אני כותבת כדי לספר לך שצדקת וגם טעית.
צדקת, בכך שאכן עשינו את שיחת הסיום . טעית, בגדול, לגבי העניין של התדמית שלי שהתעוותה אצלו. שתדעי שהמילים האלו שכתבת מאד הכאיבו לי כשקראתי אותן אז, למרות שבתוכי לא האמנתי שזה באמת יהיה כך (הרי שנינו אנשים בוגרים ושותפים מלאים באחריות למעשה). היום גיליתי שצדקתי בתחושותיי. ושדבר לא השתנה מבחינת רגשותיו כלפיי. אני מבינה שהדברים נכתבו מתוך הצער שלך. אין לי רצון להרחיב לגבי השיחה אך אומר, לשאר הנשים כאן, שימרו על עצמכן. וחיסכו מעצמכן את הקשרים הללו. פשוט מתכון לכאב לב . לכולם. |
|
צפה בלעדי שם בדוי בדף חדש |
אני לא צריכה לקרוא מה כתבו כאן "בוגדים ותיקים" . ברור שכשאנחנו מאוהבים אנחנו רואים אדם בצורה מסויימת וכשאהבה חולפת רואים אותו באור אחר. אכן גילוי מרעיש! גיליתי אותו בגיל 20.
המבט שלי לא צר. אני מודעת לכל ההשלכות של מעשיי. גם כלפי הילדים. שאת, שוב בהתנשאות האופיינית לך, חושבת שאת מבינה טוב יותר מכולם - שמה שהם לא יודעים כן מזיק להם. עוד גילוי מרעיש.
ואני לרגע לא חשבתי שהתדמית שלי תתעוות בעיניו. חשבתי אולי רק שיחוש לא טוב עם המעשה ולכן גם כלפי. והיא אכן לא. כשם שהתדמית שלו לא התעוותה בעיניי. כן. טעינו. ופגענו. אנחנו אנושיים.
אין לי שום רצון להמשיך כאן את הדיון הזה איתך. הדעות שלי ושלך שונות. אני, גם כשאהיה "בוגדת ותיקה" ולא אסתכל "במבטי הצר" אדע שיש אהבות מחוץ לנישואין שהן אהבות לכל דבר. אבל המציאות מורכבת בהרבה וכפי שכתבה כאן פסיכולוגית, יש כאלו שיהיה להם יותר קל יחסית לפרק ואחרים שעבורם זה יהיה אסון. ואצלנו בכלל לא היתה מחשבה על לפרק.
אין צורך שתכתבי כי אין לי כוונה לקרוא.