|
לא יודעת מה בדיוק וכמה בדיוק. למעט איזשהי התכתבות. כמובן שלא יכל להרחיב.
אז לכמה זמן הוגלתי עכשיו? ודווקא כשניסיתי לקרר ולצנן את העניינים. האבסורד. קשר שנשען ברובו על התכתבויות. לא מיניות. לא מקנאה בה בכלל. מקווה שיעברו את זה בשלום, לא רק בשבילם אלא גם בשבילי. לא בא לי להתמודד עם בעלי בהקשר לדבר כזה. הפגיעה בו לא הוגנת. ולכל הנשמות הטובות, המזהיר, ברק ושאר ירקות- כן. יודעת מה תכתבו. גנבתי לבעלי את החיים, אני פח אשפה, צריך לסקול אותי באבנים בכיכר העיר ועוד. מצטערת שחוויתם פגיעה ושהיה לכם רע ועצוב בחיים. זה באמת לא מגיע לאף בן אדם. |
|
| צפה באז...אישתו גילתה בדף חדש |
אהם, זאת שאלה מצוינת. שאלתי זאת עשרות פעמים.
מה היא רצתה? כל פעם משהו אחר, הכל היה תירוצים.
בגדול היא רצתה אותו. לא, בעלה לא עניין אותה ושום דבר לא עניין אותה ולא הפחיד אותה והיא הייתה מוכנה לוותר על הכל, אם כי בתקופת הבגידה לעיתים פה ושם היא הביעה הסתייגות מוסרית ממה שהיא מעוללת לי (אל תדאגי, זה עבר לה מהר מאוד). היא התאהבה באופן מוחלט מאוד מהר, לא רוצה לפרט את מה שאני יודעת, אבל כנראה על רקע של חסר גדול שלה, ליטרלי פירטה תוכניות משותפות לעוד שנה ושנתיים, מה יעשו ולאן ילכו. היא נחשבת מצליחה, ביטחון עצמי מופרז, מבוגרת ממני, רגילה להשיג את כל מבוקשה, אני לא חושבת שהיא בכלל חשבה שאני מכשול. היא הייתה בשוק מוחלט מהפרידה, ועוד יותר בשוק מהבחירה שלו להישאר איתי ולשקם את הקשר. והיא לא התכוונה ללכת בלי לקבל תשובות. בכל פעם שהיא קיבלה תשובות, הן לא מצאו חן בעיניה ואז היא חזרה כדי לקבל תשובות אחרות.
צריך לזכור שהוא לא רק חתך איתה את הקשר ואמר מפורשות שאנחנו מאוד מאוהבים, מאוד ביחד ומשקמים את הנישואים, הוא גם חסם אותה בכל הערוצים שבעולם. כך שכדי ליצור איתו קשר היא הייתה צריכה לנקוט בכל מיני אמצעים ומניפולציות, והיא נקטה גם נקטה.
בתחילה היא ביקשה תשובות והוא אמר לה שזאת הייתה טעות, אפילו התנצל, פשוט טעות שלא הייתה צריכה לקרות. היא לקחה את זה מאוד מאוד קשה, וחזרה שוב לקבל תשובות אחרות. אז הוא שינה מעט את גרסתו, וגם זה לא עזר, וכל כמה שבועות או אפילו חודשים, היא מצאה תירוץ לצוץ משומקום: עניין מקצועי. אח"כ מה שלומך. אח"כ אני יודעת שאתה בנישואים טובים, אולי נהיה רק ידידים. אח"כ אולי נברח ביחד. טוב אז רק ידידים.
הוא ניסה לא להגיב, הוא ניסה להגיב יפה, הוא ניסה להגיב מגעיל, הוא ניסה להיעלם.
לקח לה למיטב ידיעתי לפחות שנה להתגבר על זה, שזה הרבה הרבה יותר זמן ממה שהבגידה הזאת נמשכה בפועל.
והייתי צריכה לשמוע בכל הזמן הזה את הבכי *שלה* ואת התלונות על הדיכאון, הפגיעה, נהייתי חולה, ירדתי במשקל, עליתי במשקל - עופי מפה כבר! אני לא באמת יודעת מה עבר עליה ואין לתאר כמה שלא אכפת לי, הייתי בדיכאון קשה בעצמי, מתמודדת עם לילות ללא שינה וימים שהם לא ימים, רוצה למות.
בסוף הוא היה צריך להיות מאוד מאוד מאוד מגעיל אליה כדי שהיא תפסיק, וכך היה, מכיוון שארזתי לו תיק ענקי ואמרתי לו שייצא מהבית ויחזור אך ורק כאשר הוא יכול להישבע לי שאני לא אראה שוב את השם שלה או אשמע את קולה אי פעם לעולמים, כי אני עם הסתומה הזאת לא מוכנה לחלוק את חיי.
