אז כמו שאומרת הכותרת.....לא צריך להסביר הרבה.

אחרי 5 שנים של התלבטות בלתי פוסקת (כולל טיפול זוגי מאוד לא יעיל, וכמה שיחות הבהרה) - אני נאלץ להבין, לצערי העצום, שאין לאן להמשיך יותר מבחינה זוגית ולפיכך גם משפחתית.

לא אכנס ליותר מדי היסטוריה זוגית, רק אציין שהיא כללה קור זוגי מצידה, חוסר תקשורת מצד שנינו, וחוסר התאמה בסיסי מהיום הראשון לפני 18 שנה. והדובדבן - מספר בגידות על רקע מיני בלבד שלה לפני כ 5 שנים. תפסתי אותה דרך אפליקציות בטלפון.....לא עיבדנו את זה כמו שצריך מעולם. אני טאטאתי את הארועים מתחת לשטיח כרגיל , אבל הפצע עדיין כואב.

למה התחתנתי איתה? לא מאוד רציתי, סחטה אותי רגשית.....ומכיוון שהייתה ונשארה האישה הכי חכמה ויפה וחטובה שיצאתי איתה, אמרתי "כן"....מאוד רומנטי מצידי.

במשך השנים השתדלתי מאוד.....באמת שעשיתי מאמץ, אני לא משלה את עצמי. עשיתי גם טעויות, אבל ברוב המוחלט של הזמן השתדלתי לרצות ולהתאים את עצמי ולהתפשר וללכת לקראת.....זה לא הביא תוצאות חיוביות.

תפסתי בחיי המשפחה מקום של שטיח שדורכים עליו. היא הייתה תמיד המלכה, ואני העבד....גם באשמתי, כי לא התנגדתי מספיק וגם כי לה זה היה נוח. מיום שנולדו 2 המושלמים היא לקחה פיקוד עליהם (אוקיי, אמא שלהם, לא יכולתי להתווכח עם זה) והייתה בפוזיציה של לחלק לי הוראות תפעול ושינוע של הילדים ושל הבית. השתדלתי לפעמים להתווכח איתה, לא כי זה היה לי חשוב, כדי שלא לדרדר אותנו למצב גרוע יותר של שולטת ונשלט (לא, לא BDSM, תרגיעו). מדי יום אני נתון בחקירה אינטנסיבית של "מה נתת להם לאכול?  הם לבשו מספיק חם? מתי עשית כך וכך?".....הילדים בתיכון ובחטיבה, אגב.

אני יכול להמשיך ולספר על עוד אספקטים מקולקלים בינינו, אבל התמונה די ברורה. התקשורת הזוגית בינינו לא קיימת. שיחות תמיד ביוזמתי ותמיד נתקל בחוסר רצון לדבר וסיבוב הארועים כך שאני אשם ושלום ולהתראות.
מגע הפסקתי לתת בקיץ האחרון. לקבל גם ככה היה נדיר, אז הפסיק לגמרי. על יחסי מין אין מה לדבר, בחמש שנים האחרונות לא קרה יותר מ 10-15 פעם, תמיד מיוזמתי כשכבר לא יכולתי להתאפק (מזכיר שאני ישן מדי לילה ליד דוגמנית) - וחבל שגם ארועים אלה קרו כי היו מגעילים ממש (היא על הגב עם עיניים עצומות בחוזקה ומחכה שאסיים) .
נשבעתי לעצמי שזה לא יקרה יותר, אם זה נראה ככה, ואכן עוד מלפני הקורונה לא קרה כלום במיטה. כאמור מהקיץ, גם לא ליטוף או חיבוק.

אז הנה אני במצב הזה. עומד על פי התהום....חושך מסביב.....יודע שאם לא אקפוץ היום, אצטרך לקפוץ מחר. הילדים גדולים ועוד כמה שנים יעזבו את הבית לצבא ולענייניהם ואני לא מעוניין להישאר איתה.
זה מפחיד לקפוץ אל תוך החושך הגדול...אני יודע שאצא בצד השני. אני יודע שאסתדר , אני בנאדם סתגלן וחזק....אבל יש לי שני מושלמים שלא יעלה על דעתי לגרום להם לשלם על טעויות ההורים שלהם. הם נהדרים בלימודים, חברתית ובכלל. אני מת מפחד שאדפוק את חייהם, שאגרום להם עצב ואומללות....יודע שהם אוהבים אותי מאוד וישארו לידי ואיתי, אבל המחיר שהם ישלמו קורע אותי מבפנים. אני יכול להמשיך עוד.....חודש, חודשיים שנתיים.....חבל על הזמן שלי שנוזל מהיידיים, אני רוצה לחיות, ולחיות טוב. אני בחור נהדר. יש לי המון מה להציע. אני נראה לא רע, אני חכם בהרבה מהממוצע, יש לי כסף ויכולת להשיג עוד ממנו, אני מצחיק ורגיש. לא רוצה להתקע במקום הזה עד המוות....מי יודע אם מחר לא יגלו אצלי מחלה, כמו אצל רבים אחרים שאני מכיר....האם ככה אחיה את חיי ?
באומללות?

מגיע לי כל כך הרבה יותר מזה.....

מה השלב הראשון שהייתם עושים במקומי? מגשר/ת?
התחלתי להכין טיוטה של "חזון לגירושים"....איך הייתי רוצה לחלק את הרכוש, ואת זמני השהייה....זה מדכא כל כך......אבל מניח שזה הכיוון האופטימלי

חפרתי...תודה על הפלטפורמה

השלב הראשון זה להגיע להחלטה. 
שלב ב, עו"ד טוב. ים כסף אבל אין בררה.
לגבי הפחדים, יהיה קשה אבל תשרוד ותתחיל חיים חדשים.
תמצא לך בת זוג שתואהב אותך ותחיה כמו בן אדם. (אם לא תמצא, תקבל את שלי   )
בקיצור, לא סוף העולם, רק שאתה צריך להפנים שעגיעה השעה.

יואו כן כן... אני מה זה מצטערת לשמוע.
אני לא מבינה בפירוק, אתה יודע, אני יותר בעניין של לחבר. אם פעם תצטרך לחבר משהו, תפנה אליי.
רק כותבת כדי לשלוח לך כוחות לעבור את התהליך הזה. אין לי מושג, גישור נשמע התחלה טובה. ועוד לא שמענו מה אשתך חושבת על זה... יכול להיות שעצם ההחלטה יעורר בה משהו, לך תדע. ואולי זה מעט מדי ומאוחר מדי.
התחתנו צעירים וגם לנו יש ילדים גדולים, חלקם כבר בצבא. והנה אני, בתחילת שנות ה 40 שלי, בפרק ב' עם אותו בן זוג... יודעת שאם לא המשבר שעברנו ושינה אותנו לגמרי, לא היינו ביחד היום. חושבת שהיינו גרושים כבר לפני שנה או שנתיים. אני מרגישה כאילו הכרתי מישהו חדש, וזה פרק ב' מאוד משמעותי, כי למרות שגידול הילדים אף פעם לא באמת מסתיים, במידה רבה זה רק שניכם שוב. זה יכול להיות מדהים, התחלה חדשה ומרעננת, שניים מול עתיד חדש ומסקרן, כשמאחורינו עבר עשיר ומשפחה מדהימה שיצרנו. וזה יכול להיות ריק ומר, אני מניחה, לצד מישהי שאינך רוצה באמת להיות לצדה. בהצלחה כן כן.

איש יקר, הטבת לתאר את המצב וניכר שאתה חכם ומודע ורגיש ולא פועל מתוך אימפולסיביות.
מבינה מאוד לליבך והפחד הוא הכי טבעי בעולם.
התיעצות עם מגשר היא צעד נבון לדעתי והוא גם יסייע לך לתווך את ההחלטה לאישתך בצורה הכי טובה.
החושך גדול, אבל אחריו נמצא שטח מואר שיתבלה לאיטו ואתה ראוי לו.
מאחלת לך הצלחה רבה ומזכירה שאנחנו כאן לתמיכה וליווי

היא כבר השתלטה על מערכת היחסים, 
היא אשה שמתנהגת כזכר אלפא כי אתה נתת לזה לקרות.

אחרי שליטה של שנים היא כבר לא תשתנה
תתגרש, אל תבגוד חלילה.
עשה זאת מאחורי גבה, פשוט תגיש לה ניירת מהרבנות.
היא תהיה בהלם, תתפרק לך מול העיניים, מגיע לה, קצת להעניש יעשה לך טוב
הילדים גדולים 
צא לחופשי גבר, סבלת 18 שנה מגיע לך רק אל תשכח במערכת יחסים הבאה להתנהג כמו גבר

מצער ממש לשמוע על כל כך הרבה זמן של מצוקה. יכול להיות שעבר יותר מדי זמן, והדפוסים השליליים כבר התקבעו, ואי אפשר לתקן.
מספר שבועות לאחר שנודע לי על הבגידה של בן זוגי, גיליתי שהוא ממשיך לשקר לי. הבנתי שאני חייבת להתכונן לאפשרות של פרידה, ופניתי לעורכת דין שהיא גם מגשרת. פגישה חד פעמית איתה עשתה לי סדר בראש, בנוגע לזכויות שלי, וגם למטרות שלי. היא עזרה לי לנסח חוזה זוגי, עליו התעקשתי שיחתום לפני שבכלל היה מקום לדבר על הזדמנות נוספת לשיקום.
כמוך, גם טובת הילדים שלי היא בראש סדר העדיפויות במקרה של פרידה. המגשרת הבהירה לי כמה מסוכן יכול להיות לפנות לעורך דין כריש, שמלהיט את הרוחות, ומסלים את הקונפליקט. בסוף הילדים משלמים את המחיר על מאבק בין ההורים. גם בשיא הכאב והכעס, היה לי ברור שאני מעדיפה להגיע לפשרה, ולא להיגרר לשנים של מאבק משפטי. היא הציגה בפני גם אפשרות לגיבוש הסכם שנקרא "שלום בית או גרושין", שבו מנסחים הסכמות לשתי האפשרויות.
בקיצור, אני ממליצה כצעד ראשון פנה לעורך דין שבגישתו מחפש להגיע להסכמות ולא למלחמות.
בנוסף, כן הייתי נותנת הזדמנות נוספת לטיפול זוגי, שיכול ללוות אתכם גם במקרה של פרידה, ולכוון אתכם כהורים.

היי יעל,
תוכלי לרשום את שמה?
תודה רבה

כן כן גם אני היקר, מאד נגעו לליבי דבריך הכואבים. היטבת לתאר את רגשותיך ומחשבותיך ובעזרת הדוגמאות שנתת אפשר לגמרי לדמיין מה קורה.
אחד השיקולים העיקריים שלך הוא אושרם של הילדים.
אבל כאשר נשארים במערכת כזאת חנוקה, הילדים מקבלים מודל מאד לא מוצלח של זוגיות, ובעיקר מודל גברי מוחלש ומושתק. אז יש היבטים שונים להחלטה להישאר בכל מחיר.
לגבי איך מתקדמים, אני מאד בעד גישור. למצוא מגשר/ת מומלצ/ת. אבל גם: שכל אחד מכם יקנה שעת ייעוץ מידי פעם אצל עוד לענייני משפחה על מנת לדעת מה הזכויות והחובות שלו. אבל לא לחתום על הסכם ייצוג. ראשית זהו פער כספי מאד גדול, בין אלפי ש"ח ספורים לעומת עשרות אלפי שקלים.
שנית, רוב עורכי הדין בתחום הזה מתחילים לנהל מלחמות מיותרות וממושכות, שמטריפות את בני הזוג ומחלחלות לילדים.
אז אני מאד מסכימה עם הדברים שכתבה לך יעל.
בהצלחה!

מה שלומך?
האם הפגישה עם המגשר עזרה לך להתכונן למהלך?
אולי אין לך זמן להיכנס לכאן עכשיו כי אתה סופר עסוק עם הטיפול במצב, אז כשתגיע הנה תדע שחושבים עליך ומחזיקים לך כאן אצבעות, שהחלק הקשה יעבור מהר ושתזכה בשלווה וברוגע!
אשמח לשמוע איך אתה מרגיש אם תרצה לשתף.

תודה על המילים של כולכם.

קראתי הכל ולמען האמת מאז שכתבתי את הפוסט למעלה, עוד לא עשיתי כלום....לא מצאתי מגשר/ת ש"נראה לי", אבל אני שופט רק לפי אתרי אינטרנט וזה לא דרך טובה לבחור, אני יודע......

אני נמצא בסביבות חיפה, פחות או יותר, אם מישהו רוצה להמליץ על מגשר/ת מומלצ/ת....

תודה על העצות שלכם, בהחלט יש מה ללמוד מהקהילה הזו כאן....תודה בעיקר לדורית שמאפשרת את התקשורת הזו

מצטערת, לא נוח לי לפרסם כאן את שם המגשרת, כי אני חוששת לפגיעה באנונימיות שלי. אני בטוחה שיש המון אנשי מקצוע טובים באזור מגוריך.
אפשר לבוא לפגישת יעוץ חד פעמית תמורת כמה מאות שקלים, ויעשו לך סדר בראש.

היי יעל,
תודה רבה על הכנות.
אני מבין ולא מבין מדוע.
אבל לצערי מקבל את התשובה.