לא יודעת מה בדיוק וכמה בדיוק. למעט איזשהי התכתבות. כמובן שלא יכל להרחיב.
אז לכמה זמן הוגלתי עכשיו? ודווקא כשניסיתי לקרר ולצנן את העניינים. האבסורד. קשר שנשען ברובו על התכתבויות. לא מיניות. לא מקנאה בה בכלל. מקווה שיעברו את זה בשלום, לא רק בשבילם אלא גם בשבילי. לא בא לי להתמודד עם בעלי בהקשר לדבר כזה. הפגיעה בו לא הוגנת. ולכל הנשמות הטובות, המזהיר, ברק ושאר ירקות- כן. יודעת מה תכתבו. גנבתי לבעלי את החיים, אני פח אשפה, צריך לסקול אותי באבנים בכיכר העיר ועוד. מצטערת שחוויתם פגיעה ושהיה לכם רע ועצוב בחיים. זה באמת לא מגיע לאף בן אדם. |
|
צפה באז...אישתו גילתה בדף חדש |
אני דווקא מאוד מתחברת, ריגשית לוגית.
אני יודעת שזה סוג של ״הזדמנות״, באמת לשים את זה מאוחר ולנסות להמשיך הלאה. זה הקטע הקשה- להמשיך הלאה. ההחלטה להישאר בקשר הזה לא נבעה מכך שהכל תותים במערכת יחסים הפורמלית והחוקית שלי. להסתכל על המציאות בלבן של העיניים גורם לי לרצות לברוח. קשה לי להשאר שם (מחשבתית ומן הסתם פיזית) ולהתעסק בשאלה איך הגעתי עד הלום ומה אעשה מעכשיו ואילך.
למרות כל השנאה העצמית בקשר כפול, וכל שאר הדברים הלא טובים שמתלווים לזה, יש שם משהו שמאפשר בריחה, שמאפשר רגיעה,זמנית, שמאפשר תחושה של אהבה, זמנית. שמאפשר עיניין.
תשמעי, לא רוצה ״לשפוט״ אותה, אני דיי בטוחה שהיא ידעה דברים, שאלתי אותו לא פעם, מה אישתך אף פעם לא חשדה? טען שלא.
אחריי אחרי שזה התגלה חלקית כבר לא בטוחה שיהיה לו. הוא צריך להיות טיפש להמשיך בזה אחרי שחשדות מוצקות עלו וקצת הוכחות.
האמת שלא יצא לנו לדבר על זה. לא דיברנו מה יקרה אם. אין לי איך להעביר לו מסר. מרגישה שכל ניסיון שלי יחמיר את המצב. דום שתיקה במצבים האילו. נראה לי הכי טוב. בתקווה שאם תהיה סכנה הוא יוכל להתריע לי לפני.
אז איך הגעתי עד הלום? עצובה לאבד גבר שגם ככה לא היה ״שלי״...
איך משקמים זוגיות שהמנוע הפנימי שלה עייף לגמרי?
זו הולכת להיות תקופה קשה, לא באמת נוכל להיות בנתק טוטאלי. וזה מכורח המציאות.