היי, 
נמצאת במערכת יחסים כמה שנים טובות, מאוד טוב לנו ביחד ואני אוהבת אותו מאוד. כמובן שלא הכל לגמרי ורוד ויש אי הסכמות פה ושם כמו אצל כל האנשים, אבל בגדול הוא הפרטנר המושלם. עוזר, תומך ונמצא שם בשבילי, לפחות כרגע. בתקופה קצת פחות טובה שלנו לפני שנתיים בערך הכרתי מישהו והתאהבתי בצורה ממש מהירה. הקשר שלנו התחיל כמכרים במקום העבודה ולאט לאט נהיינו חברים ודיברנו המון. התקרבתי אליו יותר ויותר רגשית, כשהבנו שאנחנו בדרך הלא נכונה התחלנו להתרחק. הייתי קנאית כלפיו ולפעמים היה נדמה לי שהוא עושה לי דווקא כדי להכאיב. אולי הכל היה בראש שלי מרוב שהייתי מאוהבת בו. כרגע אנחנו בנתק מוחלט כבר המון זמן.
מעולם לא היה בנינו משהו שהוא מעבר לשיחות, ולמרות שאנחנו לא מדברים כלל ופעם אחרונה שראיתי אותו הייתה לפני שנה בערך, אני עדיין חושבת עליו ממש הרבה. לא עובר יום שאני לא חושבת עליו. שוב, ממש טוב לי עם בן הזוג שלי, באמת, ואני כן מרגישה אהבה חזקה כלפיו. אני לא יודעת איך להפסיק לאהוב את הבחור האחר. אומרים שזמן עוזר, אבל הנה אני, אחרי המון זמן, עדיין סובלת. באמת שזה סבל, ואם לחשוב על כל מה שעשיתי, הרי פעלתי נכון. ניתקתי קשר, לא היה מגע, הכל היה כביכול בסדר. ועדיין, אני לא מצליחה לשחרר.
אם בן הזוג שלי היה יודע על אפילו קצת מהרגש שקיים בי כלפי מישהו אחר, לא חושבת שהיה סולח לי בחיים. ואני באמת לא יודעת מה עוד לעשות כדי לצאת מהסיטואציה הזאת. 

רוני היקרה, סליחה על העיכוב בתשובה שלי.
ראשית - כל הכבוד על איך שפעלת לגבי ההתאהבות הזאת. אגב, כאשר קורה דבר כזה, וזה יכול לקרות גם בתקופות טובות של זוגיות טובה, (כי התאהבות יכולה לקרות גם בגלל משיכה פיזית גבוהה, משהו שמאד קשה להתעלם ממנו או להשתלט עליו) - אני מאד ממליצה כמה שיותר מוקדם לפנות לבן הזוג ולשתף אותו בהידלקות הסודית, כדי שהיא תפסיק להיות סודית, וכדי להוריד מן העוצמות שלה, אשר מתודלקות על ידי הסודיות והאיסור שבכך.
שנית - זה אכן לא אמור להימשך זמן רב כל כך, בייחוד שהתגברתם על הבעיות שהיו קודם בקשר שלך עם בן הזוג. 
יתכן שנשאר לך משהו לא סגור לגבי סיום הקשר ההוא וכדאי אולי לעבד זאת בעזרת איש מקצוע. לפעמים לא צריך יותר מפגישה אחת או שתיים כדי לעבד ולשים את מה שקרה במגרה הנכונה. יתכן שההתאהבות הזאת מלווה אצלך ברגשות אשמה ובחשש שמא זה יתגלה ועל כן את "משאירה בחיים" את כל הפרשייה, ולא מצליחה לשים אותה מאחורה, כי רגשות האשמה והחששות עדיין קופצים לך ויחד איתם, אסוציאטיבית, קופצות גם החוויות סביב ההתאהבות ההיא. 
כדי לשנות זאת, זה יכול לעזור אם תוכלי לדסקס את כל מה שקרה וקורה עדיין עם איש מקצוע.

שלום דורית, תודה רבה על התשובה שלך!
אכן יש לי רגשות אשם וקורה לי בדיוק מה שתיארת. יכול להיות שכדאי לי לספר לבן הזוג על מה שקרה?
לא סיפרתי בהתחלה וגם לאחר מכן מחשש שזה יפגע בו בצורה קשה מאוד. הוא טיפוס די קנאי, והוא לא ישכח לי דבר כזה בחיים גם אם כן נשאר יחד. 
מבחינתו הכל טוב אצלנו, גם בעבר כשאני חוויתי משבר וריחוק גדול ממנו, יכול להיות שזה היה פחות מורגש מבחינתו. זה אומר משהו על הקשר שלנו לדעתך? 
בנוסף, כן חשבתי לקבל יעוץ פסיכולוגי, ניתן ליצור איתך קשר גם עבור יעוץ אישי?

המון תודה 

רוני יקרה, לדעתי מספיק עבורך להבין שהמחשבות עליו ממשיכות גם בגלל רגשות האשמה וגם בתור "זרז" לבחון את היחסים שלך עם בן זוגך. הרי את נמצאת בשלב בו את שוקלת עד כמה בן הזוג שלך מתאים לך לכל החיים...להביא איתו את הילדים...לכרוך איתו את גורלך לעד. החלטה כל כך משמעותית וגורלית. ועל כן יש המון מחשבות סביב זה והתלבטויות. מבחינה שכלית זה הכי הגיוני להתלבט. אבל זה סותר את המקום הרגשי! כי מבחינה הרגשית יש לנו צורך להיות במקום בטוח, לא סוער ומטלטל והפכפך. מאד קשה לכולנו עם סערות רגשיות ותהיות האם אנחנו אוהבים מספיק? נאהבים מספיק? וכאשר יש דיסוננס (פער) כזה בין השכל והרגש, מי שמנצח בגדול זה כמעט תמיד הרגש. וזה מה שגורם לנו להדחקה של מחשבות שלא תואמות את הרגשות שלנו. 
במקרה שלך - יש לך ספקות ותהיות, אבל במקום לחשוב על כך את נסחפת לחשוב (ולא לשחרר) על האהבה האסורה ההיא...את זה התת מודע שלך כן מרשה לך...
ככל שתביני יותר איך המוח שלך עובד מבחינה שכלית ורגשית, אני חושבת שיהיה לך יותר קל להתקדם. 
לגבי חוסר הרגישות של בן הזוג שלך לראות שאת במצב מרוחק - אני חייבת לומר שלא כולם רגישים ומבחינים, וסליחה על ההכללה - גברים בהרבה מקרים פחות רגישים מנשים. 
שאלת על ייעוץ אצלי - אני מקבלת בכפר סבא. מוזמנת להתקשר.