תנו לי קצת כוחות

{ POST_A }


שאלת אימות זו היא אמצעי למניעת שליחה אוטומטית של טפסים על ידי בוטים.
סמיילים
:D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:
BBCode פעיל
[img] פעיל
[flash] כבוי
[url] פעיל
סמיילים פעילים
תקציר הנושא
   

הרחב תצוגה תקציר הנושא: תנו לי קצת כוחות

Re: לרק עוד קצת

הודעה על ידי תכלת » 25 יולי 2021, 19:08

קוראים לזה הסחת דעת. וזה מה שקורה עם המאהב.
את מאלחשת את עצמך עם ״הרעיון״ שלו.
ההתעסקות בסיפור שלכם, בדרמה היא הסחת דעת מושלמת למה שקורה במציאות. לכאב שאת אולי נמנעת להתמודד איתו מול מי שחלק איתך אי אילו שנים, אולי הכחשה, אולי הדחקה, אך אין ספק שזה בא לשרת משהו. 
הוא כרגע (לפי מה שאת אומרת לעצמך אולי) משמש עבורך איזו משענת. אחרת הסבל כבר מזמן היה לוקח אותך החוצה משם.
אני מאוד מאוד מקווה עבורך שתדעי לצאת משם לפני שהנפש שלך תמשיך להפצע
מבטיחה לך - יש חיים אחרי הרי החושך. יש תקווה.
יש אפשרות לשקם את הנפש.
והייתי מציעה לך לאחר שהסערה מעט תשכח לחשוב עם עצמך, להתכנס בעצמך ולנסות להבין מדוע אילו מנגנוני הפעולה שלך.
ייתכן שהמאהב נמצא שם כדי להביא אותך לסיום תהליך הגירושים- הוא היה כרטיס היציאה שלך
ומכשזה יסתיים, גם כך יסתיים התפקיד שלו בחייך.
תנצלי כל גל של ריחוק וניכור. צנני את היחסים. 
ותזכרי לבדוק שהרגליים שלך על הקרקע.
ותסתכלי מדיי פעם לשמיים ותנשמי ותזכרי שמתישהו יהיה טוב. מהקריאה פה בפורום את רואה שיש שונות ושיש לא מעט בנות שמצליחות ךצאת מהדבר הזה.

Re: מפוכחת בעיקר

הודעה על ידי רק עוד קצת » 24 יולי 2021, 14:26

תהליך הגירושים מתקדם 
ונראה שזה גם מסתיים בצורה יפה לשני הצדדים
לגביי תוכנית ההתנתקות מהמאהב לצערי אין שום תקווה או אור לראות איך אני עומדת בזה
אני ממש לא מסוגלת לחשוב על צעד כזה לצערי
ובינתיים ממשיכה להיפגע להישאר במקום הזה שאני בוחרת להיות 

Re: תכלת מהממת

הודעה על ידי רק עוד קצת » 24 יולי 2021, 14:23

קראתי את התגובה שלך מספר פעמים
את כותבת כל כך נכון את הדברים שהשכל אומר למול הלב שמרגיש אחרת.
התחברתי מאוד למה שענית לי כששאלתי את עצמי וגם פה - למה דווקא הוא...
את בהחלט צודקת , זו אני.
לגמרי אני.
הצלחתי להתאהב בעצמי בזכותו.
בזכות איך שהוא רואה אותי וממלא בי המון חסכים של שנים
שנים של ריקנות ויובש
והואהבא והחייה בי הכל
החזיר אותי לחיים.
אבל החיים האלו מלאים בדרמות והמון קשיים וכאב
אין רגע ללא ייסורים מחשבות והחיים שלי שנעצרו בבת אחת
שאני מחכה לצליל הודעה לטלפון חטוף ונעמדת דרוכה כשזה קורה
אני אפשרתי לו לנהל לי את החיים בצורה הזו
אני אפשרתי לי להיפגע ולכאוב ״בזכות״ הרומן הזה
ואני ממש מרגישה שאני חייבת לסיים את כל זה 
ולאפשר לעצמי לחזור אליי
למי שהייתי
הבחורה השמחה מאושרת קורנת שכולם מקיפים אותה
ולא להיות תלויה בו ושמצב הרוח שלי מושפע ישירות ממנו לטוב ולרוב כשרע
זה שקוף.כשהרע מגיע,אין אחד שלא שואל אותי מה קרה
ואז? צריכה להמציא גם פה המצאות ושקרים
עד כמה בחורה יכולה לבחור בסבל הזה?
ולהרגיש שאין לה כוחות להתנתק ולסיים את הכאב הזה?
מתי יגיע הרגע המיוחל שאהיה מספיק חזקה לעמוד בצעד הזה?
אני ממש מרגישה שהכוחות שלי רק הולכים ונחלשים
ובמקום להתרכז בגירושים ובתהליך
אני רק חושבת על המאהב שלי , בכל דקה אפשרית  

Re: תמר יקרה

הודעה על ידי רק עוד קצת » 24 יולי 2021, 14:11

אני בחרתי לסיים את הנישואים ואנחנו כבר בתוך התהליך
את צודקת לגביי שיהיה לי הכל חוץ משיגרה
אבל גם במצבי הנוכחי לקום ולנסות לאסוף את עצמי קשה מאוד
ניסיתי רק להבין איך אפשר לחזור לתחושות הריקנות מול הבעל לאחר סיום רומן מלא בתשוקה ולפעמים אהבה
המילים החיזור ההתמכרות הזו... ואז שקט.בבום.מהכל.
אני מנסה לעצור את הכל מול המאהב שלי אבל לצערי לא מצליחה
ואת צודקת ההתרסקות ממש פה בפינה 
איך הלב והרגש מצליחים לגבור על הראש והרציונאל?
איך כל ההבנה שחייבים לסיים את זה מתמסמסת לה מול מה שאני מרגישה בלב אליו?

Re: תכלת מקסימה

הודעה על ידי רביטל » 20 יולי 2021, 10:21

תודה על הדברים החשובים שכתבת לי. לא מקלה ראש בכלל ולוקחת לתשומת ליבי.
וגם שולחת לך חיבוק מחזק להתמודדות הזו בתוך הבית פנימה, שהיא כל כך קורעת וקשה ומביאה למקומות של החלטות הרות גורל.
הרי זה המקום שהביא אותנו מלכתחילה למצוא את עצמינו עם "פתרונות יצירתיים" בחוץ.

Re: רביטל

הודעה על ידי תכלת » 18 יולי 2021, 22:04

רביטל היקרה, שימי לב ושימי לעצמך מיליון תמרורי אזהרה.״ ובדיקות מציאות״. לראות שאת לא מוכרת לעצמך סיפור. אני אומרת לך את זה ככה קשה, כי אני חושבת שהייתי בנקודה זהה.
חשבתי שרק אם נהיה בקשר בסיסי, ברק לדבר. רק לשתף. בלי מגע מיני, בלי חפירות יומיות זה יעזור...תמיד תגיע איזו דרמה. או חוסר איזון. זה הפכפך. התרחקות משפיעה ומאזנת את הרגשות והתקרבות מחזירה את העוצמות אט אט.
מכירה את משל הצפרדע? שמבשלים אותה במים חמים? תחשבי על המשל הזה כל פעם שתיצרי איתו קשר.
דנית פשוט אלופה באיך שהיא משתפת אותנו בתהליך שלה ובתובנות שלה. תקשורת. זה הבסיס להכל. דבר ככ פשוט וככ קשה כשיש לנו כבר הרים של מרמור/טינה/ כעס ושות׳. זה לא פשוט כלל. זו מיומנות שצריך ללמוד לרכוש אט אט.
וכל עוד יהיה לך מישהו אחר להתייעץ איתן, לשתף אותן, לצחוק איתו. זה משאיר את הסיכוי להבריא את הקשר עם בעלך נמוך. אני חלילה לא אומרת שצריך לסיים את זה בדרמה גדולה ופיצוץ. ואם נראה לך שנכון לך לגרום לזה להתפוגג מעצמו ולדעוך ״בשקט״, רק תהיי ערה לכל אותם סימנים, תמרורי אזהרה שאת לא נשאבת לשם שוב. 
שהדופק לא מהיר מדיי, שאת לא שוב מחכה לאיזה סימן, אימוג׳י, שהמצב רוח שלך בשליטה מוחלטת שלך ועוד...לצערי הדברים האילו לא מסתיימים אף פעם טוב. אם יש לך את האפשרות להתרחק. תתרחקי. הזמן ישכיח את הגעגוע, ישכיח את הכאב ותוכלי להפנות את האנרגיות פנימה לסיבת השורש ולא לסימפטום...
ולשאלתך... :-) אני בתהליך, רוב הזמן מפוקחת ומבינה שזה היה מחטף של הזמן. משתדלת מאוד להמנע כמה שאני יכולה, מתרחקת. שומרת ומשננת לעצמי שוב ושוב, שזה מקסם שווא. זה כיף לשעה ואחכ סובלים יום. שזה לא מגיע לבעלי. לא משנה מה צורת ההתנהגות שלו. אני צריכה לפנות אליו ולנסות שוב ושוב עד שארים ידיים. אבל אני והוא רק במשוואה בלי גורמים אחרים. אחרת אילו לא באמת ניסיונות. ואם אגיע למסקנה שזהו. זה מה שיש אצטרך לאזור אומץ ולסיים את הנישואים שלי. 
יש ימים שאני מרגישה מחנק. שאני מתה מפחד ממה שעשיתי, זה מרגיש לי כמו חלום בלהות. אני מתביישת בעצמי. בערכים שלי ששברתי.
ויש ימים שאני צריכה להחזיק את עצמי ולשנן. שכנראה זה מה שהיה צריך להיות. וזהו. במקרה הזה זה שחור או לבן.

Re: מזמן לא כתבתי...

הודעה על ידי רביטל » 18 יולי 2021, 19:56

תמר יקרה, מזדהה עם מה שכתבת לדנית. אוהבת את הגישה שלך, הכנה והמודעת.
ואת מדהימה, דנית, את נותנת כאן המון מניסיונך ומחוכמתך וזה לא מובן מאליו בסיטואציה המורכבת שאת נתונה בה, אז קודם כל המון תודה שאת משתפת אותנו בקורותייך ובתובנות שלך ודבר שני - מאחלת לך המון טוב ונחת מחייך החדשים! לי נשמע שאת כבר בהשלמה מסוימת, שאת מחוזקת יותר, מודעת והלוואי שנכונה כבר גם לזוגיות הבאה בחייך.
אני לא כתבתי כאן זמן רב, אבל כן עקבתי וקראתי. לאחר תקופה של נתק מהבחור שהייתי איתו בקשר, הצטלבו דרכינו שוב והגענו ביחד למסקנה שכן עדיף שנשמור על קשר כלשהו, כי ניתוק מוחלט מייצר דרמות רגשיות שיותר מזיקות ממועילות עבור שנינו. אני זוכרת שאצילית כתבה כאן פעם שזו הדרך שעבדה עבורה ונראה לי שהיא טובה גם עבורי. ככה אני פחות מתעסקת במחשבות עליו, לא מתגעגעת, לא עושה אידיאליזציות שלו... מצד שני לא נפגשת איתו ושומרת על גבולות ברורים. סוג הקשר הזה מאפשר לי גם התמודדות טובה יותר עם ההתקרבות המחודשת לבעלי, מפני שהוא מאוד לא רגיש וסבלני וכך כשיש אדם אחר שמקשיב ליום יום שלי, אני פחות נפגעת ממנו מהבחינה הזו ולא עושה עניין. גם עבור הבחור זה עונה על אותו הצורך ותורם ליציבות הקשר שלו עם אשתו, אז כל זמן ששנינו מבינים זאת ולא מצפים ליותר אז הכל בסדר. מקווה ומאמינה שעם הזמן הקשר יהיה פחות תכוף, יתפוגג לאיטו ויסתיים. כן מחכה שזה יקרה כבר ושלא אזדקק לו יותר, כי כן יש כאן תלות רגשית שאני רוצה להיפטר ממנה ולא גאה בה.
אייבי, מה שלומך? תכלת, מה איתך?

Re: לדנית

הודעה על ידי תמר » 18 יולי 2021, 14:32

בכל פעם שאני קוראת את דבריך, אני מבינה שעוד רגע הייתי שם גם, באותו המקום.
וכמוך, לא הייתי נלחמת.
כי כשרומן , עם כל כך הרבה רגש, מתפוצץ לך בפנים, אתה לא במצב להילחם על מה שיש. להתנצל. לפצות.
אתה אבל. אבל על האהוב שאיבדת. אתה לא מספיק מסוגל להפנים את הצער והאבל שאתה גורם לאחר.
גברים מתעשתים מהר יותר. לא כי הם היו שם בלי רגש. אלא כי הם רציונלים יותר. וחוששים יותר מההשלכות.
דנית, אני מקווה שהקשר בינכם ימשיך וישתפר. נשמע שהוקל לך, ושלמרות החרטה והקושי , יש לך מעט יותר שקט נפשי כעת.

Re:

הודעה על ידי דנית » 18 יולי 2021, 00:43

אם יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה, הייתי חותכת בזמן, לפני שפגעתי קשות (ולדאבוני בצורה בלתי הפיכה( ביקרים לי ביותר..
האם בעלך יודע על הרומן?!
מקנאה בך מפוכחת היקרה על האומץ.. אם היה לי השכל לשתף את בעלי במה שקרה אני בטוחה שהיה לי קל יותר לשחרר והמון סבל היה נמנע.
גיהינום היה משתחרר בבית.. אבל הכל היה עדיף על איך שזה הסתיים בפועל.
אני לא בקשר עם הבחור.. שומעת עליו מדי פעם
לא ממנו כמובן
הוא נראה בטוב. אני מתחילה לישוב שרומנים כאלה עושים לגברים טוב באופן כללי..
אני בטוחה שאם הייתי מספרת לבעלי, דברים היו נראים אחרת
נראה לי שהיינו יכולים אפילו לעבור את זה.
אנחנו נפגשים לעיתים קרובות ומדברים הרבה,
אחרי כל מה שעברנו, וזה באמת היה רע מאוד.... אנחנו מסתדרים טוב.. מי היה מאמין.
אם הוא לא היה מקהל את זה ככה לפנים, אני מתחילה לחשוב שהיינו עוברים את זה..
אני שומעת לראשונה את הצד שלו בסיפור
תחושות של שנים.. על מה היה כשהיינו ביחד ועל הדרך שנטש מייד אחרי הפיצוץ
אני לא מפנה אצבע מאשימה. לשמוע אותו אומר חלק מהדברים, בשברי מילים, לא את הכל.... הוא שומר הרבה לעצמו.... אבל מה שאני שומעת מספיק לי.
והדבר היחיד שאני חושבת לעצמי: למה אנשים לא מדברים?! למה לא דיברתי? למה הוא לא דיבר..
כל כך הרבה התרחש מתחת לפני השטח. רק היום זה מתברר לי, טיפין טיפין.
אגב הוא נפגע לא רק ממה שהוא גילה ואיך שהוא גילה
אלא גם מזה שלא נלחמתי עליו
האחריות הייתה שלי. כך הוא תפס את זה. אולי בגלל זה הוא המשיך להרחיק אוצי יותר
לראות אם אני אדישה

Re: רק עוד קצת

הודעה על ידי מפוכחת בעיקר » 17 יולי 2021, 23:07

הי מותק,
את כאן?
איך מרגישה? האם את מתקדמת בכל זאת עם תכנית הגירושין?
האם הצלחת לייצר נתק?

חזור למעלה