|
היי לכולם,
זוכרים אותי? בכל אופן הרומן שלי קצת אחר, מאד שונה מכל הרומנים והגברים שאתן הנשים מעלות פה. אצלי הרומן הגיע לאחר כמעט 18 שנות נישואים. בלי תשוקה בכלל ובלי סיפוק עם הבעל. חוסר תקשורת ופתיחות מינית. למרות זאת, בעל נאמן, חתיך, משכיל, ואיש משפחה. המאהב, הגיע ברגע של משבר. ולמה הוא שונה? כי הוא גרוש, פנוי. מת לילד נוסף ולהתחתן. אהב אותי כמו שמעולם לא אהבו אותי. אפילו יותר מידי. קנאי אובססיבי. דחק שעה שעה שאתגרש וכבר תיכננו הכל לפרטי פרטים ביום של אחרי. אחרי שנתיים של רומן שידע המון פסקי זמן מצידי. כדורים נוגדי דיכאון, בכי, תשוקה, צחוק, סקס אדיר וכו. הודעתי לבעלי שזהו, אנחנו מתגרשים. הרגשתי הקלה באותו יום. למחרת! נפלתי, כמעט אושפזתי. הפירוק בית קרע אותי. הילדים שלי! בעלי התחנן על נפשו! שלא אפרק את הבית. שננסה. שהוא ישתדל! שיראה אותי לאחר המון שנים. זה מה שרציתי. וזהו. המשפחות התערבו. סיימתי את הרומן. שלמה עם ההחלטה להיות בבית. המאהב מפורק. אני מצטערת על כל מה שעשיתי לו , לנפש שלי ולבעלי. לילדות שלי. ללילות בלי שינה. לבכי הבלתי פוסק. בעבודה כבר הרימו גבה. כי אני כבר לא אני. אלא שבר כלי. לוקח שנה אם לא יותר להשתחרר ממה שעברתי. כולי פצועה ושותתת דם. בבקשה, לכל מי ששניה לפני, למי שהפרפרים בבטן נעימים לו, אל, הפרפרים הופכים לגרורות. זה סיוט. ולא לבעלי לב חלש. ממש גרוע בבית? קחו אומץ ותתגרשו. לא במקביל. ראו הוזהרתם. |
|
| צפה ברומן אחר בדף חדש |
בול! תחושה של השלמה לא של ויתור.
רצנו במירוץ אחרי החיים, עבודה. פרנסה, כסף בית יפה. ושכחנו אותנו.
עדיין יש עבודה קשה. אנחנו בטיפול זוגי שמניב פירות.
בעלי הזדעזע לרצוני להתגרש, עשה הכל שזה לא יקרה. היום אני מודה לו.
הישיבה סביב השולחן אני הוא הילדים והכלב. זה נחת! קראתי על ילדים להןרים גרושים, הזדעזעתי! הנפש מצולקת.
אני אט אט מחלימה. תודה לאל שנה חדשה היום בפתח וחיים חדשים.
