חשבון נפש

ברוכים הבאים לפורום "זוגיות במשבר"!
אתם מוזמנים לכתוב שאלות מפורטות בתחום הזוגיות, משברי זוגיות, טיפול זוגי, בגידות, חשק מיני וכד'.
תוכלו גם להגיב לשאלות ולפוסטים של שאר המשתתפים. אנא תנו כותרת לכל פוסט חדש, ואל תשכחו לשרשר תגובות נוספות שלכם כהמשך לפוסט הראשון, כדי שתיווצר המשכיות. אשתדל לענות על כל שאלה בהקדם.
חשוב לדעת שהתשובות באתר אינן תחליף לייעוץ זוגי מקצועי, וכל מי שפונה עושה זאת על אחריותו בלבד.
אנא סמנו אם אתם מעוניינים לקבל הודעה למייל שלכם על קבלת תגובה לפוסט שלכם

חשבון נפש

הודעהעל ידי מגי » 22 יוני 2019, 07:03

אני בתחילת שנות ה40. התחתנתי לפני 10 שנים, הורים לילד בגן. בשנתיים אחרונות, אני מוטרדת מאוד מזה שאני לא אוהבת את בעלי. כלומר - אני אוהבת אותו כמו איזה בן דוד קרוב ואהוב, שנחמד לפגוש תמיד, אבל לא כמו גבר ובן זוג אינטימי. מאז ומעולם זה לא היה קשר של שיחות נפש. גם בתחום האישות, זה היה חלש מההתחלה. לא ייחסתי לזה חשיבות כי חשבתי שככל שנעמיק את ההכירות שלנו ונתקרב אז גם המין ישתפר. זה לא קרה. אנחנו זוג טוב, לא רבים המון, מבלים, מדברים וביחד צמד טוב כהורים. הרגש הזה גם לא הדדי. הוא כן אוהב אותי כאישה ומעוניין בי בצורה רומנטית. אבל איכשהו, זה לא זה. מעולם לא הרגשתי שיצרנו קשר באמת קרוב - כזה שמספרים את הדברים הקרובים זה לזו. הוא גם לא משתף הרבה, למרות שאני תמיד פתוחה להקשיב, ומראה שגם הוא לא רוצה לשמוע אם יש משהו בעייתי או איזו מתוקה רגשית. הוא תמיד מעדיף שזה יהיה קליל. כאשר יש איזו בעיה או קונפליקט, אני נאלצת להתמודד די לבד. יכול להיות שהוא רואה בי בתור החזקה, ומעריך את הכח שלי ולכן הוא לא מרגיש צורך להתערב, אבל בעיני , למרות שאני חזקה ועצמאית - תמיד שמחה ונמשכת כשהגבר כן עושה מעשה, כן מנסה קצת "להציל". הוא די מושך את ידיו מסיטואציות כאלה. אני נקרעת - מצד אחד - הכל טוב כאילו אין סיבה רצינית לעזוב ובטח לא בשביל להתמודד עם החיים כאישה גרושה. לא פייר להרוס לילד בית שמתפקד טוב עם הורים שמסתדרים. אבל אני מרגישה שאני עושה עוול עם עצמי ואיתו - חיה בלי תשוקה, בלי משיכה, בלי ה"משהו" הזה שקושר אישה לגבר שלה. וגם מרגישה שאני תמיד משקרת ומרמה אותו כי כשהוא אומר לי אני אוהב אותך, בקושי רב יוצא לי מהפה "אוהבת אותך" בחזרה. אני מנסה להסביר לעצמי שאני כן אוהבת אותו בדרך מסויימת ושזה לא שקר , אבל אני יודעת לאיזו אהבה הוא מתכוון, וזה לא מה שאני מרגישה כלפיו. אין לי בעיה ללכת לייעוץ, אבל מה אגיד שם? זה לא שיש ביננו חוסר כבוד או מצוקה גדולה. גם שוכבים פעם בשבוע, זה לא ממש טוב ואני מרגישה ממש כאילו אני שוכבת עם בן דוד שלי - מבוכה, ממש תחושה שזה פשוט לא אמור לקרות. כשהתחתנו , לא הייתי מאוד מאוהבת , אבל בגלל שידעתי שאהבה זה דבר שיכול להתפתח ובהחלט היה מה לאהוב על פניו, אז לא התרגשתי מזה שאני לא "מתעלפת" מרוב אהבה. חיבבתי אותו, הערכתי אותו והיה לי נעים להיות בחברתו. אבל זה לא זז הרבה מאז. כבר מעט יותר מ 10 שנים. אני די בטוחה שהוא קולט את זה, אבל נראה שהוא אוהב אותי והעיקר שאני אשאר איתו ולא אעזוב. הוא מוכן לחיות איתי גם ככה, רק שלא אלך. וזה מרגיש לי ממש רע. אני מרגישה כמו הכלבה הכי מגעילה בעולם, חסרת לב וקרה. ואני לא כזאת! אני רוצה לאהוב אותו, רוצה להרגיש ולהימשך וניסיתי בטיפול פרטני לעבוד על עצמי, אבל כלום כלום לא עזר. מה לעשות??!



חשבון נפש מגי
22 יוני 2019, 07:03
כדאי לנסות ייעוץ זוגי לראות אם אפשר לשנות דברים דורית כהן
27 יוני 2019, 08:12
Re: לדורית מגי
27 יוני 2019, 18:32
Re: פשוט העתק הדבק גולי
27 יוני 2019, 19:06
Re: לגולי מגי
28 יוני 2019, 04:20
Re: פשוט העתק הדבק גולי
29 יוני 2019, 12:32
Re: לגולי מגי
30 יוני 2019, 06:22
Re: למגי גולי
30 יוני 2019, 06:35
Re: מגי
30 יוני 2019, 09:10
Re: מגי גולי
30 יוני 2019, 10:59
Re: לגולי מגי
30 יוני 2019, 16:58
Re: למגי גולי
30 יוני 2019, 19:20
Re: לגולי מגי
01 יולי 2019, 17:44
Re: למגי גולי
01 יולי 2019, 20:31
Re: מגי גולי
01 יולי 2019, 20:34
Re: למגי מגי
02 יולי 2019, 06:23
Re: למגי מגי
02 יולי 2019, 06:23
הבא

חזור אל פורום "זוגיות במשבר"

מי מחובר

משתמשים רשומים: Google [Bot]