היי!
אני בת כמעט 40, נשואה עם 2 בנות מדהימות! נשואה כבר 17 שנים. יש לי בעל, חתיך, 3 תארים. רווחה כלכלית מטורפת. ( אני נראית ממש טוב, אקדמאית, ומאד אינטליגנטית) המראה שלי הוא העיקר. אני מושכת תשומת לב מוגזמת) עד עכשיו הכל ורוד. אבל! אבל גדול! 17 שנים לא חיבק, לא נישק, קר, קשה, מתנשא, עצבני, אין שיח, אין חברות, סקס (גומר אחרי 3 שניות) אין תחביבים, בקיצור. אין זוגיות. כמעט ומעולם לא הייתה. עם השנים המון התחילו איתי. סירבתי, כי אני ערכית. לפני כשנה פלוס, הכרתי ידיד בלימודים( תואר שני) גרוש פלוס ילדה. עם הזמן הפך לרומן מטורף. אובססיבי. מצדו. גם אני לא יכולה בלעדיו. שיח בריא, חברות, סקס מטורף( לראשונה בחיי גיליתי אורגזמה) צחוק מטורף. אבל אני לא מסוגלת לעשות את הצעד המתבקש! הוא לוחץ שעה שעה!! אני כבר לא ישנה! לא מתפקדת! לא חיה! לא מצליחה להבין אם אני אוהבת אותו בטירוף בכדי לפרק בית.? מפחדת מרגשות אשמה! מפחדת לטעות! מפחדת מהכל! אני סובלת מהתקפי חרדה. והתקופה הזו מעצימה! בעלי בחור ממש טוב! אבל אין זוגיות! כמו שותפים לבית/עסק! השקר גומר אותי מבפנים! כמו סרטן הוא מכרסם! נפרדנו( אני והמאהב) ביוזמתי! בערך 20 פעמים בשנה! והוא חוזר! ואני שוב נופלת ברשת. תעזרו לי? דורית, אני מעריצה אותך! קוראת בשקיקה מעל שנה, רק עכשיו העזתי לכתוב. אגב, הצעתי לבעלי, יותר נכון, התחננתי! ליעוץ זוגי! הוא מסרב בתוקף גם אם זה יעלה לו בגירושים. תודה, אני |
|
צפה בנואשת לעזרה! בדף חדש | |
נערך לאחרונה על ידי דורית כהן בתאריך 30 יולי 2020, 06:13, נערך פעם אחת בסך הכל.
סיבה: ארוך מדי |
אתמול הייתי בתחושת אופוריה... יום שבו השכל שלט והייתי מחוזקת והיום... שוב הרגש נתן את הטון והכאב גדול...
אני כבר מבינה מכל מה שקראתי כאן שעשיתי בשכל שלא הגעתי איתו למימוש פיזי מלא ומזל שהצבתי לעצמי את זה כקו גבול. מצד שני, הדימיון משתולל מהמחשבות על כמה מדהים זה יכול היה להיות...
ברור לי שמעבר לכך שהתאהבתי בו, התאהבתי בהרגשה שיש אהבת אמת שחשבתי שקיימת רק בסרטים... עם בעלי מעולם לא הרגשתי כך...
ועדיין!!! לא עשיתי שום צעד לעברו! ולא נפלתי. ברור לי שזו בעיקר פנטזיה שלא עמדה מעולם במבחן המציאות. עצוב לי וכואב והוויתור הזה מייסר... אבל אני גאה בעצמי על ההחלטה על הניתוק לפני שהמצב החמיר עוד יותר.
והשקט... הוא יגיע בסוף. ...נכון...?