אז נשברתי חזרנו לדבר ומשהו בו השתנה, הגישה היחס והחלטתי לסיים עם זה סופית. כתבתי משהו וכמובן שרק פה יכולה לשתף.
תשליך
אני משליכה אותך ממני אהובי
שמה את הכל מאחור
משליכה את החלומות והרגשות
שעוד לא הספקנו לחוות
משליכה את התאווה והתשוקה
שעדיין בוערת בכל נימי
משליכה את האכזבות
שמשאירות טעם מר בחיי
משליכה את המגע שלך
שצרוב לי על הגוף
משליכה ממני את החשש והחרדות מהגילוי
משליכה גם את הרגעים היפים של הצחוק
החיבוקים והנשיקות
משליכה את הכעסים עליך
ועל שטלטלת את עולמי
משליכה את הכעסים על עצמי על הפגיעה בבעלי
משליכה את הבושה על המעשים שלי
משליכה את הכל לים
ואני יודעת שעם הזמן הגלים יציפו את חלקם חזרה לחוף
אני אסתכל עליהם ואחייך שהכל נשאר זכרון מתוק.
אחזור הביתה ושם אקדיש הרבה אהבה וחום לבעלי שראוי לזה יותר מכל.
תודה למי שקרא
מוזמנים להוסיף מה אתם/ן רוצים לשליך

תודה על המילים המעודדות והתמיכה.

כל התקופה שאני בקשר איתו לא הצלחתי לבכות (בכי אמיתי של שחרור).
ביום כיפור הזה הצלחתי ובגדול, הדמעות זלגו ללא הפסקה (כמובן כשהייתי עם עצמי לבד).

הבכי לא היה על האכזבה ממנו...
הבכי היה על השקר שבו אני חיה, על השקרים לבעלי ולמשפחה, על החיים הכפולים.  רגשי האשם שחיפשתי אותם כל התקופה הזו, שחשבתי שהם לא קיימים, שהתפלאתי שאינם...פתאום התעוררו!

מקווה שאני בדרך הנכונה, ושיהיו בי הכוחות לעשות את מה שצריך.

לכל הנשים הנפלאות שכותבות פה,
לפחות אני יודעת שאני לא לבד. מאחלת לכולנו להשתחרר מהגוש המעיק שיושב בגרון, מהאכזבה שהוא לא נלחם עלי מספיק, מהבכי הבלתי נשלט שחייבים להסתיר מהסביבה. הלוואי שיהיה בנו הכח לשמר את הזוגיות שלנו, לגלות אותה מחדש. הלוואי שנוכל להסתכל על הבעל בעיניים אוהבות כמו על המאהב, אני שואבת המון תמיכה מהפורום הזה, אין לי עם מי לדבר על המצוקה מלבדיכן. 
תמשיכו לחזק את ידי אני שוב מודה לכן

גם אני מודה על הפורום הזה שכפי שאצילית כתבה, מאפשר לפרוק. ומאפשר לי לשתף בדברים שאני לא משתפת עם אף אחד.
ולאצילית, אין לי איך לנחם או לעודד אותך לצערי. זה המחיר שאנחנו הנשים משלמות על קשר מהסוג הזה. גם אני שילמתי, בענק. ועם כל הכאב שאני עדיין חשה, והגעגוע, הניתוק ממנו לפחות שחרר אותי מהתלות הזאת. הגמילה (או ההתפכחות) קשה וכואבת אבל גם משחררת. ומלמדת.
אני לא מצטערת על דבר. הסיפור הזה לימד אותי המון על עצמי. על הרצונות שלי והצרכים שלי והיכולות שלי והחולשות שלי . וגם אם הסתיים בכאב גרם לי להרגיש ולהתרגש.
והיום אני יודעת שלא משנה מה יהיה, לעולם לא אתמסר (רגשית, לא פיזית!) בכזו קלות ומהירות כפי שהרשיתי לעצמי הפעם.
שנה טובה וחתימה טובה!

תהיה חזקה!
אני הכי שם ומבינה אותך
זה קושי מטורף!!!!!
כבר נמאס לי מהדאונים ולהישבר כל יומיים.
אבל זהו ביקשתי סליחה מעצמי, על ההתעללות הנפשית שהעברתי את עצמי בתקופה האחרונה, שלא כיבדתי את עצמי ואת המעורבים בפרשה.
אני מקווה שאני אהיה מספיק חזקה כדי לשים את זה מאוחריי אחת ולתמיד.
בואו נאהב את עצמנו, נכבד את הרצונות שלנו, נהיה חזקות לא פחות מהגברים ונחליט שאנחנו פשוט בוחרות אחרת.
לא בחרו בשבילנו ולא עזבו אותנו ולא חזרו לנשים שלהן שהבינו את עצמם .. אנחנו בחרנו אחרת.
צום קל למי שצם או צמה
גמר חתימה טובה
והכי חשוב- תהיו טובים לעצמכם

אז הנה הדאון הגיע היום..
היכולת הזו שלו לשלוט בי מרחוק ולהשפיע על מצב רוחי....

לקראת יום כיפור מאחלת שאוכל לסלוח לעצמי, לשקם ולחזק את עצמי.  את הזוגיות והמשפחה שלי.  זה דבר יקר מכל, ולא אתן לאף אחד, בחיים, לפגוע בזה.
בי נשבעתי שכשאצליח (ובקרוב) לצאת מהקשר הזה, אתרחק ממקומות כאלו כמו אש.  את הלקח שלי למדתי.
לא אתן בחיים לאף גבר להיות חזק עלי,  להשפיע עלי, על רגשותי ומחשבותי. 
אני אשלוט באושר שלי, ולא אף אחד אחר.

מאחלת לכולכם גמר חתימה טובה ושתזכו לשקט ושלווה נפשית.
אני מודה על הפורום הזה שקיים, שמאפשר קצת לפרוק.

טיול משפחתי לקיץ ארוךךךך 

צודקת שמש.
מבינה למה את מתכוונת.
לכן ניסיתי ליצור קצת מהשיקוי ויצרתי ריגוש עתידי שמעסיק אותי ובאמת מונע ממני כרגע להתקשר אליו, לסמס לו...
הבעיה שהוא לא משחרר וברגע שמתקשר זה כמו מטה קסמים...(והוא לא משחרר כי גם אני לא מסוגלת לומר לו לשחרר).
זו ממש מלחמה יומיומית ביני לבין עצמי של נסיון גמילה.
מאוד רוצה ליצור עולם כזה ולשלוט בו.  ולא שהשליטה תהיה אצלו..
קראתי על זה המון חומר, כל עניין החוסן הנפשי ושליטה במחשבות וברגשות, אבל עדיין...
אולי צריך שייקרה משהו ביחסים איתו שייגרמו לפיצוץ ובעקבותיו השינוי המיוחל...

הי אצילית, איזה ריגוש יצרת אצלך? יעזור לי את תתני רעיונות.
אני במצב שלא רואה באופציה ריגושים אחרים, מרגישה שאין כאלו.. 
תודה מראש!

את יכולה לייצר שיקוי פלא שכזה בעצמך. ההרגשה שאת מתארת זה סטייט אוף מיינד, זה לא חייב לבוא מ-א'-ב'-ג', האדם יכול לשלוט על הרגשות והרצונות שלו ולהתעלות מעל עצמו - אחרת מה אנחנו עושים פה? - לפעמים זה קשה מנשוא, כמו לצאת מהתאהבות, אבל בהחלט אפשרי. האם להרגיש נאהבת ונחשקת זה נחלתן הבלעדית של ההתאהבויות והריגושים? - כמובן שלא. אנחנו יכולים ליצור עולם משלנו ולהרגיש מה שאנחנו רוצים!! זה עניין של איך את מרגילה/מאמנת את עצמך.. פשוט האפשרות הקלה יותר זה לעשות מה שאנחנו עשינו...

כשהיו לי רגעי משבר והייתי מתגעגעת לכל הכיף והטוב ורוצה לחזור לזה, אז הייתי מדמיינת למשל, מה היה קורה אם זה היה מתגלה במקום העבודה. איזו בושה... הוא היה מבוגר ממני ובכיר ממני, ובטוח בגלל שהוא מכיר את הבוסים שלי למרות שלא ממש עובדים באותו מקום, הוא היה עוד גבר שניהל רומן ואף אחד לא היה עושה לו פרצופים או מערער את המעמד המקצועי שלו , בעוד שכל השם שלי היה נהרס . אני שאפתנית, וכנראה אז כל הנשמות הטובות היו אומרות שברור איך התקדמתי... לא בגלל הקישורים המקצועיים שלי. ובגלל ששמועות נעות מהר בתוך תחום העבודה, אז גם מקומות אחרים היו שומעים על זה וזה היה רודף אותי. גם אם איכשהו זה היה נסתר מבעלי, החיים שלי היו נהרסים בכל אופן.

פה הבעיה. כדי לסיים את זה, צריך להסתכל על הצדדים הפחות טובים. אחרת איך נצא מזה?
את נמצאת בפורום הזה לא סתם.
יש בך צד שסובל ומתייסר כמו אצל כולנו.
הגישה שלי לחיים, היא תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה! אבל לא במקרה הזה!!
אני כל הזמן מריצה בראש שלי את כל הרגעים שנפגעתי, נעלבתי, קינאתי. זה לגמריי עוזר ומרחיק

תמצאו לי את האדם, באשר הוא, שייקח ״שיקוי פלא״ שיגרום לו לחזור אחורה בזמן, להיות צעיר, להרגיש מאוהב ונאהב, אין סוף מחמאות ודברי אהבה, ושזה גם יתחיל להשפיע עליו חיצונית- ייראה טוב, ישקיע בעצמו יתחיל לקבל מחמאות מהסביבה מאנשים לא קשורים... 
מי הוא אותו אדם שיסכים לוותר על השיקוי הזה??? לאחר שכבר לקח אותו....

היחסים עם בעלי באמת טובים!!  אנחנו קרוב ל-22 שנה ביחד חברים טובים, צוחקים הרבה.  אבל השגרה עשתה את שלה...
ובכלל עכשיו שפעלתי להכנסת הריגוש החיובי האחר, אנחנו סביב זה מתעסקים בזה כולנו.

יודעת שהוא אוהב אותי אך לא שומעת את זה ממנו, חסרה התשוקה...זה אחרת אחרי ככ הרבה שנים..לא סתם אומרים להחמיא לאישה, להביא מתנות קטנות, פרחים וכו׳, זה דברים שאולי יכלו למנוע המצב...

בחג אני ובעלי יצא לנו לריב, היינו ״ברוגז״, (והאמת אנחנו לא מרבים לריב..), הייתי ככ עצובה ומבואסת ישר דאגתי להשלים... באמת קשורה אליו. עצם המחשבה בלעדיו עושה לי רע.

הסקס תמיד היה מצוין, באמת!! עד אשר המאהב נכנס לחיי  וגיליתי סקס אחר.. כבר הרבה זמן לא שכבנו, קצת התרחקתי, גם פה אני צריכה לפעול אבל קשה לי...

עם המאהב מרגישה בת 16 מאוהבת וקשה לוותר על זה....

תתחילי בתהליך.... את חייבת לשים לזה סוף.
איך היחסים עם בעלך???

מרגישה לא נוח במייל, גם אם פיקטיבי..

וצודקת, גם אני חשבתי על להתרחק כל פעם קצת.. ככ הייתי רוצה שזה ידעך מעצמו בלי הרבה רעש...
הדינמיקה של הקשר שלנו מאוד רגועה, ולרוב יש תחושה שהכל נינוח ובשליטה.  אין הרבה  כעסים, וגם כשיש כעס (שכמובן תמיד זה מצידי) זה תמיד בשליטה ומתנהל טוב עם יכולת מצויינת של הקשבה מצידו והבנה ורצון לתקן דברים כדי לרצות אותי...

התחושה אצלי ממש שאני כמו מהופנטת איתו.. יש לו יכולת שליטה עלי, על הראש שלי, חד משמעית.

אני  צריכה לנצל עכשיו את תקופת החגים ולנסות להתרחק ממנו ולהתקרב לבעלי.
אבל איך אומרים?
זה יהיה צעד קדימה וברגע שהוא ייצור קשר, אלך כמה צעדים אחורה... הרי זה ברור לי

מבינה אותך.... השכל רוצה והלב מסרב.
במקרה שלי, הוא מאוד נזהר מלהיקשר ולהתחבר יותר מידיי. הוא תמיד עם אצבע על הדופק ולוקח כמה צעדים אחורה כשצריך.
גם במקרה שלי הוא לא מניאק.... אבל הוא מערים עליי קשיים וזה מנער אותי כל פעם מחדש.
זה קשר בלי תכלית... הריגוש והכיף מתגמד לעומת העוצמה של הכאב שבא לבקר מפעם לפעם.

עצה שלי - תתחילי בלהתרחק כל פעם קצת.

אגב, מוזמנת לדבר איתי באופן פרטי במייל פיקטיבי שפתחתי

אני מרגישה שהדינמיקה בקשר הזה, אצל שתינו קצת דומה.
גם אצלי רק לאחרונה למדתי לשים גבולות, ועדיין קשה....ואצלו זה היה מאוד פשוט מלכתחילה.
אגיד לך משהו שמאוד מבאס אותי.
בימים האחרונים פעלתי להכניס ריגושים גדולים עתידיים אחרים לחיים שלי, אני מאוד מתעסקת עם זה, אבל לצערי זה עדיין לא עוזר לי.  
לא מצליחה לקבל את ההחלטה לסיים עם זה ולחתוך. רוצה לנצל את המומנטום אבל אני מרגישה משותקת.
ברגע שהוא מדבר איתי, ישר נמסה....
מה לעזאזל עוד צריכה בכדי לרצות לסיים עם זה?? (ודגש על לרצות).
אם היה בן אדם מניאק היה קל לי יותר.
הבעיה שהוא לא כזה...

את ממש צודקת! יש ימים שאני חושבת שכל הסיפור הזה קטן עליי. אבל ברגע שיש איזשהו טריגר, אני נופלת לתהומות. בגלל שאנחנו עובדים באותו המקום, הכל יומיומי. אין לאן לברוח!!
הדרך היחידה לצאת מזה זה לנתב את התשוקה והתאווה הזאת למשהו אחר וזה קשה!
ניסיתי שנהיה רק "חברים" זה לא הולך!! מה גם, שמלכתחילה מבחינה רגשית יש ביננו פערים גדולים. הוא יודע לשים גבולות להכל.... אני למדתי רק לאחרונה.
ובכל זאת, עדיין קשה.
במקרה שלי כמעט בלתי אפשרי להתנתק לחלוטין.
אנחנו נאלצים לפעמים ליצור קשר לצורכי עבודה, חברים לעבודה משותפים וכו'

מכירה את הפרסומת של הפטריה הואגינלית "חזרתי" אז זה בעאך אותו הדבר שלח הודעה היום כאילו בערב חג לא רשמתי לו בפירוש תתרחק ממני, ושוב נשאבתי לשיחה איתו אומנם חברית כזאת אבל עדיין..
אוףף שונאת את ההשפעה שלו עליי

לריגוש הזה יש משקל כבד בתוך הרומן, האש הזאת היא שעושה לנו חוסר איזון בהגיון וגורמת לנו לרצות להישאר, עכשיו כשאני והוא בנתק קשה לי מאוד הוא חסר לי בכל מיני רבדים אבל בעיקר התשוקה והתאווה הזאת שמילאה אותי אני אפילו חולמת עליו לא מעט.
מקווה שאחזיק מעמד ולא אפול שוב הוא באמת לא שווה את המאמץ שלי ושיהרס לי הבית

אולי היה זקוק לזמן הזה.
אולי היה צריך לתת לזה צ'אנס אחרון.
זה לא פשוט בכלל לעשות צעד כזה.
וזה שאת היית מוכנה לא אומר שגם הוא היה כבר מוכן.
אני מקווה שלא תכעסי שאני שוב מסנגרת עליו.
אני חושבת שמעולה שלקח את הזמן ועשה את זה גם ללא קשר אליך. כלומר, דווקא בתקופה שהייתם בנתק.
וכן, הדברים שכתבת עדיין רלוונטים למרבית הגברים. עדיין למרביתם רומן זה פשוט סידור נוח. השלמת חסרים וחסכים לזוגיית בבית. הם עדיין מסוגלים לעשות את ההפרדה הזו הרבה יותר טוב מאיתנו ולא יתקשו לחתוך כשמשהו לא יסתדר.

היי סיוון.
מה שלומך?
אני יכולה לומר לך, ממישהי שהניתוק "נכפה" עליה (הייתי יכולה להמשיך ולהמשיך), שעכשיו אני מבינה עד כמה זה היה מעל לכוחותיי. ועד כמה הייתי צריכה כוח רצון מאד חזק כדי להפסיק את זה. כי זה כ"כ מילא אותי. ואני מבינה את זה עכשיו בגלל החור הזה שנפער בחיי. תחושת הריקנות. החסר בריגוש. החיים שחזרו לשגרתם המשמימה...
ובגלל כל התחושות הללו אני שואלת את עצמי עכשיו מה חסר לי בחיי, ובזוגיות שלי שגרם לי להגיע למצב הזה. זה בעיקר מה שמעסיק אותי עכשיו. האם זה רק חסר בריגוש? או שחיי זקוקים לשינוי משמעותי?
וכשאני מנסה לנחם את עצמי, אני חושבת שאולי זה היה תפקידו של האיש הזה בחיי. לגרום לי רגע לעצור ולשאול את השאלות האלו.

זה לא סותר כלום.
אני עדיין חושבת שזה רובם ככולם.
אני לא משנה את דעתי רק בגלל שיחת טלפון אחת. וזה שהשתנו הנסיבות שלו, לא משנה את זה. שאז, כשהדברים היו רלוונטיים, הוא ברח.

חשבתי המון החג הזה.
איפה אני היום, מה עברתי ולאן אני ממשיכה מפה.
הבנתי שאני חייבת ניתוק. אמיתי! לא שיחות עבודה ולא כלום.
קשה לשחרר... בעיקר את הריגוש והצבע שנכנסו לחיי.
יש ימים שאני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה.

האם אפשר לחיות חיים שלמים בלי ריגוש? אולי זה משהו שדפוק בי?

אנג'לה - אני בהלם מהעידכון. למעשה, זה סותר את כל מה שרשמת פה לגביי גברים ועל איך שהם רואים רומן.
תחשבי טוב אם את מסוגלת להכנס שוב למערכת יחסים עם הבנאדם הזה.

אגב, לי אין שום פנטזיה לפרק את הבית ולחיות עם הבחור. ממש ממש לא...

כעת את יודעת שזה היה אמיתי. הדברים שאמר לגבי אשתו, וגם לגבייך. כל מה שהיה ביניכם. וטוב שעשה זאת ללא קשר אליך.
עכשיו את צריכה לקבל החלטה.

הבוקר קיבלתי ברכה ממנו לראש השנה.
בין השאר, הוא סיפר לי, שהוא התגרש.

אחרי החגים הוא עובר לדירה משלו.
הוא אמר - זה לא קשור אליך. סיפר שמאז שהסתיים הקשר שלנו, לא היה מנוס משוב להתמודד עם הקשר בבית, וזה היה עצוב מאוד. אמר לי - זה אני והיא. כבר אי אפשר היה להתעלם מהבעיות שלנו. הם ניסוי טיפול, שלא הצליח.

אמר לי - פגעתי בך וערערתי אותך , מצטער על זה.
הוא רוצה שננסה שוב, הפעם כשהוא פנוי. שאני אחליט בקצב שלי מה אני רוצה שיהיה.

גם אותי הוא בירך ופייר? יכל לדחוף את הברכה שלו... כל כך כעסתי עליו והוא נותר באגו של עצמו כל כך מרוכז בעצמו בטוח שהשמש זורחת לו מהת**.
את בהחלט בצומת לא פשוטה ואני לא יודעת איך הייתי פועלת במקומך, מאחלת לך שתעשי צעדים חכמים שתהי תמיד מאושרת

ריגשת אותי ממש!
מצטרפת אליך.
הלוואי ואצליח להשליך את הטעם המר, את הכאב ואת העצב שמלווים אותי ונוכחים בחיי. את העלבון. את האכזבה. את הגעגוע. את הכעס על עצמי על שנסחפתי כך ולא שמרתי על עצמי. ועל משפחתי , בעלי וילדיי. את החששות וחוסר הוודאות מאיך אמשיך עכשיו.

שתהיה לנו שנה טובה.

שנה טובה יקירה ושנזכה להתגבר ולסלוח גם לעצמנו