אשמח לכל מילת עידוד כלשהי. כדי להמשיך ולדבוק בתוכנית. נתק. יציאה ״לחופשי״, חזרה הבייתה.
למה לעזאזל הכל מובן ובכל זאת אני ״נופלת״ בהרגשה? למה?????? שמה את אישתו ובעלי מול העיניים. ומקווה שלא אצטרך להיות הגורם שיכאיב להם. למה זה לא מספיק כדי להוציא את החיידק הזה ממני. דיי. התעייפתי. שיעבור לי כבר. |
|
צפה בצריכה עידוד בדף חדש |
הי תמר,
האם אני בפנים?
כנראה שכן,
כבר חודש כמעט מאז שיצר קשר.
קשר טלפוני יומיומי. סירבתי לשיחות וידאו ולפגישות
אמר שבעצם מעולם לא עזב( היה כל הזמן בוואטסאפ איתי, את זה אני יודעת, כי סימן וגם לדעתי שיתפתי פה. העלה לי שיר בפייסבוק - לא יודעת כי חסמתי אותו)
הסביר את חלקו
אני רוצה להגיד שאני פחות שם עבורו. משהו כבה בי. אולי הגנה עצמית. אבל אחטא לאמת. הוא עושה לי משהו מעבר לא זיון, לא כלום. חברות?
בכל אופן כן שידרתי ונהגתי בריחוק, תוך יומיים הוא הגיע למצב של "אני בידיים שלך. תמיד הייתי" ו "קצה רגשי" כי לא הייתי מספיק זמינה.
ביקש ממני תשובה אם רגשותיי אליו קהו, אם הבנתי דברים בתקופה הזו שהביאו אותי לריחוק רגשי.
לא עניתי. אמרתי לו שאם יש לו מעשים להציע יש למה להיפגש ואם לא אז גם לא רלוונטי מה מצבי הרגשי.
לא יודעת מה לעשות.
מתנדנדת בין מה שכותבת פה אצילית, הולכת אחורה למה שכתבה מישהי בשם "ליאת" ושואלת את עצמי אם זה הסיפור? ועדיין, לא מאמינה שזה הסיפור בינינו. שבוער בו עוד ריגוש וכיבוש וזהו.
ומצד שני, הנה המציאות פה מול הפנים. לא עוזב בית, עזב אותי-הלך לחודשיים וחצי. מי עוזב ככה???
לא יודעת. אין לי כח למשברים.