מה שלומכן?
איך החיים? האם יש כבר תובנות? כעס? השלמה? געגוע כואב? האם אתן עדיין חשות בריק? האם חשות רגועות יותר? מי מכן מנסה יותר להתקרב ולמצוא את הדרך לבעלה? |
|
צפה ברביטל, תמר, פסיכולוגית בדף חדש |
תפסת אותי ביום געגוע..... היום ממש קשה לי, הגעגוע למגע שלו, לחום. אני ככ מתאמצת לא ליפול. אצלי זה עוד יותר קשה, כי אני סיימתי, יודעתשהוא מחכה לי ולצערי, הוא גר ממש ממש קרוב. אבל! מדברת עם עצמי ברגעים כאלו, כמו שדון שיושב לי על הכתף ואני נלחמת בו שעה שעה, מזכירה את המילים הקשות, את הבחירה שלי, את הבית שלי, את זה שאני לא יכולה לתעתע יותר, לא לשקר לעצמי ולמשפחתי, בקיצור, לא פשוט. ואז השדון אומר לי, אולי כבר הוא עם מישהי חדשה? נוגע בה? מפלרטט? הרי הוא גבר לא? יש יצרים וצורך.
זו מלחמה יום יומית! מבחינתו זה נגמר, הוא התייאש וטוב שכך. לא מצפצף יותר. לא מסמס, לא מתקשר, לא מחפש אותי. הוא חייב להמשיך הלאה. אני תודה לאל חוזרת לעבודה שבוע הבא, כך שיהיה יותר טוב( אני מקווה). בקשר לבעלי, אני מתאמצת, לא קל, אני כל הזמן משווה את המגע שלו להוא, מסתכלת על בעלי ויכולה לומר שאני אוהבת אותו. בביטחון מלא. משיכה? זה כבר בעיה.