עמוד 1 מתוך 2

נגמרו לי האנרגיות.. מה לעשות?

הודעהפורסם: 22 מרץ 2021, 11:46
על ידי אליזבת
שלום לדורית ולחברי הפורום,

אני נשואה מזה 16 שנה + שני בנים (15 ו- 10). למעט השנתיים הראשונות, הנישואים אף פעם לא היו ממש טובים, והתיאור הכי טוב שאני יכולה לתת להם זו הקלישאה "עליות ומורדות". בעלי באמצע העשור השישי לחייו ואני אוטוטו מסיימת עשור חמישי.
כלפי חוץ בעלי תמיד נינוח, חביב, בעל אבחנה חדה ודקה, מתקשר בגובה העיניים וקונסטרוקטיבי. אבל, ככל שהנישואים התקדמו, הוא התגלה כמי שבדרך כלל רואה את חצי הכוס הריקה, "מתאכזב" סדרתי, נוטה לרוגז וכעסים, פעמים רבות על דברים זניחים ובאופן בלתי צפוי, ובשעת כעס הוא פוגעני ומשתלח.
אני מלכתחילה בעלת אופי סוליסטי, והגילויים האלה של בעלי כמובן העמיקו את הנטיה הזו מאחר ואף פעם לא יכולתי לדעת מתי יתרגז וממה. לכן מאז ומעולם העדפתי כמה שיותר להימנע מעימותים. אני עובדת במשרה מלאה, הוא תמיד עבד כעצמאי וכיוון את שעותיו בעצמו, אך בכל זאת לקחתי על עצמי את רוב האחריות לטיפול בבית ובילדים, בישולים, כביסות, משחק ולימודים עם הילדים, חוגים וכו'. 

מזה כ- 4 שנים בעלי מתמודד עם קשיים קוגניטיביים, אשר לאחר סדרת בדיקות מקיפה התגלו כאלצהיימר של הגיל הצעיר. למרבה הצער, מצבו מצוי בהדרדרות עקבית, גם אם בקצב איטי. בשלב הנוכחי של המחלה קשה לו להתבטא בבהירות ולנסח משפטים ורעיונות קוהרנטיים. כמו כן יש לו קשיי התארגנות קשים, עד כדי קושי מהותי להכין לעצמו אוכל או אפילו כוס קפה. הוא מצפה שאבין אותו גם אם דבריו אינם ברורים כלל. גם נטייתו לקורבנות העמיקה והוא מתמודד עם מצבו הקשה והמייאש (אובייקטיבית!) בהחצנה של התחושות הקשות, הטלת האחריות למצבו עלי ועל גורמים חיצוניים אחרים (הרופאה) ותלונות בלתי פוסקות.
האינטראקציה שלו עם הילדים הפכה להיות קשה, במיוחד עם הבן הבכור, שבו מדי תקופה הוא משתלח בצורה קשה. הבן מצידו לוקח זאת קשה מאוד, על אף שהסברתי לו כמובן את הקשיים של אביו.
אני מצידי מנסה לסייע לו ככל יכולתי, כמובן בכל ההיבטים הבריאותיים, וכן בדאגה לכך שתמיד יהיה אוכל מוכן ו/או קל להכנה בבית, להיות בחברתו אחר הצהריים ובערב. כמו כן כמובן אני מטפלת בכל יתר הדברים הדורשים טיפול: תחזוקת הבית ואנשי מקצוע, כביסות, קניות, סידורים, ניקיונות. כמו כן כמובן כל ההתנהלות הכספית היא על כתפיי, וכל ההתמודדות עם הקשיים הכלכליים שהמצב הזה יוצר.
לאחרונה אני מרגישה שחיקה מאסיבית, עד כדי דיכאון ממש. 
אני מנסה להתמודד עם זה על ידי השקעה גדולה יותר בעצמי, התחלתי לאחרונה אימוני ריצה, אבל אני עדיין מרגישה אפיסת כוחות. כל בקשה של הילדים, וכל משימה נוספת שיש לבצע, מלחיצים אותי ומייאשים אותי. הילדים מרגישים בכך ורגישים לכך, ומודאגים מזה שאני עצובה, לחוצה או עייפה, מה שכמובן מגביר את העצב, הלחץ והעייפות שלי.
אין לי אנרגיות לכלום
למשל לא ניקיתי השנה לפסח ורק המחשבה על זה מייאשת אותי (למרות שגם הלכלוך גורם להרגשה רעה..)
אין לי מושג כבר איך להתמודד 
אנא עזרו לי  

Re: אליזבת לבי איתך אך עתותי אין בידי

הודעהפורסם: 22 מרץ 2021, 15:13
על ידי אליהו
ולכן הקצרה ממש
אחד הסימפטומים המקדימים של דמנציה לסוגיה היא תוקפנות ובקורתיות
זה לא אופי אלא לגמרי סימפטום
אתם צריכים ללכת דחוף לאיש מקצוע שידריך אתכם איך להתנהל כי אין ממש ממי להיעלב אבל לא מספיק להגיד את זה
הייתי מבקש הפניה מרפא המשפחה
בהצלחה רבה ותעדכני בבשורות טובות

Re: אליזבת!

הודעהפורסם: 22 מרץ 2021, 16:51
על ידי תמר
אליזבת יקרה.
שמתי סימן קריאה כדי שתקראי.
את מספרת על קשיים בהתמודדות עם בן זוג שאובחן כחולה באלצהיימר.
ההתמודדות הזו דורשת ייעוץ מקצועי של אנשים מומחים בתחום. קיימות בארץ מספר עמותות לחולי אלצהיימר שנותנות תמיכה וסיוע לחולים ולמשפחותיהם . אחת מהן היא עמותת עמדא אם לא טעיתי בשם, אך תוכלי להגיע אליהן בגוגל. בנוסף, פני לרופא המשפחה ותבקשי סיוע מקופת החולים בכל מה שקשור לעזרה ומיצוי זכויות.
אני חושבת שזה מאד חשוב לקבל הכוונה מקצועית במקרה הזה. לך, לבנייך ולבעלך שבשלב הזה של המחלה גם הוא סובל וחרד.
בהצלחה!

Re: הי תמר

הודעהפורסם: 22 מרץ 2021, 17:12
על ידי אליזבת
תמר יקרה, תודה על התגובה.
אני מכירה את העמותות, שוחחתי מספר פעמים עם נציגיהן והאמת שהכרתי אותן גם קודם (גם אמי ז"ל היתה חולת אלצהיימר).
הסיוע שהן מציעות הוא קודם כל בדרך כלל לשלבים מתקדמים יותר של המחלה, וכן פחות מיועד לאנשים צעירים יותר.
מעבר לכך, באופן עקרוני אני יודעת להתמודד, הבעיה היא המחירים שההתמודדות הזו גובה ממני. 
יש ימים שאני פשוט לא רוצה לקום בבוקר. או ימים שאני יושבת במשרד, מגיע סוף יום העבודה, ואני פשוט לא רוצה לחזור הביתה.
לפעמים אני חושבת, שאילו לפחות בעלי היה בעל טוב בשנים שעוד היתה לנו זוגיות הדדית, אז היום היה לי הרבה יותר קל. אבל לצערי אני סוחבת המון תיעוב, רתיעה וחשבונות לא סגורים איתו עוד מן השנים הקודמות.
  

Re:

הודעהפורסם: 22 מרץ 2021, 18:04
על ידי אליזבת
היי אליהו, אני כבר לא נעלבת, אבל בעלי נעלב, למשל כאשר אני לא מבינה מה הוא רוצה לומר ומנסה לשאול שאלות ממקדות. או כאשר הוא חושב שמישהו מתקן אותו. וכאשר הוא נעלב הוא מתחיל ריב, שישר משפיע על מצב הרוח בבית ומעציב את הילדים. את ליל הסדר האחרון הוא פוצץ והרס, ונהג באלימות כלפי בננו הגדול.

Re: לאליזבט

הודעהפורסם: 22 מרץ 2021, 18:57
על ידי ויקטוריה
אלוהים...אני קוראת את מה שאת מספרת ורואה את הקדימון של החיים שלי.
בעלי מבוגר ממני בקרוב ל 20 שנים. שני ילדים.
גם אצלנו הדינמיקה בבית ממש דומה למה שסיפרת על השנים המוקדמות לנישואים עם הבדל שמבחינה כלכלית אנחנו אולי יותר מסודרים.
וגם הוא עם הגיל הולך ונהיה יותר תוקפני, דיכאוני ותלותי, אבל עדיין מתפקד ועובד. אני משתדלת לגייס את כל האמפתיה שלי ולשמור על בית מתפקד אבל באמת חשה קושי רב לאור כל מה שנאלצתי לעבור ולספוג ממנו בשנים המוקדמות שלנו - התנהגות נרקסיסטית למדי.
אני חושבת שזה מעולה שאת מקדישה לעצמך זמן למרות הכל. מתארת לעצמי שזה שובר את הלב לראות את הילדים נפגעים מהמצב הזה , אבל זה מה יש, זאת המחלה וכמו שאמרו יש קבוצות תמיכה וגופים להתייעץ איתם. אני מבינה לליבך, יודעת בדיוק מה עובר לך בראש ברגעים האלה שאת לא רוצה לחזור מהעבודה. המתח בבית, חוסר האונים. מבינה הכל.
מדובר במחלה דגנרטיבית ללא מרפא, אז אני מניחה שאין מה לצפות לשיפור. מה שכן יוכל להשתפר, סלחי לי על זה שזה אולי ציני - הוא העובדה שיום אחד, הוא כבר לא יהיה מספיק "איתנו" בשביל להיות תוקפני ולרדת לחייכם. המודעות שלו למצבו שבוודאי קשה לו מאוד, תלך ותדעך יחד עם שאר התפקוד הקוגניטיבי ואז יהיה לך בעל מטופל סיעודי על כל ההתארגנות הקשורה לזה , אבל הוא כבר לא יתקוף אתכם, ולך אולי יהיה יותר קל להתייחס אליו בחמלה כי הוא באמת יהיה קשיש מסכן וחסר אונים. לא ישאר זכר מהגבר שרדה בך משחר נישואיכם. את תוכלי להמשיך לחיות את חייך, נוכחותך התמידית כבר לא תהיה נחוצה כי מן הסתם הוא יזדקק למטפל או שיהיה במוסד סיעודי. אם את עדיין מספיק בריאה, יתכן ותוכלי בשלב מסויים להתפנות ולשקם את חייך. בינתיים, השתדלי לשמור על עצמך.בסוף, לא נולד האדם שיכול לעצור את הזמן. וגם זה יעבור.

Re: אליזבט וויקטוריה

הודעהפורסם: 22 מרץ 2021, 19:17
על ידי תמר
אליזבת,
את מה שויקטוריה כתבה העזתי רק לחשוב.
ואכן. הוא לאט כבר לא יהיה איתנו ויהפוך לסיעודי לחלוטין. אני מניחה שאת יודעת את זה ממה שעברת עם אמך. מחלה אכזרית. ועם כל הקושי, אני חושבת שחשוב שתהי עכשיו יציבה ותנסי לסייע לו. בשבילו ובשביל כל המשפחה. אני מבינה את תחושותייך לגבי כל מה שעברת איתו ו"עכשיו גם זה". אבל אני חושבת שאם עד עכשיו לא עזבת אותו אין לך ברירה אלא לעבור את התקופה הזו. והכי חשוב, לדאוג לעצמך עכשיו וגם בהמשך למצוא זמן פנוי לעצמך ולטפל בעצמך.
בנוגע לעמותות, האם עשית בירור מעמיק ? לגבי תמיכה במקרים של חולים צעירים? אולי אפילו יוכלו לחבר אותך למישהו שעבר את זה.

Re: לתמר

הודעהפורסם: 24 מרץ 2021, 10:52
על ידי אליזבת
תמר, תודה רבה על התגובה
בעידודך, ובעזרת האנרגיות החדשות שקבלתי מן התגובות החמות שלך ושל יתר חברי הפורום שהגיבו, אפעל לבירור מעמיק יותר של אפשרויות קבלת הסיוע מעמותות.. 

Re: אליזבת

הודעהפורסם: 24 מרץ 2021, 23:45
על ידי רביטל
אליזבת, את נשמעת לי כמו אישה ממש חזקה, אינטיליגנטית ועוצמתית ובעלך, עם כל הקשיים הנוראיים האובייקטיביים שהוא חווה, הוא בר מזל שיש לו אותך לצידו! בתקופה הזה כנראה שלא תשמעי ממנו יותר מדיי תודה והוקרה כי הוא לא מסוגל לכך בגלל הנסיבות, אז זיכרי היטב יום יום ושעה שעה שאת ראויה לכל הערכה וצריכה להיות גאה במסירותך ולשאוב ממנה כוחות!
הלוואי שימים טובים יותר יגיעו ועד אז המשיכי להיות חזקה, עבורו ועבור בנך אך קודם כל עבור עצמך. את חווה את התקופה הזו, שרובינו נפגוש בה ביום מן הימים לצערינו, כשאת יחסית צעירה וזה קשה מאוד, אך יש בכך גם יתרון כי כוחך עדיין במותנייך. כמו שהמליצו לפניי שימרי זמן עבור עצמך וגם לזמן איכות עם הבן ומקווה שתמצאי עמותה שתתמוך בך רגשית. קבוצת תמיכה של שותפים למצב יכולה גם כן לסייע לך.
המון בריאות וכוח, אישה יקרה!

Re: לויקטוריה

הודעהפורסם: 24 מרץ 2021, 10:50
על ידי אליזבת
ויקטוריה יקירה,
תודה על התגובה הכנה והאמיצה. ניסחת במילים בהירות אמת צרופה שחשתי בה, אך מעולם לא ניסחתי אותה לעצמי בצורה כה צלולה.
בהודעות הראשונות שלי שפכתי הרבה על הקשיים של חיי הנישואים עם בעלי, אבל זה לא אומר ששכחתי שהיו ויש לו גם נקודות טובות, וממש לא מגיע לו הגורל הזה. זו המציאות, עם זאת, ויהיו לה הרבה פנים, וחלק מהפנים האלה בהחלט ישפרו את יכולת ההתמודדות שלי עם המצב. תודה 

Re: לרביטל ולדורית

הודעהפורסם: 04 אפריל 2021, 17:05
על ידי אליזבת
רביטל תודה רבה על החיזוק. מקווה שיישמרו לי הכוחות להמשיך.
אשמח לתובנות נוספות מאת דורית הפסיכולוגית, אם קיימות.. 

מספר מחשבות

הודעהפורסם: 06 אפריל 2021, 15:11
על ידי דורית כהן
אליזבט יקרה, אכן בחודשים באחרונים אני פחות פעילה בפורום (שחיקה אחרי 15 שנים שאני מנהלת פורום כזה). מצטערת...
המצב שאת מתארת הוא מייאש ומתסכל, ולא מגיע לאף אחד...
מעבר לדברים שאחרים הציעו לך, יש לי כמה הצעות:
1. חפשי חברה לגורל שתוכלו לשתף זו את זו בצורה שוויונית, כי עלייך לשמור על חברותייך הרגילות שאולי יהיה להן קשה להכיל את מה שאת עוברת ועלולות להתרחק.
2. נסי לקבל טיפול פסיכולוגי מוזל דרך קופת חולים, כדי לפרוק ולקבל עצה טובה.
3. תשקלי מדיטציה בתור אמצעי הרגעה עצמית.
4. שווה לשקול גם תרופה נגד דכאון: גם לך, כדי פחות לקחת ללב,וגם לבעלך, כדי שהוא יהיה פחות כעוס ומתוסכל.
5. מתחום התקשורת הבינאישית, "מיסגור מחדש": כאשר בעלך כועס, נסי לשאול את עצמך מה הוליד אצלו את הכעס. מה הדאגה שלו? איזה ערך חשוב לו נפגע? ואם את מצליחה לזהות זאת, שקפי לו זאת באמפאטיה. במקום לקחת את הכעס שלו אישית ולהתגונן, חישבי עליו ועל הדאגות שלו. העבירי פוקוס אליו במקום לעצמך ולסבל ולייסורים שלך.
6. עוד מחשבה שיש לי היא שהמחלה שלו התחילה עוד קודם, ויתכן שזאת הסיבה להידרדרות ביחסים שלכם בשנים האחרונות, והמחשבה הזאת במידה ויש בה משהו יכולה לעזור לך לשחרר חלק מן המרירות והתיעוב שאת חשה.