יש לי כמה שאלות, שיכולות לשחרר תובנות להרבה נפגעים פה
אשמח אם תוכלו לשתף ולעזור.
1.. אלו שעברו חוייה של בגידה, איך האמון שלכם בבן/בת הזוג היום? יש אמון? יש חשדנות? הצלחתם לחזור לאמון שיהיה לפני?
2. אלו שבגדו ונתגלו, איך אתם מרגישים עם האמון שנפגע וזה שאתם כל הזמן חשודים? הזוגיות חזרה למה שהיה לפני? אין אתם מרגישים עם החשדנות במידה ויש? מה אתם עושים בכדי להחזיר את האמון של בן הזוג?
3. אלו שבגדו ולא התגלו, איך אתם מרגישים כלפי בן הזוג? בודקים אותו? מאמינים שהוא לא היה כמוכם?

ולהשתמש באגרופים,
יש גבר אחר שמשפיע על חיי ילדיך, זה לא אמור להגמר בשקט,
לאחר שתטפל בו תשליך את אשתך לאלף אלפי עזאזל
ואל תגיד מה כבר לעשות לו,
אפשר להזיק לכל אדם אם רוצים, ואל תגיד לי זה אלימות וזה לא יאה

זה יאה מאוד ורק כך צריך לנהוג, לשבור לו את העצמות.  

אם אתה רוצה לתרום לדיון, אז בבקשה תתייחס לנושא.

אז למזלי זה לא היה בגידה פשוט הידיד הכי ייקר לה,זה שלא הייתה מוכנה לוותר עליו זה שעזר לה שהיה איתה זה שכמעט החריב את התא המשפחתי, זה היתה מערכה של כמעט שנה שבה חצינו גבולות אסורים של הקלטות מצידי שיחות נסתרות במסנג'ר מצידה ועוד עד שהכל התפוצץ לה ולי בפנים, תוך כדי להמשיך שיגרת חיים עם 3 ילדים ולעבור דירה, היום אנחנו אחרי כמעט שנה מאז המקרה הראשון שחשפתי בפניה שראיתי הודעה שלא אהבתי , זה הפך להרגל בזוי שהוא והיא מתחילים בחצות להתכתב לשלוח מדבקות בזמן שאני יישן, אז בגידה באמת לא הייה אבל זה שבר את האמון ביננו, עד היום אני מחזיק את עצמי לא להציץ לה בנייד ולבדוק,אני בטוח שכל פעם שהיא משאירה אותה שהיא במקלחת הוא מונח בזווית ייחודית , אז ללא ספק האמון ביננו היום עדיין בקרשים , קיים אבל לא בשיא דרוש חיזוק רציני אבל איכשהו הצלחנו להתגבר על זה או לפחות מנסים לקוות שהתגברנו על זה, עצה שלי זה משחק באש, בסופו של דבר זה מתגלה ואז ממש כמו רכבת הרים שלא עוצרת .
אז אמון לשאלתך לוקח המון זמן לבנות מחדש לא לכולם זה מצליח , אם הבסיס הוא חזק אני מאמין ומקווה שתעברו את זה 

שאלת תם, איזה שאלות תם טובות שאלת!

אני מהצד הבוגד שלא התגלה, בהחלט מרגישה שהפכתי לחשדנית כלפי בעלי, בודקת בווטסאפ צ'אטים בשימוש נפוץ וכו'

ועדי, כתבת כמה פעמים שיש לך את הדרכים שלך לוודא שהוא לא בוגד ולחזק את האמון, אבל לא פירטת מהם.
אולי הפעם תכתבי קצת? סתם מענין.

שאלת תם, בתגובה לדברייך:
אני מסכימה איתך בעניין האמון, כבר כתבתי על כך. זה בעיניי דבר חיובי דווקא להיפטר ממנו. ההתחלה של בניית אמון חדש, היא כשהשקרים נפסקים, ומשם אפשר להתחיל לעלות. נניח שזה לוקח מספר שבועות או חודשים.

אבל בנוסף לכך, יש משהו שאני חושבת שאפשר לראות רק ממרחק של הרבה זמן, כמו ניסיון שלוש השנים שחלפו אצלי מאז הבגידה, וזה הוא:
הפגיעה האישית היא קשה, אבל יחד עם זאת... משהו ברלוונטיות של המקרה הזה הולך ופוחת עד שהוא נעלם לגמרי. הזמן עושה את שלו, וגם בן/בת הזוג מוכיח עם הזמן, שוב ושוב, שהוא השתנה.
בעולם המשפט יש מושג שנקרא "התיישנות". הדבר הזה שהוא עשה... הזמן הופך אותו ללא רלוונטי עבור הזוגיות שלכם.
החיים נמשכים ודברים חדשים מתרחשים, אתם מתרחקים מהאירוע ואף אחד מכם אינו האדם שהיה כשהמקרה קרה. אתם כמו אנשים חדשים, ואתם מקבלים הזדמנות שנייה "למחוק" במידה מסוימת את מה שהיה.
זה לא קורה ממרחק של חודשים. אלא זמן רב יותר.

וואו! את ממש מדהימה. וממש חזקה! כשאין ברירה אנחנו מגלות כוחות לא נורמליים.
נשמע שאתם בכיוון הנכון:) אני יודעת כמה הדרך הזו קשה, ולא כל אחת יכולה לעשות את מה שאת עושה.
אני פה בשבילך, בהצלחה.

סיפקת מספיק מידע. הוא המשיך לבגוד בך גם אחרי שזה התגלה וגם כשראה שאת במשבר מטורף לדברייך. וכעת גם אין לו עניין בטיפול. שוב צר לי אך הרבה אהבה אין כאן

לבוגד לוקח זמן להשתחרר מהבגידה.
זה לא מיידי.
גם אצלנו לקח כמה חודשים עד שהבינה שצריך לשחרר.
הבעיה שהתקופה הזו, הכי הרבה פגעה באמון.
כי גם אחרי שהתגלה הסיפור, היא המשיכה לשקר ולי זה הרס יותר מהאהבה שלה.
זה ששהיתאהבה, יכול לקרות לכל אחד. זה שאחרי שהתגלה המשיכה לדבר איתו ולשקר לי, זה הרס את היכול שלי לחזור לאמון עיוור.

צר לי לומר לך אך ממש לא נראה כי אתם בכיוון של לצמוח מהבגידה הזו.

לא נשמע לי שצר לך, ולא נראה לי שסיפקתי מספיק מידע שלפיו אפשר לגבש עמדה בקשר לשאלה שלא שאלתי.
כן נשמע לי שמשהו שכתבתי הכאיב לך.

אני ממש מצטערת לשמוע על כל מה שעובר עלייך, וכמובן מזדהה עם רוב תחושותייך. על אמון, הנושא הכי קשה והשלב האחרון לפי דעתי בהתגברות על בגידה, כבר כתבתי בפוסט נפרד, כפי שציינת, ולא ארחיב על כך. ציינתי שמסקנתי היא שהאמון ההוא מת, אפשר להיפרד ממנו ולהפסיק לשאוף אליו, ואת מקומו לאט לאט תופס אמון מסוג אחר. בעיניי, עד היום, הוא עדיף על הראשון ואני מוצאת בו הרבה יותר תועלת. אפשר לקרוא על כך בשרשור נפרד שפתחתי לפני כמה חודשים, טרום קורונה:)

האם אתם בטיפול?
אחד הדברים הראשונים שהטיפול נתן לי, הוא ההבנה שבגידה שהסתיימה, עלולה להביא איתה עוד איזו התפרצות של יצירת קשר. הצורך להסביר משהו, לסגור מעגל, השד יודע מה. אם הבגידה התרחשה על רקע של עבודה או רקע מקצועי, אז על אחת כמה וכמה.
לאנשים יש שם מקצועי, עניינים כספיים שנפגעו, תדמית, מעגל מקצועי ועוד - שהם דפקו במו ידיהם, אבל עדיין, זה מייצר לחץ לנסות לסגור את הדברים "בטוב".
לבעלי היה השכל והאומץ לעזוב את אותה עבודה, ממש מהרגע להרגע, בלי לתת הסברים, השאיר הרבה אנשים תלויים באוויר ממש באמצע היום, והפסיד המון המון. הוא ידע שלא אוכל לסבול עוד יום אחד בצורה כזאת, וגם הופעל עליו לחץ מצד חברים שידעו על הבגידה, לעשות הכל כדי לדבוק בבחירה שלו בבית, ולא להרוס לעצמו את החיים, בידיעה ברורה שעוד מילה אחת עם האישה הזאת, ואין לו סיכוי איתי וגם הלכה המשפחה שלנו.
ועדיין... מהצד השני עמדה אישה מניפולטיבית ברמה שקשה להסביר, אני ברצינות חושבת שהיא איבדה את קו השפיות באיזשהו שלב והחליטה שאין לה מה להפסיד, לא שזה עזר לה.
הדבר השני שהטיפול נתן לי, זה את הכוח לעמוד מאחורי הבחירה שלי ולעשות את הדרך, עם כל הלב והנשמה. לתת שוב את כולי. בלי לפחד, ולמרות שפחדתי כל הזמן, לקפוץ לזה פנימה למרות הפחד. כי כדי לייצר זוגיות חדשה, צריך להיות שם באופן מוחלט ואמיתי.
אני זוכרת את הסופ"ש הראשון, מספר ימים לאחר גילוי הבגידה, היינו אמורים ללכת למפגש עם משפחתו של בעלי. לא הייתי מסוגלת, ממש רעדו לי הברכיים, היה לי קשה מאוד ללכת לשם. התלבטתי אם לעשות את המאמץ ולכבד אותו ואת המשפחה וללכת, או לוותר ושיילך לכל הרוחות, מי הוא בכלל שאני צריכה לתת לו את הכבוד ואת הזכות האלה?! המטפלת הזוגית אמרה לי על כך בשיחה אישית: "אם החלטת לתת לזוגיות צ'אנס, אם את רוצה לחיות בזוג, את צריכה לחוות את הזוגיות על כל היבטיה". עם התובנה הזאת ועם האומץ הזה הלכתי לא רק למפגש המשפחתי, הלכתי עם המילים האלה מאותו רגע על הכל, לאורך כל החודשים שבאו לאחר מכן. לא חשבתי מה יקרה אם אהיה עמוק בזוגיות ואפגע שוב, לא חשבתי מה יקרה אם אתן את כל כולי ושוב יישבר לי הלב. נתתי הזדמנות אמיתית.
לשיחות, לכבוד הדדי, לסקס, לחברות, לעזרה, להקשבה, להתפשרויות - לכל מה שיש בזוגיות.
גם אני עמדתי מול הפצרות ותחינות מצד בעלי. גם אני זרקתי אותו מהבית, יותר מפעם אחת, ועמדתי מול תחנונים ובכי. אבל ברגע שקיבלתי את ההחלטה לתת לו הזדמנות, עמדתי מאחורי ההחלטה הזאת בנחישות, עם כבוד למילה של עצמי, ועם אמונה שקיבלתי את ההחלטה הנכונה אחרי שיקולים רבים, ובה אני דבקה עד שיוכח לי אחרת. לא הייתי מצליחה לעשות זאת ללא טיפול! אמרתי זאת כבר, והנה שוב: לא היינו מצליחים לעשות את זה לבד. הדרך הייתה שלנו, אבל הטיפול, שהיה אגב קצר מאוד, אפשר זאת. בלעדי הטיפול, אני משוכנעת שהיינו מתגרשים. ומי שעוקב יודע, זאת הייתה בגידה קצרה ולא ממושכת. אבל בעיניי, אני לא רואה איך היינו מושכים את הדרך הזו בלי להיפרד, אם לא היה הליווי המקצועי בהתחלה.
בעלך, נשמע שהוא התרגל לרמות ולשקר. יכול להיות שייקח לו זמן להשתחרר מההרגל הזה, והזמן יעשה את שלו. ויכול להיות שהרתיעה מלרמות אותך שוב, תגיע רק ביחד עם יחסים טובים ביניכם, כאלה שיהיו מבחינתו "אמאלה, יש לי מה להפסיד". בהצלחה.

עדי שם בדוי יקרה,
התרגשתי לקרוא את תגובתך. בהזדמנות זו חשוב לי להגיד לך שכמוך, גם אני חיפשתי עדויות של נבגדות ברעידת האדמה המטורפת הזאת. הפוסטים שלך היו חיזוק ונחמה מאוד משמעותיים עבורי, בימים כאובים ושחורים. גם עכשיו אני מתחברת למה שכתבת, ומוצאת חיזוק בדברייך.
היינו 4 חודשים בטיפול זוגי, שהפסקנו כי הוא לא התחבר למטפלת, והתחיל להרגיש בזבוז זמן. אבל בלי הטיפול אין מצב שהייתי שורדת את כל הזוועות שעברתי, וכנראה שהייתי נפרדת ממנו. במקביל התחלנו שנינו טיפולים אישיים, שבהם אנחנו ממשיכים.
למזלי יש לי חברה שנבגדה גם היא על ידי בעלה לפני מספר שנים. היא שיתפה אותי בזה רק עכשיו, כשחשפתי בפניה מה אני עוברת. מבחינתה לולא הבגידה הם היו מתגרשים. זה העיר אותם, והיום הם בזוגיות טובה בהרבה מאי פעם. מה שמחזיק אותי זו התקווה שנצליח להיות מהזוגות שצומחים מהמשבר. אני קוראת כאן על בוגדים ובוגדות שמנסים לשקם את הזוגיות שלהם בלי לחשוף את סיפור הבגידה. אני לא רואה איך אפשר. למרות הכאב, רכבת ההרים המטורפת שאליה הפכו חיי והמשבר הזוגי שלא בטוח שנצלח אותו, בלי שהסיפור היה יוצא החוצה, אין מצב שהיינו מצליחים לשנות את הדפוסים השליליים שהתרגלנו אליהם. מהרבה בחינות כבר עכשיו הקשר שלנו יותר טוב משהיה שנים. בטח ברמת התקשורת והסקס.

ובגלל שאני משערת שיש גם מאהבות שקוראות את הדברים, אספר שכמו המאהבת "שלכם", גם "שלנו" התחרפנה, ניסתה אינסוף מניפולציות, וממשיכה לבטא בפייסבוק את כאבה וזעמה עד היום, כמעט שנה מאז שנפגשו לאחרונה( כן, אני מדי פעם עוקבת אחריה, אחריו כמעט ולא). אני אסירת תודה לה שבאקט של ייאוש, חודשים אחרי שנפרדו( כי הוא לא עמד באולטימטואים שלה), החליטה לפוצץ את הסיפור מולי. בלי זה, אני די משוכנעת שהיה גולש לרומן נוסף, כי הליקויים בקשר שלנו לא יכלו להיות מתוקנים אם היו נמשכים השקרים, הפיצולים וההסתרות.
שולחת חיזוק לכל מי שכאן שבוחר/ת בדרך האמת וההתמודדות עם המציאות.

נראה לי תלוי בסוג הבגידה, במשך הבגידה, בסגנון האישיות ובטיב הקשר.
אני גיליתי לפני מספר חודשים על רומן ארוך ואינטנסיבי, ועוד אחת לקינוח, אחרי 20 שנה ביחד. לא כל המידע התגלה לי בבת אחת, מה שהחריף מאוד את משבר האמון. שני המקרים לא התגלו לי כי הוא הבין שצריך לשתף ולהפסיק לשקר ולהסתיר, אלא דרך המאהבת, מה שגם החמיר את המצב. המכה הסופית הייתה כשגיליתי שבדרכים עקיפות הוא ממשיך לתקשר עם המאהבת גם 3 חודשים לאחר הגילוי. זה זעזע אותי במיוחד, כי בזמן הזה הוא ראה אותי במשבר מטורף, לא מפסיקה לבכות, בקושי ישנה או אוכלת, תכלס רוצה למות. ועדיין המשיך. מאוחר יותר קראתי מאמר ממנו הבנתי שטעות נפוצה של נבגדים היא להאמין שהקשר עם המאהב/ת באמת פסק. לתשומת לבכם.
בשלב הזה החלטתי לחתוך, אבל אחרי הרבה תחינות והפצרות לתת הזדמנות אחרונה, הסכמתי. ואנחנו מנסים לשקם. עליות וירידות.
אבל אמון אין לי בכלל, ומתקשה לראות אפשרות שיהיה. אני כבר הבנתי שזה בנאדם שמסוגל לחיות לאורך זמן חיים כפולים, לשקר, לרמות ולנצל בלי למצמץ. אולי אם הקשר שלנו יגיע למקומות טובים זה יתן לי קצת שקט, אבל האמון העיוור שנתתי פעם במי שהיה ברור לי שהוא החבר הכי טוב שלי, שלעולם לא ישקר לי ותמיד ירצה בטובתי, פשוט לא יוכל לחזור.
זכור לי פוסט של עדי שם בדוי, שכתבה על הנושא הזה. הפוסט הזה נצרב לי, ואני ממליצה לחפש אותו.