היי לכולם,
זוכרים אותי? בכל אופן הרומן שלי קצת אחר, מאד שונה מכל הרומנים והגברים שאתן הנשים מעלות פה. אצלי הרומן הגיע לאחר כמעט 18 שנות נישואים. בלי תשוקה בכלל ובלי סיפוק עם הבעל. חוסר תקשורת ופתיחות מינית. למרות זאת, בעל נאמן, חתיך, משכיל, ואיש משפחה. המאהב, הגיע ברגע של משבר. ולמה הוא שונה? כי הוא גרוש, פנוי. מת לילד נוסף ולהתחתן. אהב אותי כמו שמעולם לא אהבו אותי. אפילו יותר מידי. קנאי אובססיבי. דחק שעה שעה שאתגרש וכבר תיכננו הכל לפרטי פרטים ביום של אחרי. אחרי שנתיים של רומן שידע המון פסקי זמן מצידי. כדורים נוגדי דיכאון, בכי, תשוקה, צחוק, סקס אדיר וכו. הודעתי לבעלי שזהו, אנחנו מתגרשים. הרגשתי הקלה באותו יום. למחרת! נפלתי, כמעט אושפזתי. הפירוק בית קרע אותי. הילדים שלי! בעלי התחנן על נפשו! שלא אפרק את הבית. שננסה. שהוא ישתדל! שיראה אותי לאחר המון שנים. זה מה שרציתי. וזהו. המשפחות התערבו. סיימתי את הרומן. שלמה עם ההחלטה להיות בבית. המאהב מפורק. אני מצטערת על כל מה שעשיתי לו , לנפש שלי ולבעלי. לילדות שלי. ללילות בלי שינה. לבכי הבלתי פוסק. בעבודה כבר הרימו גבה. כי אני כבר לא אני. אלא שבר כלי. לוקח שנה אם לא יותר להשתחרר ממה שעברתי. כולי פצועה ושותתת דם. בבקשה, לכל מי ששניה לפני, למי שהפרפרים בבטן נעימים לו, אל, הפרפרים הופכים לגרורות. זה סיוט. ולא לבעלי לב חלש. ממש גרוע בבית? קחו אומץ ותתגרשו. לא במקביל. ראו הוזהרתם. |
|
צפה ברומן אחר בדף חדש |
אור- דייקת מאוד..
עברתי דבר אחד או שניים בחיים שלי כולל תקיפה מינית קשה ומעולם לא השתמשתי בנוגדי דיכאון..
אבל זה היה גדול עלי, הפרידה, הוידוי המלא אל מול בעלי, החזרה הביתה, המחשבות, לטפל בילדים..
למצוא את השביל ל עלות עליו כשהכל אפל כל כך..
אני חושבת שלולא הכדורים לא הייתי מסוגלת לצלוח את המשבר.
להוסיף את זה שאני צריכה להתמודד עם ה"מאהב" יום יום היות והוא הבוס שלי(בעעעע)
ככה שזה גרם לי להתארגן נפשית מחדש, לעמוד אל מול האתגר המטורף הזה ולאט לאט לצלוח.
לשקם את הבית, לאהוב מחדש, לסגל חיים חדשים, אני לפעמים לא מאמינה שהצלחנו בכלל, אבל אני רוצה לומר לכן, יש חיים אחרי דבר כזה, אפילו טובים ברמה שזה מפתיע, יש אהבה, יש משפחה, יש ביחד, יש בעיקר שקט ונחת ואין מועקות של מצפון, הסתרה, פחד..
הראש והלב שקטים.
בהצלחה פסיכולוגית, מקווה בשביל כולם שתבחרו דרך בה תהיו מאושרות, בעיקר נתיב אחד לא משנה היכן רק שתהיה בכם השלווה..
אני חושבת שהרומן הזה היה גומר לי את הדעת..