דורית כהן, פסיכולוגית – ייעוץ זוגי

היי 
אני חשובת שאת הצריך לדב ריאתה בצורה ברורוה - בלי לחשושו לומר מה אתה מרגיש 
כמה רע לך 
כמה לא טוב לך 
אניבטוחה שהיא מרגישה אותו הדבר 
ולכן תפתח את זה שניכן לבד על כוס יין 
ותאמר הכל - ותאמר לה שלך מאוד רע ואתה מרגיש מאוד לבד כי ממנה אין תגובה אחרת 
ויש לזה השלכות על הילדים שלנו ונכון יש משבר אבל צריכים שניים לטנגו - אני לא יכול לבד אם את לא רוצה . 
ומכן תקבלו החלטה 
אולי טיפה מרחק יעשה את העבודה 
אולי תגיעו לתובנות כשאתם כן רחוקים 
ואז תשבו ותקבלו החלטה מושכלת שתטיב איתכם בלי מריבות 
שיהיה לכם בצלחה 

היי 
אין בעיה רוצה לחיות לבד - תפרט לה מה זה אומר 
ותאמר לה שאתה תבקש משמורת משותפת - חצי שבוע אצלך חצי שבוע  אצלי - ואתה לא תשלם מזונות 
ואין קש רלגיל הילדים - את היכול  לתת יותר ממנה בכל הייבט . 
עכשיו בואי נחשוב שוב -רוצה להציל את הזוגיות ? לא רוצה "? יש השלכות 
תהייה החלטי ואסארטיבי 
אני מאוד אוהב נשים שזורקות סיסמאות באוויר בלי לדעת מה זה אומר 
במי זה יפגע"יותר לבד"
אתה. לא . צרי ך. להשאר.  בקשר.  כשרע  נקודה !! אתה גם ככה לבדך 
לפחות תהייה לבד ורגוע - תתן את כולך לילדים הרחק  
תן לך זמן להבריא את עצמך - לנקות את עצמך 
רק היא צריכה לדעת מה זה אומר -רוצה לבד  תקבלי לבד . 

הקשר בינינו ממשיך להיות עם הרבה ויכוחים. למרות שניסיתי מהצד שלי לשנות קצת גישה ולעזור  יותר ולהיות יותר קשוב, למראית עין זה השתפר אבל קצת אחר כך המשכתי לחטוף עצבים מהצד שלה. דברים שפגעו בי וגרמו לי לדבר איתה מאוד מעט ולשתוק הרבה מולה. היא לבסוף התעצבנה ואמרה שהיא כנראה מעדיפה לחיות לבד. שאני לא מבין אותה. גם אני מרגיש שאנחנו לא מסתדרים והתקשורת בינינו על הפנים. היא לא רוצה לנסות טיפול זוגי, מה שהפתיע אותי מאוד שהיא לא מוכנה לנסות למנוע פרידה. היא לא חושבת שזה ישנה משהו. 
איך הייתם מייעצים לנהוג במצב כזה?

היי לך,
בתור אחת שעברה דיכאון אחרי לידה, אישה אחרי לידה בקושי אוכלת ישנה או אפילו מתפנה,
תפרגן לה בחופשה לבד או שניכם לבד שתצבור כוחות מחודשים לחיי היומיום השוחקים עם ילדים,
תפרגן לה פעמיים בשבוע לפחו שתצא להתאוורר או הליכה עם חברה.
מעבר לקושי הפיזי, החרדות שיש לאמא הן מתישות נפשית.
זו תקופה והיא תחלוף תן לה את המקום שלה ואל תזלזל בכאב שלה (לא אומרת חלילה שעשית את זה)
תהיה לה למפלט לכעסים למכאובים ולהתמודדות הלא פשוטה שלה, פשוט תהיה לה עוגן - המקום בו היא יכול לפרוק מבלי להשמע מפונקת או ששופטים אותה.
בהצלחה

לאשתי ואני יש בת גדולה יותר וזוג תאומים בני כמה חודשים. מאז הלידה אני חווה ממנה התפרצויות כעס שהיא לא מצליחה לשלוט עליהן, והטריגרים יכולים להיות מכל דבר, גם דברים קטנים. היא כבר כמה פעמים אמרה שהיא לוקחת את הילדים להורים שלה כי לא טוב לה איתי בבית ולפעמים גם עשתה זאת. היא בגדול אומרת שהיא ללא כוחות בחופשת לידה ושלא מבינים אותה. אני מבין את הקושי שבטיפול בהם, אך זה לא מצדיק התנהגות כזאת. אציין שהיא מקבלת עזרה גם מהורים שלה וגם מהצד שלי.אני גם עוזר ככל יכולתי ושהיתי איתה בבית כמה חודשים בחופשה כדי לעזור. אני מאוד מתוסכל מהמצב, כי הצעקות הוויכוחים בינינו כל הזמן חוזרים וזה נראה שהקשר מתפורר. אני מרגיש שאיבדתי אמון בה ובקשר, עם חשש שכל פעם התפרצות כזאת תחזור. היא מבינה שיש בעיה ומצטערת הרבה פעמים על מה שקרה, אך זה חוזר חלילה. אני הצעתי ללכת לטיפול אך לא נראה שהיא מתלהבת, ואני די צריך לדרבן אותה לכך. אני מפחד שאני עלול לאבד את כל המשפחה שלי, מצד שני קשה לי לחיות בצורה הזאת. מה אפשר לעשות?