האם יש דבר כזה זוג נשוי 28 שנים שלא מקיימים יחסים בכלל? 
מרגישה נאיבית מחד, וממבט עמוק יותר מבינה שזו הדחקה. 
אנו כבר 3 שנים ביחד
אני פנויה התגרשתי לפני שנתיים(ללא קשר ליחסים בנינו) אך הוא לא והטענה שלו שלא היו לו יחסים אינטימים בבית כבר מעל שנה ויותר. 

אכן הכוונה היתה לנו הכותבים. מאד קל לייעץ ולגלות הבנה באיזה פורום אנונימי. המציאות מורכבת ואני מניחה שגם לאשתך יש המטענים שלה וזווית הראיה שלה.
מה שהיה בינכם, מה שעשית כדי לשפר, או ניסית לעשות, זה רק אתה יודע.
ולגבי הילדים, סביר להניח שיהיה להם קשה בהתחלה. אבל בסופו של דבר הם ילמדו לקבל את זה שזו הבחירה שלך. ושזכותך להיות מאושר. ואיני יודעת מה גילם ומה מידת הפתיחות והתקשורת שלך איתם , אבל ילדים בוגרים בהחלט אפשר לשתף בזה שהתרחקתם , שחסרה לך קרבה ואינטימיות, וכדומה.

מישהו יקר,
אני חושבת שאפשר לספר לילדים (מגיל העשרה ומעלה) שיש לכם בעיה קשה באינטימיות, בטח אם אישתך תמציא סיבות שיכפישו אותך ואז חשוב יהיה שתשמיע את הצד שלך.
נשמע שאתה אדם רגיש ואינטיליגנטי ולכן אני מעריכה שגם ילדיך בוגרים ונבונים ורוצים שהוריהם יחיו בשלווה ולא יהיו אומללים.
וודאי שיהיה לכך מחיר בשינוי מהותי בחייך אבל על כך אין צורך להכביר במילים כי נדמה לי שאת החלק הזה אתה יודע לצייר לעצמך היטב. זכור שזו יכולה להיות ירידה לצורך עליה ושמגיע לך לחיות חיים שאינם כוללים ניכור וריחוק יומיומי.
ואגב, תמר לא כיוונה אליך בדבריה על "גיבור מקלדת" לפי דעתי, אלא ביחס אלינו המגיבים.
מתארת לעצמי שאתה עובר ימים של התלבטויות קשות ומייסרות ושולחת לך חיזוקים.

כפי שכתבתי פה, הינו בטיפול זוגי ועל הכל היה אפשר תמיד לדבר, רק לא על זה. ובכלל. מודה שזה די מפתיע מה שאתה כותבת תמר. קראת מה שכתבתי? לא הייתי גיבור מקלדת,.אבל כשהאישה מיד מתחילה לבכות ונשברת מכל טיפת ביקורת ומיד מפנה האשמות כלפי, כל פעם שניסיתי לדבר על זה שזה בלתי אפשרי להמשיך בצורה כזאת, אני כבר ראיתי איך אותו הבכי יהיה על הכתף של הילדים ואיך אני אהיה המפלצת. ברור שאי אפשר לספר לילדים תשמעו אמא לא שכבה עם אבא קרוב לעשור. זה לא משהו שהם צריכים/מעוניינים לדעת.

מישהו יקר
נשמע שפנית לפורום כדי לקבל איזשהו "אישור" לעשות צעד של פרידה. ושאתה כנראה אחרי תקופה ארוכה של הרהורים ומחשבות על הצעד הזה שנראה לך עכשיו אולי יותר אפשרי מתמיד.
כשקראתי את דבריך, היה נשמע שלא קשה להגיע למצב הזה. אישה שאיבדה עניין וחשק מיני , לא עשיתם עם זה דבר, הצורך אצלה ירד עוד ובעוד היא שאבה את הסיפוק והעניין מדברים אחרים, אתה נותרת מתוסכל.
ויכול להיות שאמרת לה משהו לפני שנים, אך בסופו של דבר נראה שהשלמת עם המצב.
אתה כותב כאן שכל אחת מהנשים התייחסה לעניין ברצינות יותר מאשתך אבל - האם היית פתוח עם אשתך כפי שאתה פתוח איתנו? האם ניסית לדבר איתה מהלב על כמה זה חסר לך ומפריע לך? האם אמרת לה שיהיה לך קשה להשלים עם חיים שכאלו? האם הצעת טיפול זוגי? האם עשית משהו לשיפור האינטימיות והרומנטיקה? מאד קל להתייחס לדברים ב"אופן רציני" כשאתה מאחורי מקלדת (לנו הכותבים).

מישהו היקר,
ממליצה לך ללכת לפסיכולוג, שילווה אותך בתהליך. יעזור לך לחשוב על זה עם עוד מישהו, שיחזק, יכוון, יעזור לך להבין השלכות... זה מהלך גדול ומורכב מדי בשביל לעבור אותו לבד.
חיים מזויפים הם לדעתי הדבר הכי נורא שיש. יותר גרוע בהרבה מלהיות לבד, אבל אמיתים ומחוברים לעצמנו.
בהצלחה

תודה לכן על התגובות.
כל אחת מכן, שהתייחסה פה נתנה יחס רציני ומבין יותר ממה שהאישה שהעניין הכי רלוונטי אליה נתנה. זה גורם לי לחשוב.
עדי, כן בפנים אני מרגיש שאני רוצה לצאת לדרך חדשה ובראש שלי גם תיארתי לעצמי איך אני עושה את זה הרבה מאוד פעמים. השיחה, איך אני מכנס את המשפחה ואיך זה יעשה מבחינה מעשית. אני לא יודע להסביר את זה אבל אני מעדיף אפילו לחיות לבד ובלי יחסים מאשר עם בת זוג שיש לנו עסק מתפקד היטב אבל ניכור שלא ניתן לגשר עליו.

ההודעה האחרונה שכתבתי עם הכינוי "אני" זה לא אותה "אני" שכתבה את הפוסט הזה
לא שמתי לב שהיא גם קראה לעצמה "אני"

בני זוג שחושבים שהם יכולים לקיים זוגיות רומנטית מונוגמית בלי סקס ואהבה, צריכים לדעת שזה פשוט לא ימשיך להתקיים לאורך זמן. אהבה זה צורך בסיסי ועצום מדי, וכנראה שאי אפשר להתפשר עליו, ואם מישהו חשב שהילדים גדלים וזה נהיה קל יותר, הנה דוגמה שלא.
זה צריך להיות דחוף כמו שריפה בבית.
מישהו שמבין, כל הכבוד לך שכתבת את הדברים האלה, ברגישות ובצורה כל כך ברורה.

אתה אומר "הבאתי זאת על עצמי", וזה חשוב לדעת. לא כי זה כתב אישום, אלא כי אתה צריך להכיר באחריות שלך, כי זה אומר שיש לך גם יכולת לתקן.
פרידה אולי תהיה קשה מאוד, מאוד. חיים שלמים, משפחה, ילדים, נכדים שיהיו בעתיד - יש לך הרבה מה להפסיד. אין פה החלטות קלות.
אבל תנסה באמת להבין את המשמעות ולא לנחש אותה. האם זה עצוב שאולי לא תקבלו את הנכדים ביחד ותישארו משפחה גדולה ומאוחדת, על כל המשתמע מכך? אני חושבת שכן, זה עצוב מאוד. האם זה מפחיד לצאת לדרך חדשה, מי יודע מה בכלל מחכה לך שם בחוץ ואולי תחזור בזחילה לאשתך? אולי. תחשוב, תשקול. זאת החלטה עצומה עם המון השלכות.
אבל אם הדבר היחידי שחוסם אותך הוא הקשר עם הילדים, שכבר די גדולים, ואולי יוכלו להבין את ההחלטה, יכול להיות שאתה לא נותן להם מספיק קרדיט.

ובכל מקרה, לא דיברתי על החלטה חד צדדית, זה צעד דרסטי ומשברי לכולם. אלא על בקשה לקבל החלטה משותפת, לפעול מיידית לתיקון או לשקול פרידה, וכמו שפסיכולוגית הציעה - לא יקרה כלום אם תזעזע אותה קצת. תציף את הדברים, אל תירדם כמו אז. תנהלו שיחות קשות, אז מה קרה? אף אחד עוד לא מת מלדבר על בעיות. סה"כ אתה נשמע מאוד רגיש ומכיל, אתה לא מבקש ממנה להתאמץ לקיים איתך יחסי מין בניגוד לרצונה חס וחלילה, אלא לעשות מאמץ להתקרב אחד לשני, לצאת למסע ביחד, לבדוק מה כל אחד מכם צריך.

אלא שאני כבר לא אוהב אותה. אני לא מסגיר את זה לשם הסדר הטוב. מה יש לאהוב אחרי ששנים הייתי שקוף, אחרי שכל טענה שלי נענתה בהאשמה ולא ההקשבה. בטח אחרי ששנים לא קיימתי שום צורה של יחסי מין עם אדם אחר חוץ מעצמי. אבל המשכתי לספק את הסחורה כבן זוג כולל כל התמיכה המשברים אישיים וכו'.
אני לא אוהב אותה. אני לא בטוח שהיא אוהבת אותי, אותי את הרעיון של להיות נשואה לי, הבטחון..ובכל מקרה אחרי 25+ שנים במסגרת, היא לא חושבת שיש אופציה אחרת לחיות. מאוד נוח לה עדי, זה בטוח. אני הבאתי את זה על עצמי.
ולגבי ההסתה של הילדים. היא יכולה לבכות יומיים אם מישהו בעבודה עשה לה פרצוף ולהתלונן על כמה שהכל לא הוגן כלפיה במשך שבועות אחרי זה. אז תארי לעצמך מה זה יהיה אם יעלה נושא של פרידה.

רואים שאתה איש של שלום ואוהב רגוע.
נשמע שאישתך מנצלת את זה גם אם זה לא בכוונה ולא בקטע רע
אני לא יודעת אם אתם מדברים שיחות עומק או מציפים קשיים אבל כנראה שלא...
אני רוצה להגיד שיש דברים בחיים שאם כמה שאתה רוצה להיות בשקט שלך וברוגע שלך
אתה חייב לקום ולעמוד על שלך כמו שאומרים להתאבד על זה
ממה אתה מפחד?
גם אני שונאת מריבות ויכולה לוותר על הכל רק בשביל שקט
אבל אף פעם לא אוותר על הצרכים הבסייסיים שלי ובשבילהם אני אקח צעד אמיץ ואתמודד עם ההשלכות
אני בטוחה שהגעת כבר להשלמה שזה אומר להיות אדיש להכל אבל עצם זה שאתה כותב כאן
זה גורם לי לתהות שאתה כן מאוד רוצה כבר לצאת לדרך חדשה
שאתה רגע מלקצת יותר מלא לאהוב את אישתך
כדאי לעצור את זה בזמן. אתה בעצמך לא דרשת ואמרת שזה מגיע לי עד כאן שהיית אמור להגיד לפני שנים רבות..
בסוף זה יתפוצץ לך בפנים. עדיף שאתה תנהל את הפיצוץ ולא הפיצוץ ינהל אותך
חזק ויאמץ מחזיקה לך אצבעות

אתה נשמע גבר מקסים, טוב לב ועדין. כל התכונות הללו מקסימות בעיניי אך ברבדים מסויימים הם לרעתך.
אני מאד מבינה את הקושי העצום שלך בפירוק בית, זה אכן צעד גדול עם מורכבות והמון קושי.
אבל! אתה מתחיל לנהוג אחרת. רומן זה כמובן לא הפיתרון.
מה כן? אתה מפסיק לענג את עצמך ליד אשתך. 
שנית, יהיה לך קושי לומר לאשתך את נבכי ליבך, תצטרך איש מקצוע שיהיה נוכח בשיחה. 
שככה אתה לא ממשיך. אשתך תעריך אותך יותר.
כמובן שזה יהיה מאד קשה פתאום לחזור למגע, אבל לאט לאט, שהיא תסכים להיפתח תוכל לשאול מה היא אוהבת? 
אין אישה שלא אוהבת שנוגעים בה. 
כמובן, המשיכה מגיעה קודם כל מעניין משותף, ריח גוף טוב, תכונות אופי ועוד.
לדעתי אם אתה עדיין נמשך אליה ומסוגל לשכב איתה, סליחה על הביטוי אבל תתחיל לפתח ביצים. תראה לה שאתה לא כנוע ומסכן.
בקשר אליה, דעתי, שהיא מאד סמוכה ובטוחה שתישאר בכל מצב שהיא לא מתאמצת כלל. 
תתן לה להתאמץ. 
בהצלחה ❤️

נניח לשם פישוט הדיון, שהצד שאתה מציג הוא גם הצד שלה. כלומר, שהיא החליטה שאינה מעוניינת יותר בסקס כחלק מהחיים שלה (מסיבות רפואיות, רגשיות, זוגיות, בגללך או שלא בגללך, לא משנה - אם זאת ההחלטה שלה ואין היא מסכימה לבדוק את העניין ולשפר אותו, אז זה המצב. וזה "נניח").
מהסיבות שלך, לא התנגדת להסכם החדש הזה. ניסית, לא ניסית, הרמת ידיים, נמנעת מעימות - לא משנה מה - בסופו של דבר שקלת, בחרת באופציה הכי פחות גרועה בעינייך, והסכמת למצב החדש ועכשיו הוא זה.

ברור שאי אפשר וגם אסור להכריח את בת הזוג שלך לשכב איתך, אבל מורכב מכך, גם אי אפשר להכריח אף אדם ליהנות מסקס או לרצות את זה. אני די בטוחה שאתה לא מעוניין במעשים טכניים שהיא תעשה בניגוד לרצונה, רק כדי לרצות אותך.
ומנגד, אתם נמצאים במערכת יחסים מונוגמית, וככזו יש בקשר כזה בעיניי מחויבות ואחריות אפילו, של כל אחד מבני הזוג, להתאמץ כדי לספק את הצרכים הזוגיים של האחר. שכן די ברור שביחסים מונוגמיים, אתה לא יכול לעשות אאוט-סורסינג לסקס, לרומנטיקה וכדומה, ואז אתה כביכול מסונדל. עברו 10 שנים ופיתחת עוינות כלפיה, ומבחינתך ההחלטה שהתקבלה היא חד צדדית.

מבחינתה אגב, ההחלטה לגמרי מוסכמת על שניכם, שכן אם זה מוצא חן בעינייך או לא, הסכמת. היא קיבלה את מה שנוח לה בזוגיות (מבחינה זו) ואתה לא. אולי היא אפילו תהיה מופתעת שאתה מעלה את הנושא ועושה לה הרעת תנאים, אחרי שכבר הסכמת!

אז עכשיו השאלה היא: האם אתה מוכן לפתוח את ההסכם הזה לדיון מחדש? או שאתה שוקל את האופציות, אותן אופציות שהיו לפני 10 שנים, ואלה שיהיו גם בעוד 10 שנים, ומחליט לבחור באופציה הכי פחות גרועה?
אם כן, זו בחירתך. הבחירה שלך.

ואם לא? יש לך כמה אפשרויות, כולן מאתגרות.
לא תמיד יש פתרונות קלים, ויש בעיות שכדי לפתור אותן צריך להקריב משהו, צריך לעשות מאמץ חדש או אפילו לקחת סיכון.
1. יש כל מיני מודלים של זוגיות גם בתוך נישואים לאדם אחד. החל בהסכמות קטנות ועד נישואים פתוחים. גם אנחנו לא היינו יכולים לחיות עם נישואים פתוחים, אבל שמעתי על אופציות אחרות גם, שאפשר לדבר עליהן עם יועצת זוגית.
2. לשוחח עם אשתך על פרידה, אולי ביחד עם יועץ זוגי, ולבדוק מה היא חושבת על כך, ובעיקר לבדוק האם התפיסה שלך שאתה תאבד את ילדייך, אינה קצת מוגזמת. או להעלות את האופציה של ייעוץ לפני פרידה, לא כאיום או אולטימטום ללכת לטיפול, אלא מתוך רצון שלך קודם כל להישאר מחויב לנישואים לפני שאתה חושב על אפשרות אחרת.
"אשתי היקרה, שאותה אני מאוד אוהב, אני רוצה לחיות איתך כל החיים ולגדל נכדים ולטייל במוזיאונים ברחבי העולם בזום, עם מסכה ואלכוג'ל, עד סוף ימי חיינו. אך אני לא מוכן יותר לחיות בלי סקס, ורוצה שתבואי איתי לפגישת ייעוץ כדי לבחון מה האפשרויות שיהיו מקובלות על שנינו".

אתה לא דפוק בכלל, נשמע לי ממש הגיוני, אנושי ורגיש.

שום סיכוי לפתיחת נישואים. אני גם לא ממש מעוניין בזה. אל תשכחי שאני גם לא צעיר ולא מתכוון להתחיל לחפש עכשיו קשרים לשם יחסי מין. ברגע שהייתי מרשה לעצמי לפגוש אישה נעימה ומושכת והמשיכה צריכה להיות גם מנטלית, הייתי מעוניין ביותר ולא בלחזור הביתה ולחבק אישה שמעבר להכרת תודה לשנים שחלפו, אין לי דבר כלפיה. אולי אני גבר דפוק אבל אני לא יודע לעשות גבול כזה ואז גם הייתי סובל וגם זה היה הרבה יותר גרוע מלעזוב בלי הקשר מבחוץ.

הרגישות שלך נגעה לליבי והכאב שלך ממש מובן. יש לכך מחיר, בוודאי - גם להישארות בקשר וגם לעזיבה.
עד כה הנוחות והפחד מפני ההתמודדות עם הפירוק השאירו אותך ולכן לרעייתך אין שום מניע לעשות שינוי.
היא וודאי לא נהנית מכך שאתה לא מסופק, אבל מצד שני גם לא מוכנה (או אולי לא מסוגלת?) לשנות את המצב.
האם דיברתם פעם על פתיחת הנישואין?
יש כאלה שזה מאוד מתאים להם ונותן מענה, "ללכת עם ולהרגיש בלי".
אני אישית לא מתחברת לאופי יחסים כזה, אבל אולי לאשתך ולך יתאים שתעשה מיקור חוץ לעניין הסקס וכך תמצא מענה בהסכמה בתחום הספציפי הזה שהיא לא מעוניינת להתעסק בו...

ברור שאם הייתה "החלטה" היא הייתה חד צדדית.
אישתי היא אישה רגישה מאוד, ובאופן עקבי לאורך השנים היא הייתה מצליחה להפנות חזרה אלי כל טענה שהייתה לי. היה יוצא שאני תמיד לא בסדר. נראה לי שיש איזו הבנה שמהנישואים האלה אנחנו נצא רק על אלונקה. והיא מבחינתה לא רואה סיבה לסיים ולא מדמיינת שהיא יכולה להיות גרושה. מקסימום אלמנה.
ברור שהייתי מאוד רוצה שזה יהיה אחרת, אבל שום פשרה ביננו כבר לא תתקן מרירות של שנים. מצד שני אף אחד לא יודע שזה המצב. אנחנו לא רבים והכל על מי מנוחות ובעיני כולם ובמיוחד בעיני הילדים אנחנו ממש דוגמא לזוגיות יציבה. אני רק חושב על ההלם והשבר שיהיה אם פתאום הייתי אומר ברגישות ועדינות שאני רוצה לסיים את הקשר. כמו שעדי אמרה, מקובל לחשוב שזה עולם של גברים, אבל חלק מזה זה גם שהגבר הוא בעל האפשרויות והאישה היא המסכנה ביחסי הכוחות. ופה זה יהיה בדיוק אותו דבר. היא תגיד שהיא גידלה את הילדים למרות שבסך הכל יש לה קריירה ואני הייתי ממש מעורב בהכל בנוסף לזה שהייתי מפרנס, אבל מי יקשיב לי. בטוח מיד יחשדו שיש לי מישהי ואיך הילדים יראו את כל זה? וההורים שלנו שעדיין בחיים? והחברים המשותפים. אך אחד לא יודע איזה חיי זוגיות עקרים יש לנו וכולם חושבים שאנחנו נחגוג גם יום נישואים 60 יחד. רק מלחשןב על זה מתחשק לי לבכות.

מישהו יקר,
מסכימה שוודאי אי אפשר ואסור להכריח מי שלא מעוניינת בכך לעשות סקס. מדובר כאן בפער רציני ביניכם בנוגע לתפיסת זוגיות וברור שהעמדה שלך היא הנורמטיבית ושלה חריגה, אבל זה לא משנה את העובדה שזוהי אישתך ועבורך זה 100% בסטטיסטיקה...
כמו כל פער מהותי אחר במערכת יחסים זוגית - צריכים שני הצדדים לקבל החלטה אם מתפשרים וחיים עם זה או שנפרדים, כי אין כאן כבר מה לתקן כנראה.
מאחלת לך חיים טובים באשר תבחר, גם לאישתך. חיים פעם אחת.

כן.
זה היה בערך כעבור 8 שנים. היא כל הזמן הייתה אומרת שהיא תבדוק כל מיני טיפולים נגד חשק נמוך לנגד כל מה שטענה שמציק לה גופנית אבל תכלס לא עשתה כלום. יום אחד כשאמרתי לה שנראה לי שהיא לא עוד. כלום עם זה ושזה נראה לי שזה לא חשוב לה, היא גערה בי, אמרה שאני "אובססיבי" על הנושא ושהיא לא מבינה למה אנחנו צריכים יחסי מין ולמה אם אני רוצה "לגמור" היא צריכה להיות בת ערובה, או משהו בנוסח הזה.
הייתי המום ופגוע אז היא אמרה שאני חשוב לה והמשפחה חשובה לה אבל היא לא רואה בזה שנשכב צורך או שזה חשוב והיא לא מוכנה להכנע ליצרים שלי אם היא לא מעוניינת. היא גם אמרה שיש עוד דרכים להביע חום וחיבה וזה לא חייב להגיע למשהו מיני.

התכוונתי שזה היה לפני 8 שנים, אחרי שנתיים שבהן קיימנו יחסים בערך 4 פעמים שזה כנראה יום הולדת יום נישואים.

תודה על התגובה ועל שכתבת בגילוי לב! זה נשמע באמת מאוד כואב ובעייתי ואני מצטערת לשמוע את זה.
שאלה אחת לפני שאגיב בהזדמנות אחרת, כשאהיה יותר פנויה: האם היא אמרה לך, במילים, שהיא לא רוצה יותר סקס כחלק מהחיים שלה? ממש התקיים תיאום ציפיות כזה ביניכם?

החלק שלי הוא שהייתי יותר מידי סבלן ומבין ולא עמדתי על שלי והצבתי אולטימטום. אף אחד לא רוצה להכריח לקיים יחסים. לפני 10 שנים בערך כשהיא נכנסה לגיל המעבר היא הפסיקה גם עם הפעם בשבועיים שהיה לנו. אני מאוד אוהב ללטף, לנשק לאט לאט, מאוד מדליק אותי לראות אותה משתחררת, נרגעת ונהנת. אז כיבדתי כל השנים שיש לה רמה אחרת של צורך ולפני 10 שנים גם זה נגמר. ביררתי באינטרנט אז לגבי טיפול שיכול להקל על מה שמפריע לה, הצעתי שנעשה מין בלי חדירה, רק שתגיד איך נוכל לקיים את זה. כמו לדבר לקיר. אז כמו תמיד, הרגשתי לא בסדר, לא רציתי לדחוק וסתמתי. גם אם אני עושה ביד במיטה היא נגעלת ומבקשת שאפסיק. אסור להראות שום גילוי של מיניות. אני איש ספורטיבי ונקי מאוד.
היום אני חושב שאם פעם הייתי נעמד על רגליים אחוריות ומתעקש אז זה היה אחרת אבל כל איזכור של זה העליב אותה. אני אוהב את הילדים שלי מאוד ואני לא יכול לחשוב על זה שהיא תסית אותם נגדי. שוב, על טיפול מיני היא לא הייתה מוכנה לשמוע. היא מבחינתה רוצה שנזדקן יחד, נארח נכדים ונטייל במוזיאונים בחול. היא רוצה שאני אהיה מקסימום חברה טובה ולא גבר וכגבר אני אף פעם לא מספיק טוב.

אלוהים, זה נשמע נורא. למה שתעשו דבר כזה?
לוותר על חצי מהחיים שלכם? אין עוד סיבוב פה אחרי המוות, אתה יודע.
סליחה על השאלה, אתה תמיד כזה מתקרבן? קבל את השאלה באהבה, קרא לזה אהבה קשוחה. אבל להגיד "מחזיקים אותי בביצים" ו"אין לי ברירה" - אז אצל מי הברירה? ברור שאצלך.
ואתה עוד גבר, בעולם גברי, שמנוהל עפ"י אג'נדות גבריות, תאמין לי שאתה יותר פריווילגי ממה שאתה חושב. נשים מקבלות את החלק הקצר של המקל כאן ידידי, כמעט בכל תחום, בוודאי הכלכלי, ועבורן זאת יכולה להיות סיבה ממשית, קיומית אפילו, להישאר במערכת יחסים גרועה.
מחכה לשמוע מה חסר לך ואיזה עוול יכולים אותם כוחות עלומים לעשות לך, אבל גם אשמח לשמוע כאמור, אם אתה יודע מה החלק שלך בכך שאתם לא שוכבים?

דבריכם מחזקים את התיאוריה שגברים כל כך פוחדים לפרק נישואין שנשארים גם כשממש רע מתוך חרדה שמא יהיה רע יותר בנפרד... העיקר לא לפרק.
אז אני לא שיפוטית ואיש יעשה הישר בעיניו, אבל לחיות שנים רבות בלי סקס נשמע לי אישית נורא עצוב, בודד ומכאיב.
חוזרים לנקודה שבדרך כלל נשים הן אלה שיוזמות יותר גירושין מגברים באחוזים ניכרים.
ולגופו של עניין - ממליצה לכם לנסות טיפול מיני כזה או אחר שאולי יחזיר את המימד החשוב הזה לחייכם.

אני לא יודעת מה הסיפור עם היועצת שלכם, ייתכן שהיו דברים דחופים יותר לטפל בהם, או שהיא חשבה שצריך קודם לפתור משהו אחד כדי להגיע לשני. או שהיא לא התאימה לכם. אני דווקא לא דיברתי על טיפול זוגי וגם לא מבינה בזה הרבה.
אבל תגיד, מה החלק שלך בזה? בכך שאתם לא עושים סקס? אתה יודע?

השאלה מה היה כל השנים האלו? אחרי שנים של ריחוק ושל היעדר סקס לא פשוט להחזיר את האהבה והרצון לאינטימיות.
ולפעמים, אחרי כל כך הרבה שנים כאלו זה גם לא מאד חסר. נשים יודעות למלא עצמן בדברים אחרים (ילדים, נכדים, חברות, עבודה, תחביבים).

אתה לא רוצה לנסות לשפר את זה? מה זה, גזירת גורל?

עדי, בואי אספר לך למה לא מנקודת המבט שלי.
אישתי ואנוכי הלכנו לטיפול, ברור זה מה שעושים.
שם דיברו איתי על להגיע הביתה יותר מוקדם מהעבודה, דיברו איתה על תרגילי שיפור השיחה ביננו, הכרות מחודשת אחרי שהילדים גדלו.
על דבר אחד היה אסור לדבר - על מה קורה בנישואים בהם אין סקס כבר שנים. המטפלת כן נגעה בזה, הציעה טיפול מיני אבל לא היה מה לדבר. מי שלא רוצה סקס ולא מבין למה זה חשוב לעולם לא יוכל "לעשות את זה" בשביל הצד השני. ומה נראה לך, שזה נעים לדעת שאתה שוכב עם אישה שעושה את זה כי היא מבצעת הוראות של המטפלת? ודווקא בימים האלה שיש יותר פנאי, כבר לא רצים אחרי הילדים, מתגלה כל הקור והריק. אני לא רוצה רומן כי אני לא יודע בכלל איך להתחיל עם זה ולתחזק כזה דבר וגם אני מת מפחד כי אני לא רוצה שהיא תתנקם בי דרך הילדים.
אז מה נשאר לי? תסלחו על הבוטות נשאר לי לעשות ביד, לחבק כמו גולם אישה שהיא יותר סבתא מאישה, וכמו שאמרה זאת המטפלת - אתם זוג שגידל ילדים יחד והחזיק מעמד אז יש פוטנציאל להחזיר את האהבה ולהגיע לשלב הסבתאות ולסיים מעגל חיים מלא בחיק המשפחה. למה בגילי, כשיש לי עוד 30 שנים של בריאות טובה לפני בעזרת השם, אני צריך לפנטז על תפקיד הסבא? אני מבין את "כן כן גם אני". מחזיקים אותנו בביצים ואין לנו ברירה או לוותר על מיניות או לוותר על המשפחה והילדים כי יעשו לנו רצח אופי אחרי שנרצה לעזוב/נתפס בבגידה. תאמין לי חביבי, אם אתה צעיר עדיין, קח את הרגלים ותלך זה לא נעשה יותר טוב.

למישהו שמבין ולכן כן גם אני....

סליחה על הנאיביות אבל אני לא מבינה
היא צריכה מילות אהבה וחום  לא?
אתה צריך סקס לא?
אז מה קורה עם זה?
אתם כמו שותפים בדירה?
הרי זוג צריך לספק אחד לשני את הצרכים זה מה שקורה בזוגיות
כל זוגיות זה אינטרסים אחד של השני ככה העולם נברא

שניכם נשמעים נורא אנמים ומפחדים לצאת מהאזור נוחות שלכם
אתם צריכים ללמוד להעז ולדרוש בצורה יפה נעימה וידידותית
הרבה יותר מכאיב לשמוע שהשלמתם עם מר גורלכם
ולסבול בשקט.... לחיות ליד במקום לחיות בתשוקה זה לא משהו שאני אוכל לשרוד
הפחד מלוותר על הנוחות גדול אני יודעת
אבל  לפעמים צריך לעשות צעד אמיץ ולהציל את עצמכם
כמובן שהייתם צריכים לעשות את זה מזמן ושניכם נרדמת בשמירה בזוגיות שלכם
אבל מישהו מכם צריך לנער אחד את השני כי אתם ישנים בעמידה.
אין אשמים יש קבלה של המצב הקיים ולנסות לראות איך תוכלו לשפר אותו 

מה את שואלת?

אם יש זוגות שלא מקיימים יחסים? כן בוודאי
אני לא זוכר את הפעם האחרונה ששכבתי עם אשתי, זה היה באזור הסגר הראשון וגם אז, זה היה מיותר ומגעיל והיא בכלל לא רצתה את זה

למה אני נשאר? כי יש לי 2 ילדים וחוסר יכולת נפשית לקום ולעזוב. 
שיהיה לך בהצלחה

תגיד.. ממה נובע חוסר הרצון לשכב?
בעיקר מאשתך? הדדי?

ברור שיכול להיות מצב כזה.