|
היי!
אני בת כמעט 40, נשואה עם 2 בנות מדהימות! נשואה כבר 17 שנים. יש לי בעל, חתיך, 3 תארים. רווחה כלכלית מטורפת. ( אני נראית ממש טוב, אקדמאית, ומאד אינטליגנטית) המראה שלי הוא העיקר. אני מושכת תשומת לב מוגזמת) עד עכשיו הכל ורוד. אבל! אבל גדול! 17 שנים לא חיבק, לא נישק, קר, קשה, מתנשא, עצבני, אין שיח, אין חברות, סקס (גומר אחרי 3 שניות) אין תחביבים, בקיצור. אין זוגיות. כמעט ומעולם לא הייתה. עם השנים המון התחילו איתי. סירבתי, כי אני ערכית. לפני כשנה פלוס, הכרתי ידיד בלימודים( תואר שני) גרוש פלוס ילדה. עם הזמן הפך לרומן מטורף. אובססיבי. מצדו. גם אני לא יכולה בלעדיו. שיח בריא, חברות, סקס מטורף( לראשונה בחיי גיליתי אורגזמה) צחוק מטורף. אבל אני לא מסוגלת לעשות את הצעד המתבקש! הוא לוחץ שעה שעה!! אני כבר לא ישנה! לא מתפקדת! לא חיה! לא מצליחה להבין אם אני אוהבת אותו בטירוף בכדי לפרק בית.? מפחדת מרגשות אשמה! מפחדת לטעות! מפחדת מהכל! אני סובלת מהתקפי חרדה. והתקופה הזו מעצימה! בעלי בחור ממש טוב! אבל אין זוגיות! כמו שותפים לבית/עסק! השקר גומר אותי מבפנים! כמו סרטן הוא מכרסם! נפרדנו( אני והמאהב) ביוזמתי! בערך 20 פעמים בשנה! והוא חוזר! ואני שוב נופלת ברשת. תעזרו לי? דורית, אני מעריצה אותך! קוראת בשקיקה מעל שנה, רק עכשיו העזתי לכתוב. אגב, הצעתי לבעלי, יותר נכון, התחננתי! ליעוץ זוגי! הוא מסרב בתוקף גם אם זה יעלה לו בגירושים. תודה, אני |
|
| צפה בנואשת לעזרה! בדף חדש | |
|
נערך לאחרונה על ידי דורית כהן בתאריך 30 יולי 2020, 06:13, נערך פעם אחת בסך הכל.
סיבה: ארוך מדי |
"אני" יקרה, מניחה שאת לא יכולה פשוט לעבור דירה עכשיו בשביל להתרחק מהברנש... אז תצטרכי באמת לסגל לעצמך אורח חיים מניעתי שכזה שלא מאפשר לו לפלוש לחייך.
שולחת לך המון חיזוקים וירטואליים וכמי שנמצאת במקום המתסכל הזה יודעת שזה לא פשוט בכלל.
הבחור חולף במחשבותיי המון לאורך היום ואני מייחלת כבר ליום שזה יהפוך לזכרון שנמצא במגירה קטנה כמו שהטיבה לתאר את זה דורית. מתנה פרטית שלי שנמצאת שם בצד כחלק מהחוויות המעצבות בחיי אבל לא משהו שמנהל אותי.
בינתיים מוצאת לעצמי עיסוקים ופרוייקטים שיעסיקו אותי ומנסה לבלות כמה שיותר עם הילדים.
בהצלחה גם לך, יקרה!
