|
היי לכולם,
זוכרים אותי? בכל אופן הרומן שלי קצת אחר, מאד שונה מכל הרומנים והגברים שאתן הנשים מעלות פה. אצלי הרומן הגיע לאחר כמעט 18 שנות נישואים. בלי תשוקה בכלל ובלי סיפוק עם הבעל. חוסר תקשורת ופתיחות מינית. למרות זאת, בעל נאמן, חתיך, משכיל, ואיש משפחה. המאהב, הגיע ברגע של משבר. ולמה הוא שונה? כי הוא גרוש, פנוי. מת לילד נוסף ולהתחתן. אהב אותי כמו שמעולם לא אהבו אותי. אפילו יותר מידי. קנאי אובססיבי. דחק שעה שעה שאתגרש וכבר תיכננו הכל לפרטי פרטים ביום של אחרי. אחרי שנתיים של רומן שידע המון פסקי זמן מצידי. כדורים נוגדי דיכאון, בכי, תשוקה, צחוק, סקס אדיר וכו. הודעתי לבעלי שזהו, אנחנו מתגרשים. הרגשתי הקלה באותו יום. למחרת! נפלתי, כמעט אושפזתי. הפירוק בית קרע אותי. הילדים שלי! בעלי התחנן על נפשו! שלא אפרק את הבית. שננסה. שהוא ישתדל! שיראה אותי לאחר המון שנים. זה מה שרציתי. וזהו. המשפחות התערבו. סיימתי את הרומן. שלמה עם ההחלטה להיות בבית. המאהב מפורק. אני מצטערת על כל מה שעשיתי לו , לנפש שלי ולבעלי. לילדות שלי. ללילות בלי שינה. לבכי הבלתי פוסק. בעבודה כבר הרימו גבה. כי אני כבר לא אני. אלא שבר כלי. לוקח שנה אם לא יותר להשתחרר ממה שעברתי. כולי פצועה ושותתת דם. בבקשה, לכל מי ששניה לפני, למי שהפרפרים בבטן נעימים לו, אל, הפרפרים הופכים לגרורות. זה סיוט. ולא לבעלי לב חלש. ממש גרוע בבית? קחו אומץ ותתגרשו. לא במקביל. ראו הוזהרתם. |
|
| צפה ברומן אחר בדף חדש |
אני מקוצר הזמן והיריעה עושה חלוקה בלתי מהוקצעת
אנשים שבכללי מרגישים שהם נטולי כח ובנטייה לדפרסיה לפעמים כדורים הוא מוצא יחידי עבורם
אנשים שיש להם הרבה חיוניות, גם אם קשה להם בהתחלה לאזן את עצמם לטעמי הם יכולים למצוא אלטרנטיבות קודמות לפני שימוש בנוגדי דיכאון. נניח אם יש חבר טוב או מקום לפרוק כאשר מרגישים over.
פסיכולוגיות לטעמי שייכת לסוג השני ולכן נצבט לבי כאשר שמעתי על השימוש בתרופות. חשוב להדגיש שאני בכלל לא מכיר אותה, ומהצד השני מדובר בדמות עוצמתית שמאד מודעת למה היא עושה (לא רק כלפי ההווה, אלא גם מספר צעדים קדימה) . אז יתכן שהיא בהחלט צודקת ואני טועה
בפן הכללי הרתיעה שלי נובעת מכך שלא תמיד קל להחליף את הפתרון הזה. אנשים נוטים לחזור אליו בעיתות משבר. לא כולם, לרוב זה לא נורא, האופטימות שלי שואפת לכך שאנשים ירגישו שהפתרון מעניק להם עצמאות.
