להציג משהו ממה שחווה הגבר שבצד השני

ברוכים הבאים לפורום "זוגיות במשבר"!
אתם מוזמנים לכתוב שאלות מפורטות בתחום הזוגיות, משברי זוגיות, טיפול זוגי, בגידות, חשק מיני וכד'.
תוכלו גם להגיב לשאלות ולפוסטים של שאר המשתתפים. אנא תנו כותרת לכל פוסט חדש, ואל תשכחו לשרשר תגובות נוספות שלכם כהמשך לפוסט הראשון, כדי שתיווצר המשכיות.
חשוב לדעת שהתשובות באתר אינן תחליף לייעוץ זוגי מקצועי, וכל מי שפונה עושה זאת על אחריותו בלבד.

Re: אהבה, לתכלת

הודעהעל ידי עדי שם בדוי » 10 אפריל 2021, 17:00

"מה שקרה לכם הוא נדיר", כתבת, והוספת שזה בזכות מה שהצלחתי לעשות. אני רוצה להתייחס למה שבעלי הצליח לעשות, אבל זה בסוף.
אני לא יודעת אם מה שקרה לנו הוא נדיר. שמעתי בטיפול זוגי וגם כאן בפורום, שזוגות רבים אחרי גילוי בגידה, גילו התאהבות מחודשת, סקס חדש, התעוררות של תשוקה, מחויבות מחודשת. יעל מספרת כאן על דברים דומים.
הסיפורים שלכן לא הסתיימו בגילוי, ורובם עדיין לא הסתיימו, לכן לא ניתן להסיק מהם מסקנה כזאת.
אבל אני יודעת מה כן נדיר, וזאת האהבה שלנו. אני לא רוצה להגיד "אהבה נדירה", זה קיצוני כזה, אבל הייתי אומרת שיש לנו אהבה יוצאת דופן. ידענו את זה מאז ומתמיד. הרגשנו את זה חזק מאוד, הילדים שלנו מרגישים את זה, חברים ומשפחה וכל מי שבסביבתנו תמיד ציין זאת, יש ביניכם אהבה אדירה. התגאינו בזה והתנחמנו בזה המון שנים.
אבל רק לאחרונה, אחרי הבגידה, אני מבינה עד כמה היא יוצאת דופן. באיזה פער מרוב האנשים שאני מכירה. שהתחתנו גם הם על בסיס אהבה, אבל עם כל מיני כוכביות.
זאת אהבה מטורפת, היא התעלתה גם על הבגידה הזאת וצלחה בכלל המון קשיים לאורך שנים רבות שאנחנו ביחד. אנחנו מחכים להיפגש גם אחרי מספר שעות בנפרד. לא בטירוף ייסורים, אבל בציפייה.
אני לא יודעת למה זה כך. אין לי הסבר. אולי אנחנו נשמות תאומות או משהו, אבל לדעתי אף פעם לא נוכל לחיות באמת במרחק אחד מהשני.

ועוד מה שנדיר, הוא כל מה שבעלי הצליח לעשות כדי לשקם את הנישואים שלנו. נכון, אני עשיתי עבודה קשה. זה לא רק הדברים התפעוליים הנדרשים כדי לשקם זוגיות אחרי בגידה, בעיניי העבודה הקשה הייתה עצמית: הנסיונות לשחרר את הכאב, היכולת להתעלות ולפתוח את הלב לחלוטין ולתת הכל למישהו שריסק אותך, המאמץ לבטוח מחדש, לעצום עיניים וליפול אחורה ולדעת שזה בסדר. לפתח רגישות להבין את הצד שלו. וקשה מכך: לפתח רגישות וסיבולת והבנה והכלה כלפי הכאב שלו. ועוד ועוד... אני יכולה למלא ספר בנושא. זה היה מאוד מאוד קשה.

ובאותו אופן גם בעלי, אבל בלי להתלונן, כמעט בלי להשמיע קול, עם נסיון לא לתת לכאב שלו מקום, להפוך אותו לשקוף, לא רלוונטי, לא פונקציה, כאילו לכאב שלו אין זכות קיום בסיטואציה שהוא אשם בה.. הוא עבד ועבד ועבד, כל כך קשה. להתגבר על מה שהוא עשה. לשחרר את כל הסיבות שהביאו אותו לבגידה, להיפרד מפנטזיה שהייתה מופרכת מאוד, אבל היוותה בשבילו שביל בריחה, על כל המשמעויות, מילאה את חייו, אמנם לזמן קצר, אבל לרגע הייתה חלק מרכזי מאוד. לוותר על הבילבול, לשים את מבטחו שוב במערכת יחסים שעדיין לא הוכיחה את עצמה! היום כולנו יודעים את הסוף הטוב. אבל אז, ביום הראשון, בשבוע הראשון, בחודש... לא הייתה עוד הבטחה לזוגיות חדשה ונוצצת, הוא הימר. הוא שם בצד את החששות שניפול בחזרה ליחסים טעוני שיפור. הוא באמת האמין.
וכן, היו לו נפילות, והייתי סבלנית איתן, כי ראיתי את הדרך.

והוא גם עבד מאוד קשה לא רק על הזוגיות שלנו ולא רק כדי לעשות דברים בשבילי. הוא עבד קשה כדי להוכיח לי שהוא שווה אותי. הוא נהיה אדם יותר טוב, מפרנס יותר טוב, אבא יותר טוב, הוא כל הזמן השתפר ואמר לי בלי הפסקה: אני אוכיח לך שלא קיבלת אותי בחזרה סתם, שאת לא נלחמת על איזה אפס.

ובצד התפעולי יותר, בהתמדה, יום יום, המשיך לעשות ולהוכיח לי שהוא השתנה. כל יום נוסף עוד משהו, עוד מעשה, עוד ויתור, עוד צד חדש שגיליתי. והמון מילים והמון הבטחות ואין סוף התנצלויות מדי יום, והמון סקס, ורצון להיות ביחד, לחזור הביתה בטיסה ולא לבזבז שנייה בלעדיי. הוא שם אותנו בראש סדר העדיפויות.

הוא איבד המון... בתהליך הזה. המון. אני לא יכולה אפילו לספר כמה ויתורים הוא עשה. אבל נזכיר אחד. הבגידה קרתה על רקע מקצועי. הם לא עובדים ביחד, אבל תביני מזה מה שאת רוצה. והוא עזב את העבודה שלו באותו יום.
הוא לא הודיע, הוא לא שאל, הוא לא סגר קצוות.
הוא לא עובד בעבודה שגרתית, לא משרד של שמונה עד חמש. זאת לא עבודה שאפשר לעזוב. זאת לא עבודה שבה יש לך מחליף.
הוא השאיר באוויר המון אנשים תלויים בו, סתם כך, ביום אחד. שילם מחיר עצום, מבחינה מקצועית, כלכלית, מבחינת השם שלו, קשרים מקצועיים של עשרות שנים, והרבה מאוד כסף.
והוא נאלץ להתחיל מחדש, כמו שאנחנו התחלנו מחדש.
וגם זאת הוא עשה ללא ניד עפעף.
את יודעת, אני קוראת כאן הרבה פעמים פוסטים כמו "אנחנו עובדים ביחד אבל אני לא יכולה לעזוב את העבודה". בעלי לא ראש הממשלה, אבל האמיני לי, אם הוא הצליח לנטוש את עיסוקו, כל אחד יכול. השאלה היא איזה מחיר אתה מוכן לשלם בשביל אשתך ובשביל המשפחה שלך.
אבל את יודעת, אני אפילו לא ביקשתי. הוא פשוט עשה את זה וזהו. הודיע לי שזה מה שהוא עושה, כי הוא מבין שזה לא הוגן להעמיד אותי אפילו יום אחד נוסף במצב שאני אולי אחשוש שהם נמצאים באותו מקום או נפגשו במקרה.
ומזל, כי הייתי מורטת שיערות, אני לא יכולה לדמיין תסריט כזה, ולמעשה אם הוא לא היה עושה זאת בעצמו, אני הייתי מעמידה את עזיבת העבודה כתנאי להישארותו בנישואים.
אני יכולה לכתוב על כך ספר, אז אסיים כעת.
"בסופו של יום, הפעולות הן שקובעות" אמרת.



להציג משהו ממה שחווה הגבר שבצד השני גידי
08 אפריל 2021, 20:14
Re: שישי טוב לתכלת, גבר, אצילית, תמר, עדי, רביטל, דנית ו... אייבי
09 אפריל 2021, 12:16
Re: אצטרף אלייך תכלת
09 אפריל 2021, 13:33
Re: לא טרול.. אבל מתבקש דיוק גידי
09 אפריל 2021, 14:09
Re: לאייבי עדי שם בדוי
09 אפריל 2021, 16:42
Re: לגידי אצילית
09 אפריל 2021, 18:01
Re: עדי שם בדוי
09 אפריל 2021, 18:49
Re: לעדי שם בדוי תכלת
09 אפריל 2021, 19:32
Re: גידי
09 אפריל 2021, 19:50
Re: לגידי עדי שם בדוי
09 אפריל 2021, 20:58
Re: לגידי תכלת
09 אפריל 2021, 21:30
Re: לעדי שם בדוי תכלת
09 אפריל 2021, 21:38
Re: לתכלת עדי שם בדוי
10 אפריל 2021, 15:56
Re: לגדי רחל
10 אפריל 2021, 16:29
Re: אהבה, לתכלת עדי שם בדוי
10 אפריל 2021, 17:00
Re: גידי
10 אפריל 2021, 20:23
Re: לעדי שם בדוי תכלת
10 אפריל 2021, 21:01
אם בארזים, ולמה גברים בוגדים, לתכלת עדי שם בדוי
11 אפריל 2021, 18:28
Re: לעדי שם בדוי תכלת
11 אפריל 2021, 20:50
Re: לתכלת עדי שם בדוי
11 אפריל 2021, 22:46
הקודם

חזור אל פורום "זוגיות במשבר"

מי מחובר

משתמשים רשומים: Bing [Bot]