מקווה שאת בטוב, ושאת מקדישה יותר זמן לילדים ולעצמך. אני מוצאת שהתפנה לי זמן לילדים ולעצמי וזה מנחם.
...ברור שכל הזמן מתרוצצות מחשבות... ואני בונה על כך שהזמן יעשה את שלו.

תודה ששיתפת.
וכן, לא היה לי ספק שיש גברים שחווים את אותו הדבר. רק פחות משתפים. בטוחה גם שיש לפחות כמה בפורום הזה.
וגם אני מאחלת לך שתרגיש טוב יותר בקרוב.

תודה לך על השיתוף. מרגש ונוגע לשמוע שאתה חווה התמודדות דומה.
מסכימה מאוד ש"זר לא יבין זאת" ושמי שלא היה שם לא מבין וגם אזהרות לא יועילו...
מאחלת לך שהצבעים יחזרו לחייך במהירה.

נקודת המבט הגברית בהחלט מעניינת מהזווית הזו. בדר"כ גברים שנמצאים בסיטואציה הזו פחות מגיעים לפורום כזה כנראה. אולי הם יותר בורחים לעבודה, ובכל מקרה נוטים פחות לחלוק רגשות כאלה באופן הזה.
לא שאתה מתבקש לייצג כאן ציבור שלם... אבל נשמח לשמוע על ההתמודדות שלך כשתהיה מוכן לשתף.
בכל מקרה, שולחות גם לך את תמיכתינו בתקופה הזו.

היי רביטל ותמר ,
אני לא מתיימר לייצג את מכלול הגברים , אבל יכול להגיד לכן שיש גברים שחווים את אותה העוצמה של מה שאתן הנשים מעלות פה .
הכאב והתסכול זהה.

יש גברים שלא מסוגלים להמשיך הלאה ולא מחפשים להחליף אחת באחת נוספת וזה לא היה עבורם סימון V או בוסט לאגו
פשוט אהבה , ומנגד יש את החיים והתזמון.

אהבה ענקית , שיש קושי לממש אותה.

מי שלא חווה כנראה לעולם ידע , והלוואי והיה ניתן להשפיע על מי שעומד להכנס למערכת כזו שיקח צעד אחורה .
אבל אני מאמין שכמו שאותי הזהירו וחשבתי שאני אהיה בשליטה ולא הקשבתי,  גם הרוב לא יקשיבו ויצתרכו ללמוד על בשרם.

החיים הם לא אותם חיים מאז , הכל אפור.

מקווה לימים טובים יותר 

כואב לשמוע וכואב לשמוע שזה נראה שאין לך תקווה
אהבה לא ממומשת זה תמיד תהיה אהבה טראגית
תמיד שנאתי אהבות טראגיות
כמו של רומיאו ויוליה
 מה שאני מנסה להגיד
שתנסה למנף את כל האומללות והעצב למשהו טוב לעצמך סלש לעולם סלש למשפחה שלך
תעשה איזה פרויקט שתשקע בו שיסב לך סיפוק
מי שנכנס לתוך עצמו בתקופה הזאת שוקע יותר מדיי
כי המחשבות אוכלות אותך
מקווה שבקצה של המנהרה יהיה אור בשבילך
בהצלחה שבור:)

היי אליס ,
לא פעם הקונוטציה של רומיאו ויוליה עלתה בעקבות הסיטואציה .
אכן אהבה לא ממומשת זה קשה , אני משתדל להעסיק את עצמי במגוון דברים אבל לצערי שום דבר לא באמת עושה להפיג את הכאב

תודה על התגובה 

ברור.
אם וכאשר תרצה לשתף, אנחנו כאן.
מקווה שלפחות אתה נתרם מהשיח כאן.

היי...
תשתף אותנו קצת

כרגע מעדיף לא לעלות את זה בפורום , אולי בהמשך...

גם אנחנו לא מתחברים בכלל לעניין החיות והטרף:) אבל זה עניין של טעם והעדפה ביחסי מין. אנחנו אוהבים סגנון אחר:) זה מלא תשוקה ובעיקר רומנטי. בשבילי, לפחות בשלב זה של חיי ומאז ומעולם, היה קשה להפריד סקס מהאהוב שיש לי בבית. סקס זה משהו שהוא חלק מהחיים, מהיומיום. נפרדים למשך היום ויש משהו לחלום לחזור אליו בסופו, עם אותו אחד שאסף היום את הילדים וטיגן את החביתה ויצא להרוויח לנו כסף הביתה. אולד פאשן גירל שכמוני. ואחרי שמילאנו את כל התפקידים האלה שלנו בנפרד, כאנשים וכהורים, וגם תוך כדי, אני עדיין רואה בו הגבר הכי סקסי בעולם, ואולי גם בגלל כל אלה ובטח לא רק בגלל מאפייני התשוקה הברורים מאליהם, כמו טעם חיצוני, חיבור רגשי וראש דומה. אלא דווקא מפני שהוא חלק בלתי נפרד מהיומיום שלי ומגידול הילדים ביחד.
אני לא יודעת מה קורה במקרים שלא הייתה משיכה כזאת מראש, וחושבת שזה ביג פאקינג דילמה, מניחה שהייתי נשארת אם טוב לי, עד שהילדים יגדלו או עד שהזמן עבורם יתאים יותר לפירוק הזוגיות. ומניחה שבנתיים הייתי חוקרת והופכת ובודקת איך והאם אפשר כן להגדיל את התשוקה הזאת, כי המחויבות הראשונה היא לבית, לפני שאני מפרקת משפחה.

דנה, כיף להורים שלך ולכם שזכיתם למודל כזה, ובעיקר אהבתי את השלוש נקודות אחרי "סמכי עלי...". אלוהים ישמור, הבושות, אנחנו רק מדמיינים מה הילדים שלנו חושבים כשהדלת של חדר השינה נסגרת. יהיה להם משהו לדבר עם הפסיכולוג בעתיד... לילה טוב.

חחח עדי הצלחת להצחיק אותי
אל תדאגי אני לא באמת יודעת מה הולך מאחורי הדלת הסגורה וגם למען השם לא רוצה לדעת או לדמיין חחחח
ההורים שלי הם לא פרובקטיבים או משהו כזה אם זה נשמע ככה חחח
הם לא צריכים להראות אהבה בראשי חוצות או משהו כזה
פשוט אהבה פשוטה שמרגישים
אגב את נפלאה ואני אוהבת את התשובות החכמות שלך

אני בטוחה שהילדים שלך נורא נהנים מהאהבה בינכם
לא צריך לעשות משהו מוחצן. זה פשוט הרגשה שילד מרגיש
בשורות טובות לכולן!

כל כך מבינה ומזדהה.
מאד לא פשוט לפרק. אנשים, גברים ונשים, חוששים לפרק גם כשרע. גם כשממש רע.
ואצלי , ונשמע שגם אצלך, יש בעל טוב ויחסים בסך הכל טובים. למעט החסר הזה.
אל תתגרשי ואל תפרקי, כל עוד את לא שלמה עם זה במיליון אחוז. להתגרש זה מוצא אחרון בעיני וזה תמיד אפשרי.

ברור שראיתי. אהבה ותשוקה גם אחרי 30 שנה.
רק אמרתי בל נגזים עם "חיות הטרף" ))
ושמחה בשבילך ובשביל הורייך.

ברור שאני מכירה זוגות שמתחתנים ללא אהבה כזאת
אולי לא דייקתי אבל התכוונתי שאני לא חושבת על עצמשאפשר להתחתן ככה בלי אהבה עצומה:)
ואני גם נאיבית  קצת, אין לי בעיה שתתנשאי מעליי מאמינה שלך יש יותר נסיון
בכל מקרה, כמו שאמרת שהם היו מופתעות כי הם לא ראו אותך באמת איך את מתנהלת עם בעלך בתוך הבית
בתור בת להורים שלי אני לא רואה מהצד אני ממש רואה ויודעת מה הולך אצלהם סמכי עליי:)
....
לפעמים יש כזה דבר שנקרא שקיפות מלאה ואין איזה סודות אפלים בתוך אנשים כשהם מתנהגים באופן חופשי ופתוח בלי שום שקרים
אצלנו אומרים הכל בפרצוף לטוב ולרע זה מה שחינכו אותי אין הסתרות ואין לייפות את האמת
ההורים שלי לא זוג יונים תמיד, יש ויכוחים, אבל בסוף זה אהבה גדולה וחיבור עמוק נפשי וריגשי
כמובן שהכל נאמר בערבון מוגבל ויש יוצאים מן הכלל ,אבל לא הכל שחור תמיד ואגב לא צריך תמיד לחפש את השחור יכול להיות שהוא לא קיים.
ראיתי המון מודלים זוגיים גם במשפחה וגם אצל חברים ולא ראיתי אפילו זוג אחד כמו ההורים שלי אז זה כנראה לא נפוץ ...
בכל מקרה, אני מאמינה שכל אחד מושפע מהסביבה שלו ומהרקע שהוא גדל אבל צריך להבין את הנקודה שיש כל כך הרבה מודלים זוגיים ואני בטוחה שיש זוגות שהכל טוב אצלהם והם עדיין משתוקקים אחד לשני גם אחרי שלושים שנה ואם לא ראית זה לא אומר שזה לא קיים

את באמת לא מכירה אנשים שהתחתנו כשהם לא מאוהבים "עד כלות"? נשמע לי מאד נאיבי. או שאת צעירה מאד. בלי חלילה להתנשא.
ואגב, חלילה בלי כוונה אישית, אני מניחה שאת מכירה היטב את הורייך, אבל לא כל מה שנראה מהצד הוא האמת. אני מכירה זוגות שהתגרשו והפתיעו את כולם כי כולם חשבו שהם אוהבים/מאוהבים/זוג יונים... וגם אני, כשסיפרתי לחברות/ים על מה שקורה איתי, הם היו מאד מופתעים.

 הי תמר זה יצא קצת חפירה ואם זה אישי מדיי את לא חייבת לענות:)
קודם כל גם חברות טובה זה יפה
אבל לא דיברתי רק על חברות טובה דיברתי על *תשוקה* ו*התמסרות*
וזה מה שיש להורים שלי וחסר כנראה לכם
הם משתוקקים אחד לשני כל הזמן אני רואה את זה תמיד
אבא שלי תמיד מסתכל על אמא שלי במבט מאוהב וככה גם היא
הם לא זקוקים לאף אחד כשהם ביחד בבועה שלהם...
מה שחסר אצלך כמו שאת הבנת זה תשוקה לגבר שלך
אני לא יודעת מה המצב היחסים אצלכם
אבל אין מצב שאבא שלי היה חי עם אמא שלי יום אחד אם היא לא היתה מתמסרת סלש משתוקקת אליו
הם התחתנו מאהבה מאוד מאוד גדולה אחד לשני וזה היה ממש על ההתחלה בדייט הראשון כמיהה מטורפת.
לפי מה שאני קוראת ממך את בכלל לא התחתנת מאהבה גדולה לבעלך ולא הבנתי איך אפשר להתחתן עם מישהו אם לא מאוהבים בו עד כלות?
תמר, האם מכל החברות הטובה וזה נראה שאתם זוג מהמם האם את לא יכולה לפתח רגשות רומנטיים אליו איזה מרכיב חסר?
הוא גברי בעיניך? נמשכת למראה החיצוני שלו? האינטמיות לא סוערת מספיק?
כי נשמע שיש לו מידות טובות הוא אינטלגנט אתם עושים המון ביחד מה היה במאהב שחסר לך בבעלך?
אולי את צריכה יותר חיזורים רומנטים והתלהבות להרגיש יותר נחשקת?

זה פחות או יותר מה שאצלי.. אנחנו גם יוצאים להליכות, שותים פה ושם קפה יחד, שמה עליו ראש, נשיקה שיוצאים נשיקה שחוזרים( משתדלים) מארחים ומתארחים.
ומה שהרגשתי עם המאהב לא היה אצלנו גם לא בהתחלה. גם אני רציתי להרגיש נחשקת ותשוקה, לרגש ולהתרגש.
ואז נפלתי...
גם אני עם כל ילד הייתי בבית שנה וחצי..
לא הרגשתי חוסר, התחילו איתי מידי פעם, לא ראיתי אף אחד, יום בהיר בלי להרגיש הילדים כבר גדלו והופ התעוררתי..
אין לי אומץ להתגרש ולפרק. הנה אמרתי את זה.

היי אייבי
אני ובעלי אכן נהנים מחברות טובה. עושים הרבה דברים יחד כזוג כפי שכתבתי, וגם עם הילדים. מטיילים הרבה, מארחים חברים ומתארחים.
אבל - אין לי שום רגשות רומנטיים אליו.
זה לא דעך עם הזמן. אלא זה כמעט לא היה שם מלכתחילה.
התחתנתי בגיל "מאוחר" יחסית (בתחושה שלי, סה"כ הייתי די צעירה) כשרציתי מאד משפחה וילדים. כשהכרנו הוא היה נראה לי אדם טוב, ומי שיהיה גם בעל טוב ואבא טוב. ואחרי זמן קצר התחתנו. לא הרגשתי שאני מתפשרת. אלא דברים אחרים עמדו לנגד עיני באותו הזמן. אחרי החתונה הגיעו הילדים, ואני, אדם מאד טוטאלי מטבעי, הייתי שקועה כל כולי בלגדל אותם. 3 ילדים וכל אחד מהם היה איתי בבית מעל שנה כי האמנתי (ואני עדיין מאמינה) שהם צריכים אותנו בגיל הזה. הנקתי כל אחד מהם הרבה זמן והענקתי להם המון. ובאמת במשך תקופה ארוכה היה לי טוב. לא הרגשתי שחסר לי דבר. ואז זה הגיע.... אולי זה קשור לכך שהילדים גדלו (אחרי כל הטוטאליות הזו), אולי איזה משבר גיל... אבל פתאום היה שם איזה צורך. צורך להרגיש נחשקת ולחשוק במישהו. צורך להתרגש. להרגיש חייה..... והרגשתי. הרגשתי כפי שלא הרגשתי עם בעלי מעולם. לא רק כי זה אסור ומתוק. מה שהיה לי עם בעלי לא התקרב לעשירית ממה שהרגשתי עם אותו אחד.
ועכשיו, עכשיו יש משפחה עם 3 ילדים , לא תינוקות אבל עדיין ילדים. שחיים חיים טובים סך הכל. ומאד קל לבוא ולומר תהי אמיצה ותתגרשי. ומאד לא פשוט לקבל החלטה כזו.

הי תמר
מה שלומך?
נשמע שאת ובעלך נהנים מחברות טובה. איך הגעת למצב של חוסר משיכה והתאהבות בבחור אחר?
חלק מחברות ובילוי משותף הוא הנאה והערכה הדדית.
כל הדברים האלו לא מובילים למשיכה?
או שאני טועה והמרכיב החסר לך הוא תשוקה?
אני יכולה להגיד שאצלי מזמן אין משיכה
אני חושבת שאם הייתי נהנית לעשות ספורט עם בעלי ושתות איתו קפה, לבלות מול הטלויזיה:
א. לא היה נשאר לי זמן לרעות בשדות זרים( צחוק בצד)
ב. הקשר היה חזק יותר וכנראה היו לזה השלכות גם על המשיכה שלי.
אשמח לשמוע את השקפתך
נשיקות

באהבה אני מאמינה. בסקס סוער אחרי כ"כ הרבה שנים- פחות.
ואגב, גם אני ובן זוגי יושבים על קפה 3 פעמים ביום, עושים הליכות ביחד, או פעילות ספורטיבית אחרת, יושבים יחד בערבים, מדברים או צופים בסרט ועוד...
ו.... נהנים מכל זה! איך? כי יש חברות וקירבה.

אני שמחה לבשר לך ההורים שלי 27 שנים בלי עין הרע מאוהבים בטירוף כן כמו שאת שומעת אין יום שפעמיים או שלוש פעמים יושבים ביחד על קפה ומדברים כמעט הכל עושים ביחד .אהבה ותשוקה מדהימים..
תמיד חשבתי שככה זה כל הזוגות עד שהבנתי שלצערי הם היוצאי דופן.
כמובן שהם גם מתווכחים והכל כמו כל זוג אבל מה שחשוב זה התקשורת הנתינה האינסופית והשקיפות המלאה שלהם גם אלינו וגם אחד לשני
אז יש כזה דבר בעולם:)
בהצלחה.

יום עמוס ועכשיו אני רק קוראת את שכתבת.
השאלות האלו, שאת שואלת את עצמך, הן חשובות ואצלי, לפחות מנקודת המבט שלי, השאלות האלו והתשובות להן, הן מה ש"הרווחתי" מהקשר הזה.
גם אצלי כל מה שקשור לאינטימיות עם בעלי מאד מאד קשה. אני לגמרי לא שם. ולא יודעת אם אי פעם אוכל להיות. אני לא מצפה ל"סקס חייתי" אלא לקצת תשוקה ומשיכה שלצערי כבר לגמרי לא קיימים אצלי.
לא קראתי מה דורית כתבה אבל אני באופן אישי לא מאמינה שאחרי 20, 15 או 10 שנים יש סקס חייתי עם בן הזוג. וכל מי שיעיד אחרת אני פשוט לא מאמינה לו.
שולחת חיבוק גדול בחזרה.

גם אצלי יש ימים ויש ימים, בגדול אני פחות נכנסת לוואצאפ שלו, פחות חושבת עליו. הרבה דברים מזכירים לי אותו ואת התקופה כמו שירים.. מילים מסויימות..
אני כן מאד נוברת וחופרת למה זה קרה? מי אני? מה אני צריכה? מה חסר לי? עושה אנליזה מקיפה לזוגיות שלי, מלמדת את בעלי על זוגיות כמו ילד שלומד ללכת. לפעמים מרגיש לי מעייף ואינפנטילי.
הרי ההוא נתן הכל בלי לבקש, רק חיבק ועטף. ברור, לא התעסקנו בחינוך הילדים, בכסף, במשכנתא, בקניות, בהוויות של החיים..
שואלת את עצמי, האם אני אוהבת את בעלי? מה זו האהבה? הרבה מתבלבלים בין תשוקה לאהבה, ולדעתי מה שהיה אצלי זה ההתאהבות באהבה לא בו.
כן יש לי משהו אליו , אבל התשוקה  בלבלה.
המון שאלות בימים אלו, לפעמים יש תשובות לפעמים לא...
הסקס עם בעלי זה משהו שהוא מאד בעייתי. וכן חסר לי. האינטימיות, הנשיקה הצרפתית הזו, כמו שני חיות טרף..
דורית כתבתה לפני שבוע משהו שאהבתי.
״ בזוגיות טובה, שתהיה הבנה , כבוד הדדי, אהבה, וגם סקס חייתי, תשוקה מטורפת זה בדיוק כמו לזכות בפיס״ 
מחבקת מרחוק את כולכן..

את צודקת. אני צריכה לעבוד על עצמי עוד בעניין הזה כי זה הכי קשה לי עכשיו. הכעס על עצמי. אולי אפילו אכזבה מעצמי. על זה שאיפשרתי לעצמי לצלול עוד ועוד עם הרגש בקשר הזה כשידעתי שהכל יכול להסתיים ברגע. וכשאני מכירה את עצמי ויודעת כמה אני טיפוס רגשן ורגיש.
וכן, החיים הם כאן והם לגמרי קצרים. ואני מנסה להסתכל על כל הסיפור הזה קצת מהצד. קצת פחות להישאב פנימה. היה. קרה. והסתיים. וגם מאמינה שבסופו של דבר הדברים לא קורים סתם. ולכן שואלת את עצמי - אז מה בעצם כל הסיפור הזה בא לומר לי? מה למדתי מכל זה?
וכשמסתכלים על זה ככה, כשיעור לחיים, זה קצת פחות כואב ואפשר להצליח לראות גם את הטוב שיצא מזה.
בהצלחה בהמשך יקירה. ושתדעי שגם את מחזקת אותי.

ממש מסכימה איתך, תמר יקרה, החיים זה מה שעכשיו והם קצרים. אי אפשר לשקוע וצריך להביט קדימה. ללמוד ממה שקרה ולהתקדם.
מאוד מזדהה איתך בתובנה שיותר משזה הוא זה החסכים שלנו בזוגיות ועם עצמינו.
רק נסי שלא להישאר עם הכעס הזה כלפיי עצמך, לא עשית שום דבר בכוונה, את עכשיו מודעת ויותר זהירה ומגיעה לך חמלה עצמית מרפאת.

היי רויטל,
משמח לשמוע שאת מחזיקה מעמד ולא נשברת. כל הכבוד!
גם אצלי יש ימים ויש ימים אבל בגדול , ככל שחולף הזמן אני מוצאת עצמי חושבת עליו פחות, מתגעגעת פחות, עצובה פחות. מה שנשאר הוא בעיקר כעס על עצמי על שהרשיתי לעצמי להיות במקום הזה ולהיפגע. וגם ההבנה שזה בכלל לא הוא, אלא הצמא לכל מה שחסר לי כנראה בזוגיות ובחיים והרבה עניינים ותהליכים שלי עם עצמי..
ויש עוד כמה דברים שקשורים לקשר הזה שלא שיתפתי כאן מהחשש לחשוף עצמי, שהופכים את הסיפור לקצת יותר מורכב ועצוב בשבילי.
אבל, שוב, החיים חזקים ויפים מדי בשביל לשקוע. וגם - קצרים!

אייבי, איך הולך?
אם תשימי לב, גם אין כאן הרבה נשים או גברים שחוו בגידה מצד בן/בת הזוג ומשתפים בכך.
כשבגידה מתגלה אנשים נהיים מאוד עסוקים. לקח לי אני חושבת כמעט שנה להיכנס לפורום הזה. יש המון שינויים בחיים ודברים שצריך לעשות כדי לשקם זוגיות אחרי בגידה. אנחנו עבדנו ימים קצרים כדי להקדיש זמן לכל השינויים בחיינו האישיים, ועדיין הרגשנו שחסר לנו זמן. לא היה פנאי למחשבות.
לגבי גברים באופן כללי, כאן אני יכולה לספר רק מהסיפור שלנו, וכמובן שזה מאוד שונה מהמקרה שלך, בעיקר כיוון שהבגידה אצלך לא התגלתה. אבל הריק הזה שאת מתארת, התמלא בפרקטיקה של תיקון הזוגיות שלנו, שדורש הרבה זמן, מעשים ואנרגיה. שנית, התפיסה שלו את הפנטזיה התבהרה לו יחסית מהר. ולסיום, לגברים מאוד קל למלא כמעט כל דבר בעבודה ובקריירה. יש לזה חשיבות מרכזית בחיים שלהם וזה מאוד מעסיק אותם.
גם לי יש קריירה שאני מאוד אוהבת, אבל אצל בעלי זה מקור לאושר גדול יותר מאשר אצלי. גבר שיש לו את זה, זה תופס הרבה נפח במשמעות החיים שלו.

גברים פחות משתפים, לרוב..
ובאופן כללי פחות רגשניים.
אם כי אני בטוחה שיש כמה שלפחות עוקבים...

אני מרגישה שזה פורום של נשים שמנחמות את עצמן
אין גברים עם לב שבור?
בטוחה שיש.
אשמח לשמוע קצת....

אחד- אתה מחוץ למשחק. חחחחח

אין לך מושג כמה שבור! הסיפור שלי עלה פה בפורום בעבר.
אני תקופה רק צופה מהצד בהתכתבויות כאן.
מי שלא חווה לא יכול לדמיין את הקושי והכאב ואת תחושת הריקנות 

אז יש גברים , ואני מניח שיש כאן עוד רבים כמוני ...

יקרה!
גם אני חושבת עלייך. ושמחה לשמוע שאת מרגישה טוב יותר. גם אם זה מעט, או רק קצת. גם אצלי זה לאט לאט. חברה ששיתפתי בימים הראשונים אחרי שהכל התפוצץ (ימים איומים) אמרה לי "יום יום". ובכל פעם כשהיה לי קשה, חשבתי על זה שמחר יהיה יותר טוב. כי ככה זה. להתנתק ממישהו שהיה לך איתו קשר אינטנסיבי כל כך במשך תקופה זה לא דבר שאפשר לעשות ביום.
ומבינה מאד גם לגבי הריק הזה שנוצר. אני מנסה למלא אותו בילדים, בעבודה , בלעשות דברים שמעניינים אותי ושעושים לי טוב. ועדיין ...
שולחת לך חיבוק ומקווה להמשיך לשמוע ממך חדשות טובות.

כמה כיף לדעת שאכפת לך, ואני יודעת שלעוד אנשים פה בפורום

כמה טוב לדעת שלמרות הכאב והחוסר, את מצליחה להתעניין ולראות( נפשית) גם אחרים. שמחה בשבילך. אשמח לשמוע איך את מתמודדת.

אני קצת יותר טוב לעומת שבוע שעבר. פחות בוכה.
מנסה יותר להיות עם הילדים
יותר להתחבר ולקבל את עצמי. מה נכון לי ומה עושה לי טוב ולזרום עם זה.
עדיין, הגעגוע קשה מנשוא, אבל כן חודר קול של: רגע... בואי נתחבר למה היה שם באמת... פירורים וכל השאר מתח, מפח נפש, עצבים.
מנסה לבנות את עצמי דרך פרויקטים קטנים. עדיין מאוד קשה להתרכז ולהתנתק. הואקום הוא עצום.
השאלה איך נעלם ככה...
אבל הכל קצת פחות חודר, קצת.

כמוכן כמוני... הריק... עוברת יום ועוד יום, מחכה להרגיש כבר שיפור משמעותי. בינתיים אפשר לדבר על שיפור מסויים.
זה לא עובד באופן עקבי... יכול להיות יום יותר טוב ואז זה שאחריו קשה ורצוף מחשבות ותסכול...
הבנתי היום שעדיין לא הרפיתי... אז זו המטרה ולשם אני מכוונת. קל לומר קשה לעשות. אבל יש מטרה ברורה, להרפות מזה סופית. לא לצפות, לא לחלום יותר. להניח לזה. הלוואי שאוכל לומר כבר שהמטרה הזו הושגה.
משמח לשמוע שגם אצלכן בכיוון חיובי.
התמיכה שלכן ממש מחזקת.