|
היי לכולם,
זוכרים אותי? בכל אופן הרומן שלי קצת אחר, מאד שונה מכל הרומנים והגברים שאתן הנשים מעלות פה. אצלי הרומן הגיע לאחר כמעט 18 שנות נישואים. בלי תשוקה בכלל ובלי סיפוק עם הבעל. חוסר תקשורת ופתיחות מינית. למרות זאת, בעל נאמן, חתיך, משכיל, ואיש משפחה. המאהב, הגיע ברגע של משבר. ולמה הוא שונה? כי הוא גרוש, פנוי. מת לילד נוסף ולהתחתן. אהב אותי כמו שמעולם לא אהבו אותי. אפילו יותר מידי. קנאי אובססיבי. דחק שעה שעה שאתגרש וכבר תיכננו הכל לפרטי פרטים ביום של אחרי. אחרי שנתיים של רומן שידע המון פסקי זמן מצידי. כדורים נוגדי דיכאון, בכי, תשוקה, צחוק, סקס אדיר וכו. הודעתי לבעלי שזהו, אנחנו מתגרשים. הרגשתי הקלה באותו יום. למחרת! נפלתי, כמעט אושפזתי. הפירוק בית קרע אותי. הילדים שלי! בעלי התחנן על נפשו! שלא אפרק את הבית. שננסה. שהוא ישתדל! שיראה אותי לאחר המון שנים. זה מה שרציתי. וזהו. המשפחות התערבו. סיימתי את הרומן. שלמה עם ההחלטה להיות בבית. המאהב מפורק. אני מצטערת על כל מה שעשיתי לו , לנפש שלי ולבעלי. לילדות שלי. ללילות בלי שינה. לבכי הבלתי פוסק. בעבודה כבר הרימו גבה. כי אני כבר לא אני. אלא שבר כלי. לוקח שנה אם לא יותר להשתחרר ממה שעברתי. כולי פצועה ושותתת דם. בבקשה, לכל מי ששניה לפני, למי שהפרפרים בבטן נעימים לו, אל, הפרפרים הופכים לגרורות. זה סיוט. ולא לבעלי לב חלש. ממש גרוע בבית? קחו אומץ ותתגרשו. לא במקביל. ראו הוזהרתם. |
|
| צפה ברומן אחר בדף חדש |
מה שאני מנסה לומר זה שלא תמיד קשרים זה בהכרח בגלל ריגוש. לפעמים זה כל המטרה אבל לפעמים כמו במקרה של פסיכולוגית זו בכלל לא המטרה.
אני מסכים שזה יותר מאפיין נשים הדבר הזה של קשר שמגיע למין בלי שזו תהיה המטרה, אך גם אצל גברים לפעמים (וכמו במקרה של פסיכולוגית) הוא כן רצה לקחת אותה לחיים לא לפנטזיה
להערכתי גם אצלך לא נכנסת לקשר בשביל הריגוש
בגלל העוצמה ובליל הרגשות הסותרים הנלווים למפגש (או מופיעים כאפקט לוואי למפגש: נניח קירבה גדולה ותחושות גועל) אז הוא נחרט בזכרון. אם לא ניסחתי ברור זוכרים את המפגש דווקא בגלל שהוא מלא קצוות לא פתורים ולא בגלל הכיף. ואם זה רק בגלל הכיף זה בעיקר מעיד שהקשר בבית לא משמעותי לחיים שלנו
אז אם רוצים להיפטר מהגעגוע מהזכרון וכו צריך להתחיל לשאול שאלות כמו למה בחירתו בפתרון הנוראי הזה במקום לבחור להיות מי שאני באמת
