לא יודעת מה בדיוק וכמה בדיוק. למעט איזשהי התכתבות. כמובן שלא יכל להרחיב.
אז לכמה זמן הוגלתי עכשיו? ודווקא כשניסיתי לקרר ולצנן את העניינים. האבסורד. קשר שנשען ברובו על התכתבויות. לא מיניות. לא מקנאה בה בכלל. מקווה שיעברו את זה בשלום, לא רק בשבילם אלא גם בשבילי. לא בא לי להתמודד עם בעלי בהקשר לדבר כזה. הפגיעה בו לא הוגנת. ולכל הנשמות הטובות, המזהיר, ברק ושאר ירקות- כן. יודעת מה תכתבו. גנבתי לבעלי את החיים, אני פח אשפה, צריך לסקול אותי באבנים בכיכר העיר ועוד. מצטערת שחוויתם פגיעה ושהיה לכם רע ועצוב בחיים. זה באמת לא מגיע לאף בן אדם. |
|
צפה באז...אישתו גילתה בדף חדש |
בהתחלה, ממש ממש בהתחלה הוא חשד. אמר לי שהוא חושד שיש לי מישהו. הכחשתי.
הבנתי שאני חייבת להתאפס לקחת את עצמי ביידיים. ניתקתי קשר עם הבחור, הלכתי לטיפול.
ניתוק ריגשי מבעלי, דיבורים על גירושים, טיפול זוגי. ניסיונות להוציא את ״הדיבוק״ הזה מהגוף.
ההתאהבות הזו תפסה אותי חזק. ממש ממש ממש ממש חזק. מחשבות נון סטופ עליו. כמיהה, געגוע. ההבנה שזה לא ילך לשום מקום גרמה לי לנסות להפסיק את המחשבות עליו או כל דבר אפשרי. טוב, כפי שאת רואה זה לא ממש צלח.
היו הרבה ניתוקים ואז חזרה.
לבנתיים הניתוק הריגשי מבעלי לאט לאט הפשיר.
הוא לא העלה חשדות מאז.
היום אני יכולה לומר לך שבעלי לא מרתיע אותי במגע, אני לא נגעלת ממנו, אני חושבת שהוא נראה דיי טוב, יש לו לא מעט תכונות אופי טובות, אבל הדינאמיקה בינינו מחורבנת. ממש מחורבנת, כזו שלא מאפשרת פתיחות, חום, אהבה, רוך. הוא דיי עסוק בשלו. ובינינו? לא פיצלתי עוד את ״השיטה״ איך אני מבקשת שיח פתוח כאשר אני מסתירה..
כאילו חיכיתי שתגיע אלי איזו ״הארה״ מה לעזאזל לעשות עם החרא מצב הזה שהובלתי את עצמי אליו.