אשמח לכל מילת עידוד כלשהי. כדי להמשיך ולדבוק בתוכנית. נתק. יציאה ״לחופשי״, חזרה הבייתה.
למה לעזאזל הכל מובן ובכל זאת אני ״נופלת״ בהרגשה? למה??????
שמה את אישתו ובעלי מול העיניים. ומקווה שלא אצטרך להיות הגורם שיכאיב להם.
למה זה לא מספיק כדי להוציא את החיידק הזה ממני.
דיי. התעייפתי. שיעבור לי כבר. 

לגמרי לא קל, יקירה, גם אם הכי הגיוני...
זה הרגל של תקופה ממושכת שצריך לשנות, חבר שאבד ולא כי לא היה חבר טוב, מחמאות/הערצה/תשומת לב עצומה שנגמרה בבת אחת... חתיכת חיידק שלוקח זמן להיפטר ממנו...!
אבל כמו שמבטיח טונה גם זה יעבור!!!

כועסת על עצמי שהמוח המפגר הזה לא מצליח לעשות קאט. 
הסיטואציה שאני נמצאת בה היא קצת יותר מורכבת.
אנחנו בסביבה משותפת, נקרא לזה ככה.
ואני שומרת כמה שאפשר על קורקטיות. 
אין לי יכולת כרגע לשנות סביבה. וזה קצת מקשה.
רחוק מהעין רחוק מהלב. רק שהמקרה הזה אין חי את האפשרות לכך.
בליל רגשות. רגע אחד הקלה ושמחה שייתכן שקיבלתי פה הזדמנות פז לסיים עם השיט הזה שהכביד לי על הנפש. רגע אחר עצבות שלא עשינו קלואז׳ר. שיש רצון למשוך עוד טיפה . לפחות בפן החברי. אולי נגיד את עצמנו כחברים בלבד. וזה מפגר לעזאזל!!! מחשבות מפגרות.
דיייי. אההההה. זו אני צועקת וירטואלית

חלום של שמים ועומק של ים ואת גם תצליחי לפרוץ למרחבים בהמשך הדרך
לכולם לוקח קצת זמן וזה לעולם לא קל אבל בפרספקטיבת השנים זה באמת יהיה פרק קצר. מאתגר אך קצר.
בהצלחה תכלת

כמה קל להיות הקוזק הנגזל

אני פה לעודד
ככה זה בשלבים הראשונים.

מה שאת צריכה לשים לנגד עינייך כל הזמן זה שהיחסים עם הבחור הזה הזיקו לך.
יותר רע איתו מאשר בלעדיו.  לצערי ככה צריך להסתכל על הסיטואציה הזו בשלבים האלה.

עם הזמן כשזה יהיה יותר ויותר רחוק, הרגש אליו ידעך וידעך.  וכן, זה יכול להגיע למצב של אדישות  כלפיו!  מבטיחה.
גם כיום כשהוא יוצר איתי קשר, זה לא אותו הדבר. אני באה ממקום של חוזקה ולא נופלת, לא עצובה, לא מדוכאת.
בשבילי הוא פשוט מישהו שהייתי איתו וצברתי חוויות.  מישהו שמחבבת (ממש לא שונאת). 

ברגע שהוא ינוטרל ממחשבותייך, הראש יהיה נקי ממנו, את תצליחי ליהנות מהדברים שנהנית לפני.  את לא מבינה  למשל כבר כמה ספרים סיימתי בהנאה מוחלטת וריכוז מוחלט (בלי מחשבות נודדות...) .

אני מבינה  שאצלך זה בעייתי כי הוא בסביבת עבודה.  את חייבת למצוא לזה פיתרון.  תנסי להחליף עבודה! את לא יכולה להיות בסביבה שלו.
תמצאי את הדרך לרפא את עצמך ממנו.

תהי חזקה!!

תכלת,
מילה במילה
מחכה פה לכל פוסט של אצילית
ויום אחד כשאהיה אחרי הסיפור הזה, אקים קבוצת תמיכה לנשים שרוצות לצאת מזה.
אצילית תהיה אורחת הכבוד

אצילית.... למה בעצם מחפש אותך? הוא עדיין מאוהב? מחפש הזדמנויות תמידי? טקטיקה לכיבוש?
הרי יכול היה להבין שכאן זה כבר לא יקרה ולהמשיך לאצילית הבאה, אני טועה?

כל כך מעצבן אותי שבסיטואציות כאלה, של סביבת משותפת, זה כמעט תמיד נגמר בזה שהאישה עוזבת.
אח"כ לא מבינים למה בשנת 2021 עדין אין מספיק נשים בעמדות ניהול ובתפקידים בכירים... 

למה תכלת צריכה לעזוב? למה שהוא לא יעזוב?? למה אני הייתי צריכה לעזוב? לוותר על דברים שאהבתי, על מעמד מסוים, על חברים...?
זה מתסכל ברמות!
הוא התחיל. הוא אחראי ראשי (לא בלעדי), הוא אמור לקחת את הרגליים וללכת.
אבל לו זה בכלל לא מפריע, החיים שלו בסדר גם עם הבגידות, זאת הסיבה כנראה. ואין לו בעיה גם להמשיך לעבוד לצד מישהי שליקק לפני דקה ובלי להרגיש את הדופק מואץ. 
מבאס.

מדברייך מבינה שאת שוב בפנים?...

הי תמר,

האם אני בפנים?
כנראה שכן,
כבר חודש כמעט מאז שיצר קשר.
קשר טלפוני יומיומי. סירבתי לשיחות וידאו ולפגישות
אמר שבעצם מעולם לא עזב( היה כל הזמן בוואטסאפ איתי, את זה אני יודעת, כי סימן וגם לדעתי שיתפתי פה. העלה לי שיר בפייסבוק - לא יודעת כי חסמתי אותו)
הסביר את חלקו
אני רוצה להגיד שאני פחות שם עבורו. משהו כבה בי. אולי הגנה עצמית. אבל אחטא לאמת. הוא עושה לי משהו מעבר לא זיון, לא כלום. חברות?
בכל אופן כן שידרתי ונהגתי בריחוק, תוך יומיים הוא הגיע למצב של "אני בידיים שלך. תמיד הייתי" ו "קצה רגשי" כי לא הייתי מספיק זמינה.
ביקש ממני תשובה אם רגשותיי אליו קהו, אם הבנתי דברים בתקופה הזו שהביאו אותי לריחוק רגשי.
לא עניתי. אמרתי לו שאם יש לו מעשים להציע יש למה להיפגש ואם לא אז גם לא רלוונטי מה מצבי הרגשי.
לא יודעת מה לעשות.
מתנדנדת בין מה שכותבת פה אצילית, הולכת אחורה למה שכתבה מישהי בשם "ליאת" ושואלת את עצמי אם זה הסיפור? ועדיין, לא מאמינה שזה הסיפור בינינו. שבוער בו עוד ריגוש וכיבוש וזהו.
ומצד שני, הנה המציאות פה מול הפנים. לא עוזב בית, עזב אותי-הלך לחודשיים וחצי. מי עוזב ככה???
לא יודעת. אין לי כח למשברים.

את לא מבינה כמה תובנות יש לי לגבי כל הגברים האלה. (אם אפשר להגדיר אותם גברים, כי מבחינתי גבר אמיתי לא יתנהג ככה)
לו רק יכולתי לשתף.
אבל רק אומר, שבאמת כדאי להוציא אותם מהחיים ויפה שעה אחת קודם.
ושיעבור מספיק זמן, ההבנה והראייה הנכונה של המצב תגיע. 

צודקת!

תתחילו להפנים טוב טוב, שהם בסך הכל חבורת גברים שמחפשים זיון.  זה ככה.
אני רואה אותם מכל כיוון וכבר קולטת כאלה מרחוק.
ואל תנסו ליפייף את זה

ותכלת- שאלת למה הוא יוצר קשר איתי? כי פשוט הוא מתגעגע שם למטה. ..ובא לו לזיין.  
זה למה.
אבל אני לא הכתובת שלו...
וסליחה על הבוטות

שוב ההצגה של הקובן.
מה לך בא כשהלכת איתו?
לשמוע דברי תורה?
כולכם הלכתם מתוך בחירה.
כולםן ידעתם למה אתן נכנסות.
הכלתם שוב ושוב כי גם אתם רציתם להזדיין.
עשיתם בחירה, גם אם אתם לא מודות בזה.

האמת, גם אני לא מבינה את הגישה הזו שלך שכנראה נובעת מציפיות לא מתאימות לסיטואציה. האם הוא הבטיח לך שיעזוב את משפחתו למענך? שישים אותך בראש סדר העדיפויות לפני משפחתו וילדיו? כנראה שלא, אבל היה לך קשה לקבל את זה כי פיתחת רגש וציפיות וכשהן לא התקיימו כעסת.
אל תביני אותי לא נכון, לפתח ציפיות ורגש זה הכי טבעי ואנושי אבל לומר ש"כל הגברים רוצים רק לזיין" זה פשוט לא להכיר בכך שעשית טעות שנכנסת לזה מלכתחילה.
גברים רוצים לזיין, נכון. אנחנו רוצות בזה גם. רק אצלנו הרגש מתעורר מהר וחזק וקשה לנו יותר להתמודד.

אדם מגיע לצומת בחיים.
הוא צריך להחליט אם הוא פונה ימינה או שמאלה.
גם אם הוא לא חושב על זה, הוא עושה שיקול ומגיע להחלטה.
לכל אחד יש קו אדום שהוא יודע שאסור לעבור.
אצל כל אחד הקו במקום אחר.
אבל יש רגע מסויים, שבו אדם יודע שהוא עובר את הקו וממשיך קדימה במקום לחזור.
יכול להיות שזה בטלפון הראשון, בנשיקה הראשונה, במציצה הראשונה  או בהורדת התחתונים בפעם הראשונה.
אבל בכל מקרה ההחלטה מושכלת.
אני לא מאמין שאף אחת מהנשים שבגדו, הייתה מקבלת בהבנה את בעלה שבגד.

אייבי יקרה, ראשית מה שלומך?
מידי פעם אני קורא, מודה שלא תמיד...
משהו מושך אותי דווקא לסיפור שלך, הסיפור הקלאסי שכבר הפך לסיפור מורכב, מורכב מידי. 
אני יכול כמעט בוודאות לומר כיצד הוא יימשך ואפילו כיצד הוא ייגמר. השאלה היותר גדולה היא מה הלאה? אני חושב שממצב כזה לא יוצאים סתם כי שוכחים את האיש הזה, אחרת היית כבר מזמן בחוץ. הדלת שלך פתוחה וככל הנראה יעבור דרכה, במוקדם או במאוחר, איש אחר... לא פחות כובש ומסעיר! 
עד מתי? עד שתחליטי לסגור את הדלת וזה האתגר הגדול באמת. 

אבל כל יום שאת נשארת שם, אייבי, את לא רק שמה את החיים שלך בהולד, את מסתכנת. בכל יום שעובר גדל הסיכוי שזה יתגלה. ואז זה באמת ייגמר סופסוף. אבל כשזה יקרה, גילוי כזה עלול לפגוע בך קשות, וברור שגם בבעלך.
יש לך מושג מה הוא יעבור כשהוא יגלה הודעות שלך ושירים שגבר אחר הקדיש לך?! אני אפילו כבר לא מדברת על כל השאר.
את כבר לא תמימה ויודעת שדברים שלא חשבת בחיים שיקרו לך, קורים גם קורים. אז את לא יכולה לחלום "לי זה לא יקרה", כי בגידות סופן להתגלות, וזה קל יותר מאי פעם.
ואת לא יכולה לסמוך רק על עצמך, כי עוד אנשים מעורבים בסיפור הזה. מה אם אשתו תגלה? מה אם חברה שלה תגלה? זה עולם קטן. וכבר עברו יותר משנתיים... עוד כמה זמן את חושבת שזה יימשך בסתר? תסתכלי על תכלת. בום, ביום אחד, לא צפוי, משומקום. מסתם הודעה תמימה יחסית. אני אגב גיליתי הודעות שבכלל נמחקו.
אבל כל עוד זה נמשך, זה הרבה יותר מסוכן. כי אם בעלך או גברת ביג יחשדו, הם יכולים לבדוק בזמן אמת. להקליט שיחות, לעקוב אחרי הטלפון, לשכור חוקר פרטי. אתם חושבים שאתם מנהלים חיים סודיים אבל מישהו בצד השני יכול לחשוד ברגע אחד, ולהחליט שהוא עורך הרפתקה קטנה משלו ולהביא לך סיבוב של החיים בצורת איזו חקירה סודית שלא חלמת עליה. זה תרחיש כל כך ריאלי, זה קורה כל יום, כל הזמן, אנשים נתפסים על חם.
זה לא הולך לשומקום, אז איפה מגיע הרגע שאת עוצרת את הרכבת הדוהרת הזאת, שנייה לפני התאונה? שנה לפני התאונה?

היי אנחנו עושות שיחות וידאו חמות ומצלמות אירוטיות ומוכרות סרטונים פרטיים שלנו בוואצפ:

מאיה 050-7291168

נועה 053-7238731

דנה 055-3386275

דורין 055-9176619

פצצה מתקתקת, רכבת דוהרת... זה מה שקרה לי.... ביום בהיר אחד הכל יצא לאור בפיצוץ נוראי שמלווה אותי מעל שנתיים. גירושין של מלחמות , משפחה שהתנתקה ממני לחלוטין והפנתה לי גב, על בעלי לשעבר אין מנ לדבר. הוא שונא אותי ואני מבינה. אבל יש לנו ילדים והם סובלים,
אמא ואבא שלהם לא יכולים אפילו להיות באותו חדר. אני לבד כי לא יכולה להתנתק ריגשית ממי שהיה בן זוגי החוקי ומכל מה שאיבדתי עם הנטישה שלו, ומנגד לא יכולה להתנתק מהגבר שחשבתי שהוא אהובי.
יודעת מה האהוב שלי עושה ? הגבר שבשבילו
התפרקה לי המשפחה, חי עם אישתו וישן בשקט בלילה, ממשיך להגיד שהוא רק שלי ועוד קצת, מחר, עוד חודש, אחרי הקורונה, כל פעם משהו אחר, הוא עוזב את הבית. תמיד הוא עוד מעט עוזב אהל זה שעון שלא מפסיק להסתובב והשעה אף פעם לא מגיעה. לפעמים נעלם, תמיד חוזר. אני בקשר הרסני שלקח לי זמן רב, רב מדי, להבין שהוא לא חלומי ושאני במבוי סתום. אני רק בתחילת הדרך, ניצנים של התפכחות והבנה , עדיין נופלת.
אתן במבוי סתום
ברמות משתנות . עם סוף ידוע מראש ואף אחת לא זורקת אותו בחזרה לאישתו.

זה בדיוק העניין, מבוי סתום כמו שתארה דנית. שילך בחזרה לאשתו ושיתמודדו אחד עם השנייה, אייבי. למה את עוברת לדום כשהוא מופיע? למה את פותרת לו את הבעיות בנישואים שלו בעזרת הריגוש שאת מספקת לו ומייצרת בעיות נוראיות לעצמך?
מיסטר ביג הוא טיפוס שהקשר איתך רק מחזק אותו כגבר ואת הקשר שלו עם אשתו. הוא לא יעזוב את הנוחות הזו, תפנימי, רק ימשיך לטפח אותך כקשר צדדי. הסיפור העצוב של דנית נותן לך הצצה למקום שאליו את דוהרת. עברת כיברת דרך מאז שעזב, הבנת דברים עם עצמך, תמשיכי בדרך הזו, חבל שאת מאפשרת לו לזרוק אותך אחורה.
החזירי לעצמך את השליטה על חייך לפני שיהיה מאוחר מדיי, כמו שאמרה עדי. גם אם הכל יתפוצץ לא "תזכי" בו, כי הוא טיפוס שמחפש משהו מהצד ולא לעזוב את הבית. כנראה גם אשתו לא תזרוק אותו מהסיבה של הנוחות ורק תדאג לשמור בצורה יותר הדוקה (כי נראה שעד כה היא מעלימה עין ביודעין).
ולך דנית, תודה ששיתפת בסיפור שלך ושהיה לך חשוב להזהיר ומאחלת לך ימים טובים יותר במהירה.

תודה לכל מי ששיתף מליבו ומחוויה שלו.
הכאב של כל המעורבים מצער. 
תוכנו שכתבו פה לכל אחד יש גבול אדום, ונניח חצינו אותו בתמימות, יכלנו לחזור אחורה אבל לא עשינו את זה, אלא המשכנו קדימה, במלוא המרץ.
אולי כדי להצדיק את ההתנהגות השגויה?
להראות שנחתה קו אדום לא סתם? שזה איזה חיבור מיסטי? שיוכל להתגבר על כל מכשול ואתגר?
אבל אז מגיעה ההבנה שזה לא ואנחנו כבר שם, עמוק. בפנים. רוצות ולא רוצות לצאת. משהו ביסורים ובכאב כנראה גם עושה את שלו. יש בכל זאת רווח. אחרת למה לא לברוח משם כאשר התוצאה ככ קשה, הסיכון אדיר. ומה שקנית תיארה זה לרוב מה שקורה ופחות מה שלעדי קרה.
בסוםו של יום כולנו רוצים להרגיש אהובים ולאהוב חזרה וכלום כולל הבעלים/נשים שלו מגיע את זה חזרה.
לו רק היה כפתור שהיינו לוחצים ויכוחים להשיב את הסדר על קנו. 
רכבת הרים של רגשות. 

תמר יקרה,

האמת אני לא מבינה מה את אומרת...
אם לדברייך  (וזה נכון) הם לא רוצים לעזוב משפחה ולא הבטיח לשים אותי בראש סדר העדיפות אז זה אומר שהוא לא רוצה רק לזיין..?!?
אז מה בעצם הוא רוצה ממני? מה הם רוצים מאיתנו?? 
רוצה לשבת ולקשקש איתי על הא ועל דה?

 הגישה שלי היא גישה ריאלית ומפוכחת.
קשר בין נשואים מתחיל מבסיסו על משיכה עזה ורצון לזיון.
הם לא מחפשים אצלנו שיחות נפש וחברות, וגם בדכ אין להם זמן לזה עם כל הקריירה שלהם...
חלקם יודעים טוב את המשחק שעובד עלינו כדי להשיג מבוקשם והם ידאגו בלהשקיע מסביב...

אני לא חושבת שאין פה רגש לגמרי, ברור שהיה נחמד לו איתי צחקנו ביחד וכו וכו. לאבל זו לא אהבה.  ובל נטעה... אם לא היה פה סקס, זה לא היה קיים.

אני דווקא לאורך כל הדרך הודיתי שעשיתי טעות שנכנסתי לזה... ונלחמתי מאוד כדי לצאת מזה.
ונכון, עם כל הסבל גם אני נהניתי מהזיונים הללו... אלה סיטואציות הזויות שמעולם לא הגעתי אליהן...

היום ממרחק הזמן. כשאין לי שום רגש עז של התאהבות כלפיו (חוץ מלחבב, כי בכל זאת היתה פה איזושהי כימיה טובה), אני מבינה שכשהוא יוצר קשר, הוא פשוט מתגעגע לחוויות שהיו לנו (וגם אני).  וזה בסדר.
אבל זו לא אהבה.  וצריך להודות ולהכיר בעובדה שהרומנים האלה מבוססים על זיונים/גירויים מיניים ותו לא.

בקיצור ולסיכומו של עניין- לדעתי- כמעט כל הגברים הנשואים שעושים צעד ומתחילים עם אישה אחרת, מחפשים בדכ זיון מהצד.
כמובן תמיד יש יוצאי דופן,

*אגב אני מעולם מעולם לא התחלתי עם גבר נשוי.  יחי ההבדל הקטן

אני מעולם לא התחלתי עם גבר אחר בזמן שאני נשואה!!
וזה ההבדל ביני ודומותי לבין הנשואים שמתחילים בלי בושה עם נשים אחרות.
והעולם בחוץ מלא בכאלה, אני רואה ונתקלת בהם המון.  פשוט בית זונות מה שהולך בחוץ.
ושוב סליחה על הבוטות

לשתף כאן זה מותרות שיכולה לעשות את שמתלבטת, מתחבטת. לא בזמן פרידה כשהכל נהרס בשבילך.
מישהי שמכירה את הפורום הזה עודדה אותי לכתוב,
אנחנו קוראות את הפוסטים ביחד ואני לפעמים רוצה לחזור לרגע שאפשר להחזיר את הכל לאחור. .
מעניינות אותי התגובות ולראות איך כל אחת רואה משהו שונה באותו מקרה. סשל עדי שם בדוי, אני רואה שבעלה סיפר לה וחשף,
התשובות שהוא ענה על השאלות שלה אחרי הפיצוץ וכל הפרטים שהוא נתן.
הוא מכר את המאהבת בשבילה. נתן הכל.
אני להפך, מכרתי את המשפחה שלי בשביל לא לחשוף את המאהב עד הסוף, שתקתי וסילפתי. המשכתי בטקטיקה שהפילה אותי לשם.
אולי אם הייתי מספרת את האמת, אם הייתי משתפת, הוא היה מקשיב, אולי פעם הוא היה סולח כמו שעדי סלחה..
ואולי לא התחננתי מספיק ולא הקרבתי מיוזמתי
כי איפה שהוא חשבתי שהמאהב יהיה לצידי ונרכב אל השקיעה..
אני לא מצפה שהגרוש שלי יסלח לי, אני לא מצפה שהמשפחה שלנו תחזור. .
אני מאשימה את עצמי המון על הרס המשפחה ומה שהילדים איבדו. היינו משפחה יפה ולא רק בראייה לאחור.
נהנים מהחיים.
אני לא מצפה לחזור למה שהיה, רק שנוכל לתת לילדים קצת שפיות ביחד. להיפגש בארוע של הילד ולדבר כמו חברים.
על "המאהב" אני לא רוצה לדבר. ניתקנו קשר המון פעמים שזה כבר משעמם.
מאז הפיצוץ אצלי זה נגמר.. אבל הוא לא נעלם ב
.תמיד יוצר קשר, לפעמים עם הבטחה ולפעמים עם הבטחה שלא, אבל עם שיחות שגורמות לך לחשוב שהוא עדיין רוצה אותך, אוהב. גורם לך לעצור את הכל.
אין בי שום רצון לפרק את המשפחה שלו, מישהו בפורום הציע לי להתקשר לאישתו. כאילו מה שאני צריכה זה גבר גרוש וסובל שמה שחיבר בינינו זה רומן סודי, ועכשיו גירושין משותפים! נמאס מזה. אולי זה טוב שנמאס.

דנית, מה נסגר??
אבל צדקת, היכולת לכתוב כאן היא לוקסוס. בשנה הראשונה אחרי הבגידה, כשכל עולמי התהפך, לא הייתי מסוגלת לקרוא מילה בנושא, לא לחקור ולא להבין ובטח שלא לשתף.
אז אני מבינה שזה שאת כאן אומר שיש התחלה של התגברות, אני רואה בכך התחלה של תקווה:)

תנגבי מייד את הדמעות, את שומעת אותי? אין שום טעם לבכות על נישואייך האבודים, כי הייתה סיבה שבחרת לנהל רומן ארוך שנים, אז הם כנראה לא היו פרס נובל לזיווג משמיים. אין לך מה להצטער על שלא התעקשת ולא התחננת, כי בעלך קיבל החלטה והיא כנראה די התאימה לך, מספיק כדי שלא תתאמצי ולא תקריבי למענו דבר.
שורה תחתונה, הנישואים שלכם לא עמדו בבגידה.
זה באחריותך, יופי. טוב שאת יודעת. אבל לנישואים צריך שניים וגם לגירושים צריך שניים, וגם לטנגו. הנישואים שלכם התפרקו כי אתם, כזוג, שניים, לא עמדתם במשבר.
את אחראית למשבר, נכון. טוב שאת יודעת. זה אומר שאת גם יכולה לתקן.
תפסיקי להאשים את עצמך, פשוט שחררי את האשמה. שחררי אותה ממקום שאת מבינה שאת צריכה לקחת את עצמך בידיים ולפעול, וכשאת תקועה באשמה ושנאה עצמית, את משותקת.
את צריכה לשקם את היחסים עם הגרוש שלך, כדי שתוכלו להיות גרושים טובים והורים טובים לעוד המון המון שנים. גם בנפרד, זאת החובה שלכם.
דברי איתו, תתעקשי, תתנצלי, תבקשי שבשביל הילדים, תבקשי בשביל השפיות של שניכם, תהיי מוכנה לויתורים.
תדברי עם המשפחה שלו, ממה את פוחדת?! הם הסבא והסבתא של הילדים שלך? זה לכל החיים.
את חנוקה מאשמה כל כך, שאת לא חושבת שמגיע לך יותר טוב. תתעקשי! תבקשי להיות גרושים נורמליים, להניח למשקעים. תושיטי ענף של זית, הוא איש טוב? אנשים טובים בסוף סולחים.
תפסיקי להאשים את עצמך בגלל הילדים. את אימא טובה? אמהות יודעות לתקן. אנחנו לפעמים מקלקלות, את בטוח יודעת לאהוב אותם וגם מסוגלת לעשות מה שצריך מול אבא שלהם, כדי לתקן.
מה זה "הילדים שלי סובלים"?! איך את נותנת להם לסבול? אתם יכולים להיות משפחה שהיא שתי משפחות, ולא חייבים לסבול.
אז, את מתכוונת להמשיך להאשים את עצמך ולבכות או שאת זורקת את החרא הזה מאחורייך ומכניסה את כוח המחץ של אימא לביאה לידיים שלך, וקמה לעשות עם זה משהו?

ואני שוב לא מבינה מה שאת אומרת.
זה שהוא לא רצה לעזוב את המשפחה שלו ואת אשתו למענך אומר שרצה רק לזיין?
אז באיזה שלב הבנת את זה? ולמה נשארת שם?
ומה איתך? האם את היית מוכנה להקריב הכל למענו? האם היית מוכנה לפרק את הנישואין בשבילו? ואם לא - מה זה אומר עלייך? גם שרצית רק לזיין? או שלא כי את אישה ואנחנו לא רוצות דברים כאלו?
יכול להיות שבקשר שלך באמת לא היתה אהבה. אבל את ממש לא יכולה להשליך מזה על כל הקשרים בעולם ועל כל הגברים בעולם.
אני מצטערת בשבילך שנשארת מכל זה עם תחושה של ניצול. החוויה של מאד שונה.

1. גבר שרוצה להישאר עם אשתו, מחוייב לה ולמשפחתו, ומחפש קשר מחוץ לנישואין, כן, רוצה לזיין.  את באמת חושבת אחרת?

2. למעשה לא חשבתי אחרת מלכתחילה, נכנסתי לשם בתקופת משבר, הסתקרנתי, רציתי לחוש אהבה, ונכוויתי.

3. נשארתי שם מאותה הסיבה שכולן פה נשארות, ולא מצליחות לצאת, וגם את, אם הוא היה יוצר איתך עכשיו קשר...

4. תאמיני לי שגם הקשר שלי כלל הרבה מילות אהבה, כמו אצלך והאחרות.  אהבה ״נדירה״. אבל זה זה הבל הבלים. זה משחק.  וחבל שאת לא רואה זאת...
אם לא היה סקס בקשרים האלה, הם לא היו שורדים...

5. כל קשר נבחן במבחן התוצאה-  כך שתמיד יש יוצאים מהכלל. (למשל אנגלה).  תמיד אני כותבת את זה.

6.  איך מבינה שאני מרגישה מנוצלת?? כתבתי שאני מחבבת אותו והיום בדיעבד נזכרת בחוויות וכן מתגעגעת.  אבל זוכרת כמה סבלתי במקביל, ולכן לא רוצה.
את רוצה להגיד לי שלא סבלת מהקשר הזה??  רק נהנית מהסקס?? 

7.  למה קשה לך להודות שאלה קשרים של סקס, שמבוססים על זה?
ברור שגם נשים רוצות סקס.  וכמו שאמרת אצלנו גם מתעורר הרגש.  
גברים מצליחים טוב מאוד לשלוט בזה...

אם היתה פה אהבה- שורה תחתונה הם היו עוזבים את האישה ובוחרים במאהבת.  והעובדה שרובם לא עושים זאת...
יש פה פשוט עניין של התאהבות, משהו כימי, שאחכ נרגע ...ולכן נוצר הבלבול.

סעיף חשוב.

8. אין פרופורציה מתאימה בין עוצמת הרגשות שיש ברומן, מילות האהבה שנאמרות ונזרקות לכל כיוון, לבין מה שקורה בפועל.  מעשים.
אם למילים הללו היתה משמעות כל שהיא- הן היו מתבטאות במעשים- משמע הכל בולשיט.

את באמת מאמינה לכל המילים הללו שנאמרות במהלך המפגשים?? 
אז איפה הבחור היום?? למה בחר באשתו??

וואי כמה שאת צודקת!
זה פגע לי ישר בלב, ותודה על זה.
הוא איש טוב, מאוד טוב. זה פשוט נגמר ממש רע.
מה שהוא ראה - זה לא דברים שאפשר למחוק בקלות. והוא לא יכל לסבול את זה. אני מבינה אותו!.
אבל כולם יודעים מה הסיבה שהתגרשנו,, הוא סיפר לכולם. זה נורא.. .
וכן אני יודעת שהבאתי את זה על עצמי,
אני מרגישה מספיק אשמה ומתחרטת כל הזמן.
אז יהיה מפחיד
אבל אני אנסה לגשת גם אליהם אם צריך.
הגרוש שלי יצא עם מישהי חדשה, אני יודעת את זה.
ואולי זה שהוא מצליח לצאת זה אומר שהוא יכול להתגבר. וזה הזמן הנכון לנסות לשקם את היחסים בינינו.
וזה יותר שורף ממה שחשבתי. כי אני לא מסוגלת לצאת עם אף אחד, אני לא פנויה ריגשית. אני כבויה ותקועה על איש לא נגיש.. . שלא הולך להיות פנוי כנראה אף פעם.
חוויתי סוג של נטישה כפולה ואני לא מרגישה חזקה. אבל אני אגייס את כוח המחץ שלך ונראה:)

עונה בהתייחסות לסעיפים שכתבת. אך שימי לב שלא ענית על שאלה אחת - מה את רצית? מה היית את מוכנה להקריב למען הקשר הזה? האם הבעת בפניו מוכנות לפרק את נישואייך?
אם התשובה לשאלה הזו היא לא, במה את שונה ממנו??
ועכשיו ככה:
1. גבר שכפי שכתבת "רוצה להישאר עם אשתו, מחוייב לה ולמשפחתו ומחפש קשר מחוץ לנישואין" - מחפש- שימי לב טוב - קשר מחוץ לנישואין! מפתיע?
עכשיו, כל אחד והחסכים שלו. אבל גבר יכול לחפש גם - חום, אינטימיות, חיבה, תשומת לב, הקשבה, או כל דבר אחר שחסר לו במערכת היחסים שלו.
3. גם אם היה יוצר קשר ורוצה לחזור, אני יכולה לומר בוודאות שלא הייתי נענית. למה? כי ראיתי מה המחיר של קשר כזה. ואני לא מכונה לשלם אותו.
4. גם אני, כמוך, לא קונה מילים והצהרות כמו "אהבה נדירה" או "את מספר אחת שלי" וכדומה. המילים האלו - לא היו קיימות אצלנו. פשוט מאד. מה כן נאמר- כמה טוב. נעים. כייף יחד. אצלנו אף אחד גם לא הבטיח שיעזוב את הבית. היה ברור לשנינו מלכתחילה שזו לא אופציה. לו היה נאמר, גם לא הייתי קונה.
ולגבי הסקס, אצלנו הסיטואציה היתה שונה כי היינו חברים קודם. אבל לצורך העניין, גם עם בעלך, תורידי את הסקס ובשלב מסויים הקשר ייגמר. מבטיחה לך.
חייבת לסיים אז אתייחס להמשך בהמשך

לגבי שאלתך-
נכנסתי לזה כי באיזשהו משברון, והוא היה שם בזמן, וכן הסתקרנתי, רציתי להרגיש אהבה (עם השנים שוכחים איך זה להרגיש ככה...) , ומשם זה התגלגל.

עוד פעם, אני לא חושבת שאין פה רגשות, ברור שיש... אבל קשר כזה מתחיל מסקרנות מינית/משיכה/רצון למגע.  זו המטרה של הקשר.  אין פה מטרה של בניית חברות אמת/נפש.


אומר זאת אחרת-  
אם היתה מגיעה אליו מישהי אחרת שעושה  לו את זה, לא חושבת שהוא או איזשהו בוגד אחר, היה מהסס פעמיים...
הם לא ניהלו איתנו רומן בגללנו.. זו יכלה להיות כל אחת אחרת במשבצת הזו, שמעוררת להם את העניינים שם למטה...
זה מה שאני מתכוונת להגיד לך... 

אז אוקיי, אגדיר זאת כמו שאת אומרת, זה לא רק זיון, זה גם רגש מסביב ומעבר שטבעי שיתפתח...
אבל תבוא אחת אחרת הם לא יהססו... 
לפחות מרביתם.
ולדעתי אצל רובם זו גם לא פעם ראשונה...

איה יופי שהגעתן להסכמה.
אצילית עם התגובה האחרונה שלך קל לי הרבה יותר להתחבר ואף להסכים.
איך את כיום? איך ״טיפלת״ הרצון להרגיש נאהבת? להרגיש מגע נעים, משיכה, לאהוב חזרה.
ובסדר נכון המילה ״אהבה״ נתונה לפרשנות.
מה זה למעשה אהבה?
אני רואה את זה כמשהו שנותן לך רצון לעשות למען האחר, להתפשר, לקבל גם את החסרונות, הרצון להעניק. ולהרגיש מעין שלווה/חמימות כזו בנכחות אותו אדם. 

האם זו יכלה להיות מישהי אחרת? אני לגמרי מסכימה. אבל באותה המידה שזה יכל להיות גבר אחר. כי הסיפור בבגידה זה בכלל לא אותה אישה או אותו הגבר. אלא זה הסיפור שלנו עם עצמנו. משבר כזה או אחר שאנחנו עוברים עם עצמנו. צורך שלנו להרגיש משהו, או להוכיח לעצמנו משהו, או להרגיע משהו בתוכנו. ואותו הגבר או אותה האישה , פשוט היו שם באותו הזמן.
ודווקא במקרה שלי, אני זו שמרגישה שזה יכל באמת יכל להיות מישהו אחר. כי הייתי במשבר. אבל עבורו הייתי מישהי שהוא אהב ורצה במשך שנים.
ואני מניחה שיש גם בוגדים סדרתיים. שמחפשים בעיקר דבר אחד. אבל ממש לא אצל כולם זה כך.

5. ולגבי מבחן התוצאה. התוצאה תלויה בכל כך הרבה משתנים . האם יש ילדים ומה גיל הילדים (קל יותר לעשות צעד כזה כשהם גדולים יותר). היכן גרים (אנחנו גרים בשני קצוות שונים של הארץ). מצב כלכלי (קל יותר כשאתה אמיד מאוד ויודע שצעד כזה לא יפגע ברמת ואיכות חייך). ועוד ועוד אבל לפני הכל ! זה תלוי בעד כמה אתה מסוגל להתמודד עם צעד כזה. ויש אנשים שבשבילם האופציה של פרידה גוררת פחד עצום. מחיר שהם לא מסוגלים לשלם.
ועוד דבר- גם אני על אף שאני מאד רומנטיקנית ורגשנית ומאמינה באהבה, חושבת ומאמינה שאהבה לא מנצחת הכל. לא מחיר של פירוק של 2 משפחות.
6. איך אני מבינה שאת חשה שנוצלת? תקשיבי לדברייך.

כל ההסברים שנתת לא משנים את העובדה שזה קשר שמבוסס על שקרים.
את יודעת, שקר לא פועל בכיוון אחד..(לא רק כלפי האישה החוקית).
בלון אחד גדול שסופו להתפוצץ.
אז גם אם יש קצת רגשות מסביב, אני עדיין מאמינה שזה קשר שסובב כולו סביב הסקס והזיונים.
וכמה שתנסי לייפות את זה זאת המציאות.

בזמנו הרגשתי מנוצלת, כי הייתי חלשה ביחס אליו,  וזה הרגיז אותי.
היום כבר לא. אני במקום אחר. אני לא ילדה קטנה ולוקחת אחריות למעשיי.
פשוט באמת כואב לי מה שעובר פה על הבנות -שמתייסרות וסובלות ולא רואות את המציאות כפי שהיא.  לא מסוגלות לקחת החלטה ולדאוג לעצמן.

המשך לסעיף 6-
האם סבלתי בקשר הזה? ברור שסבלתי. כתבתי את זה כמה פעמים כאן. סבלתי בשל העובדה שהתאהבתי בו. והוא היה רחוק ממני. ובשל מה שכל זה גרם למערכת היחסים שלי עם בעלי.
7. מסכימה שגברים מצליחים לנהל טוב יותר את הרגשות שלהם.
)בכל זאת אנחנו מסכימות על כמה דברים) .
8. לגבי המילים שנאמרות- כבר כתבתי כאן.
ולסיכום-
אם החוויה שלך היא שהיית עבורו רק זיון- זו החוויה שלך ולא אתווכח איתך. כפי שכתבתי, החוויה שלי היתה מאד שונה. ואני לא עיוורת ולא תמימה. אלא מבינה שיש מציאות. ויש מחוייבות. אנחנו לא רווקים בני עשרים. ואני לא מצטערת על החוויה הזו לרגע.

ראשית תודה על ההשקעה במענה לסעיפים.

בסעיף 5 כתבת שאהבה לא מנצחת הכל ולא שווה מחיר של פירוק משפחות
בסעיף 6 כתבת שסבלת גם על מה שזה גרם ליחסים עם בעלך

אז איך יכולה לומר שלא מתחרטת???  איך איך!!


בואי אספר לך משהו שעד עכשיו לא כתבתי כאן-
ובזה לא אוכל לעודד פה הבנות.

אני אמנם התגברתי עליו, לא נשלטת על ידו, לא אוהבת אותו והחיים שלי בכללי באמת באמת מצויינים בלעדיו!! (אני גם מאלה שכלפי חוץ נראה מושלם אצלי). וממלאת לי את החיים בדברים טובים אחרים.

אבל- ויש אבל גדול- היחסים עם בעלי (במיטה) לא הצליחו לחזור למה שהיו.  מאוד קשה לי להתקרב אליו, אני פחות יוזמת (לפעמים יוזמת כדי לסמן וי)
זה נזק שנעשה ואני לא יודעת מתי ואם בכלל ניתן להשיב.
שומעת מדי פעם על זוגות שנוסעים לסופי שבוע בלי הילדים.. ואיפה אני?? אפילו לא מסוגלת לזה!!
מזל שכרגע מכל מיני סיבות זה גם טכנית לא יכול להתבצע. 
דואגת מהרגע שהילדים יגדלו ויצאו הרבה ונישאר עוד יותר לבד פה.. מה אעשה איתו לבד?? 

אז כן, יש פה נזק גדול מאוד שצריך לתקן.  
ואני ממש ממש ממש לא רוצה לפרק בית (זו מחשבה שבאופן מיידי נפסלת לי בראש)

וכן- אני מאוד מתחרטת על מה שעשיתי!! עם כל ההנאה שהיתה בזמנו.

אצילית, ומה היה לפני הרומן במיטה עם בעלך?
למה היחסים עם בעלך לא הצליחו לחזור לעצמם במיטה? 
יש כמה שלבים בדבר הזה, זה לא רק ״הלהתגבר״ על הבחור הזה, זה להבין איך את לא חוזרת לנקודה הזו
מה קרה לך ובזוגיות עם בעלך שהתבטא ברומן מחוץ לנישואים.
מה היו המחשבות שלך עוד קודם לרומן. או שהרומן ״פתאום״ פקח את עינייך וגרם לך לשאול שאלות נוקבות

ותכלת נגעה בנקודות האלו,
הבעיה שלי עם בעלי הייתה שם עוד לפני הרומן. זה נכון שהרומן החריף את המצב אבל הוא לא היה הגורם לו. כך שאני די מאמינה שגם ללא הרומן הייתי מגיעה בסופו של דבר לאותו המצב או לאותן התחושות.
למה עוד אני לא מצטערת? כי הוא גרם לי להרגיש כמו שלא הרגשתי הרבה מאד שנים. כמו שלא הרגשתי גם בתחילת הקשר עם בעלי, והאמת גם כמה שנים טובות קודם. והיה לי טוב להרגיש את זה. הייתי כל כך צמאה לזה. חיים פעם אחת. והחיים הם כאן. והם עכשיו. לא עשיתי שום דבר במטרה לפגוע במישהו אבל רציתי להרגיש.

קודם על אציין שאני ובעלי מגיל 20 ביחד, וכן היתה אהבה ומשיכה גדולה. 
במשך השנים אנשים משתנים וצומחים.  וזה בטח גם משפיע..

בשנים האחרונות, לפני הרומן, גם לא היינו שדים במיטה, אבל זה מה שידעתי וקיבלתי את זה As Is.
לא חפרתי בעניין יותר מדי.
לא גלשתי בפורומים כאלה 
פשוט נהניתי ממה שיש, ומכל המכלול של חיי משפחה ילדים, טיולים בחול ...

הרומן גילה לי דברים חדשים... שלא ניתן לשחזר פה בבית. 
וגם פגע  מאוד במה שכבר היה.

אז היום אני יכולה להגיד שאני מאושרת מהשלווה שיש לי, מהשגרה ומהדברים האחרים שממלאים אותי.
היחסים עם בעלי ביום יום מצויינים, מסתדרים טוב מאוד מתעסקים כמו כולם הרבה סביב ענייני הילדים והבית .  
יש את הסקס פעם בשבוע כי צריך שיהיה.  אין את החום והאהבה שהיה עם המאהב.

ועדיין עדיין כל זה עדיף על כל החיים הכפולים, השקרים והסבל שהיה לי.

אגב, גם היום אני מקנאה (בקטנה) לבעלי, ולא אהיה סלחנית אם יבגוד בי.  
למזלי הוא לא טיפוס כזה ולא יבגוד בי.  (עד כמה שאני יודעת)

היי.
האם את יכולה לפרט מה יש ברומן שלא ניתן לעשות עם הבעל?
זה לטובת הגברים פה, שאולי נדע מה אנחנו עושים לא נכון.
או שפשוט הריגוש של הפרי האסור הוא שיוצר את החוויה ולא ניתן לקבל את זה עם הבעל.
 

את מה שאת אומרת כאן אני מבינה לגמרי.
בשלב מסויים הבנת שמאד לא טוב לך עם הקשר מבחוץ (לא משנה הסיבה) וחתכת. עשית עבודה עצמית וקיבלת את הסיפוק שלך מדברים אחרים- מהילדים, מבילויים משפחתיים, מהשקט ומכך שהורדת את המתח ואת כל מה שקשור בחיים שכוללים קשר מהצד. את ובעלך מסתדרים מצויין. מנהלים את הבית וחברים טובים. אבל חסר לך משהו. משהו שטעמת ולא קיים בנישואייך.
למעשה, את נמצאת במקום לא רחוק מהמקום שאני נמצאת בו , רק שאצלי יש יותר קושי לקבל את המצב הקיים וגם קושי מאד גדול מכך שבעלי חש אותי ומתקשה גם הוא להיות במקום שהוא נמצא בו היום עבורי.

אני חושבת שתחושת השלווה וחזרה לערכים שלנו היא תחושה מתגמלת. אבל היא בעצמה ״לא מספיקה״.
הלסמן וי ששוכבים עם הבעל, כדי שלא יעלב/יכעס, אני מרגישה לפעמים שהגוף שלי ״של כולם״, רק לא שלי. מהבוקר עד הלילה אני עסוקה ״בלתת מענה״ לכולם ובסוף ככה לקראת ערב יש איזה חלון קטן של זמן שפניתי לעצמי, רק אז אני כבר עם הלשון בחוץ...

זה כיף לא לשקר. לא להסתיר. לא לבגוד.
זה חרא להרגיש בודדה, עם מיניות נמוכה, וחוסר רצון לפנק. תחושת ריקנות. 

לא יודעת איך, מאיפה היה לי האומץ לעשות את כל מה שעשיתי. כאילו מישהי אחרת פעלה במקומי.
נוזעת, חוצה גבולות, לא איכפת לה מכלום. פזיזה. 

אמנם הסיפור די דומה 
אך אצלי לדעתי יכולתי לחיות בשלום עם המצב כפי שהוא, לפני הרומן. לפעמים טוב לא לדעת.

ואכן, חיים פעם אחת, וחוויתי/חווינו חוויות מדהימות ואכלנו מהפרי האסור.
זכיתי להכיר משהו שדינו זמני, ובדרך הרסתי משהו אחר קבוע ויציב.   
וגם לעולם לא יוכל להיות משהו אחר קבוע ויציב שישב על משבצת הרומן.

אלה חוויות ששמורות אך ורק לרומן.
וגם אם נניח נתגרש (ושוב- אצלי זה לא בא בחשבון בכלל!!) , נמצא את ״האביר״- השגרה תחזור על עצמה לאחר שנתיים/שלוש בשילוב עם כל הבעיות מפרק א.
אז מה עשינו בזה?!

זה ממש כמו מאזניים.  אצל כל אחד משקל שונה לכף. 

שלווה, נאמנות לערכים עם מיניות נמוכה וכו אל מול בגידה וחיים כפולים עם הרומן..

רומן זה לא בשבילי, הרס אותי לחלוטין. נפשית. יצאתי מזה לשמחתי בשלום.  
קוראת פה על הבנות שנאלצו לקחת כדורים כדי לתפקד, זה נורא.

וכן, מסכימה איתך עם שתי הפסקאות האחרונות.


   

כן, זו טלטלה לנפש. זה משהו ששואב אותך בבת אחת עם עוצמת רגשות פסיכית כזו.
אני באמת זוכרת את התחושה הזו. זה אפילו מבהיל.
זה הבהיל אותי גם אז. כמה שטיפות מוח עשיתי לעצמי, האזנתי לפודקאסטים, קראתי ספרים, מה לא. כדי להוציא את הג׳וק הזה שהתיישב לי בחיים. וכאילו לא משנה מה עשיתי זה פשוט לא הצליח. רק הזמן. והאמת? התנהלות שפויה גם של הצד השני. שלא ליבה את כל יצר הרגשות. ולא הוסיף שמן למדורה. ולא הכריז קבל עם ועדה על תוכניות לעתיד או רגשות ״מפוצצים״...למרות של אותה נקודת זמן זה תסכל אותי.
כמה אנרגיות השקעתי בקשר הזה, הטבעתי את כולי. בו. בקשר שלנו.
ניסיתי ליישם דברים שלא צלחו עם בעלי. מעין ניסוי קטן בתוך כל הדבר הזה.
וראיתי איך כשיש מגע בינינו או סקס הרגשות שלי משתוללים בצורה פסיכית. אני ככ מפחדת לפתוח פה ולהגיד שאני במקום אחר שפוי יותר.
למדתי כבר שזה רכבת הרים. ולהצהיר הצהרות אין טעם. מבחן המציאות בשילוב עם הזמן. יעידו.

ואני בשונה ממך לא יכולה להסתפק בזוגיות שלי עם בעלי. זה לא מספיק לי. זה בודד מדיי. עצוב מדיי. מנוכר.  

מתפנה להגיב, קראתי את ההתכתבות המרתקת בינכן, תכלת, תמר ואצילית והתובנות מעניינות, כל אחת והגישה והאופי והסיפור שלה.
תכלת את אומרת שמצד אחד זו טלטלה ומצד שני אינך יכולה להסתפק בחיים עם בעלך ובודד לך מדיי. אז לאן פנייך מועדות בעצם? האם תסכני את נפשך ברומן נוסף??
אצילית, את מצהירה שלא תתקרבי לרומן נוסף ואת סגורה על זה. מאחלת לך שכך אכן יהיה. אחרי הטעימה מהפרי האסור כמו שאמרת, החזרה לשגרה היא בהתחלה מלחמה יומיומית. משמח לשמוע שבהמשך זה נרגע.
ותמר היקרה, הרצון שלך לשקם בבית וכל הקשיים הנילווים לכך... הלוואי שהלב היה יותר ממושמע.

לא משהו שתכננתי או ארצה למצוא את עצמי בו.
זו לא הדרך. אני מנסה להבין מה לעשות כדי להמשיך לחיות לצד בעלי. זה לא שלא ניסינו דברים עד כה. העניין שמשהו במהות לא מצליח להשתנות. פערים בתפיסות, בגישות. שגורר אווירה לא טובה, מרמרת ותסכול. לא מעט מאבקי כח. דינאמיקה מעייפת. בין יאוש לתקווה...

תכלת, אני ממש מבינה אותך. המצב שאת מתארת בבית, הלוואי שהתקווה תנצח את היאוש.
ולך מישהו, אולי יש כאלה שאצלם זה עצם הריגוש, אבל לדעתי האישית ברוב המקרים זו זוגיות שאחרי שנים כבר לא עובדת ונשארים בה רק כי זה מה שמקובל ופוחדים לפרק. ועם המאהב נרקם קשר חדש מלא בהתלהבות, בסקרנות ועניין, הקשבה ומשיכה שכבר מזמן אין עם בן הזוג בבית. לפעמים זו התאהבות שמחזירה אנשים לתחושות שלא חוו שנים.
זו לא טכניקה שאפשר פשוט ליישם בבית... זה הרבה יותר מסובך מזה.

אתן מתארות רגשות איומים פשוט.

תדעו לכן, שלנו הגברים,זה ממש קשה לקרוא את זה, בטח ובטח שלעבור את זה.

0 ביקורת. באמת.

אבל דעו לכן שאתן מאוד לא כנות עם עצמכן. אתן לא אוהבות את הבעלים שלכן? לפחות לא אהבה של אישה לגבר? 
תעזבו. תניחו לנו לפתוח דף חדש. מגיע לנו. והאמת? מגיע גם לכן. לחיות ככה נראה לי נוראי.

עם כל הקושי, אני לא מצליח להבין למה אתן עושות לנו את זה. ואני ממש לא מדבר על עצם הבגידה עצמה, אלא על 
כך שמגיע לנו לחיות עם אישה שאוהבות אותנו.

ואני כותב את זה כמי שמת שאשתי תאהב אותי. והיא לא.
בנימה אישית ולא כללית, האמינו לי, שאני (הרבה) יותר קרוב לסוג של גברים שמפנטזים עליהם, ולא מאלה שבוגדים בהם.
וכל מה שאני רוצה (עדיין) זה את אשתי.

אבל אני רואה כמה היא מתאמצת, כמו תכלת/אצילית ותמר. אבל היא לא מסוגלת.
ודווקא בגלל שהיא מתאמצת כל כך, ממש קורע אותי מבפנים לראות את זה. 
היא מתעללת לא רק בי, גם בעצמה. 

כמו שצריך עצה כתב פה שמגיע לגברים שהנשים תאהבנה אותם.
אז גם לנו הנשים מגיע שיאהבו אותנו...

לא יודעת איך זה אצלך בבית.  אבל...
עם המאהב זו היתה התשוקה הרבה, הנשיקה, החיבוק, ההשקעה.  ההתלהבות מכל נקודה בגוף שלי. הרגשתי ממש בגיל הטיפש עשרה.

יחס שאני לפחות לא מקבלת בבית.
הרגשתי נאהבת. זה דבר מוגזם לבקש??

וכן, כנראה גם לפרי האסור יש תרומה לעניין.

אתה יודע, זה מצחיק, ככ איבדתי אמונה בגברים, שמרגישה שכל אלה שכותבים פה יש להם כוונות סמויות...אבל אל תיקח את אישית

חוץ מברק כמובן...

להסביר למה.
זה תהליך של התפקחות והבנה, לעיתים ההפנמה ולאחר כן המעשה מגיעים רק אחרי בשלות ריגשית.
כל הטלטלה הזו בשלוש שנים האחרונות היו תולדה של שנים עברו.
התאהבתי בבעלי, ראיתי אצלו תכונות מעולות וגם פחות טובות אבל נשארתי, כי האמנתי שאפשר לשנות, שאפשר אם רוצים, שאם אני אעניק ואתן ואישה ואעריף אהבה משהו מזה יחזור. טעיתי. טעיתי מעצם הבסיס. לא הצבתי גבולות, לעצמי, לקשר שלו. הרשתי למצב להיות תלוי על האופטימיות שלי ועל תקווה.
עד שהגיעו הילדים והמשבר הראשון הרע, וניסינו טיפול זוגי, הוא לא ממש ״היה שם״, אז זה המתסמס ופתאום אחרי שנתיים ״הגיע״ הרומן. לא שיערתי בנפשי שמשהו כזה יקרה, בסיוטים שלי, לא היו לי כאלה דברים.
אבל כמו שכתבה רביטל, זה מתחיל משיחה נעימה, קצת אישית, מסקרנת, עם רצון לשתף ורצון גם לשמוע. ״נקי״ בלי העלבות, בלי ביקורת. שיח פשוט בין שני אנשים בוגרים וזה מהר מאוד הופך לפסים פחות תמימים. ומתחילה הצאהבות. זה איבוד חושים לחלוטין. טרפת במיטבה. הכל מהכל. טלנובלה טורקית פראקסלנס. 
ואז אתה קם בבוקר ושונא את עצמך ואת המציאות הזו שאתה נמצא בה. ואיתו זה מרגיש קצת פחות נורא, קצת פחות שנאה, יש לכם מכנה משותף. שניכם ביחד באותה ״צרה״. 
ומגיעים ניתוקים כי מבינים שזה לא יכול להמשיך, כי מה ככה נעביר את החיים? ברור שלא.
אז משתדלים ומנסים, אבל הבסיס לא השתנה. השורש לא טופל. 
אז אני לא מהמוותרים, כי אני כן חושבת שעדיף לילדים שננסה עד כלות, שאנחנו ננסה, כדי שנדע שלא מיהרנו, שעשינו לא הייתה קלה על ההדק. שבכל זאת היה שם משהו שהחזיק אותנו כל השנים. שבחרנו להביא ילדים מהממים לעולם. שהבחירה שלנו לא הייתה סתם. 
מקווים, מנסים, חושבים. אולי עוד קצת וזה יגיע. אולי אם נשנה טיפה פה זה יופיע.

לנוכח מה שכתבת, שוב אפנה אותך לתגובותי הראשונות לסיפורך. תשאל את עצמך - וזה מאוווד קשה. 0 ביקורת . למה היא הגיע למצב הזה? ופה אנחנו עוד לא בטוחים שמדובר בגבר נוסף בכלל. אבל למה? מה גרם לה להתרחק ממך ככ? מה זה שלא מאפשר לה לפתוח שוב את הלב? 
אם תמצא את המפתח, תוכל לנסות ולתקן ולהבריא את הזוגיות שלכם.
נכון, מגיע לגבר שיאהבו אותו, מגיע גם לאישה. מגיע שיתייחסו בכבוד, בעדנה. 
למה לך לקח שלוש שנים לעזוב? ואתה גם ייתכן שתחזור לנוכח בקשות אישתך. למה? 

1. האם זה שהוא אהב כל דבר בך, זה אמיתי או אמר כל מה שרצית לשמוע בכדי לזיין?
2. האם את נתת את היחס הזה לבעלך? אהבת כל נקודה בו? אמרת לו כל בוקר כמה את אוהבת אותו?.
3. בטח הבנת שאני לא עם כוונות סמויות אלא אחד שאשתו הייתה כמוך.

1. אם תקרא את דברי פה אחורה, תראה שאני זו שאומרת שמטרתם זה רק לזיין, שזה הבסיס לכל הקשר.  ושכל הדיבורים מסביב זה הבל הבלים.

2. לגבי סעיף זה, מסכימה איתך בגדול.  
אבל לא יודעת כבר מה לומר, השחיקה הנוראית הזו והשגרה אחרי כל כך הרבה שנים.
אמרה פה רביטל משהו על מונוגמיה סדרתית,  שצריך כמה מערכות יחסים מונוגמיות בחיים? אולי צודקת.
אם ככ הרבה אנשים בוגדים, כנראה שכן יש פה איזושהי בעייתיות. 

אחד גונב שני בוגד שלישי אלים
אופי

מבינה מדברייך שחזרתם??

אני יכולה לענות רק לגבי עצמי כמובן. ויכולה לומר שהסיבה שאני לא עוזבת היא רק התקווה שמשהו בכל זאת ישתנה. בתחושות שלי. וביכולת שלי לחוש שלמה ומסופקת מצד אחד ולהעניק מצד שני.
לעזוב ולפרק תמיד אפשר. בכל רגע נתון. בינתיים אני מנסה לשמור על האופטימיות ולקוות ולהאמין.

אנחנו בשירת הברבור שלנו. לא חזרנו. למרות שהיא עושה כל מיני נסיונות שאני כבר לא בטוח שאני יודע איך לפרש אותם (נהרס לי הברומטר).

חייב להודות שקיויתי שאוכל להיות הגרסה הגברית של עדי, אבל גדול עלי להיות עם מישהי שמשהו מת לה מבפנים.

אולי סיפרת ופיספסתי-
האם אתה בטוח בכך שניהלה רומן?
ואם כן, מה אתה יודע על זה? האם היה ממושך? האם התאהבה?
ושאלה חשובה מאד- כיצד היא הגיבה כשאמרת לה שאתה עוזב? מה היתה התגובה הראשונית שלה? זו שמגיעה מהבטן ומהלב , לפני שהראש מתחיל לעבוד?
השאלות האלו חשובות כדי להבין ולהסיק היכן היא נמצאת היום מבחינה רגשית.

הי תמר,

אענה למרות שקשה לי מדי, גם ככה אני מרגיש חשוף.

לי אין ספק במה היה. אפילו לא שמץ. את כל היתר אשמור לעצמי.

באופן עקרוני היא ממש מופתעת מהמהלך, היא לא ציפתה לזה.
הגיבה בצורה ממש חמודה, כמו שאנחנו זוג ממש טוב,
בוא נשמור על המשפחה, וגם דברים בסגנון אישי יותר כמו,
תראה אותך, איך אני יכולה לעזוב אחד כמוך.

התגובה שלי הייתה כפולה:
תגידי לי שאת מתה עלי ותעשי הכל בשבילי והכול מבוטל.
קומי ותתני לי נשיקה צרפתית אמיתית של 15 שניות. לא יותר,
כדי שפעם אחת ארגיש אהבה.

היא אמרה שלא מסוגלת והתחילה לבכות. לא הייתי צריך יותר מזה (בטח לא לאור מה שאני יודע).

סורי שאני כותב, אבל השארתי שיק עם סכום שינטרל כל איום אפשרי עתידי. ועזבתי.

זה מה שהיה.

כללי לכולן.

יש נקודה שאני לא מבין.

אתן חושבות שלנו לא קשה כשריק לנו אתכן? כשיש הרגל? שאין ריגוש?
אתן יודעות כמה פעמים היו לנו(כרגע מדבר עלי) הזדמנויות/הצעות?
אתן יודעות כמה (אני למשל),סבלתי כשידעתי שאשתי מעדיפה מישהו אחר ושתקתי)?

למה זה שאתן לא מרגישות ריגוש/נאהבות וכו וכו, צריך להוביל לבגידה? זה הורס כול?
אתן לא מבינות אפילו את רמת הנזק שנגרם לכולם. 

כנשאתם הייתה אהבה והיא נשחקה או שבמט לאחור מלכתחילה לא הייתה?

צר לי להגיד, אבל התפיסה שלך מעוותת.
אתה מודד אהבה בצורה לא נכונה.
אתה חושב שרק נשיקה מעידה על אהבה?
אתה לא שונה מאצילית וכל היתר, שבוכות על זה שלא פירגנו להן ובגלל זה הלכו לחפש במקום אחר.
רק שתאבדו את מה שיש לכם, תבינו כמה טעיתם בגדול. 
אבל זה בסדר, תמשיך לילל, יש פה כמה ישמחו לנחם אותך.

אני מבינה את הקושי להיחשף. אומר לך מה דעתי גם בלי שתרחיב. אתה אומר שהיה בוודאות מישהו מהצד. בראייה שלי- ככל שהקשר בינהם היה ממושך יותר וככל שהיתה מעורבת יותר רגשית, כך הסיכוי שתחזיר אותה לזרועותיך קטן יותר. וכך גם אם הקשר נפסק שלא מיוזמתה או מרצונה.
החדשות הלא טובות הן שאצל נשים המעורבות הרגשית מגיעה מהר. ואם היא איננה, הן לרוב לא יהיו שם. ולכן, רומן מהצד של נשים, הוא לרוב הרסני לקשר הזוגי הרבה יותר מאשר זה של גבר.
זה לגבי החלק הראשון של דבריך. לגבי השני אכתוב בהמשך.

עצוב לשמוע את הדברים מנקודת מבטך ומאיר באור חזק את ההשלכות, אין ספק.
ראשית אגיד שאני חושבת שפעלת נכון ושלא היתה לך ברירה אחרת. גם אם ישתנה משהו אצל אישתך והיא תרצה בך באמת בחזרה אז חשוב שזה יבוא ממנה במלוא מובן המילה ולא כי אתה תקוע שם ופוחד או לא מעז ללכת. היא חייבת להתגעגע, להתעורר ולרצות בך בכל מאודה ולהילחם עליך על מנת שיהיה לזה סיכוי.
אז קודם כל מאחלת לך ימים טובים יותר שיבואו בהקדם ובטוחה שיגיעו כאלה גם אם זה יגמר בגירושין.
ולגבי מה שכתבת - ברור לך שמס' הגברים הבוגדים לא קטן ממס' הנשים הבוגדות, כן? הם פשוט פחות מגיעים לשפוך את ליבם בפורום הזה.
מעבר לזה אין מקום להסביר את מעשיה כרגע, או להצדיק אותם, אתה בעיקר מלקק את הפצעים שלך וזה מובן לגמרי.

היי,
אני חושב שחשוב להפריד בין הבעיה לסימפטום. רומן מחוץ לנישואים הוא אינו הבעיה אלא הסימפטום.
סיום הרומן מחוץ לנישואים הוא בעצם חזרה לבעיה... ומי בכלל רוצה לפגוש את הבעיות שלו?
היטיב לנסח את זה הוגה דעות צרפתי עוד במאה הקודמת: ישנן נשים שמעולם לא ניהלו רומן מחוץ לנישואים, אבל נדיר יהיה למצוא אשה נשואה שניהלה רק רומן אסור אחד...
אשה שמצפה לשקם את היחסים עם בעלה לאחר שניהלה רומן אסור, במרבית המקרים תתבדה מהר מאוד ואף יותר מזה - לאחר שתשכח הסערה, תשוב ותנהל רומנים נוספים, כי את הנפש אין אף היגיון שיכול לעצור. בחלק לא קטן מהמקרים אין מנוס אלא להתגרש ומשהדבר אינו מסתייע, הנפש תדרוש שוב להשלים את החסך וכך לא מעט נשים מנהלות רומן שוב ושוב...
גברים, מה לעשות, בנויים אחרת - יש להם את היכולת להיות יותר שכלתניים גם אם חוו התאהבות גדולה. 
לצריך עצה הייתי מייעץ להעיף את את אישתו מהחלון כי באמת חבל על הזמן, היא לעולם לא תספור אותך, בטח אחרי שניהלה רומן ממושך.
לשאר הנשים הייתי אומר שרומן מחוץ לנישואים הוא כמו פוקר - רק לכאלו שמבינים היטב את כללי המשחק, אחרת אתה הופך להיות כבש.
אני משתף כאן, כגבר, את התובנות שלי מבלי חלילה להיות שיפוטי כלפי אף אחד / אחת.

אני לא יודעת מה הוביל את אשתך לבגוד. אבל אני חושבת שהסיבות הן לרוב הרבה יותר עמוקות מסתם שיעמום או חיפוש אחר ריגוש. אגב, גם אם הן בחלק מהמקרים אפילו לא תהינה ברורות לבוגד עצמו.
אני מצטערת לשמוע את מה שאתה עובר. אבל חושבת שאם אינך מוכן לחיות בצורה כזו , עשית צעד נכון. כיוון שאני לא חושבת שמשהו ישתנה בתחושותיה או ברגשותיה אליך.

רביטל יקרה,
מה שלומך? מאד שמחה לשמוע ממך וכשאת כותבת.
אשמח אם תשתפי- האם את כבר יכולה לומר שכל זה מאחורייך? או האם, בדומה לאצילית, הצלחת לשים את מה שהיה עם הבחור מאחורייך אך נותרת עם תחושת חסר וכמיהה למשהו שלא קיים.

הי,
אני עוקבת אחרי הפרסומים שלך גם.
איכשהוא מבין המילים והמסרים גיבשת לעצמך תיאוריה שמחזקת אותך בה הגבר הוא יכול לנהל רומן במשך שנים ולחזור הבייתה באותה מידה. לחיצת כפתור, החלטה בראש - והוא שם.
בעוד האישה - one way ticket.
חייבת להגיד שזה מעורר בי אנטגוניזם. בין אם בגלל מקומי כרגע ובין אם בגלל האמירות הכל כך אפוקליפטיות והחלטיות בנוגע למין הנשי
אז אני רוצה להגיד לך ולכל חברי הפורום שכן, בהכללה בוודאי שיש משהו במה שאתה אומר. אבל רק בהכללה.
אני מכירה בחורה שהייתה ברומן לפני שנים של מספר חודשים וחזרה הבייתה לבעלה והיא מאוד מאוד אוהבת אותו.
אני מכירה מקרוב עוד מישהי שכבר שנים אין לה קשר טוב עם בעלה ויצאה לרעות בשדות זרים עד שתקבל החלטה.
עניין הפרידה מבעלה עלה אצלה עוד לפני הבגידה
הסגידה שלה מאוד גברית באופייה- מאוד מוגדרת ובשליטה והיא יודעת מתי לעשות סוויץ.
ואילו אני? שונה לחלוטין מזו וגם מזו.
אני מעירה גבר שהיה ברומן 8 שנים עם פרטנרית קבועה. כשזה נגמר הוא העביר מסר דרך חברים לחפש לו מישהי חדשה. ממש ככה!
לטעמי, בדיוק להיפך.
דווקא אישה, שאצלה העניין רגשי, לא תמהר להיכנס שוב לרומן ולהיות "כבש"
דווקא גברים, כפי שאתה מגדיר אותם- יותר רציונליים, ככל שלא ייתפסו, ויצליחו להיות שחקני פוקר טובים, ימשיכו מרומן אחד למשנהו.
ועוד נקודה
גם גבר שחוזר הבייתה לבעיות בבית אחרי שהרומן נגמר - רע לו מאוד. הוא לא ינסה אולי לעזוב את הבית, אבל יהיה שקוע הרבה יותר בעבודה, בתחביבים ולא ירוץ להשקיע בזוגיות. כך שגם שם כלום לא נפתר. הגבר לא חזר הבייתה והכל טוב. הוא פשוט לא יילך עם הרגש עד הסוף. כך נראה לי. ויש פה מדי פעם גברים בפורום שמספרים על חיבוטי הנפשו ההתייסרויות שלהם: שי שי, ניר, גידי.
אלו שמות שעלו לי בשליפה.
אז בואו נתקדם מהתפיסה הדיכוטומית הזו בבקשה.

אייבי יקרה,
אני אמצא זמן לענות לך, אבל אני לא חושב שמה שאנחנו אומרים הוא כל כך שונה.
האבחנה שלי היא בכלל לא דיכוטומית.
 

הדיוק שבשאלות שלך... יכול להגיע רק מחברה וירטואלית לצרה בפורום כזה...
אז לצערי לא יכולה לומר עדיין שהעניין מאחוריי.
בפועל כן, אבל רגשית עדיין לא. מתעמתת עם זה ועושה עבודה עצמית רצינית,. יש התקדמות, אבל עזבתי אדם קרוב ואהוב וזה קשה איך שלא נהפוך את זה. עם כל זה שזה היה הדבר הנכון לעשות.
מול בעלי כן יש התקרבות ואני אופטימית וזה מנחם.
אבל...!!!
קראת לזה בחדות תחושת חוסר וכמיהה למשהו שלא קיים וכאן לצערי אני מזדהה. זה ברקע כל הזמן.

הכי מבינה ומזדהה. ומאחלת לך את מה שמאחלת לעצמי והוא שמשהו בתחושות הללו ישתנה. תחושת החסר תדהה ותחושי יותר שלמה ומסופקת.