שלום לכולם אשמח להתייעץ
אני נשואה עם שלושה ילדים עדיין נחשבת צעירה. חושבת שאני נראית טוב ובעלת ביטחון עצמי ככה גם אחרים רואים אותי. ולמה אני מספרת את זה? כי אני בבית אני מרגישה במשטר ואומללה.
בעלי לעולם לא הרים עלי יד אבל מאיים באלימות פיזית הרבה. תחושה של בריונות. מתעצבן עלי כשאני מאחרת. לא מאפשר לי לצאת וזה לא נובע מקנאה זה נובע מחוסר רצון שלו להתמודד עם הילדים. על אף שהם ישנים אם הם יתעוררו שאהיה בבית והוא יוכל לנוח. הוא חושב שאני צריכה לתת יותר בדעה הפרימיטיבית שאמא תמיד צריכה לתת יותר מאבא. זה מה שהוא טוען.
בכל מקרה אני לא יוצאת כמעט בכלל אולי הולכת לחברה בניין ליד וגם אז קורא לי לחזור אם צריך. אם הלכתי בערב לקוסטיקאית הוא סופר לי את זה כיציאה וכבילוי.
אני מרגישה בכלא. הילדים שלי קטנים וחשוב לי שיגדלו בטוב אבל אני הולכת ונכנסת לדיכאון.
מרגישה ששולל את החופש שלי.
נכון לא הרים עליי יד אבל זה שאני לא יכולה לצאת מהבית כי קשה לו עם הילדים זה חונק אותי.
אין בי אהבה אליו אלא כבוד לאבא של הילדים וזה הכל. גם לא משיכה גדולה.
לא היינו בטיפול זוגי אבל מוכנה לנסות לטובת הילדים. אני כרגע ממש לא רואה איך אני יכולה להתאהב בו מחדש בייחוד שמעולם לא באמת היה אהבת חיי.
מה דעתכם שווה ייעוץ זוגי? יש מה לעשות או אבוד? מפחדת לאבד את שנותיי היפות.

נואשת, 

מוטב להתחיל מאפס מאשר לחיות עם אפס!
אם יש לך אפשרות לזרוק אותו לקיבינימט אז תזרקי אותו. עשי זאת בזהירות, בחוכמה ובעורמה.
דאגי שהילדים יפגעו כמה שפחות.
אל תחפשי תיקון כי חבל על הזמן.
החיים קצרים, תהני מהם.
בהצלחה!!

אני אישית חושבת
שהייתי יושבת לדבר איתו ואומרת לו את כל מה שמפריע לי כמובן שהייתי שואלת אותו למה הוא מתנהג ככה ואם זה נראה לו הגיוני,
הייתי אומרת לו שהמצב צריך להשתנות חד משמעית כי "ככה אני לא יכולה להמשיך "

קודם כל שולחת לך חיבוק עוטף ומצטערת לשמוע על המציאות שבה את חיה. חד משמעית ההתנהגות שלו לא הגונה ולא חברית והמצוקה שלך מובנת. אי אפשר לאהוב אדם שפוגע בך כך ומתעלם מהצרכים שלך ורואה רק את עצמו. הביריונות שאת חווה והאוירה האלימה מחיייבות לדעתי שתשתפי קרובת משפחה או חברה קרובה במה שאת עוברת ושלא תתמודדי לבד. אל תתביישי, יקרה, את לא אשמה, זה הוא ורק הוא ולך מגיע יותר טוב מזה.
האם הוא היה כך מראשית היכרותכם? האם זה בעיקר לאחרונה?
אינני ממליצה לך לרוץ להיפרד ממנו במיידי ושווה לנסות טיפול, אך בינתיים כמו שכתבתי חשוב שלא תהיי בזה לבד ושתהיה מישהי שאפשר לסמוך עליה שתדע מה קורה אצלך בבית ותוכל להעניק לך אוזן קשבת ותמיכה רגשית.
אם אין מישהו קרוב כזה בחייך כרגע, אז ישנם גם ארגוני נשים שיוכלו לעמוד לרשותך עם שיחות ותמיכה בעניין הזה.
תהיי חזקה ותפעלי לשינוי המצב, ואני כאן בפורום אשמח לשמוע מה שלומך ולתמוך בך.

לאור מה שתיארת ומה את חשה כלפיו, את צריכה להכשיר את הקרקע לפרידה.
המזהיר אומר לך את מה שידוע מזמן, גבר שמאיים באלימות פיסית ועוד הרבה, יגיע גם לכך
עלייך לתכנן את הפרידה ממנו, אך בצורה מושכלת וזהירה, תוך היוועצות במטפלת זוגית ועורך דין
הם יכוונו אותך איך לעשות זאת ובאיזה טיימינג
מאחל לך שתשכילי לצאת לדרך חדשה ולמצוא גבר אותו את אוהבת ואליו את נמשכת ושיכבד, יעריך ויוקיר אותך  

נואשת יקרה,
גם אם לא הייתה עדיין אלימות פיזית, תחושת האיום שאת חיה בה מלמדת שאת נמצאת במערכת יחסים אלימה. הייתי מתייעצת עם איש מקצוע שמתמחה בתחום, כדי לקבל הכוונה איך לתקשר את זה ואת הרצון לשנות ולטפל עם בעלך. בעיקר בגלל שזה עלול להיות מסוכן, וצריך לדעת איך לעשות את זה.
יחד עם זה, אני מאמינה ביכולת של אנשים להשתנות, בהינתן מוטיבציה לעשות שינוי. כרגע לא נראה שלבעלך יש מוטיבציה כזו, ואולי איש מקצוע יכול לעזור גם בלגייס אותו לעשות שינוי.
בהצלחה, ושמרי על עצמך

נואשת יקרה, לפעמים זה יכול לקרות שאנשים מסוגלים לעבור שינוי גדול כאשר הכל מתהפך להם ונמצא בסיכון. 
סביר להניח שבעלך הביא לזוגיות דפוסים שהוא ספג בביתו ומכיוון שאיפשרת לו ונכנעת לכך - הוא לא סיגל לעצמו דרכים חדשות ושונות ממה שהוא היה רגיל.
מכיוון שיש לכם 3 ילדים, אני חושבת שהדבר היותר אחראי זה כן לתת לו סיכוי להשתנות, וללכת איתו לייעוץ זוגי. להעלות בטיפול את כל הדברים שמפריעים לך, וגם לשמוע ממנו מה מפריע לו ומה חסר לו. 
נתקלתי כבר בהמון מקרים בהם - ככל שהגבר לא מקבל את הצרכים שלו (כמו סקס, בית מסודר, אוכל טרי ועוד ועוד...) - זה הופך אותו ליותר תוקפני והוא מנסה לדרוש את צרכיו ולאיים ולהעניש כאשר הוא לא מקבלם.
את הדינמיקה הזאת ניתן לשנות, אב לא בכל מקרה. אני חושבת שעליך לנסות להביא אותו לייעוץ זוגי ואם זה לא מצליח - אז להחליט להיפרד. ודאי לא להישאר במצב הנוכחי.