|
אשמח לכל מילת עידוד כלשהי. כדי להמשיך ולדבוק בתוכנית. נתק. יציאה ״לחופשי״, חזרה הבייתה.
למה לעזאזל הכל מובן ובכל זאת אני ״נופלת״ בהרגשה? למה?????? שמה את אישתו ובעלי מול העיניים. ומקווה שלא אצטרך להיות הגורם שיכאיב להם. למה זה לא מספיק כדי להוציא את החיידק הזה ממני. דיי. התעייפתי. שיעבור לי כבר. |
|
| צפה בצריכה עידוד בדף חדש |
אבל כל יום שאת נשארת שם, אייבי, את לא רק שמה את החיים שלך בהולד, את מסתכנת. בכל יום שעובר גדל הסיכוי שזה יתגלה. ואז זה באמת ייגמר סופסוף. אבל כשזה יקרה, גילוי כזה עלול לפגוע בך קשות, וברור שגם בבעלך.
יש לך מושג מה הוא יעבור כשהוא יגלה הודעות שלך ושירים שגבר אחר הקדיש לך?! אני אפילו כבר לא מדברת על כל השאר.
את כבר לא תמימה ויודעת שדברים שלא חשבת בחיים שיקרו לך, קורים גם קורים. אז את לא יכולה לחלום "לי זה לא יקרה", כי בגידות סופן להתגלות, וזה קל יותר מאי פעם.
ואת לא יכולה לסמוך רק על עצמך, כי עוד אנשים מעורבים בסיפור הזה. מה אם אשתו תגלה? מה אם חברה שלה תגלה? זה עולם קטן. וכבר עברו יותר משנתיים... עוד כמה זמן את חושבת שזה יימשך בסתר? תסתכלי על תכלת. בום, ביום אחד, לא צפוי, משומקום. מסתם הודעה תמימה יחסית. אני אגב גיליתי הודעות שבכלל נמחקו.
אבל כל עוד זה נמשך, זה הרבה יותר מסוכן. כי אם בעלך או גברת ביג יחשדו, הם יכולים לבדוק בזמן אמת. להקליט שיחות, לעקוב אחרי הטלפון, לשכור חוקר פרטי. אתם חושבים שאתם מנהלים חיים סודיים אבל מישהו בצד השני יכול לחשוד ברגע אחד, ולהחליט שהוא עורך הרפתקה קטנה משלו ולהביא לך סיבוב של החיים בצורת איזו חקירה סודית שלא חלמת עליה. זה תרחיש כל כך ריאלי, זה קורה כל יום, כל הזמן, אנשים נתפסים על חם.
זה לא הולך לשומקום, אז איפה מגיע הרגע שאת עוצרת את הרכבת הדוהרת הזאת, שנייה לפני התאונה? שנה לפני התאונה?
