עמוד 1 מתוך 3

הצעה. נא לא לטרוף אותי

הודעהפורסם: 09 פברואר 2020, 07:58
על ידי אליהו
יש כאן קבוצה של נשים במצב דומה.
קשר מחוץ לבית שלא עושה להן טוב והן חפצות לחתוך אבל המחיר מקשה.
למה לא תעשו סשן קבוצתי אצל דורית (אם היא עושה טיפול קבוצתי) או אצל איש מקצוע אחר?
להערכתי יש כאן כמה נשים שכבר סומכת זו על זו ועוד דורית תעשה סינון נוסף. ככה תהיה מעטפת מקצועית וחברתית שיש לה סיכויים לא רעים להצליח

לא יעזור

הודעהפורסם: 09 פברואר 2020, 10:34
על ידי נבגד
אדון אליהו הנכבד ממש נחמד מצידך שאתה מנסה לעזור אולי תבזבז את האנרגיות שלך על אנשים שרוצים לעזור לעצמם כאן יש לך עסק עם אנשים  שרוצים  לבגוד ככה הם בחרו ולא יעזור לך כלום

Re: נבגד נכבד

הודעהפורסם: 09 פברואר 2020, 14:47
על ידי אליהו
אני יכול להבין את הגישה שלך
אם מישהו או מישהי היה מפרט מה קרה לו כאשר זה התגלה אולי יהיה מומחש כמה זה כאפה לבית
אבל אתה דואג לבזבוז הזמן שלי או שאתה פשוט מיואש מאנשים שעשו טעות קשה?

Re: אליהו

הודעהפורסם: 09 פברואר 2020, 16:45
על ידי עדי שם בדוי
קריאה בפורום הזה יכולה להיות מייאשת ומתסכלת עבור מי שנבגד. כמי שעברה בגידה, אני יכולה להעיד, שלצד יכולתי להתעניין ולהבין את מה שחלק מהנשים הבוגדות מתארות כאן, מה שהדהים אותי במשך זמן רב, זה העיוורון המוחלט של הבוגדים/ות כלפי הנזק הנפשי והפיזי, הסבל וההשפלה לבני הזוג שלהן/ם.
שוב ושוב אנו קוראים תיאורי קושי וחוסר אונים של אנשים שבחרו לבגוד בבני הזוג שלהם, כאשר הדבר נמצא לגמרי בידיים שלהם (גם כשזה נראה כאילו משהו "השתלט" עליך או "מנהל" אותך), וזאת תוך התעלמות מדהימה ממש, מוחלטת וגורפת, מהנזק העצום שהם גורמים לבני הזוג שלהם ולילדים שלהם, ועוד עתידים לגרום להם בעתיד עם הגילוי, על עוול לבני הזוג, שהם אלה שבאמת נמצאים בחוסר השליטה ובהסתרה... ואפילו העמדת בני הזוג שלהם בסיכון ממשי! סיכונים מסוגים שונים שהם כלל לא מעלים בדעתם, הנובעים מחשיפת המשפחות שלהם ובני הזוג שלהם בפני אדם זר.
עם הזמן למדתי, שאף אחד מהבוגדים לא מדבר על העוול הזה, מכיוון שהפוקוס העצמי הוא כה גדול ושואב, שזה ממש חסר טעם לנסות להסביר את הנקודה הזאת.
רק מי שעבר זאת בעצמו, יכה על חטא מהבחינה הזאת, ולצערי עתיד/ה לעבור קשיים מסוג חדש... של רגשות אשמה, התייסרות וחרטה, פגיעה בדימוי העצמי והתמודדות עם התואר המפוקפק הזה, של הבוגד, הפוגע... ועם אבדן אמון מוחלט וכנראה בלתי הפיך (וזאת נקודה שבלתי אפשרי להסביר, כי "אבדן אמון" זאת סיסמה. לך תסביר שמאחוריה עומדות השלכות יומיומיות ממשיות, ושלחיות בבית שאין בו אמון זה טירוף מוחלט).
אין שום אפשרות להסביר כמה שהקושי הזה הרבה יותר גדול ומייסר. זאת מלחמה אבודה, ניסיתי. ההבנה תגיע לצערי רק בדיעבד, ואז יהיה עליהם לקוות שבני הזוג שלהם, הפגועים וההמומים בעצמם, והצריכים תמיכה בעצמם, יוכלו איכשהו להכיל חלק מהסבל שלהם ולא לייסר אותם עוד יותר, ושבכל הכאוס האגואיסטי הזה שיווצר, מישהו משניהם ימצא את הכוחות להתייחס גם לילדים.

Re: עדי את כותבת מהלב וכואב לקרוא

הודעהפורסם: 09 פברואר 2020, 17:23
על ידי אליהו
אבל לכל בניין יש את נקודת החולשה שלו ואם מצליחים למצוא סדק אפשר לפעמים לפעור פתח.
את צודקת לא תמיד הצלחתי ואפילו לרוב לא, אבל זה לא כזה חד משמעי. יש הצלחות ואני כמו הדור הישן מתמוגג לראות נכדים עולים לבית של סבא וסבתא. אז פה ושם אני ואת מנסים ומקווים שאולי נצליח, אם לא עכשיו אזי בהמשך.
אבל כבעלת נסיון, את באמת חושבת שלא היה סיכוי? אין שלב בו אמרת לעצמך מה אני עושה פה?
לדעתי אגב רוב אלו שלא הצליחו גם לא הגדירו זאת כמטרה, טיפול מקצועי מגביר מאד את הסיכויים להצלחה.

Re: הפוך אליהו

הודעהפורסם: 09 פברואר 2020, 17:32
על ידי עדי שם בדוי
הפוך. אני לא בגדתי בבעלי ולא אעשה זאת אף פעם.
הוא בגד בי. האם בתוך הסיפור שלו היה סדק? כן, כמובן. אבל לא היה לו צל של מושג מה הוא מעולל... כדבריו בדיעבד, הוא לא שיער את עוצמת הפגיעה בי, את הנזק לבית ולילדים וגם לעצמו. הוא אומר שאם היה יודע אפילו שבריר מההשלכות של המעשה המטומטם הזה, הוא לא היה עושה את זה לעולם. חוכמה שבדיעבד.
וכן, אני חושבת שזה אבוד לנסות להסביר זאת למי שנמצא בבגידה. ניסיתי זאת כמה פעמים פה, זה בלתי אפשרי להעביר.

Re: סליחה לא זכרתי

הודעהפורסם: 09 פברואר 2020, 17:44
על ידי אליהו
ולו בעלך היה לוקח זאת לטיפול מקצועי
מה היה קורה? היה סיכוי?
לטעמי הפונים כאן לפורום של דורית נמצאים על סף ההחלטה לקבל עזרה. כמובן כמו מכורים הרוב לא מצליחים לבקש אבל ממש מקווה שיהיו קוראים סמויים אפילו שיגידו אני צריכ/ה עזרה

Re:

הודעהפורסם: 09 פברואר 2020, 18:28
על ידי עדי שם בדוי
אני לא יודעת לגבי הטיפול... כיוון שבמקרה שלו, לא הייתה התייסרות בקשר הזה או קושי אמיתי לשחרר. הוא עשה זאת בכוחות עצמו (ועם קצת דחיפה מחברים) ברגע שהוא החליט שהגיע הזמן לחתוך.
אבל ההחלטה לסיים את הבגידה הלא מאוד ממושכת הזאת, לא נבעה מייסורי מצפון כלפיי (שהיו לו), אלא משילוב של שני דברים שקרו בו זמנית: האחד, הוא פשוט איבד בה עניין והיא אפילו התחילה לעצבן אותו. כל העניין הפך למטרד והוא שיקר לה בלי סוף ומצא את עצמו מנהל לא רק חיים כפולים, אלא מכופלים...
ושנית, הוא חשב שניתן לשקם את הזוגיות שלנו ושזה הזמן הנכון, והיה ברור לו שאני ממש קרובה לגלות. אז ברגע שהוא החליט לחתוך איתה את הקשר, הוא עשה זאת כמעט בלי קושי וכמעט לא הסתכל לאחור.
אבל... הוא לא היה מוכן לסכן את תדמית הגבר המושלם והרגיש בעיניה, הוא לא רצה לצאת "מניאק" וגם מאוד דאג לשמו הטוב ולדברים שחס וחלילה היא תספר עליו... אז במקום לסיים את הסיפור בצורה ישירה ולהסתכן בכך שיחשוף את כל השקרים והפנטזיות שהוא מכר לה... הוא החליט "למוסס את זה".
אז הוא לא סיפר לה שהוא הזמין לנו סופ"ש רומנטי והתחנן שנתחיל מחדש. הוא לא סיפר שבאותו שבוע התעקש שנצא כמה פעמים וניהל איתי שיחות עומק על האהבה שלנו ועל זה שננסה לפתוח דף חדש בנישואים שלנו...
במקום זאת, הוא המשיך להתרחק ולשקר לה וניסה "למוסס את זה". אבל זה לא עבד. ככל שהוא התרחק ואף התייחס אליה לא יפה ואף ניסה לזרוק את האשמה עליה... כך היא רצתה יותר ונדבקה יותר.
והסוף ידוע... תוך מספר ימים מכל ההתרחשויות האלה, הוא לא עמד בלחץ, סיים את הסיפור ישירות, סיפר לי הכל חסם וניתק איתה קשר מהרגע להרגע, באופן טוטאלי.
נשים בצד את מה שקרה לשנינו מאז וכמה שהעולם שלנו השתנה. בצד השני נשארה אישה המומה. בהלם מוחלט. שלא ראתה שום דבר מזה מתקרב, ובמשך חודשים המשיכה לחפש תשובות לפערים בין דמיון ומילים גדולות ומחוות מרשימות - למציאות. כאשר התשובה היחידה היא, שהוא לא שם, ומעולם לא היה באמת.

Re:הייתי חייבת להגיב

הודעהפורסם: 09 פברואר 2020, 20:53
על ידי תכלת
וואו, השארת אותי פעורת פה. את יכולה להמשיך לשתף אם זה לא מכאיב לך?
את נקודת המבט שלך ושלו? חשדת? איך הגבת?
בשנה הזו הוא היה מרוחק? מה לדעתך קרה שהוא פתאום החליט להתקרב אלייך חזרה ולשקם?
אני מצטערת שחווית חוויה כזו. ואולי רק אולי זה חיזק אותך ואתכם ואפשר לראות איפשהו את הטוב.

Re: תכלת

הודעהפורסם: 09 פברואר 2020, 23:07
על ידי עדי שם בדוי
זה בסדר:) צדקת בדברייך, עברתי עינוי ארוך ומתמשך, אין לי הגדרה אחרת, שכפי הנראה שינה אותי לתמיד והרס הרבה ממה שהייתי, ועם חלק מהשלכותיו הפסיכולוגיות והממשיות, אני מתמודדת עד היום.
וביחד עם זאת, המשבר הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לנו בחיים. האהבה האדירה שאנחנו זוכים לחוות בחיינו, נדירה מאוד אבל אמיתית, עם פתיחות פסיכית והבנה עמוקה מאוד ורצון רק לעשות טוב אחד לשני בכל רגע... וכל זאת פה על הקרקע ומאוד אמיתי, ובבית שלנו, תחת קורת הגג שלנו, ועם הילדים החמודים שלנו, הזוגיות שתמיד חלמנו עליה... שחתרנו אליה במאמצי-על במשך כל החיים המשותפים שלנו, ואף פעם לא הצלחנו להשיג, לא בטיפול זוגי ולא במאות שיחות והסברים וניסיונות... זוגיות חדשה לגמרי וחיים אחרים, שאפשריים רק כשהכל נשבר לגמרי... ואז נבנה מחדש. את יודעת מה מדהים? כמה השפעה יש לזוגיות טובה על כל אספקט אחר בחיים שלך. מי ידע??

מה גרם לבעלי לרצות לשקם את הקשר שלנו? הוא רצה את זה תמיד. זה הדבר שהכי רצינו. הייתה לנו אהבה מאוד גדולה, כל הסיבות הבנאליות לבגידה כמו שחיקה, שגרה וסקס - זה ממש לא היה הסיפור שלנו. למעשה, החיים שלנו תמיד היו די מרגשים. לעומת זאת, היו לנו קשיים רבים אחרים. אני חושבת שהבגידה הביאה אותו להכרה שהנישואים שלנו ממש בסכנה, וזה גרם לו להמון בלבול ורצון לשקם ובכל זאת לתת לנו צ'אנס.
כמובן שחשדתי, אני לא טיפשה במיוחד, ויש לי אולי חסרונות שונים ומשונים, אבל אינטליגנציה רגשית זה הסופר-פאוור שלי. חשדתי מהרגע הראשון וכל החשדות שלי, מהראשון ועד האחרון, קטן כגדול, התאמתו באופן מדויק.
לא מדובר בתקופה של שנה. אני לא הייתי מתגברת על בגידה כל כך ממושכת, אני די בטוחה שלא הייתי נשארת.
בתקופת הבגידה, הלא ממושכת יש לציין, לשאלתך, סבלתי מריחוק. אבל זה היה יותר כמו ניכור. הודרתי מכל מיני דברים. הופנה כלפי המון כעס. בעלי היה במצוקה באותה עת, ואני ניסיתי בכל דרך לעזור לו, ונתקלתי בחומה בצורה של האשמות וניכור ברמה לא הגיונית בכלל.
מנגד, בגלל שהוא היה בבלבול גדול, הוא כל הזמן ניסה לתקן, לקרב אותי, לבקש שננסה לשפר את הזוגיות שלנו. אחרי זמן מה, הוא התאכזב לגלות כל מיני מגרעות של אותה אישה האחרת, ובהשוואה אליה פתאום אני נראיתי בעיניו במלוא הקסם והיתרונות. הוא החמיא לי המון, ציין כל מיני תכונות טובות שלי ואפילו ממש חיזר אחריי... זה לא הפתיע אותי, כי הוא בנאדם של מחוות ורומנטיקה... אבל בשילוב החשדות שגם ככה היו לי, כל מחווה שלו ממש פצעה אותי, כי היא נתפסה בעיני כעוד הוכחה שאני כנראה צודקת, ושהוא ממש ממש בוגד בי.

מה קרה אחר כך? על שנה שלמה של תופעות פסיכיות לגמרי, כבר קצרה היריעה וחפרתי כרגע מספיק. אבל אציין רק בכותרות: הלם, השפלה ושברון אמיתי, עצב שלא הרפה לרגע והפך לדיכאון, שפינה מקום לחרדות קשות בכל תחום בחיי, נזקים נפשיים כמו פגיעה קשה בדימוי העצמי שהורסת כל דבר שאת מנסה לעשות, חשדנות, אובססיביות, חוסר ריכוז, קשיי תפקוד, קשיי שינה, התרחקות חברתית והסתגרות, פגיעה מקצועית בקריירה של שנינו, הפסדים כלכליים מסיבות שונות ומשונות... פגיעה מסוימת בילדים (שאגב, התבררה רק אחרי יותר משנה... למרות שהם לא מודעים למה שקרה, משבר כזה לא עובר בלי מחיר. כעסים שלהם כלפי בעלי, זלזול כלפיו ופגיעה בסמכות שלו, ירידה בלימודים ובעיות אחרות שלא היו להם מעולם ופתאום צצו להן משום מקום... הבנת את התמונה).

והנושא האחרון לקינוח: האמון שלא יחזור לעולם.
אחרי שכל הבעיות נפתרות, וחלק מהתופעות נעלמות, ועם אלו שלא נעלמו פשוט מתרגלים לחיות... הדבר האחרון שאפשר לתקן, זה האמון. אי אפשר לתאר מה זה חיים בלי אמון, ושלא תטעי, כשהוא נשבר - זה לשני הכיוונים.
הבנו כבר מזמן שזה לא משהו שאפשר להחזיר, אנחנו הולכים על רעיון אחר.

וזה היה ממש בקצרה. אז מה שאלת? :)

Re: עדי... באמת באמת אין לי מילים

הודעהפורסם: 10 פברואר 2020, 05:46
על ידי אליהו
כאב ותקווה רוקדים במעגל הדוק שקשה לעכל בלב

הלוואי ותתנשא התקווה על הכאב

וכל מי שחושב על להיכנס לזה יקרא וייתכנן מסלול מחדש

תכלת...
מה שלומך? טוב לשמוע ממך

Re: לעדי

הודעהפורסם: 10 פברואר 2020, 08:04
על ידי אצילית
וואוו עדי.
סיפור חיים...  סיפור שיכול וקיים אצל כל אחד ואחת מאיתנו, ואם וחלילה יעלה הפרגוד....היה לי קשה לקרוא את זה.

אני חושבת שאת אדם מדהים.  למרות כל מה שעברת, יש לך יכולת להבין את הצד השני.  להאיר ולהעיר לנו כמו שצריך.
בלי שיפוטיות ועם הבנה למצב.
סהכ כולנו בני אדם עם רגשות, משברים, ללא כוונות רעות, ונקלענו לסיטואציה (לפחות רובנו) עם דרך ללא מוצא.
כל אחד בדרכו כאן מחפש את המפלט לצאת החוצה. 

Re: לעדי ולאליהו

הודעהפורסם: 10 פברואר 2020, 09:56
על ידי נוגה
דבר ראשון, עדי - וואו! כתבת עמוק וחודר ובקסם. כמו תמיד האמת.
ועכשיו לדיון שלכם האם זה עוזר או לא עוזר. 
אז באתי לעודד. נכון שהרבה פעמים זה כמו לדבר לקיר, הבן אדם שמולכם הרבה פעמים מכור לגמרי וכמה טיעונים שתשטחו לפניו לא יועילו בכלום. אבל אצלי למשל זה אחרת. 
בינתיים זה הסתכם אצלי בדיבורים והתכתבות מינית, סקס וירטואלי וכו' וכן, בזכותכם נראה לי, זה לא הגיע למגע וסקס ממשי למרות שניסה כמה פעמים להציע שניפגש וברור שהמטרה היא לא לשבת על כוס קפה...
אני קוראת פה את התובנות של כולכם, מפנימה את הנזק העצום שאני גורמת לי (זה הנזק העיקרי! אתם מפספסים את זה לפעמים), לבן זוג ולילדים, ואני בטוחה שזה עוצר אותי מלממש את הפנטזיות שלי. אני מבינה שהכול חרתה ואיך תהיה התחושה שלי אחכ ולכן לא עושה את זה.
ולכן ביקשתי ממנו לסיים את זה.
אז כתבתי בינתיים כי אנחנו בקשרי עבודה אז אני בהחלט עלולה ליפול, אבל הקריאה פה בפורום של התובנות שלכם והעצות שלכם לגמרי מחזיקה אותי למעלה.
אסכם - שאפו ותמשיכו כך :)

Re: תודה נגה זה באמת מעודד לקרוא

הודעהפורסם: 10 פברואר 2020, 12:06
על ידי אליהו
אני רק אחדד שאני מאד קיצוני בנושא של זוגיות. אישית במצב שלך הייתי מתחיל לחפש עבודה אחרת. הייתי מרגיש כאילו החדר לידי נדבק בקורונה ואני בוחר לעבור במסדרון ליד ולהתעלם.
סליחה על הקנאות אבל רוב החיים אנחנו נצליח להינות מתשומת לב יקירנו ומכרינו, לא מזה שנמשכים אלינו. לא שווה להפוך את ימי השיבה לימים קרים וריקים בשביל ללטף פעם אחרונה את בועת הנעורים.

Re: אליהו

הודעהפורסם: 11 פברואר 2020, 07:05
על ידי נוגה
צודק. מסכימה איתך לגמרי אבל קשה לי מדי. ויתור גדול מדי מצידי..
אנחנו לא באותו בנין, גם לא באותה עיר. יותר התכתבות, פעם ב- נפגשים אבל תמיד בפורום.

אבל אפשר לשאול איך אתה הגעת לכאן? לא זוכרת שקראתי את הסיפור שלך..

Re: דווקא כתבתי באיזה מקום

הודעהפורסם: 11 פברואר 2020, 10:55
על ידי אליהו
אין ככ מה לספר
החיים טובים ב"ה ואני חי ושמח
בעיות כמו כולם וברכה לצדה
בעבר עבדתי בייעוץ בתחום די מורכב
נשחקתי קצת יותר מדי (אגב, למרות הסיפוק)
עשיתי תואר שני בתחום ניהולי ועכשיו עובד במשהו אחר
מדי פעם מגרד קצת האצבעות אז אני כאן
אבל כיום אני לא על תקן המאמן אלא יעל תקן המעודדת

נגה
אולי תעלבי אותו קצת שיהיה פחות סימפטי כלפיך?

Re: אליהו

הודעהפורסם: 16 פברואר 2020, 07:46
על ידי נוגה
חחח... זה בדיוק קרה שבוע שעבר.
ניסיתי לחשוב אם זה טוב או לא - לדעתי גם שנאה היא רגש, וזה משהו שיכול להתהפך. אולי עדיף לנטרל לגמרי? להיות אדישים, לא לייצר סצנות.

אז מה? לא בוגד? לא נבגד?

Re:אליהו

הודעהפורסם: 11 פברואר 2020, 19:09
על ידי תכלת
כן, מבקרת פה מדיי פעם. מנסה ככה לקבל עוד תובנה, עוד סיפור.
יכולה להגיד שאני קצת במקום אחר. בעיקר כי אין מגע מיני בינינו כבר תקופה דיי ארוכה. אז זה מקל, עליי לפחות. אך אנחנו עדיין בקשר, יומי. הוא הפך לחלק משיגרה מסויימת. הוא פיתרון לבעיה שעדיין לא הצלחתי לפתור ביחסים עם בעלי

Re: תכלת זו שמים ותכלת זה ים

הודעהפורסם: 11 פברואר 2020, 19:39
על ידי אליהו
אנחנו בעד שתעלי מעלה מעלה ולא תטבעי

אם את חושבת שאני יכול לעזור לך במציאת פתרון חליפי לבעיות בבית את מוזמנת לכתוב לי בפרטי ולתפוס את המשבצת השלישית והאחרונה

ואם יותר נח לך אפשר כאן
אבל מקרב לב אשמח שתגלגלי אותו הלאה מחוץ לחיים שהם שלך ולא שלכם

Re:לעדי

הודעהפורסם: 11 פברואר 2020, 20:59
על ידי תכלת
קראתי רק עכשיו את שתארת, פספסתי את זה כנראה. את מדהימה. באמת. הכנות שלך, הפשטות, האמת. שוב, מצטערת שהיית צריכה לחוות כזה דבר ושלא הצלחתם להגיע לשם בדרך יותר סימפטית...ואולי כפי שכתבת זו הדרך היחידה שהביאה אתכם לשם.
אני יודעת שפגיעה באמון זה החלק הקשה ביותר. זה קרקע פורייה לאובססיה, קנאה, חרדות ושאר ירקות. שכולם לא סימפטים בלשון המעטה. 
רק מי שעובר את זה יכול להבין את זה.
בחרת להישאר ולתקן וזה מקסים בעיניי, ממש גדלות נפש. בחרת למרות הקושי להסתכל על החיובי, על התקווה.
מצטערת שחווית את זה, אני מ״הצד״ השני. באמת. אני ממש מצטערת. יש לנו בעיה, מי שבוחר/ת בפתרון כזה יש לו בעיה. אני מנסה לפתור את שלי. 
אני חושבת שפגיעה באמון זה בין הדברים הקשים שאפשר לחוות. זה שיברון ככ עמוק. וזה גם שבירת אמון בעצמנו...במי שבחר ללכת בדרך הזו. אני בטוחה שרובנו גדלנו על ערכי מוסר ומה חשב טוב ומה נחשב רע. ולבגוד בערכים של עצמך, זה משבר זהות לא קטן. וכשאתה מבין שלא רק שם נשבר האמון המלאכה הופכת קשה ומורכבת.
שתמשיכו להיות האחד עבור השנייה, שתגדלו את ילדכם באושר ונחת, הם לפחות למדו שיעור- שצריך להעריך, להוכיר, לא לקחת כמובן מאליו, ולדעת שהחיים מורכבים. ועדיין גם ממשברים, גם מאכזבות, אםשר ואף רצוי לקום על שתי רגליים ולהסתכל קדימה.
חיזקי ואימצי אישה מופלאה!

Re: אליהו

הודעהפורסם: 11 פברואר 2020, 21:15
על ידי תכלת
אהבתי את השימוש בדימוי השם...
אני אעלה מעלה מעלה, זה בתוכנית.
אני מנסה לדייק את הבעיה עם בעלי. אני הולכת לטיפול אישי. כדי להבין את הנקודה הזו ממבט נוסף. המורכבות של העניין ברורה לי מאוד.
הסיבה שהובילה אותי לפתרון הזה ברורה לי מאוד.
רק שפיתרון אחר לבעיה שנותרה בעינה לא נגלית עבורי. אני מנסה בכל כוחי לחשוב על פתרונות חלופיים. ולא, חוג מקרמה או זומבה הם לא הכיוון. 
לא מדובר במקום כזה. אולי בעיקר מה שחסר לי זה השיח, האינטימיות הריגשית, היכולת לפרוק ושיקשיבו לי, לי, רק לי. ושזה יהיה בסדר אם קצת אנוח, התעייפתי מהאחריות, ממשקל הנשיאה, מהדינאמיקה, מהריבים, מהאגו, מהחוסר לקיחת אחריות, מההסתכלות המרוכזת, מהזרות. מלהלחם על ״מקומי״, על רצונותיי שלי. 
אני יודעת, הבחור מהווה איזה אוזן קשבת (לא בעינייני בעלי), איזה פיסת יחס שהיא שלי ועבורי. אפשר לדבר עם מישהו בלי עקיצה, אפשר לספר למישהו ולקבל פרגון, אפשר לצחוק עם מישהו, אפשר לחלוק עם מישהו וזה קליל.
כן, זה לא תקין. זה לא נורמטיבי, זה פוגע בנשמות נפלאות בדרך. אני יודעת. ויחד עם זאת זו המציאות שלי. לשמחתי שלב האוסססיה והאשליה שנרכב אוחזי ידיים לשקיעה עבר. ואני באמת חושבת שבנקודת זמן אחרת או בפרמטרים אחרים, ייתכן שהייתי עוזבת את בעלי. ניסיתי. לא היה לי את הכח מספיק, הייתה לי תקווה שנצליח לתקן. הוא לא יודע, הוא רק חשד. אני הכחשתי. ושם זה נשאר. אני לא מצליחה לשנות את הדינמיקה בינינו. פשוט לא מצליחה. היינו בטיפול זוגי. (נפרדתי מהבחור...)
זה לא באמת עזר. חזרתי לבחור. וככה הדברים מתנהלים כבר קרוב לשנה. סהכ שנתיים מתחילת הטירוף הזה. 
הנפש שלנו כל כך מורכבת. זוגיות זה דבר כל כך עדין. 

Re: חשבתי שבגלל זה קוראים לך תכלת...

הודעהפורסם: 12 פברואר 2020, 11:27
על ידי אליהו
אז יש לי עוד משמעות
בתנ"ך אין כמעט שמות של צבעים
הם נקראים על שם החומר ממנו הם נוצרו
לדוגמא ארגמן או תולעת שני
תכלת זה התהליך של הפקת הצבע מהחילזון הימי
אז אם תכלת זה תהליך להפקת צבע ממעמקים תצליחי לחלץ דברים יפים גם ממעוקות. זה בגנים שלך, או לפחות בשם.

ולנושא
זוגיות זה כמו ריקוד. יש מקצב, סגנון ויכולת אבל הכי הכי חשוב הוא ששני המשתתפים ינועו. בלי תנועה לא תהיה דינמיות בחיי הנישואין ואז הכל מרגיש תקוע.

אז תכלת... מתי הפסקתם לזוז?
והאם האשמה היא חד צדדית?

Re: לתכלת, אליהו, נוגה, אצילית

הודעהפורסם: 12 פברואר 2020, 18:53
על ידי עדי שם בדוי
תודה לכם:) העולם מורכב. עברו שנתיים ואני בהחלט אחרי זה. התגברנו, והרווחנו בענק - כפי שכבר ציינתי.
זה לא היה פשוט, אבל אהבה עושה את זה ליותר קל ממה שאפשר לתאר.
תכלת, כל מה שאמרת בנושא אבדן האמון נכון, ועוד. אבל גם מכך צומח משהו מאוד חיובי. אנחנו לא חושבים שאפשר להחזיר את האמון שהיה, זאת ציפייה מגוחכת וגם לא מועילה. אבל אפשר לבנות משהו חדש, שהוא אולי חשוב יותר ומועיל יותר ממנו. קצרה היריעה, פעם בעתיד אחפור על זה.

Re: לעדי

הודעהפורסם: 15 פברואר 2020, 16:56
על ידי עצובה
חייבת להגיד שממש סקרנת אותי לגבי הדבר החדש שנבנה במקום האמון שאותו אי אפשר כבר להחזיר. ובכלל מעניין אותי איך באמת אפשר לשקם זוגיות ואפילו להעצים אותה הרבה יותר כדברייך, אם האמון הופר ולא חזר יותר??
אשמח בזמנך שתשתפי:)

Re: עדי

הודעהפורסם: 16 פברואר 2020, 09:29
על ידי נוגה
הי עדי, את יודעת מה מענין אותי? לשמוע את הצד של בעלך בסיפור.
הוא שכח? הוא מצליח להנות איתך בשלמות? להגיע לשיאים? לאהוב בטירוף?

בטח אין דרך שתוכלי לתת לנו את התחושות שלו.. את יכולה רק לשער.

Re: פורום יקר

הודעהפורסם: 12 פברואר 2020, 21:55
על ידי אור
אמנם פחות כותבת אבל עדיין כאן ועוקבת
וכ"כ נהנית לקרוא את דבריכם. את המסקנות ואת חכמת החיים.
שיהיה סופ"ש נעים לכולם

Re: לנוגה

הודעהפורסם: 16 פברואר 2020, 13:46
על ידי עדי שם בדוי
ההתחלה נמחקה בטעות, תכוונתי: "דווקא הבאתי את הצד שלו יותר מפעם אחת".

Re: עדי

הודעהפורסם: 17 פברואר 2020, 06:22
על ידי נוגה
הי עדי, נראה שכתבת משהו שהתפספס.
אני רואה רק שההתחלה נמחקה, אבל איפה האמצע והסוף?

אני כל כך אוהבת את התגובות שלך שחבל לי להפסיד :)

Re: לעצובה

הודעהפורסם: 16 פברואר 2020, 19:13
על ידי עדי שם בדוי
מה זאת אומרת את קוראת לעצמך בשם המחייב "עצובה", לא מסבירה למה את עצובה, ואז שואלת שאלות? :) ספרי ואז אולי אוכל לעזור לך יותר ממוקד (אולי). לגבי שאלתך, כדאי שנפתח את זה בנושא חדש, ואני חושבת שזה גם יענה על שאלתה של נוגה יותר בבהירות.

Re: לנוגה

הודעהפורסם: 17 פברואר 2020, 13:57
על ידי עדי שם בדוי
הבאתי את הצד שלו מס' פעמים בעבר. שאלת ספציפית לגבי ההתנהלות שלו אחרי שהתגלתה הבגידה.
הבגידה הייתה קצרה ולא ממושכת כמו הסיפורים המתוארים פה בפורום, ולא הייתה התאהבות או משיכה מצידו שהצריכו התגברות או עוררו קשיים להתנתק. הייתה אפילו אכזבה מבחינתו, ותחושה שזה לא היה שווה את זה.

אנחנו מגיעים מאהבה מאוד גדולה שאף פעם לא נעלמה, והיה הכי טבעי להיסחף אחד לשני בחזרה. המשבר הזה קירב בינינו ממש ברגע אחד. כל החיים שהיו נמחקו וקמנו בבוקר אנשים שונים לגמרי. זאת בהחלט האהבה הכי עמוקה שידענו אי פעם, וגילינו תשוקה די מטורפת, אפילו יותר מאשר בתחילת הקשר שלנו.
זה הרגיש כאילו אנחנו בתחילת קשר. התרגשות, מלא פרפרים, רצון להכיר מחדש, להיות ביחד כל הזמן, לגלות דברים ביחד...
בשבועות הראשונים היו לו התלבטויות האם אנחנו בקשר שבאמת אפשר להרים מחדש, או שזה זמני ואנחנו "ניפול" שוב לזוגיות הישנה והלא טובה. הייתה תחושת הקלה מבחינתו שהשקרים והמניפולציות וההצגות (לשני הכיוונים) הסתיימו, ועם זאת פרידה מפנטזיה, שאף שהייתה שקרית וגם רחוקה מלהיות מה שהוא דמיין, היא מילאה את החיים שלו באותה תקופה במשהו חדש. ציינתי גם שגברים זה גברים, הם לא מושפעים כל כך חזק - תוך חודש הוא כבר עבר לנושא המטריד הבא: עבודה, כסף, משפחה... וכולי.

את צריכה לזכור שזה לא מצב שהוא ניתק איתה את הקשר בלי לספר לי, כשהוא סוחב איתו איזה סוד בלב, איזו מועקה, ולא יכול לחשוף אותם מולי. הכל כבר היה גלוי, הכל כבר נשבר בינינו, ולכן היה אפשר לבנות את זה מחדש, ממש מאפס. לדבר על הכל בפתיחות ולהתחיל מהתחלה. התאהבנו די בטירוף, זה היה מאוד מרגש האמת וקצת כייפי.
אם אפשר להחיות אהבה? ברור. עברו שנתיים, ואנחנו כל יום אוהבים קצת יותר. היה לנו הרבה הרבה מזל, וגם לא מעט שכל.