היי!
אני בת כמעט 40, נשואה עם 2 בנות מדהימות! נשואה כבר 17 שנים. יש לי בעל, חתיך, 3 תארים. רווחה כלכלית מטורפת. ( אני נראית ממש טוב, אקדמאית, ומאד אינטליגנטית) המראה שלי הוא העיקר. אני מושכת תשומת לב מוגזמת) עד עכשיו הכל ורוד. אבל! אבל גדול! 17 שנים לא חיבק, לא נישק, קר, קשה, מתנשא, עצבני, אין שיח, אין חברות, סקס (גומר אחרי 3 שניות) אין תחביבים, בקיצור. אין זוגיות. כמעט ומעולם לא הייתה. עם השנים המון התחילו איתי. סירבתי, כי אני ערכית. לפני כשנה פלוס, הכרתי ידיד בלימודים( תואר שני) גרוש פלוס ילדה. עם הזמן הפך  לרומן מטורף. אובססיבי. מצדו. גם אני לא יכולה בלעדיו. שיח בריא, חברות, סקס מטורף( לראשונה בחיי גיליתי אורגזמה) צחוק מטורף. אבל אני לא מסוגלת לעשות את הצעד המתבקש! הוא לוחץ שעה שעה!! אני כבר לא ישנה! לא מתפקדת! לא חיה! לא מצליחה להבין אם אני אוהבת אותו בטירוף בכדי לפרק בית.? מפחדת מרגשות אשמה! מפחדת לטעות! מפחדת מהכל! אני סובלת מהתקפי חרדה. והתקופה הזו מעצימה! בעלי בחור ממש טוב! אבל אין זוגיות! כמו שותפים לבית/עסק! השקר גומר אותי מבפנים! כמו סרטן הוא מכרסם! נפרדנו( אני והמאהב) ביוזמתי! בערך 20 פעמים בשנה! והוא חוזר! ואני שוב נופלת ברשת. תעזרו לי? דורית, אני מעריצה אותך! קוראת בשקיקה מעל שנה, רק עכשיו העזתי לכתוב. אגב, הצעתי לבעלי, יותר נכון, התחננתי! ליעוץ זוגי! הוא מסרב בתוקף גם אם זה יעלה לו בגירושים.
תודה,
אני

הכי דבילי... אבל עשי לעצמך טובה והסירי את "נראה לאחרונה" בווטסאפ...!
כך לא תדעי מתי הוא היה לאחרונה והוא לא ידע זאת בנוגע אלייך. זה מפחית קצת את ההתעסקות האובססיבית...
והמשיכי להיות חזקה! את מלאת עוצמה ופועלת נכון, עבור משפחתך ועבור עצמך!!!

היום היה יום גם לא פשוט..הרבה זכרונות. כמוך כמוני, גם אני מבלה עם הילדים בכדי להשכיח . נותנת להם זמן איכות. עובדת. משתדלת לא לבדוק מתי ״היה נראה לאחרונה״ היה לי רגע משבר בזמן נסיעה היום. ואז דיברתי לעצמי. שימי את הילדות ואת בעלך. זו המשפחה שלך! את סבלת שהיית איתו. סבלת מהחיים הכפולים. זה יעבור, ישכח. ככה דיברתי לעצמי. הקול שלו מהדהד לי בראש. אני ממש שומעת אותו. אבל יודעת שלא אחזור לשם. 
מחכה לרגע שיעברו חודשים אפילו שנים..

"אני" יקרה, מניחה שאת לא יכולה פשוט לעבור דירה עכשיו בשביל להתרחק מהברנש... אז תצטרכי באמת לסגל לעצמך אורח חיים מניעתי שכזה שלא מאפשר לו לפלוש לחייך.
שולחת לך המון חיזוקים וירטואליים וכמי שנמצאת במקום המתסכל הזה יודעת שזה לא פשוט בכלל.
הבחור חולף במחשבותיי המון לאורך היום ואני מייחלת כבר ליום שזה יהפוך לזכרון שנמצא במגירה קטנה כמו שהטיבה לתאר את זה דורית. מתנה פרטית שלי שנמצאת שם בצד כחלק מהחוויות המעצבות בחיי אבל לא משהו שמנהל אותי.
בינתיים מוצאת לעצמי עיסוקים ופרוייקטים שיעסיקו אותי ומנסה לבלות כמה שיותר עם הילדים.
בהצלחה גם לך, יקרה!

הבחור עבר לשם במטרה להדק את הקשר שלכם, זה צעד משמעותי הוא לא יושב עכשיו ופורך אצבעות. הוא מנסה לבנות אסטרטגיה איך להחזיר אותך אליו . זה עלול לנתב את כל האנרגיות הנדרשות לך לבניה מחודשת של הבית להתמודדות רק עם עצם הנוכחות שלו במקום.
דוגמא ילדותית
הליכות משותפות זה רעיון פצצה לחידוש השיח, מחקרים מראים שהליכה תורמת לפתיחות ויצירתיות. איך תראה הליכה כאשר את כל רגע חוששת מזה שהוא יצוץ מעבר לפינה?
הלוואי שהיה לי זמן לשכנע אותך בחשיבות של נטילת היוזמה. יותר מדי מקרים אנשים מתחילים טוב, מאבדים תנופה ואז מזניחים. לוואי ולא תהיי מהם. אבל תם זמני גם אם לא כלו מילותי. שנזכה בימים אלו בהחלטות טובות ובמעשים נכונים.
בהצלחה אני (ויונית)

היי 
זה בכלל לא העינין אם הוא עבר ליד או לא עבר ליד . 
ולא ממנו את צריכה לברוח 
יש  לך בעיה קשה  עם בעלך ,וזה לא מעכשיו וכפי שאני מבינה וזה גם לא הולך  להשתנות 
את צריכה ללכת לייעוץ לבדך ,ולחשב מסלול מחדש ,מה נכון לעשות?מה כדאי לעשות? 
אנ נמצאת במערבולת רגשית לא פשוטה שמשפיעה עלייך בכל מה שאת עושה 
בכל שעה של היום !!
ולכן תעצרי שנייה קחי אוויר ,ולא משנה מה תחליטי 
את חייבת ללמוד לפתוח את כל העינין עם הבעל
תשתמשי בכלים שתקראי / תלמדי איך לגשת אליו איך לומר לו דברים שכואבים לך ממש 
לא במטרה להכאיב לו אלא במטרה לתקן / או לפחות לנסות 
את צריכה לחיות בשלום עם עצמך ולהבין שאת עשית הכל כדי להציל את הקשר 
ולפעמים זה לא מצליח וזה בסדר 
אבל יש כאן תהליך שבעייני יכול להפתח בשיחה פשוטה בינכם ,על כוס יין ובשקט ובשקט להתחיף לקלף את השכבות ... 
תרשמו בדף - יתרונות חסורונות ,מה ניתן לטפל ומה לא !!
אלא אם כן הגעת למצב שאת כבר לא אוהבת אותו 
אין לך בכלל משיכה אליו ,ולא מרגישה טעם לנסות אפילו ,אז זה אפילו יותר פשוט 

אני מאחל לך בהצלחה בכל מה שתבחרי שיעשה לך טוב .  

זה בהחלט עניין של ״עבר לגור לידה״.

כדי שהיא תוכל לטפל ביחסים עם בעלה, היא קודם כל צריכה להעיף אותו מהחיים שלה.

הבחור גרוש,  אין לו מה להפסיד, עבר לגור לידה ומפריע לה ברמה אובססיבית כפי שרשמה.

אחרי שתעיף אותו, היא תוכל להתפנות לענייני הבעל.

המצב כרגע שהוא יודע איפה היא גרה, נמצא לידה וליד משפחתה.  
זה כמו פצצה מתקתקת...

אין לי דרך להתרחק, חוץ מלא לצאת לסופר/הליכות. אני מסתגרת בבית. בית עבודה. הוא עבר כי טען ״שרצה לשמור עליי״ מפני בעלי! ביים לו סרט בראשו שבעלי אלים מילולית. ( מה שלא נכון) זה סיוט מתמשך, והחוזה שלו לעוד 7-8 חודשים. סרט רע. אני יודעת..

זו צרה גדולה.
את חייבת להרחיק אותו פיזית- ממך וממשפחתך.  ויפה שעה אחת קודם.

הוא גרוש, אין לו מה להפסיד...
לך יש המון מה להפסיד.

לא שאני מומחית בזה, אבל כשמנהלים רומן צריך ששני הצדדים יהיו בשוויון.  לא טוב שאחד הצדדים בעמדת כח.

זו מציאות שוחקת...

זה לקעקע את בריאות הנפש לפגוש בו מדי כמה ימים
אין אפשרות להתרחק ממנו?

גם אני היום הייתי יותר אמוציונלית והיה לי יותר קשה. אני הכנתי את עצמי שעוד אעבור ימים לא פשוטים( כמו היום) ואצלי זה קשה יותר. הוא גר 2 בתים לידי.(עבר במיוחד) אבל מחזיקה את עצמי. מחכה בסבלנות שיעברו שבועות, חודשים ואפילו שנים שהכל יעלם וישכח. שאחזור למסלול חיי הקודמים. זה מרגיע אותי שאני בדרך הנכונה לי. אבל יש קשיים. זכרונות. 

המעבר שלו בסמוך אלייך מסכן אותך וחשוב שתהיי מאוד חד משמעית עם עצמך ואחר כך איתו, כי הוא לא מתכוון לוותר בקלות, יקירה.
אצלי החשש מפני הסכנה שבגילוי קיים בשני הצדדים וההדדיות הזו מייצרת "מאזן אימה" בריא עד כמה שאפשר לקרוא כך לשברון הלב של שנינו... אבל אצלך באמת שאין לו הרבה מה להפסיד, אז חשוב שתהיי זהירה עוד יותר.
שימרי נפשך!
וכן, הגעגועים קשים וכל היום הייתי צריכה להזכיר לעצמי שהחום הזה שכל כך חסר לי ואני בטוחה שגם לו, עלול היה בקלות לשרוף את שנינו כהרף עין...
אין שום ספק שזה היה הדבר הנכון לעשות, אך הדרך איננה קלה כפי שאמר אליהו בצדק.
ושוב תודה לך, איש יקר, התמיכה הבלתי שיפוטית שלך, התבונה, הרהיטות והאמפתיה פשוט מדהימות אותי אצלך והנוכחות שלך כאן ממש משמעותית.

בכל אופן קבלי גם חיזוק ממני להחלטה שלך
זו אשליה שאנחנו מוכרים לעצמנו שאם נפסע צעד נוסף במורד הדרך נקבל תשובות על השאלות של קודם. זה רק פותח שאלות חדשות ולבטים מהותיים יותר.
אם היית 'נותנת את עצמך' היית מעמיקה את הפער בין הדימוי העצמי שלך לבין ההתנהלות בפועל ורק מערימה שאלות קיומיות.
אז בחרת, והחלטת נכון, וגם בחרת בטוב.
זה לא אומר שהדרך קלה רק צריך למצוא שבילים אחרים בשביל לטפס מעל לקשיים
אולי אם אדע יותר אצליח לתת עוד כמה טיפים
בכל אופן ברור שאנחנו בצד שלך!

מבינה
מודעת
אינטיליגנטית
ועדיין הייתי זקוקה לשמוע את כל זה שוב עכשיו.
תודה, יקרה!

זה תהליך ארוך של יסורים... כפי שכבר כתבו כאן בפורום.
קוראת מה שכתבת וממש מתחברת לכל ה- ups and downs שחוויתי בזמנו.
כן, זה לא קל, אבל את חייבת להיות סופר חזקה...
תחשבי כמה את סובלת במצב של חוסר מימוש... אז תביני כמה זה עוד יותר כואב במצב של מימוש...

ברגע שהוא ייתן קול איתות, זו תהיה בשבילך מנת סם ואז תהי רגועה... וכך חוזר חלילה.

הלב שלנו זה הדבר הכי יקר וכואב!  צריך טוב טוב לחשוב למי לתת להיכנס אליו....
תחשבי על המשפחה שלך, הם אלה שצריכים להיות שם...
ולא אף אחד אחר.
בטח שלא איזה מניאק בוגדני, שעושה זאת במודע, ובידיעה שאת אשתו לא יעזוב לעולם...  
אל תדאגי, אחרייך הוא כבר יעבור לבאה בתור...

אתמול הייתי בתחושת אופוריה... יום שבו השכל שלט והייתי מחוזקת והיום... שוב הרגש נתן את הטון והכאב גדול...
אני כבר מבינה מכל מה שקראתי כאן שעשיתי בשכל שלא הגעתי איתו למימוש פיזי מלא ומזל שהצבתי לעצמי את זה כקו גבול. מצד שני, הדימיון משתולל מהמחשבות על כמה מדהים זה יכול היה להיות...
ברור לי שמעבר לכך שהתאהבתי בו, התאהבתי בהרגשה שיש אהבת אמת שחשבתי שקיימת רק בסרטים... עם בעלי מעולם לא הרגשתי כך...
ועדיין!!! לא עשיתי שום צעד לעברו! ולא נפלתי. ברור לי שזו בעיקר פנטזיה שלא עמדה מעולם במבחן המציאות. עצוב לי וכואב והוויתור הזה מייסר... אבל אני גאה בעצמי על ההחלטה על הניתוק לפני שהמצב החמיר עוד יותר.
והשקט... הוא יגיע בסוף. ...נכון...?

בחיים לא הזדהתי עם כל מילה ומילה! הסקס שחוויתי , החום, הנגיעות שלו היו אלוהיות. כן, כן חסר לי מאד. אבל את ניסחת ככ נכון! זה מתגמד לעומת השקט הנפשי שקיבלתי. הלב שלי חזר לפעימות רגילות. 

המצב כיום שיש נתק מוחלט, למעט פעמים שהוא יוצר קשר במסווה של ״ידידות״ והתעניינות בשלומי....(סיימנו את הקשר הזה בטוב).

העניינים אצלי מאוד נרגעו, ההורמונים נרגעו... כך שאני באמת רואה דברים אחרת, ולא נותנת לשיחות לחרוג מעבר לקו האדום.

אהיה כנה איתך- מאוד חסר לי הסקס המדהים איתו, שהיה מאוד עוצמתי, לא ידעתי שאפשר להגיע לשיאים כאלו...,
אלה חוויות שלא חוויתי ולצערי הרב לא חושבת שאחווה שוב...
אך ביחס למצב רוח הטוב שלי והמאוזן, איכות החיים שחזרה, זה מתגמד...  

אי אפשר לחיות על הקיצון, צריך לחיות באמצע, מאוזנים...

מישהו כתב, לא זוכרת מי. שהעוגן והביטחון. הוא הבעל. ומה שקרץ לי. זה הנכדים המשותפים. זה הבית שבעוד 20 שנים הם יבואו עם הנכדים ואני ובעלי נקבל אותם יחד.
אצלי המצב שונה. הוא היה גרוש. רוצה ככ להתחתן איתי. להביא איתי ילד נוסף. ואני סירבתי. בחרתי בבית. במקום הבטוח שלי. אני לא בנויה לשינויים. מתגעגעת אליו. למגע שלו. אבל אוהבת את בעלי. הלוואי וכולנו נעבור את זה בשלום. 

ואיך את היום? נתק מוחלט? 
מסכימה איתך לגבי רענון בבית ובמשפחה. יצא לי טוב שאנחנו בדיוק משפצים וזה עושה לי ממש טוב, חדר שינה חדש. 

חיזקת אותי. אני מפחדת מהרגע שהוא ינסה. חייבת להיות חזקה ולומר לא! תקופה מזעזעת! אצלי הוא היה גרוש. בלי שקל על התחת. ואני מבוססת. קרץ לו גם הכסף.

Never say never
אמרת נכון שזו התמכרות, ומכור תמיד יכול ליפול לסם...
תהי מודעת לזה, ומעצם הידיעה תתחזקי ותדעי שצריכה תמיד להיזהר...

תמיד אחרי פרידות ממנו (והיו הרבה מאוד) יצאתי בהצהרות, שזהו נגמר, אין סיכוי, ושוב ושוב נפלתי....

תשווי את המצב לאוהל שעומד במזג אויר סוער.  את כרגע צריכה לשים יתדות חזקים שהאוהל לא יתעופף לו...
וזה ממש ככה...
עבודה חדשה
שינוי מקום מגורים
כל דבר שירענן לכם את המשפחה והזוגיות מבורך.
להציב לכם שאיפות, פרוייקט, השקעה, כל מה שיכניס לכם לבית ריגוש והתעסקות...
ברגע שהבית נכנס לשגרה זה מצב מסוכן...

את ממש צודקת, אני הייתי עבורו שעשוע, למרות כל מילות האהבה והיו הרבה כאלה מצידו... מאמינה שרצה אותי, אך בפועל מי שהוא שם בשבילה לכל דבר היא אשתו. ומי שכאן עבורי הוא בעלי.
הרומנים האלה הופכים את החיים, מרגשים בטירוף, אבל הם מתכון לאסון, הם פיקציה לא אמיתית וכמעט תמיד מסתיימים במפח נפש.
רוצה להיות כבר ביום שאחרי, להתבונן כמוך ממקום מושכל יותר.
כרגע יודעת שאני עדיין בסכנה, אבל ההשוואה לאדם המכור לסם כל כך דוחה אותי שעוזרת לי להיות חזקה ולשמור על עצמי. אני לא אפול שוב למשהו שיהרוס אותי ואת משפחתי!!!

אז ככה, כל הכבוד ואתן בהחלט בדרך הנכונה...
אני כבר תקופה ארוכה ״נקייה״ ממנו, ויכולה להגיד לכן שההרגשה מצויינת.  
״מה שרואים מכאן לא רואים משם...״
היום אחרי ככ הרבה זמן, אני מפוכחת, רואה את הדברים אחרת, בצורה אמיתית.  מבינה שזו לא היתה בכלל אהבה... מבחינתו זה היה פשוט צורך פיזי נטו.  
מבחינתי זה גם ישב על צורך רגשי (מה שבדרך כלל קורה לנו הנשים, הרי אנחנו רגש אחד גדול, שרוצות רק לאהוב ולקבל אהבה...)
וכשזה צורך רגשי נהיה מיש-מש עם הרגשות וטבעי שמתבלבלים וחושבים שזו אהבה...

כל הזמן לאחרונה אני משווה ביני ובינו....  הוא מניאק רציני, התחיל איתי במודע ובכוונה ברורה.  
ואני?  גם אני כזאת?
אני לעולם אבל לעולם לא התחלתי ולא אתחיל עם גבר נשוי ביוזמתי.  יש לי גבולות מאוד ברורים.  אבל איתו, הוא פשוט נגע לי בנקודות רגישות, ניסה וניסה במשך תקןפה מאוד ארוכה ומשך אותי אליו.. נפלתי וטעיתי.

תיקחו בחשבון שהבחור שלכן עוד ינסה, ולא יוותר ככ בקלות!!
אתן צריכות להיות חזקות ולא לתת לו להשפיע.
אם אצלי היה מנסה בתקופה הראשונה אחרי הפרידה, סביר להניח שהייתי נופלת.
לשמחתי זה נפל על זמן הקורונה, הבידוד החגים, כך שגם ככה לא היתה אפשרות לתקשר וזה עזר לפרידה.

לא מזמן יצר איתי קשר וניסה בבירור למשוך אותי לכיוון.  אבל לא!! אני כבר לא נפלתי... עצרתי אותו בצורה מאוד ברורה וקטעתי את זה.

אתן בכיוון הנכון.  אין כמו האמת.  לחיות בשקר זה הדבר הכי נוראי שאתן יכולות לעשות לעצמכן ולאהובים שלכם בבית.
הבעל שלכם, הוא זה שישמח בשמחתכם, יכאב כשכואב לכן, יהיה איתכם גם בזמנים הקשים!  והמאהב??  אני חושבת שהתשובה ברורה....

מאחלת לכן הצלחה רבה!

לפעמים לוקח זמן עד שאני קורא ומגיב
תנשמי הרבה אוויר מהתנופה ההתחלתית של ההרגשה הבוקר. לא בהכרח קמים לקול הציפורים, זה תהליך.

מבקרת וקוראת כאן בפורום לסירוגין כבר חצי שנה.. חברה פאסיבית... קראתי, למדתי המון והתחזקתי... כי גם אני כמו רבים וטובים כאן מצאתי עצמי ביום בהיר אחד אחרי 20 שנות נישואים יציבים ושלושה ילדים מתאהבת באדם שפגשתי ונסחפת לסוג של רומן בהתכתבות.
היום לראשונה מעזה לכתוב, אחרי שחתכתי, המון בזכות אנשים ונשים מדהימות ששיתפו כאן בסיפוריהם!
החלטתי השבוע סוף סוף לסיים את הקשר הזה ותודה לאור, לשמש, לאנג'לה, לשי שי, לעדי שם בדוי ועוד... ולך אליהו וכמובן שלך דורית.
כרגע מוצפת בתחושה של עצב, אובדן וחרדה. לצד זאת גם סוג של הקלה, כי ההסתרה הזו מבעלי היתה לי נוראית.
לשמחתי לא איפשרתי לכך להגיע לכדי מימוש פיזי ואני מרגישה עוצמה אדירה על שהצלחתי להיפרד לפני שזה קרה, רק מקווה שאתמיד, כי ניסיתי כבר בעבר וחזרתי אליו...
הוא נשוי ובלי שום כוונה לעזוב את אשתו, נהנה משני העולמות... אני מצאתי את עצמי עם כאב לב יותר ויותר, מתוסכלת ומסכנת את עצמי ואת אהוביי.
ברור לי שעשיתי בשכל שנתתי להיגיון לנצח את הרגש, אבל זה קשה...
חסרה לי ההערצה, הפרגון, הריגוש, החוייה המיוחדת הזו בגילי, משהו שמזכיר הורמונים של נערה מתלהבת...
ברור לי שהרוב היה בדימיון שלי. שהכאב הוא על הפנטזיה שנגוזה. וזה עדיין קשה.
הוא מצידו לא נלחם ומקבל את החלטתי וטוב שכך.
למדתי מדורית ומכם שזו התמכרות לכל דבר ולכן משתדלת עכשיו בעיקר להעניק לעצמי חמלה, ולקבל את הקושי בלי פחד.
למען בעלי וילדיי, גם למען אשתו וילדיו ולמען עצמי.
תודה לכם על הסיוע ואשמח לכל מילת תמיכה.

כל כך מזדהה. אבל, אין ספק שבחרנו בבחירה הנכונה והבריאה לנו. זו אכן התמכרות שסופה תהיה אסון מתמשך. גם לי מאד חסר הפרגון, הערכה, החום וכל מה שאסור. דרך הרומן האסור מינפתי את הזוגיות. שולחת לבעלי סמסים נחמדים. מחבקת, מעריכה. יש לי נפילות מידי פעם. אבל יודעת שלעולם לא אחזור להרגשה הנוראית הזו שאני משקרת. מסתירה. המצפון כירסם בי. כבר נהייתי חולה. מקווה בשביל שתינו שנבין מאד מהר שעשינו את ההחלטה הכי נבונה ומושכלת שיכולנו לעשות. 

כך גם אצלי - עושה מאמצים אדירים לטיפוח הזוגיות עם בעלי והוא מצידו מאושר מתשומת ליבי שחוזרת אליו. מנסה לראות במה שקרה שיעור לחיים ולהכיל גם את הנפילות כחלק מהלמידה הזו. אם לסכם, זו חוויה מרגשת ומטלטלת אך בעיקר כואבת. ללא ספק אנחנו על הדרך הנכונה להחלמה.

אתה לא מבין איך שימחת אותי על הבוקר. זה חיזק ומחזק אותי. אני מרגישה שלמה היום יותר מתמיד. כאילו משקל כבד ירד מכתפיי. מסתבר שאני אכן אוהבת את בעלי. לא יכולה בלעדיו. אני רק מתפללת לשכוח את השנתיים האחרונות ושאלוהים ואני נסלח. אעשה הכל בכדי שנצליח. הרגשתי כבר חולה! הרגשתי שעוד רגע מאשפזים אותי. בחודש האחרון זה התגבר, הלילות היו סיוט! קמתי עם תחושת מחנק בצוואר, ורק ששטפתי פנים עם מים קרים ונישקתי את הבנות שלי זה עבר. 
אליהו אני אשלח מייל, תודה. רק אצטרך לפתוח מייל חדש

ואיזה טובה את שבחרת לעדכן בהחלטה
עוד ארוכה הדרך כמובן, אבל גם אם דרכך טרם נסללה, שביל להילוך כבר יש וזה יוביל בסופו אל דרך המלך. בסופו של יום ההתמודדות קלה היא מן ההתלבטות, אך צפי לקושי וחרטה בתחילת הדרך עד שלבך ישלים עם החלטת שכלך.

אני יקרה
מכיוון שכבר בחרת להיפרד אם צריך סיוע להתמיד בבחירה את מוזמנת בשמחה לפנות אלי (אם יש ברוחי או כוחי לעזור אך באמצעות הדוא"ל בלבד)
[email protected]

בהצלחה רבה ממש!

שלום לכולם,
סיימתי את המערכת יחסים עם ההוא. החלטתי לשקם את הבית. לא קל לי, אני בטוחה שאעבור תקופה קשה( כבר התחילו חרדות) אבל אחרי שיחה קשה עם אמא שלי. שבכיתי את נשמתי, החלטתי. אני אעשה צעדים, כמו סמסים באמצע היום, מחוות אהבה, חום. המצפון אכל אותי, כרסם . לא הצלחתי לנשום נכון. מקווה שאצליח טיפה לשכוח את הטעות הגורלית. שתלווה אותי עד לקבר. מקווה שאסלח לעצמי. תודה על העצות

הי ברק ,
הצעת פה כמה הצעות פעולה לגבי איך להתנהג עם אישה בוגדת. לאחרונה התגלה רומן של אישתי, עם חבר של המשפחה, אלמן.
העניין שאני לא מספיק חזק לזה. תוכל אולי לתת לי את המייל שלך כדי שאכתוב לך בפרטי בראש שלי אני ממש רוצה להזיק לה חזק, ויש לי הרגשה שאתה יודע איך ללמד את המופקרת לקח, שהיא לא תתאושש ממנו ובטח שאחרי זה אף אחד כבר לא יסתכל עליה

באמת יש בעולם פיחות בחשיבות הנאמנות והאחריות המשפחתית על חשבון החוויה והמימוש העצמי.
לכן הזעקה שלך היא חשובה, וטוב שאתה כאן גם אם לעיתים אולי כדאי להימנע מלשפוט.
כאשר יש לי כמה דקות להיכנס לכאן לרוב אני מנצל אותם לא בשביל להציב תמרור של אמת או עיקרון, אלא בשביל לייעץ ולמצוא פתח לעזרה.
הגברת מנסה, סובלת אבל עדיין מאמינה ואני רוצה לנסות לעודד את המקום המאמין.
אתה בחרת תפקיד אחר. זכותך.

רק להבהיר
לא התכוונתי שבעלה יילך לייעוץ לבד
היא רוצה ללכת והוא לא אז דיברתי על לגרום לו להצטרף

היי! תודה על התגובות. אני רוצה לשמוע רק את האמת. לא ניסינו הכל, אני גם השנחתי את הזוגיות. הראש שלי מתפוצץ מרוב לבטים ומחשבות. מה לבחור? בעלי טיפוס עם אופי נאמן, חכם, מלא ביטחון. אממה.. הוא לא יודע להביע אהבה. הוא ביטל לי כמה חלומות: ילד 3 , כלב, טיפול זוגי. הוא מסרב בתוקף! הוא קרייריסט לפי המשפחה. קודם כל העבודה! ואחכ העבודה! ובסוף העבודה! ברק, אני מסכימה עם חלק מדבריך. וכן, הוא גם אשם בבגידה שלי אליו! אתה יכול לחיות 20 שנים ללא חום? ללא מילה טובה? ללא סקס? ללא אינטימיות? שיראו אותך כאוויר בבית? בלי שם חיבה? בלי הערכה? מחמאה? מכיר מישהו שלא יחפש את החום האנושי? אני לא. לפני שהשפלת אותי, ביררת שאני התחננתי להציל? התחננתי ליעוץ? התראתי 100 פעם לפני הבגידה. לא נעשה שום שינוי! כן, אני אפסית, כן, אני פחדנית! לא מתגרשת! מפחדת. לקחת אשמה, לפרק את הבית, לוותר על הרווחה הכלכלית, קשה יהיה לי להיפרד ממנו( מבעלי) אני קשורה אליו. 
אבל, אני קשורה גם להןא. הןא מבטיח לי ילד מס 3. מבטיח כלב. מבטיח חום , אהבה! הכל!!! 

או בזמן בידוד קורונה?
ואם הילדים צריכים תשומת לב?
או הורים שלו?
איפה יש פתח בשריון?
לא יכול להיות שהוא רק חד ממדי בחיים

לטעמי 2 דרכים בפנייך:
הראשונה- להיסחף אחרי החלום. ללכת אל החיים הסוערים ומלאי התשוקה. זה מושך, זה מפתה אבל אני מניח כאן את השאלות. הוא גרוש...למה? האם החומר הנפיץ בוער יפה אבל מתכלה מהר? אולי את ממירה את היציבות ארוכת השנים והמתנהלת בנינוחות (לטוב ולרע) בגלגלת שתוסבב אותך ותסב אותך ממערכת יחסים אחת לאחרת. את באמת באמת חברים? או שזו חברות מבוססת תשוקה

השנייה- להסתפק במה שיש. זוגית זה נראה לך מעט עבשושי, אבל לאורך שנים? זה נכדים שבאים לבית מפנק של סבא וסבתא, זה כתף להישען עליה גם בימים פחות בריאים. יש הרבה יתרונות בבית. וגם כאן שאלות. באמת אי אפשר לחיות בלי זוגיות אבל באמת ניסיתם הכל? בדקת למה הוא לא מוכן ייעוץ? אולי לצאת לחופשות זוגיות תכופות? תחביבים משותפים? יכול להיות שלשניכים קצת נח להתמקד בהצלחות ולהזניח את הזוגיות? אגב...איך הוא מגדיר את הזוגיות שלכם? גם לו קשה?

היא בוגדת בו והוא עוד צריך ללכת לייעוץ?
זה כבר שערוריה וחוצפה ממדרגה שראשונה

מי שצריכה ללכת זו כבודה ומוטב מחוץ לבית

היא מזמן ריסקה את הבית שלה ומחפשת תירוץ להפיל זאת על בעלה כדי לצאת טוב מול הילדות.

מה היא תגיד לבנות שלה? בגדתי באבא שלכן וכשתתחתנו, אם לא יהיה לכן טוב תבגדו בבעלים שלכן וזה בסדר ומוסרי?

אתה מבין בכלל מה הולך כאן? איזה התנהגות מעוותת

תקשיב ברק...אין לי מושג מה עבר עליך בחייך, אבל כנראה שנפגעת מאד. או שאתה לא מסוגל לראות תמונה שמורכבת מהרבה חלקים.
אם בן זוג מגיע לכדי בגידה בנישואיו, תאמין לי שיש לו סיבה עמוקה, לרוב זה מחוסר ולא משעשוע או רצון לפגוע.
מקווה שתהיה יותר גמיש מחשבתית.

גם בוגדת בבעלך וגם דורשת ממנו ללכת לייעוץ זוגי?

יש גבול לחוצפה.   בסוף עוד תאשימי אותו בבגידה שלך.

עצוב שהוא אפילו לא יודע שאשתו מרמה אותו, איך אפשר בכלל לייעץ לך?

מה את רוצה שנלמד אותך איך לפגוע במשפחה שלך מבלי שיתפסו אותך?
.
לצערי יש כאן הרבה מגיבים ללא מוסר שילמדו אותך איך עושים זאת..

לא כתבתי כאן שום דבר שקרי

עוקבת אחרי תגובותיו של ברק.
משקל כבד יושב עליו
הלוואי והיה משתף, יכולנו לעזור

אני איתך, התגובה של ברק לא במקום אגואיסטי ככל שיהיה המטרה פה לעזור לך לקבל החלטה שלבסוף תרגישי טוב. ברק כנראה פגוע

יש אנשים שאי אפשר לעזור להם ואת אחת מהן.
ליבי על בעלך וילדייך.
איך שלא נסובב את זה, כל צד שנבחן יוביל אותנו למסקנה אחת
את נוכלת מוסרית.
קומי ותתגרשי, אני מקווה שבעלך יתפוס אותך וישליך אותך מהבית.
כל עיצה אחרת שתקבלי הינה חוטאת לאמת.
תחשבי אם אשתו של הבן שלך תעשה לו דבר כזה.
חסרת מוסר שכמוך

שהתגובה שלך דוחה! ממש מורידה את החשק לשתף ממעמקי הלב ! מי אתה שתדון אדם שאתה לא במקומו?? תתבייש.

את בסרט קשה מאוד.
לפי איך שאת מתארת את הרגשות שלך בימים אלו אז אין מצב שתוכלי לחיות חיים כפולים.
את חייבת לדבר עם בעלך ולזעזע אותו שיבין שהנישואים שלכם בסכנה ממשית אם לא תעשו עכשיו!! משהו.
במקביל תנסי להילחם בצורך המטורף הזה בקשר עם המאהב ותנסי להתנתק ממנו לתקופה . את חייבת את זה לעצמך קודם כל.
קחי בחשבון שיש מצב שמחר המאהב יעזוב אותך ותישארי בלי כלום ואז מה?
העצה שלי, להתנתק חד משמעית , לא לנהל שיחת פרידה וכדומה , פשוט להתנתק.
זה קשה מאוד , אני יודע את זה מנסיון , זה שורף בגוף כל הזמן אבל את חייבת את זה לעצמך.
אם אחרי תקופת התנתקות ממנו +טיפול עם הבעל את תראי שאין מה לעשות אז תשקלי פרידה מהבעל.
שיהיה בהצלחה

אולי זה אני, אבל הבחירה ברורה.

מצד אחד את מציירת תמונה ורודה מבחוץ, אבל שחורה כהה מפנים, של חיי הנישואים שלך

מצד שני - פתחת דלת לעולם חדש ומסעיר. את העולם הזה לא תוכלי לסגור יותר. את הדלת אליו, אולי כן. אבל זה לא יתן לך מנוח

במידה ותבחרי לשמור על הקיים - נראה לי שלא תעמדי בזה נפשית. הפער בינך ובין בעלך שהיה גדול לפני שפגשת את נסיך החלומות - יהפוך להיות תהום בלתי אפשרית. טעמת מפרי הדעת ולא תוכלי להשאר בגן העדן (מה עוד שהבנתי שגן העדן מלא בחסרונות)

צר לי שאני ממליץ לך להתגרש. צר לי על המשפחה הגרעינית ומחוצה לה, אך לא נראה שתוכלי לגשר על הפער ולהמשיך כאילו כלום. את לא תעמדי בזה נפשית ואז יהיה קשה יותר, אולי גם הבחור "ההוא" לא יחכה לך תקופה ארוכה מדי.

הייתי במקומך מציע לבעלך נישואים פתוחים. זו לא שיטה מדהימה עבורכם - אבל היא פתח התקווה היחיד לשמור על המשפחה שלך מגירושים. לא בטוח בכלל שזה יעבוד. מאחל לבעלך שלא תשברי לו את הלב יותר ממה שנחוץ.

שיהיה לכם בהצלחה - הסיפור שלך עשה אותי עצוב

לא פשוט בכלל.

ברור שאי אפשר לחיות ככה;
לא במצב כזה של זוגיות עם הבעל ((למרות שמניחה שיש הרבה זוגות במצב כזה...) 
ולא במצב של חיים כפולים.
צריך לקבל החלטה (להמשיך עם הבעל או להיפרד ממנו- לא בשביל המאהב אלא בשבילך!!)

וכדי לקבל החלטה, קודם כל צריך לתת ״הזדמנות״ לבעל.  
צריך שיהיה המשבר, שיבין שהוא תיכף מאבד אותך....שיבין שאתם על הקצה.....

ולראות- כמה את חשובה לו..
הוא יילחם עלייך?
 מה הוא מוכן לעשות כדי שהבית שלו לא יתפרק?
מהמשבר הזה, תוכלי להבין עם עצמך מה את רוצה.
או שהזוגיות תצמח ותגיע למקומות טובים.
או שתביני שזה מצב אבוד, ולהמשיך הלאה...

תודה רבה! על הייעוץ! והמענה.
הפחד משתק. אולי ״הפחד״ הוא תוצר של אהבה שלי אל בעלי?
איך יודעים שאוהבים?

הגישה שלי היא שמרנית... תמיד (או לרוב) לשמור על המשפחה. אבל... איך שאת מתארת את הדברים - לדעתי כדאי לך לשקול טוב טוב גירושים.
מפחיד, נכון.
פוגע. מאוד.
כואב, בלי די.
לפעמים צריך ללכת עם הלב יהיה המחיר אשר יהיה.
בהצלחה בבחירה