כולן בוקר טוב,

טוויסט לא פשוט מבחינתי.

אשתי ביקשה שאני אחזור. הנימוקים מבחינתי ממש לא משכנעים, החל מ-השתגעת? תסתכל על עצמך, איך אני יכולה לעזוב אחד כמוך (מחמיא מאוד, בפרט כשהיא לא התכוונה לחיצוני), החל מ- אנחנו זוג ממש מוצלח, או לפרק את המשפחה שלנו? וכלה ב-אם יש רק 5% סיכוי, אז שווה לתת לזה צ'אנס.

מבחינתי זה יותר מורכב. כי מה שרציתי לשמוע זה לא נקודות היקפיות מהפן המשפחתי, אלא שהיא רוצה אותנו כזוג, שיש אהבה מצידה, שהיא אוהבת רוצה לפחות כמוני, ששווה להילחם עלינו כזוג. וזה לא היה. אפילו לא קרוב.

מה דעתכן?

ראשית, תודה שאתה מעדכן ולא נעלמת
שנית, היה שבוע חג והמשפחתיות הייתה מורגשת יותר ואולי מכאן באה ההרגשה שלה שהתעצמה השבוע בנסיבות האובייקטיביות.

שלישית - אמרת שעזבת....מותר יל לשאול איפה אתה נמצא? לא מבחינה גאוגרפית, אלא: האם שכרת בית? אצל משפחה/חברים?  ובעצם השאלה שלי, היא האם אתה בפתרון שהוא הפיך בקלות ויאפשר לך לחזור? או שזו בכלל לא אופציה? 

ואם אתה שואל אותי (ואני מקווה שאתה לא) - אני הייתי מחכה ועל הדרך נותן לה להתבשל עוד. שים לב לילדים, תוך כדי

יש כמה פרטים שלא איכפת לי לכתוב, ממילא אי אפשר יהיה לזהות.

עזבתי לדירה שלי שלמזלי נשארה ריקה, דווקא במיקום ממש סבבה בת"א, אז מהכיוון הזה יצא טוב (למרות שמרגיש לי יותר מדי על משבצת רווקים).

לגבי תחושת המשפחתיות, אין לי ספק שזה תרם, לפחות במשהו. אבל זה לא השיקול. משום שבדבר אחד היא בטוחה. אם יצאתי פעם ראשונה, ולפחות מבחינתה עשיתי את זה בהחלטיות/בלי להסס, היא יודעת שאם צריך, אעשה זאת שוב.

(דווקא אתם יודעים בכמה התלבטויות וקושי זה לווה מצידי, וגם, רק באופן חלקי).

השאלה מבחינתי מה ההחלטה הנכונה.

נפרדת ממנה בגלל סיבה מסויימת (שהיא מאוד מוצדקת)
אתה צריך שאול את עצמך האם הסיבה השתנתה? (לא- היא לא)
שים בצד את עניין המשפחתיות. אפשר להיות הורים מדהימים ואפילו טובים יותר כגרושים.
זו לא סיבה מספיק טובה להשאר.
היו לכם מספיק שנים להיות "שותפים עסקיים". כעת מגיעה לך זוגיות ואהבה וכן גם סקס ומגע.
שחרר אותה או שתחזור לירח דבש זמני ואז המצב יחזור להיות גרוע יותר.

כמי שעוקבת אחר דבריך ומזדהה מאד עם סיפורך, רק מהצד השני כפי שאתה יודע, צר לי לומר שנשמע שאינך טועה. הרצון שלה לחזרה נובע מקושי. קושי להיות לבד/להתמודד פיזית או לוגיסטית עם המצב וייתכן גם קושי נפשי (העובדה שהובילה לפירוק המשפחה לתחושתייה).
לו הפרידה ממך היתה מעוררת בה תחושות של אהבה, או תחושה שעשתה טעות ותחושה של רצון לזוגיות, היתה נשמעת אחרת.
ולכן, למרבה הצער, נראה שלו תחזרו המצב לא באמת יהיה שונה מאותו המצב שלא היית מוכן לקבל ושבגללו עזבת.
מציעה- אתה יכול לשאול אותה ישירות מה היא מרגישה. ולהבהיר שאינך מוכן לחזור לאותו המקום.

היי,

אני עוקב אחרי הפורום שלכם און אן אוף אבל בקושי מגיב בגלל מיעוט זמן. אני למוד ניסיון ממקרה דומה אז אנסה לתת את ההכוונה שלי אליך נותן עצה.

א. הסיפור שלכם כזוגיות מתפקדת ובריאה ניראה מת. תעשה חושבים אם אתה מוכן להסכים לזה (ולנהל אולי רומנים מהצד בהסכמה שבשתיקה או להשקיע את עצמך במשהו אחר מרתון/סטארטאפ וכו'). זו אופציה לגיטימית והיא כניראה מועדפת בעיני זוגתך. אופציה אחרת היא שאתה בונה חיים חדשים. לדעתי -- עם כל הקושי והילדים, לילדים יהיה טוב אם לכם יהיה טוב. 

עקרונית, ככלל אצבע -- ככל שהילדים יותר קטנים כך עדיף וקל יותר לכולם.

האופציה שאשתך מתאהבת בך מחדש (ולהיפך) ניראית נדירה. זה בדר"כ לא סוויץ'. הצליח לעדי,  לרוב לא.

ב. אם אתם חוזרים תנסו להגיע למקום פתוח כמה שיותר, עדיף בייעוץ זוגי. אפשר לחשוב על חזרה עם הסכם גירושין סגור על השולחן, מחכה להפעלה.

ג. אם אתה מחליט לחתוך ענינים ממה שקראתי אותך אתה לא סגור ב-100% (אולי ב- 95% - השיטוטים שלך בפורום מעידים על כך) וזה לא מקום טוב להיות בו. עדיף אולי לחזור ולהבשיל עד שתהיה מוכן ב-100% לפרידה.

כמובן כל זה נכון גם לענינים המשפטיים/לוגיסטיקה. הדירה "שלך" היא גם שלה... ואולי לא נכון משפטית לעזוב את הבית חד צדדית.
אם אתה חותך ענינים -- עדיף לסגור הסכם גירושין כמה שיותר מהר לטובת כולם, ועם כמה שפחות רגשות ורעשים ברקע.

ד. יהיה לך קשה לעבור את זה ללא סוג של טיפול/התבוננות אישית -- ואם תעבור בלי זה, יש סיכוי לא רע שתיפול מחדש לאותן מלכודות.

לצורך העניין המניעים שלה לא רלוואנטיים . נגמר לה וזהו (ואולי גם לך ולא שמת לב אפילו). קח את הלקחים שלך להתנהלות זוגית בריאה יותר ותמשיך הלאה.


ה.  לפחות מניסיון אישי -- יש כמובן תקופה קשה, המחיר של זה עצום, רגשית אישית מקצועית כלכלית.... אבל אם אתה בא לזה מוכן זה  עובר מהר ואתה יכול להתחיל בחיים חדשים, טובים יותר, ועם מישהי שמכבדת אותך כבן זוג ולא רק כאבא ובעל (וכמובן גם להיפך).  בסוף כולנו רוצים שיאהבו אותנו כפי שאנחנו ואם זה נגמר בעיני זה מצדיק להתחיל מהתחלה וזה בסופו של דבר יעשה טוב לכולם 
ואם יש לך אפשרות כלכלית אז עברת את המכשול העיקרי.
מישהי/מישהו רשמה פה על מונוגמיות סדרתית (רביטל?) . אני מאוד מתחבר לזה שזה נכון לנהל 2-3 מערכות יחסים משמעותיות מאוד בחיים, ולא רק אחת.

אהבתי מאוד את תגובתך השקולה והמפורטת, מעידה על ניסיון חיים ועל ראייה מפוקחת ורגישה. אשמח שתשתף יותר מניסיונך ותפיסת עולמך.
וכן, הרעיון של מונוגמיה סדרתית כמובן לא שלי, אבל אני העליתי את זה כאן. מבינה שאתה כבר בקשר המשמעותי השני שלך? או השלישי?

נשמע מעניין התפיסה שהעלת,
לגבי המונגומית סדרתית מה זה אומר 2-3 מערכות יחסים משמעותיות מדובר על להתחתן 3 פעמים?
או רק מערכת יחסים רצינית?

ראשית, זה מחמיא שהיא לא וויתרה. גם אם הסיבות שלה נובעות מקושי כזה או אחר. הוא זה מעטפת וככה קל לה יותר להציג את זה ואולי לא.
התחברתי ממש למה שחכם חנוכה כתב, חבל שהוא לא כותב יותר. נימק בצורה מפורטת ורלוונטית מאוד ונוטה להסכים כמעט עם כל מה שכתב.
אני מציעה בחום לפני שאתה חוזר הבייתה, לישוב על ״עוגנים״, על תאריכים בזמן, כל ״כללים״, כדי שתוכל לבדוק את עצמך ואת הזוגיות שלך לאורם.
את הציד הקשה עשית - עזבת את הבית, התמודדת כבר כמה שבועות בסטטוס שונה. אולי אתה קצת אוהב את הסטטוס הזה? אולי לא.
בכל מקרה, תבין קודם את עצמך, תראה מה אתה יכול ללמוד ממה שהיה כאן. איך אתה לא חוזר על אותה הטעות בשנית ופה מתקשרת אחרת השאלות ששאלתי אותך וכתבת שזה כבר לא מעניין אותך- למה היא התנהגה כפי שהתנהגה...הרי לא תרצה ליזור לבית ובעוד חודשיים שוב לקחת את עצמך לדירה בתא...פחות טוב בעיניי לילדים. ואולי גם למסר שאתה רוצה להעביר.
תשאל אותה את כל השאלות שבאמת מעניינות אותך, שנוגעות בלב היחסים שלכם. דבר איתה כל הפגיעות שלך, כל הציפיות שלך, על ההכלה שלך. תשמע מה שיש לה לומר.
אנישם לא משתנים ביום, דפוסי מחשבה והתנהגות זה דבר שקשה לשנות, זה אפשרי אך מצריך המון אנרגיה ומאמץ. ורצון. בלי רצון אי אפשר לעשות כלום. 

כולם בוקר טוב,

קראתי את התשובות של כולכם. אני יודע מה אני רוצה לעשות.

הערה:

לפני כמה ימים, כשתכלת ותמר (נדמה לי שגם פסיכולוגית), כתבו על עצמן ועל אולי לנסות שיצליח להן כמו לעדי, רציתי להעיר שההצלחה של עדי זה ממש לא בעלה או הרצון שלו להמשיך/סירוב עיקש להיפרד.

המשתנה כאן הייתה עדי (האלופה). תוציאו את עדי מהמשוואה, ושימו כל אחת אחרת במקומה, וזה היה נכשל. 

ממתין עוד קצת לפני שאני מתייחס, למקרה עדי תענה כאן.

צריך עצה יקר,
לפעמים רעידת אדמה כמו העזיבה שלך וההבהרה שככה אי אפשר להמשיך, יכולה להיות בעלת השפעה דרמטית.
אני מדברת כנבגדת, שהחליטה לתת הזדמנות לשיקום. מבחינתי היה חשוב לי לדעת שהפכתי כל אבן, לפני שמפרקים. להתגרש תמיד אפשר. הייתי מוכנה להסתכן בעוד כאב ואכזבה, בשביל לדעת שנלחמתי על מה שיקר לי. כרגע, כמה חודשים בתוך הדבר הזה, אני אופטימית. קורים דברים טובים. אני לא רוצה לטשטש את הכאב והנפילות, אבל בן הזוג שלי מרגיש לי שונה, איתי, כמו שלא היה שנים. שנינו התעוררנו.
אני זוכרת שאמרת שאתה עדיין אוהב אותה. אם היא מוכנה להתאבד על זה, להיות כנה ולשתף במה עבר עליה ומה קורה לה מולך, וללכת לטיפול זוגי, הייתי שוקלת ברצינות לתת לזה הזדמנות. מה כבר יש לך להפסיד?

הי צריך, מה שלומך?
הופתעתי לקרוא את הטוויסט שלך. אני שמחה בשבילך שאשתך מגלה רצון שתחזור הביתה. יש לי פשוט איזה נעלם: כשסיפרת לנו שעזבת את הבית, לא ציינת שום התייחסות מיוחדת מצדה. לא שהיא ניסתה לשכנע אותך להישאר או איזה שינוי שהתרחש אצלה בעקבות כך.
היה נדמה שהיא הייתה מופתעת, אבל קיבלה את זה.
אני לכן לא כל כך מבינה מה השתנה, או ליתר דיוק מה *היא* מסבירה שהשתנה. אם תוכל לחדד זאת קצת.
גם לא סיפרת מה אמרתם לילדים, שזה זמני?

צריך, אתה לא צריך שום עצה
כתבת: מה שרציתי לשמוע זה לא נקודות היקפיות מהפן המשפחתי, אלא שהיא רוצה אותנו כזוג, שיש אהבה מצידה, שהיא אוהבת רוצה לפחות כמוני, ששווה להילחם עלינו כזוג. וזה לא היה. אפילו לא קרוב.

לכן כפשוטו, תתפקס. הכל ברור ואם תחזור, הפעם הבאה שתברח, תרע עוד יותר את המצב, של כל הנוגעים בדבר.
צא לדרכך החדשה בנחישות והתמדה, תלמד המון על הדרך (יהיה מעניין) ומן הסתם תגיע למקום טוב די מהר.
עלה והצלח