתי. אני מתחננת כבר כמה שנים. אני אישה מושכת, מטופחת מאוד, עדיין צעירה, אפילו מקבלת הצעות מגברים...
התשובה שלו אחת: זה מה שיש.
לטיפול לא מוכן ללכת. לא מכיר בבעיה. ניסיתי הכל. אפילו הלכתי לטיפול לבד.
הצעתי גם נישואים פתוחים, הוא כמובן לא הסכים ואמר שזה או זה, או להתגרש.
אני חושבת שיכול להיות שהוא בדיכאון, אבל למעשה הפסקתי לנחש מה עובר עליו, אני עייפה מזה..
אני מתוסכלת ברמות אחרות. לא אוהבים אותי, לא נוגעים בי, לא מתגעגעים אליי. איך אפשר לחיות ככה?! אני באמת בוכה.. באמת.
תגידי לי להתגרש. יש לי 4 ילדים שכולם צריכים אותנו מאוד. אני גם לא יכולה לפרט, אבל אחד עם מצוקה לא פשוטה בעקבות אירוע שקרה לנו והוא מטופל על ידי מומחים בתחום.
כל תזוזה מבחינת היציבות בבית מוציאה אותו מאיזון, ואותי בעקבותיו. אני לא יכולה להתגרש, כי הילדים שלי חשובים לי יותר מהחיים שלי עצמם.
ייקח משהו כמו 7-10 שנים עד שאוכל לחשוב על גירושים, ובואי נאמר שלא יישאר הרבה ממני לממש עד אז.
אז אני הולכת לישון מתוסכלת עם דמעות בעיניים, וקמה בבוקר מתוסכלת בלי יכולת להתחיל עוד יום, בלי אנרגיה לכלום.. הולכת ונחנקת בתוך חיי.
עכשיו אשמח מאוד לשמוע את דעתך:
אם מישהו מאותם גברים שמתחילים איתי.. יגיד לי הי קצת ארוך מהרגיל ויסתכל לי בעיניים, ומבט יהפוך לקפה ופגישה תהפוך לשתיים ואני אמצא את עצמי במיטה שלו... רק נניח. את יכולה להאשים אותי? ומה את חושבת שאני צריכה לעשות בנתיים? אני באמת חושבת למצוא מישהו מהצד, כי פשוט לא יכולה להיות שקופה יותר, לא קיימת ולא אהובה בתוך ביתי. חושבת לפעמים שסה הפתרון היחידה בשבילי. מחכה לשמוע ממך.

מחשבות של מוצ"ש, לכולן

הודעה על ידי עדי שם בדוי » 04 יולי 2021, 00:06

לילה טוב לכולן:)
ליעלי שאני דואגת לה, אבל אופטימית מתמיד ומלאת תקווה בשבילך, שרק תישארי חזקה.
לדנית המדהימה שלא מפסיקה להזיז לנו את הלב, נוטה להסכים עם יעל שהכוכבים עוד יסתדרו בשבילך. שזה קצת מצחיק וקצת עצוב, כי אתן כאילו שני צדדים של אותו סיפור בדיוק! ואתן לא באמת, אבל אשכרה יכולתן להיות.
לאייבי חברתי הוירטואלית. שלמרות שאני מחבבת מאוד, אף פעם לא רצתה להסתכל מקרוב על מעשיה, מתכחשת לאחריות אישית ומרוכזת בצד הפרטי שלך - וכמה זה יכול להיות מתסכל לקריאה, כשאני מרגישה מחוברת אלייך מצד אחד, ומנגד אף פעם לא יכולת לראות את הצד שלי, את הצד של בעלך, של אשתו של ביג: את הנזק והפגיעה.
כי הסיפור הוא מורכב בהרבה מרק אייבי וביג. דנית היא דוגמה מאלפת לכך. יעל גם. אני גם.
אני לא חושבת שא פעם שפטתי אותך. אולי אני טועה. אבל זה לא מגיע ממקום שיפוטי. זה מגיע עם הכרה, שההכרה הזאת עוד תגיע אלייך.
ובלי קשר לכך, אני מאחלת שתקבלי החלטה שלמה עם עצמך ותפסיקי לסבול. קיבלת החלטה מהראש לגבי ביג. ועכשיו הגיע הזמן לקבל החלטה לגבי הבית, הבעל והמשך החיים שלך.

ועוד משהו קרה השבת. באו חברים טובים, ותמיד כשנפגשים עם חברים ומשפחה, צוחקים עלינו, הזוג הצעיר. והיום הגיעו חברים ממש טובים. שמכירים את הסיפור, כל אחד מהצד שלו. וחברתי הטובה, שמכירה אותנו מהיום שנפגשנו לפני בערך מאה שנה... תופסת אותי בצד ואומרת לי
"איזה כיף לראות אתכם. מודה שלפני שלוש שנים חשבתי שאתם באופוריה של אחרי משבר וכל ההתאהבות הזאת תירגע... אבל אתם גונבים נשיקות, תופסים אחד את השני במטבח, מתנהלים טוב, צוחקים מכל דבר. מודה שזה מעורר קנאה. ושמחה בשבילך כל כך. אבל כל הזמן שואלת את עצמי: עדידוש את בסדר? את עברת את זה? או עוד מחזיקה את מה שהוא עשה לך? והחרדות, עד מתי?".
אני מוצאת את עצמי יושבת ומסבירה. ואז רוצה לתמלל חלק מזה גם לפורום.

השבוע יעלי כתבה תגובה למישהו בפורום, היא הפנתה לקישור שבו מישהו פירט את כל התחושות שהוא גרם לאשתו בזמן שהוא בגד בה.
הרשימה הזו הייתה חזקה. לא הזדהיתי עם כולה, חייבת להגיד. אבל היא מתמללת את הזוועה שעברתי אני ונשים אחרות בתקופה ההיא.
הרבה מעבר לכעס או עצב. אני לא זוכרת הכל, הנה תרגום חלקי:
"בתקופה שבגדתי בך גרמתי לך להרגיש חסרת אונים, חסרת ישע, מודאגת, אשמה, חרדה, עצובה, מתוסכלת, לא מובנת, לא אהובה, מושפלת, מבולבלת, מבודדת, בודדה, לא מוערכת, חסרת ביטחון, נבגדת, אומללה, אדישה, מובסת".
זו רשימה חלקית, ויכולתי להוסיף עליה עוד ועוד.
כל אלה ועוד היו מנת חלקי *לפני שידעתי שבעלי בוגד בי*. תעשו את החישוב איך הרגשתי אחרי.
תעשו את החישוב כמה חוסר שליטה היה לי על חיי לפני שידעתי. ולמה יעל כל כך לא מסכימה לשחרר את הפגיעה הזאת... כי ברגע שהשגת שליטה בחזרה, את מתה מפחד לשחרר אותה, ולו לרגע אחד.

קשה לי להבין איך אפשר להתעלם מזה. איך בוגד או בוגדת יכול להישאר מרוכז בצלחת שלו מול פגיעות כאלה.

קל להבין לאור הדברים האלה, את השאלה של חברתי. קל להבין למה יעל עדיין שבורה ולא משחררת את הכאב, שנה אחרי. למה בעלה של דנית לא עמד בזה ועזב.

אני כבר לא מחזיקה את זה, עניתי לה. שחררתי את התחושות הקשות, סלחתי, עברתי הלאה.
ואין לי אמון וזה מעולה מבחינתי. הרגשה של שחרור מאיזה קיבעון שנישואים הם תעודת ביטוח. שזוגיות אפשר לשים בצד בזמן שעסוקים בכל שאר הדברים, היא כבר תטפל בעצמה (היא לא), הוא אף פעם לא יבגוד בי (הוא כן). משהו בינינו הרבה יותר פתוח ומקבל ומאפשר. אין לי אמון ויש לי הרבה יותר ביטחון בזוגיות שלנו משהיה לי אי פעם. בחיים לא הייתי מוחקת את הבגידה הזאת, בחיים לא. זה הדבר הכי רע והכי טוב שקרה לי.

ויש לי משהו להגיד ליעל על לשחרר... אבל כבר לא נשאר זמן. תהיה עוד הזדמנות. לילה טוב ושבוע טוב לכולן.

חזור למעלה