שלום,
התארסתי לפני קצת יותר משבוע, אבל מאז אני מרגישה שבן הזוג שלי השתנה. הוא נעשה חולה, כבוי, בקושי יוצא מהמיטה ואם אני אומרת לו מה מפריע לי, הוא מתחיל לבכות. הוא טוען שזו שפעת והוא רק צריך מנוחה, אבל עבר יותר משבוע והוא עדיין במצב הזה ובינתיים הוא לא עוזר לי במטלות של הבית, אנחנו לא יוצאים כי הוא מרגיש לא טוב. משהו מרגיש לי מוזר. פתאום אני לא בטוחה שזה הגבר שכדאי לי להקים איתו משפחה. אני צריכה גבר שיעמוד בקשיים של החיים ואני פתאום לא מכירה אותו. הוא סיפר לי שפעם לפני הרבה שנים הייתה לו אפיזודה חד פעמית של דיכאון ומאז זה לא חזר. האם יכול להיות שמה שקורה לו עכשיו זה אפיזודה? האם בכלל כדאי לי להתחתן עם גבר בעל רקע כזה? או שאני סתם מגזימה? אני עובדת עצות ואין לי עם מי לדבר על הנושא.

שחף
זו ההזדמנות לשבת ולדבר איתו, לא ממקום של ביקורת ושיתופית. נפש משפיעה על הגוף
משהו עובר עליו, משהו כנראה מלחיץ אותו או לא יודעת, נראה שגם את לא. לכן, עוד היום, תשבי תדברי איתו. תגידי לו שהוא חשוב לך, שקשה לך
תראות אותו במצב הזה.
מטלות הבית? זה באמת מה שמעניין אותך? 
מה זה קשיים של החיים?
נניח ותפקיד ממנו ותחפשי גבר אחר, איך איך תדעי שהוא כן עומד בקשיי חיים? עד שלא נתקלת בקושי את לא באמת יודעת. ועדיף לעמוד בקושי יחד ולא לבד.
תביני עם עצמך שכמו שלך יש ציפיות ורצונות גם לו יש. ובני זוג אמורים להרים אחד את השני שקשה...אולי הוא יגיד שהוא ציפה שאישתו תדע לעודד אותו כשהוא במצב לא הכי טוב, במקום ״לרדת עליו״.

אני לא יורדת עליו. אני באמת מנסה להכיל אותו. אבל כשאני באה ואומרת לו את מה שאני מרגישה הוא מתגונן, הוא טוען שאני לא נותנת לו לנוח וזה לא נכון. ממש לא ירדתי עליו, אבל אני מרגישה שהוא לא באמת מצליח להבין אותי.

במקום לעשות שיחה של מה את מרגישה תנסי לבוא מגישה אחרת, לשאול אותו מה הוא מרגיש
ואיך הוא חווה את השבוע האחרון.
תנסי להקשיב למה שהוא אומר, לא רק למילים שלו לכולו, לרגשות שלו. זו החוויה שלו שאת לא נותנת לו לנוח- אין לי מושג מה זה אומר. אבל אולי יש בזה משהו ואולי לא. בכל מקרה זו התחושה שלו.
ואת מצליחה להבין אותו? כנראה שצא
לכן תנסו לייצר שיח ששניכם מצליחים להסביר אחד לשניה את הרגשות שלכם. 
אל תתגונני גם כשהוא מפנה כלפייך דברים.
אני כותבת לך את הדברים האילו מדם ליבי.
אתם בראשית הדרך אפשר לאמץ שיח בריא, תקשורת נכונה

היי,
נשמע שבן הזוג שלך בדיכאון לא פשוט.
ממליצה לך לשבת איתו ולהקשיב לו, למצוקה שלו, להיות איתו, ובמידה והמצב לא משתפר, לפנות לעזרה מקצועית - זו ממש לא בושה (בדיוק כמו שהיית הולכת לרופא אם היית חולה במחלת חום, גם לדיכאון יש טיפול)
אני מבינה את החשש שלך, וזה בסדר לדעתי להאריך את תקופת האירוסין עד שתרגישי יותר בטוחה. יכול להיות שקשה לו להתמודד עם קשיים מסויימים בחיים, וזה בסדר שאת רוצה לבחון ולהחיל האם אתם "באש ובמים" או שזה לא מתאים לך.
קחי בחשבון, שכרגע הוא חווה את אחת מקשיי החיים עליהם דיברת, ויכולת התמיכה שלך בו, היא בדיוק אותה תמיכה אותה את מצפה לראות ממנו בזמנים קשים שהחיים מזמנים.