|
מה שלומכן?
איך החיים? האם יש כבר תובנות? כעס? השלמה? געגוע כואב? האם אתן עדיין חשות בריק? האם חשות רגועות יותר? מי מכן מנסה יותר להתקרב ולמצוא את הדרך לבעלה? |
|
| צפה ברביטל, תמר, פסיכולוגית בדף חדש |
הי
ראשית התכתבות איתכן היא חוויה טובה מכיוון שאתן השילוב האולטימטיבי של אינטליגנציה עם ניסיון בתחום.
אני לוקחת את הרעיון שנזרק פה לפתוח לנו פורום משל עצמנו. מי בעד?
לגביי
לא מצליחה בכלל להגיע לתחושות שלכן....
אין לי תהיות מאקרו-איות: למה זה קרה לי או מה חסר לי
כועסת על מיסטר ביג, על חדלות האישים שלו, הקלות בלהאשים אותי ושוב, עדיין מנסה לנתח מה היה שם. הדיסוננס בין התחושות החזקות להיעלמות.
מעכלת רק בימים האחרונים שזהו, זה נגמר.
לא מצליחה להתקרב לבעלי. לא מתכוונת ברמה פיזית אפילו. חסרת סבלנות ומעדיפה להיות בפינה שלי.
כן מצליחה לעבוד יותר כן פחות בוכה. עדיין מחוברת בוואטסאפ וכל שטות מרימה ומורידה אותי
אז היום החלטתי שההתנהגות הפסיבית שלי שחוזרת על עצמה ואני שוב למעלה או למטה בהתאם- תיפסק, הוא בטח לא ראוי לזה. אז מנסה להתנתק משם.
כמובן שהדמיון עובד, איך התקרב לאשתו, כמה רגוע ושלם לו עכשו, הרי תמיד אמר שאני תקלה בתוכניות שלו. תקלה מדהימה ויפה וכו אבל לא במסגרת איך שראה את חייו.
כן, בנאדם ששכנע אותי ללא הפסק כמה הוא מעוניין בקשר עמוק ואמיתי ולא היה מוכן לשום סוג של קשר מיני וזהו- אז אני לא משתלבת בחזון המשפחתי שלו.
אני יותר עם הילדים והם נותנים לי בחזרה רוך וחום.
עדיין לא בתפקוד מלא.
מקווה שאצא מזה מחוזקת, זה באמת נס, אם יקרה.
