לפני כ- 3 חדשים - אחרי קרוב ל-50 (חמישים!) שנות נישואין באושר - התפרץ מישהו לחיים של אשתי. המדובר במישהו מתקופת השירות הצבאי שהשיג את הטלפון של אשתי ממכר משותף, והחליט אחרי למעלה מחמישים שנות נתק מוחלט, לממש כפי הנראה את הפנטזיות הבלתי ממומשות שלו כלפי החיילת הנחמדה והחייכנית שבינתיים הפכה לסבתא מאושרת.
ברבות השנים אותו איש התקדם יפה בחיים, עלה במדרגות החשיבות וההשכלה עד שהיה לאיש אקדמיה מוכר בתחומו, וכיום הוא בפנסיה. מיד לאחר הצילצול של אותו איש, סיפרה לי אשתי על הטלפון שקיבלה ממנו, סיפרה לי מהיכן היא מכירה אותו, והיה נדמה לי שזו סתם שיחת נוסטלגיה מצידו. אלא ששיחת הנוסטלגיה הזו הולידה שיחות נוספות מצידו. אשתי לא הסתירה את קיום השיחות - אך גם לא התנדבה לספר לי על כולן או על תוכנן. לאחרונה התברר לי ששיחות הנוסטלגיה אינן אלא כסות לכך שאותו איש למעשה מחזר אחרי אשתי, ואחד הביטויים לכך הוא שכל שיחה ביניהם נמשכת כשעה ויותר. בלי לפרט את שיטות החיזור שלו אני מבחין היטב שהוא נוקט בכל הטריקים שאני כבר מזמן שכחתי. העניין הוא שאשתי די משתפת איתו פעולה ואיננה ממהרת לנתק את הקשר, ומה שבמיוחד חורה לי - היא מסתירה ממני חלקים ניכרים ומהותיים ממהות הקשר ביניהם (למיטב ידיעתי, עד היום הם לא נפגשו פנים אל פנים) לאחרונה אשתי הודיעה לי שהיא החליטה לפצוח בדיאטה רצחנית, ועובדה זו לא מוסיפה לשקט שלי בכל מה שנוגע לקשר הזה, שכן לא מן הנמנע שהיא מכינה עצמה לקראת מפגש ביניהם, מה עוד שהיא גם קנתה לעצמה לאחרונה שני ג'ינסים הדוקים... אני גם מבחין שהתנהגויות שונות מצד אשתי כלפיי מלוות בתחושות אשם (ואוליי זה רק נדמה לי?) אני חייב להדגיש שאני לא מקנא, ומה שחורה לי זה עצם ההסתרה. עד היום לא דיברתי על העניין עם אשתי - אפילו לא ברמז - מתוך תקווה שהעניין יגווע איכשהו, אבל אני קרוב יותר יותר למסקנה שאותו איש לא מתכוון להסתלק כל כך מהר מחייה (ומחיי) אני מניח שאשתי נקלעה כאן למערבולת של רגשות שאולי היא היתה רוצה להפסיקה, אבל היא חוששת לאכזב את אותו איש, שמקיים עד היום קשר הדוק עם כמה מהחברים המשותפים שלהם ודואג כל הזמן לספר לה עליהם. במילים אחרות, יתכן שעצם "נוכחות" החברים המשותפים ברקע - מפעילה על אשתי לחץ - אוליי בלתי מודע - להמשיך את הקשר עם אותו איש. אני רוצה להאמין שאשתי מסתירה ממני את מה שהיא מסתירה - כדי שלא לפגוע בי או להכאיב לי. כך או כך, בימים האחרונים אני חש מצוקה של ממש, והמצוקה גוברת מיום ליום. אני חושש מאד לפתוח את הנושא עם אשתי - כי אני לא יודע מה זה עלול לגרום לקשר בינינו. מצד שני, ברור לי שכך זה לא יכול להימשך. מה עושים? |
|
צפה בבגידה רגשית בדף חדש |
לא הקנאה שמפריעה לך?
ואם היא תרצה כן לנסות ותהיה גלויה ותגיד לך ... איך תקבל זאת?
מעניין איך זה אחרי 50 שנה ..

אולי זה שלב שכן אפשר קצת לוותר ולשחרר...