אייבי, פסיכולוגית, רביטל, צריך עצה
מה שלומכם?

היי יקרה, מעצם ההגדרה של זוגיות מדובר בשני אנשים עם צרכים שונים וברוב המקרים הסינכרון כבר לא מושלם אחרי הרבה שנים. מובן שמצב שבו צד אחד רוצה יותר מהשני הוא אפשרי ואפילו סביר ואז זה מבאס מאוד, אין שאלה. זה כואב וקשה. מצד שני חיים עם בן זוג שלא מעוניין בך, מנוכר וסולד, ונשאר רק בגלל שהוא פוחד מהפרוצדורה של הפירוק ומההתמודדות של הילדים זה גם מצב עצוב ולא סימפטי...

צריך עצה, אתה לא היחיד. אולי כאן בפורום ברגע הזה. אנשים נפרדים ומתגרשים בכל רגע.
אגב, לא סיפרת איך הגיבה אשתך כשהודעת לה שאתה עוזב. כתבת שהיתה מופתעת אך קיבלה את זה. האם ניסתה למנוע ממך מלעשות את הצעד הזה? האם הציעה לעשות משהו על מנת לשפר? או שהיה נראה שהקלת עליה בכך שקיבלת החלטה אקטיבית להיפרד?
ורביטל, אני מהרהרת ברעיון המונוגמיה הסדרתית שלך. תוהה מה הייתי חושבת לו הייתי חשה שאני במקום הנכון. עם בן הזוג הנכון.

הי תמר

וואוו.. מאיפה להתחיל? 

תודה על ההתעניינות. בימים כאלה..  איי ניד איט .

שומע לעצה שלך, אני אקפוץ בצהריים לקניון, והולך על חליפה כחולה. מקווה שתהיה להם. אבל רק שתדעי, שאם זה לא יהיה יפה, אני אומר אותך.. כנראה למוכרת..  )))))))))

שלומך?

יושב על הגדר-  עוזרת לי במשהו הכנות שלי? אני לא יודע אם רק נדמה לי, או שזה זה רק אני היחידי פה שעשה מעשה?  ואם כן, אני בכלל לא בטוח מה זה אומר עלי. 

הדבר היחידי שאני כן יודע או בטוח בו  זה שבנקודת הזמן הזו, לקחתי החלטה נכונה.

העניין הוא שאם בעולם שאני חי בו  זה מה שגרם לי להיות היכן שאני (עם תוספת של מזל ויצירתיות), אז פה אין לי מושג מה הולך להיות, ואני מזכיר לך, זו המשפחה שלי שהתפרקה. מושפע מכל כך הרבה פרטים קטנים, כמו מבצע צבאי. פחד אלוהים.

אני גם חייב להגיד לך.אל תישאר כי זה מה יש. אם הייתי חבר שלך, הייתי מנער אותך (זו עצה, לא נזיפה). אל תהיה אפור בשום מקרה. בשום צורה. אתה נשאר? אז תעשה משהו עם זה- וחיובי.

תזיז את עצמך ותראה לה שאתה אוהב/רוצה אותה. תחזור קצת לחזר אחריה, להראות לה איכפתיות, קצת טיזינג אפילו באמצע היום, אולי לפלרטט איתה גם.. (וכן, אני זוכר שהיא כבר אשתך, זה לדעתי ממש מגניב). אתה בשגרה איתה? קום תעשה משהו עם זה.

אל תשכח. אשתך אוהבת אותך, אני יודע שזה מעט רומנטי מדי לכתוב. אבל זה הכול.

אתה תראה, זה יעשה לה משהו, גם היא בשגרה, אפילו אם היא לא אומרת לך. היא גם צריכה את זה לנשמה שלה. היא תגיב לך באותה צורה/באותו אופן, ותחזור להתנהג אליך כמו בשנים הראשונות. 

מצטערת לשמוע. אוף, הסיפורים האלה כמעט תמיד נגמרים באופן עצוב נורא וכואב לכל הצדדים. זו גם הסיבה שמישהו שלא חווה לא מבין איך אנשים עושים את זה בכלל לעצמם, אבל שתינו יודעות כמה שזה מסובך ובדרך כלל גם ממש לא מכוון. חוזרים למקום שמונוגמיה אחת לכל החיים היא לא בדרך הטבע האנושי, אבל כולנו מנסים להתיישר לפי זה. גם אני. שיהיה לנו בהצלחה.

היי רביטל.
בשיחה שקיימנו הוא אמר שהוא עושה הכל כדי לשפר וכדי שיהיה להם טוב. ממה שאמר, הוא מאד הקטין את מה שהיה בינינו. סיפר לה שנפגשנו רק פעמיים. סיפר שלא שכבנו. אמר שלו היתה יודעת הכל לא היתה נשארת.
ואכן לא היה דיבור על עזיבת הבית. משני הצדדים. יש לו ילדים צעירים מאד. והילדים הם כל עולמו. הוא אב מדהים. עם סבלנות אין קץ. מקדיש לילדים שלו המון. לא רואים דברים כאלו. אני לא יכולה לספר הרבה, אבל כ"כ אהבתי את זה אצלו.
ולכן , התסריט הזה, של הפרידה הזו, היה לנגד עיני כל הזמן. ידעתי שזה בדיוק מה שיקרה לו מישהו יגלה משהו. ולכן גם הכעס הוא בעיקר על עצמי.
לגבי בעלי... אני לצערי לא חושבת שטיול במדבר יצית איזשהו רגש או רצון לאינטימיות. אני חושבת שבסוף תגיע הפרידה ושאנחנו רק מושכים זמן כי שנינו מבועתים מדי מהאופציה של פרידה.

היי תמר ,
האם אפשר לשאול כמה זמן הייתם בקשר ?
והאם בגלל שגילו על הקשר שלכם זה נגמר?

אוי... סיום קשה... לכל הצדדים
ובשיחה שהיתה לכם הבנת ממנו שהוא פועל לשיקום הקשר בבית? אשתו היתה מוכנה להמשיך? כי אני זוכרת שכתבת שבשום שלב לא היה דיבור על עזיבת הבית.
ולגבייך - אולי את מתקדמת עם בעלך ובכל זאת מארגנת טיול במדבר לשניכם??
(או שזה דווקא עלול להזכיר את מי שאיננו...?)

נכון לגמרי. היו ימים שהרגשתי שזה מה שהכי עוזר לי לא לשקוע. העבודה...
ולגבי שאלתך. אשתו גילתה. בעלי לא. אך מבין שהיה משהו. ואנחנו בנתק מוחלט. מספר שבועות לאחר שאשתו גילתה שוחחנו טלפונית ונפרדנו ומאז לא תיקשרנו בשום צורה. כמה קשה היתה לי השיחה הזו. הידיעה שאני נפרדת ממנו. וכמה אני מתגעגעת אליו עד היום. כבר מספר חודשים אחרי.

משמח לשמוע שמקום העבודה והקולגות עושים לך טוב, גם אני מחוברת לעבודה שלי ואוהבת את האנשים שאני עובדת איתם וזה ממש חשוב מבחינת תעסוקה במהלך היום וזמן שבו המחשבות לא נודדות למקומות המתסכלים...
לגבי הקשר שהיה לך, אם אפשר לשאול, אתם בנתק מוחלט? והאם גם אשתו גילתה את דבר הקשר או רק בעלך? כמובן רק אם נכון לך לשתף.

מה שלומך?
שמחתי לשמוע על היום הטוב שעברת אתמול.
מקווה שהמשיך כך גם היום.
לגבי החליפה, אני אישית אוהבת כחול. אבל זו אני... ולא ראיתי אותך...

לא מצליחה לכתוב משום מה

תתתתת

הי

באופן מפתיע דווקא כן (יחסית).
ביי פר יותר טוב מכל השבוע האחרון, אבל לא בטוח שזו המגמה. יש סיכוי שזה יותר אפ&דאון. צריך להתרגל לרעיון. בכל זאת, 20 שנה ביחד, לא מתרגלים אחרי שבוע למשו אחר. זה תהליך..

הייתי מספר משו על היום, אבל אז אני עלול לחשוף (ולי לפחות יהיה סופר לא נעים..).

החליפה תצטרך לחכות ליום חמישי.. רק אז אוכל להגיע לזה.. (כנראה אפורה, ואת מוזמנת להמליץ על צבע אחר).

איך היה יומך?
האם הצלחת מעט אפילו לשים את הדאגות בצד?
והאם הסתדרת עם קניית החליפה?

אם תתחרט אני כאן.
האמת שהיה לי יום טוב ממש. יום עמוס מאד בעבודה. בלי הרבה זמן למחשבות...
אני מאד אוהבת את עבודתי ונהנית ממנה ומאד אוהבת את האנשים שעובדים איתי .

שיחוק!

אבל בכל זאת אוותר (לא בטוח שמתאים).

אז סתם מחזיר על שאלת הבוקר שלך, איך עבר היום?    

אתה יכול לשאול הכל.
אם ארגיש לא בנח לענות אומר

תמר,

באופן שאני לא יכול להסביר, השאלה שלך לכולם, גרמה לי להרגיש קצת יותר טוב.
אני גם יודע שהימים האלה קשים, אבל כל מה שאני רק רוצה שהם יעברו.

מעניין אותי היה לדעת מה אשתי הייתה אומרת, לו היא הייתה יודעת על הר הגעש של הרגשות.
אבל אני גם יודע שזה כבר לא באמת משנה.

באשר לילדים, אני מניח שרובנו כאן הורים, ועדיין, קשה לי להסביר את המילים
כשאני רואה דמעות של הבן שלי.. ולמרות שאני יודע שלא, עדיין אני מרגיש אחראי

תמיד חשבתי שחוץ מהצבא, אני אוכל להגן עליו בכל, לפחות בכל מה שקשור בי, והנה,
כמה כואב לגלות שזה לא נכון.. 

אם תחליטי להיפרד מבעלך (ועל זה רק את תוכלי לענות), תצטרכי ממש לנהל את זה
בצורה נכונה, וכן, עד כמה שזה יישמע מוזר, לא רק מההיבט של הילדים, אלא גם מההיבט שלו.

זה בסדר אם אני אשאל אותך פה כמה שאלות, די אישיות (הכוונה על גבי הפורום)?  כי יש משהו
שחשוב לי להבין כלפי עצמי/הסיטואציה שלי.פשוט נראה לי שהתשובה תעזור.

רביטל יקרה,
ראשית, למרות הקושי, עמדת בזה. ונשארת בעמדתך. ועל זה את יכולה להיות מאד גאה בעצמך.
ולגבי חסימה, אני מבינה את מה שאת אומרת לגביה ולגבי היכולת להתמודד ולהתמיד בהחלטה שלך ללא אלמנטים חיצוניים אלא מתוך כח הרצון . ועדיין , אני חושבת שאם תחסמי אותו זה לא יעיד על חולשה ולא יפגע או יפחית מיכולת ההתמודדות שלך. אנחנו נמצאים בעידן שבו קל כל כך ליצור קשר ולשלוח מסר , גם אם הצד השני לא תמיד מעוניין. והחסימה הזו, מטרתה גם לומר לאותו אחד "אני לא מעוניינת לתקשר איתך כרגע". "אתה מטריד אותי".
וכן, השאלות... מבינה מאד לליבך. ונמצאת באותו מקום גם. מקום של הרבה שאלות. ללא שינוי כרגע במצב ביני לבינו.

כייף שאתם פה!
צריך עצה- אני חושבת שאולי יעזור אם תקח בחשבון שהימים האלו שאתה עובר הם כנראה הכי קשים. ושעם הזמן זה ישתפר.
ורוצה לומר עוד משהו, לגבי הילדים. אני יודעת שיש איזו תפיסה לפיה גירושים פוגעים קשות בילדים. ושהצעד הזה יהרוס את חייהם. והתפיסה הזו גורמת להרבה אנשים לחשוש מלעשות את הצעד הזה. אני לא חושבת שזה נכון. אני חושבת שחשוב שילדים יראו את ההורים שלהם מאושרים. והאמן לי שיש לא מעט אנשים , ילדים להורים נשואים, שיאשימו את הוריהם מכאן ועד הודעה חדשה בבעיות ובקשיים מהן הם סובלים.
ממליצה לך להאזין לפודקאסט - חושבים טוב עם יהודית כץ, לפרק "להתגרש נכון". אולי אני טועה בשם המדוייק של הפרק. אבל תמצא את זה.
רוצה לכתוב עוד, גם לך רביטל יקרה, אך נאלצת לסיים. מבטיחה בהמשך היום.
שיהיה יום נעים ומקסים !

לא משהו, תודה ששאלת, יקירה
השבוע הוא שוב יצר קשר. מאוד בקטנה ובעדינות, רצה לרחרח מה עניינים ואם אני איתנה בהחלטה שלי של ניתוק מוחלט. אולי תשאלו למה אני לא חוסמת, אז אענה שאני לא מאמינה בחסימות ואלמנטים חיצוניים ובעיניי זה חלק חשוב בהתמודדות שלי. אז עמדתי בזה יפה ואני לוקחת גם את זה לעבודה העצמית שלי לחיזוק הכיוון. אבל זה לא קל. דבר כזה מביא אותי לשאול שוב את כל השאלות הקשות על הזוגיות ולהתמודד איתן. אבל אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים. חוץ מזה, זה שאני מבקרת כאן על בסיס קבוע בתקופה הזאת אומר שמימלא אני מתעסקת עם השאלות האלה גם בלי קשר אליו.
צריך עצה, שולחת לך חיבוק תומך גם בבוקר הזה. מובן שהשינוי הוא דרמטי וקיצוני וכולל כל היבט בחיים. תהיה חזק, קח הכל לאט וממליצה שוב שתעזר במישהו שאתה יכול לסמוך עליו, אפילו אדם אחד, שלא תהיה בזה לבד. אני דיי בטוחה שגם אישתך חווה קושי ומתגעגעת אליך דרך אגב.
בהצלחה עם בחירת החליפה, זכור להתאים לחולצה הורודה החדשה
ומה איתך, תמר יקרה? איך מתקדם עם בעלך?

בוקר טוב תמר

תזכרי שהרמת לריטואלים..

היה לי נוהל שכל בוקר אני  מכין אוכל לילדים לבי״ס, וקפה לאשתי למיטה רגע לפני שהיא מתעוררת. זה כזה מין של להעיר את כולם ולדאוג שכולם בסדר.  זה אחד הדברים שהשינוי מאוד מורגש בהם, וברור שלא קל. 

וזה נורא חסר לי, אבל ממש. ובמקום זה אני מתעורר לבד בלי מישו להגיד לו בוקר טוב עם חצי חיוך כשאני כולי אפוף..

הדברים האלה שצריך להתרגל.. על הפנים

חוצנזה אני חייב לקפוץ לקניון לקנות חליפה חדשה לאיזושהי ישיבה גדולה שבוע הבא (וגם כי השארתי הכול בבית), אז לא רק שאני צריך לעשות את זה לבד (לא רגיל), ולסמוך על הטעם של המוכרת, ונראה לי שאני הולך לבחור ממש גרוע.. 

נ.ב.

בתקופה האחרונה גם אני ער בשעות האלה.. אל תהיי כמוני, תחזרי גם לישון.

נ.ב.ב 
בגלל מה שאני עובר, אל תעזבי, אלא אם כן ממש אין לך ברירה. ורק אז. כן כן כתב בפוסט אחר שאני אמיץ כי עשיתי את הצעד. אני לא רואה את זה ככה, זה חתיכת צעד..