עמוד 1 מתוך 2

מה שלום כולם ושבת שלום

הודעהפורסם: 30 אפריל 2021, 14:46
על ידי תמר
רביטל, אייבי, צריך עצה, פסיכולוגית, תכלת, דנית, מבינה, רחל... מה שלום כולכם בימים אלו?
אני בימים פחות טובים. בחלקם, בטוחה שרוצה להיפרד. באחרים בטוחה שזו לא אופציה. המשבר שדחף אותי לקשר האסור הזה עדיין איתי בגדול...

Re: תמר

הודעהפורסם: 30 אפריל 2021, 19:19
על ידי רביטל
היי יקרה, גם אני בימים פחות טובים לצערי. אמנם אני יזמתי את הפסקת הקשר לפני שהגיע למקומות בעייתיים, אך כבר היה מספיק עמוק בכדי שהקושי להתגבר עליו יהיה גדול. עדיין לא יכולה לומר שזה מאחוריי. משתדלת להשקיע בזוגיות עם בעלי אך המשבר שהוביל לכל זה מלכתחילה עדיין שם כפי שתארת אצלכם. ומנגד נראה שדווקא אותו בחור התקדם הלאה ושיחסיו עם אשתו בפריחה. שמחה בשבילם שידעתי לקטוע את זה בזמן באופן שלא קילקל להם למרות שהוא לא רצה לנתק את הקשר, וממשיכה לעשות את המקסימום בכדי לשקם גם אצלינו. בינתיים בעיקר עצובה.

Re:

הודעהפורסם: 30 אפריל 2021, 23:53
על ידי מבינה
יש ימים טובים יותר ויש ימים טובים פחות.
בגדול, רוב הזמן אני מרגישה שאני עושה שקר בנפשי אבל כשאני רואה כמה הילד נהנה עם אבא שלו וכמה הם אוהבים, אני משתדלת להתעלם מהתחושה הזאת.
יום שישי פה וזה אומר שהיום או מחר אאלץ לבצע את המטלה השבועית בגזרת האישות.
חוץ מזה, חיים רגיל, בלי ריבים מיוחדים, יוצאים, מתכננים, וכו'.

Re:

הודעהפורסם: 01 מאי 2021, 01:44
על ידי דנית
הישועה הגיעה ממקום לא צפוי. כמו שסיפרתי, הגרוש שלי התחיל לצאת עם מישהי. היא כנראה זרקה לו מילה על הסיטואציה שלנו עם הילדים.. מפה לשם, הם כבר הספיקו להיםרד, אבל הייתה לה השפעה טובה עליו כנראה.
הכעס הצטמצם.. כבר פחות מעניין אותו לשנוא אותי, או שאני פחות מעניינת אןתו.
ועשיתי צעד.... דיברתי עם הסבתא של הילדים שלי.. הפעם ממקום אחר, אני לא רוצה לפרט יותר מדי.
ונפגשתי עם הגרוש שלי, גם זה ממקום אחר, עם המון השתדלות מצידי
וחיי האהבה החדשים שלו כנראה עשו לו טוב, הוא רגוע.
אני מתביישת לספר.. הוא החזיק לי את היד ופרצתי בבכי נוראי בבת אחת..
אני באמת כזאת מטומטמת? מה עשיתי לעצמי?
יום שישי ואתן נחרדות מהמטלה הסבועית לשכב עם הבעל.... אז אני לבד ואם הוא היה מבקש ממני לחזור אליו ולאחד את המשפחה שלנו, הייתי רוצה מאוד לנסות. בלי להעביר שוב את הילדים טלטלות מטורפות.... רק לנסות יש לי לפעמים דמיונות כאלה, שזה קורה. אני לא אגיד לו, אני מתביישת בעצמי .
המאהב שלי.... ישן לצד אישתו כרגע. כשהתגרשתי הוא הבטיח שהוא בדרך החוצה גם, זה לא קרה ולא יקרה.
ואני מטומטמת כי הייתי צריכה לבילחם על המשפחה שלי
ולא עשיתי כלום .
ואני במצב טוב יותר, היחסים בינינו השתפרו, אולי פעם נהיה שתי משפחות מאושרות ומאוחדות במקום המשפחה האחת שהיינו, ואני באמת יכולה להסתפק בזה .
זהו, פרקתי.

Re: לדנית

הודעהפורסם: 01 מאי 2021, 08:47
על ידי מבינה
את עוברת משהו מאוד קשה, פרידות זה קשה והאופן שבו נפרדתם קשה כפליים.
ועדיין אני מאמינה שזה לא או להיות לבד אחרי דרמה גדולה או להכריח את עצמך לקיים יחסים ללא חשק. יש גם אמצע וזה האמצע שאליו מגיעים חלק מהזוגות שכן יש בניהם קשר טוב וקרוב או לחלופין - יש פרידות פחות חומציות שהן לא על רקע של גילוי של רומן אלא סתם גירושין על רקע אי התאמה, שחיקה וכו'.
כואב לי מאוד לקרוא את מה שאת מספרת. המאהב שהבטיח ונשאר עם אישתו (בטח מודה לאלוהים על מזלו הטוב שזה קרה למשפחה שלך ולא ולשלו) ובטח קשה לו פתאום עם איתך המאהבת שהייתה יציבה ומרשימה כשהייתה נשואה ועכשיו כשאת חווה משבר אמיתי, מפוחדת, מתביישת וחלשה - את כבר לא ככ מושכת וכשהוא הוא מסתכל עליך הוא רואה שני דברים שלא נעימים לו: 1. שהוא שמח שהוא לא בנעלייך 2. את הבושה שלו על כך שהוא לא עומד במילה שלו ויודע שהוא למעשה פחדן.
החלק הכי קשה הוא מול הילדים, אבל מבחינת הזוגיות זה שקשה עכשיו והיית רוצה שזה יחזור לקדמותו,עדיין לא אומר שהנישואים שלך עם הגרוש היו טובים ובריאים. זה שהם המשיכו להתקיים לא מעיד דבר על הטיב שלהם וכנראה שאת לא אישה מרושעת וחסרת אחריות שסתם בחרה ברומן כי היה לה נהדר והרגישה שסתם בא לה להרוס הכל. עשית טעות בשיקול דעת והקרע היה מכוער אבל זה גם לא אומר שאלו היו נישואין שהיה ראוי שימשיכו, מבחינת הגרוש גם. והנה הוא פוגש אחרות ונראה שאולי הוא מבין שזה לא היה חייב להיות רק הוא ואת לנצח.
מקווה שתיפרדי מהמאהב שנראה שסיים את תפקידו בחיים שלך. אני בטוחה שאחרי כמה זמן, תוכלי להיות בקשר חדש וטוב.
לגבי המצב שלי, לפעמים נראה לי שרק איזה פיצוץ יכול לשנות הכל. לי פעם היה איזה קשר קצר ביותר שלא הבשיל לכדי רומן ולא השפיע על הנישואים שלי. אבל ככה קשה להתחיל להזיז דברים לבד שלפעמים בא לי שיהיה משהו חיצוני שיפריד ביננו, העיקר רק שיקרה כבר משהו.

Re: למבינה

הודעהפורסם: 01 מאי 2021, 11:34
על ידי דנית
את צודקת, אבל גם את לא עוזבת. רע לך ואת מבטאת כמה שאת לא מעוניינת בבעלך, אבל כמה זמן נמשכת ההתלבטות שלך
אז נכון שלא היינו מושלמים בזוגיות הזאת, אבל עם זאת היו לי התלבטויות וזה לא היה חד משמעי
בדיוק כמוך.
והיית מדברת אחרת אם ביום אחד ההתלבטות שלך הייתה נגמרת, כי פיצוץ גדול קרה והוא החליט לסיים את הנישואין שלכם, ואין יותר התלבטות ואין על מה לדבר!
והוא היה אומר לך שאת זאת ששמת לזה סוף ביום שהלכת ובגדת בו בפעם הראשונה, והוא היה הולך ומספר לכולם את מה שעשית..
אני לא כועסת
הוא ראה דברים שאי אפשר לעמוד בהם.. מי היה עוזב בטוב?
לחזור זו לא אוםציה, עברנו כבר יותר מדי.
הייתי במפגש חברתי ואמא אחרת שאלה אותי אם חזרנו.. מסתבר שהבת הקטנה שלי מספרת לחברות שאמא ואבא חזרו להיות ביחד..
זה שובר לנו את הלב, דיברנו גם על זה. מישהו אמר לו שילדים אף פעם לא מפסיקים לרצות שאמא ואבא יחזרו.
אבל אין שום סיכוי וזה גם לא יצליח בינינו אחרי כל מה שקרה..
אם לא הייתי תקועה על המאהב בשנתיים האחרונות הייתי ממשיכה הלאה מזמן, אני רק עכשיו מתחילה לשחרר ממנו.
אני כבר לא מסכימה להיפגש איתו כל עוד הוא נשוי ואנחנו בקשר טלפוני.
זה לא אולטימטום , אני פשוט כבר לא מעוניינת להיות האישה מהצד, ואין בי כל רצון שהוא יעזוב את אישתו בשבילי
חייתי שנתיים ברגשות אשמה מזעזעים על מה שעשיתי לילדים, על המשפחה שפירקתי ועל בעל שפגעתי בו, איש שאהב אותי פעם יותר מהכל ובטח בי, שהיינו שותפים לרגעים הכי מיוחדים
אני לא יכולה ריגשית לשאת על עצמי פירוק של עוד משפחה, לא יכולה
אם הוא יעזוב מרצונו ויהיה פנוי, זה סיפור אחר.
וגם אז אני לא חושבת שיהיה קל להתגבר על המשקעים שהוא השאיר בנטישה שלו.. ואני גם לא בטוחה שמתאים לי אחרי כל מה שעברתי, להתחיל להיות חונכת של גרוש טרי ולסבול את כל העליות והירידות עוד פעם. עברתי את זה ולא בא לי שוב.

Re: מבינה, דנית, רביטל

הודעהפורסם: 01 מאי 2021, 16:15
על ידי תמר
נשים יקרות. אני בהתלבטות רצינית כיצד להמשיך. ושתיכן משקפות לי כל אחת צד אחר של הבחירה. דנית- מה יקרה אם אחליט להיפרד. ומבינה- מה יהיה אם אשאר. ולכל בחירה המחיר שלה. ואני מרגישה שאני כבר ימים מטלטלת בין הרצון לבחור כך או אחרת.
ורביטל יקרה. כל כך מבינה. גם אני מתגעגעת נורא. עדיין. ובבית לגמרי לא פשוט. מנסה למלא את חיי בדברים אחרים. ומצליחה חלקית. אך שוב, הקושי הגדול הוא להיות שם בשבילו. עם עצמי אסתדר...
המאהב שלי פעם אמר לי, תחליטי קודם. מהראש. אחר כך זה יהיה הרבה יותר קל. וכך גם הוא עשה. החליט שהוא לא עוזב. לא מפרק. שזה מה שיש ועם זה מנצחים. ועם זה עושים את הכי טוב שאפשר.
אז אני מנסה.
חיבוק לכולכן.

Re: קוראת אתכן

הודעהפורסם: 01 מאי 2021, 20:39
על ידי אייבי
הי כולן וכולם
קוראת אתכן ונקרע לי הלב. בלוטת הדמעות שוב עובדת.
לקרוא את דנית - אני לא מצליחה למצוא את המילים לתאר מה אני חושבת ומרגישה כשאני קוראת.
התיאור כביכול יבש, אינפורמטיבי. אבל כל מילה חורכת. מה שאת עוברת דנית.....ומזל שאת כותבת לנו. גם כדי אולי להקל עלייך במעט וגם כדי להזהיר אותנו, שהנה, תרחישי קיצון קורים.
אני הפעם בוחרת לא לספר על תחושותיי בנוגע לעצמי. רק אגיד שאנחנו בקשר טלפוני וזהו. הוא איכשהוא מצליח למצוא אותי בכבישים ולראות אותי( למרות שאנחנו בכלל לא עובדים באותו כיוון ולא באותן שעות)
תמר יקרה - את עוברת ימים לא קלים כך נשמע. הכנסת את עצמך לאיזשהו מכבש. את יכולה לנסות להרגיע את הזרמים אצלך? להוריד עוצמות? תראי, אני עוקבת אחרי כל מה שאת כותבת. קשה לדעת מתוך כך מה באמת חסר בזוגיות ביניכם, האם זה ניתן לתיקון או לכל הפחות אפשר להתפשר ולחיות עם זה( החלטה מהראש) או שבאמת כלו הקיצים.
אני כן חושבת שבכלל חשיבה בחיים של:" זה מה יש, זה לא רע ועם זה ננצח "- זו מחשבה טובה ונכונה לכל התחומים. השאלה אם תצליחי לאמץ אותה.
אני חושבת שמרגע שטעמת קשר אחר שיש בו רק את הטוב ונקטע, יש בזה משהו משקר. יש זיכרון נטול פגמים, משהו שלא מומש ותמיד קל יותר לברוח אליו במחשבה
אנחנו לא ילדות ויודעות שכנראה אם הקשר היה הופך מציאותי ויומיומי הוא לא היה מושלם. כי זה טיבם של קשרים שחווים את שגרת ושחיקת היומיום.

אז אני שמה את הקשר נזה לרגע בצד.
הייתי שמחה לנסות להבין או לייעץ. אבל אין לי כל בסיס ללא ידיעת הדברים שמפריעים לך בבעלך. האם הם ניתנים לשיפור וכו'.
ועוד נקודה: דנית ומבינה הן דוגמאות קיצוניות
לפי מה שהבנתי את לא נמצאת באף אחת מהן.
לא נתפסת וגם אם תפרדו הילדים לא יפנו לך גב. האם המציאות הזוגית שלך היא כמו אצל מבינה?
וגם..... אני חושבת שסופי שבוע הם הכי קשים.
בכל מקרה, כאחת שנמצאת באותה קלחת.( רק מאפשרת לעצמה לצוף בלי להתעמת עם החיים) נראה לי שכמו תבשיל שעשוי טוב, לוקח הרבה זמן על האש עד שזה מוכן. עד שמגיעים למסקנות המדוייקות ושלמים איתן.

הייתי מאוד שמחה לשמוע מה קורה בימים אלו עם ניל
עם תכלת, עם כן כן גמאני, ואחרים שמתמודדים.

Re: ימים שכאלה

הודעהפורסם: 01 מאי 2021, 21:43
על ידי תכלת
היי תמר, היי בנות...קראתי את מה שאיביי כתבה והרגשתי הזדהות. לגבי הדברים שנכתבו לדנית ותמר ומבינה...
ננסה לזכור שכם אם על פניו הסיפורים שלנו ״מאוד דומים״, הם גם מאןד שונים, כל כי אחת מאיתן שונה, ובן זוגנו שונה. וכו...העסק סבוך גם ככה..
אני חשובת שקשקר כזה נגמר ״לפיי הזמן״, כשהכל עוד טוב ונמצאים בסוג של אופוריה, אולי עדייין התאהבות וכו מאוד מאוד קשה להתנתק מחשבתית וריגשית, כמו כל קדר צריך לגדול לתוכו כדי להבין את כל ההספקטים, לא תמיד זה מתאפשר בקשר כזה...
אני נעה ונדה בין תחושות, יותר בהקשר של בעלי, המון סימני שאלה, האם להתפשר? האם זה יהיה יותר טוב? למה הוא לא תמיד מתנהג בצורה X, זה מוכיח לי שיש לו את היכולת. וככ נחמד שהוא מתנהג בצורה X.
יש ימים שעבורי המצפון שוב מכים בי חזק, האכזבה שלי מעצמי, ויש ימים שאני אומרת - לא פלא שהדרררתי לנקודת שפל כזו.
לגבי הבחור, תשמעו, אני במניעה, לא שהוא ״מתקיף״ ומנסה בכל כוחו להחזיר עטרה לישנה, לא. אבל היו ניצני ניסיונות, ואני מבחינתי ממשיכה להזהר. להתנהל בעדינות הנדרשת בסיטואציה הזו.
אני חשובת שחלק נכבד מהרגש ןמהפנטזיה כבר נרגע. ואני מנסה להזכיר לעצמי בכל פעם שעולה געגוע או רגש שרוצה לחזור, את מטרת העל שלי- ומטרת העל שלי, היא לחיות טוב יותר, בצורה מלאנ שלמה, מכבדת ואוהבת, את עצמי ואת הסובבים לי.
וכמה שלפעמים ״נופלים״ ברגש או במחשבות, חייב להרים את עצמנו חזרה. 
לפעמים מדגדג לי לעשות איתן ״שיחת סיכום״ או משהו בסגנון...אבל, למה? אין לזה באמת תכלית.
מילים הם רק מילים. התנהגות היא משקפת מציאות. וזהו. 
תהייתי רוצה שיחלוף הזמן ואגיד שאני בנקודה שאני שלמה. עם עצמי ועם בחירותיי. 

Re: לאייבי

הודעהפורסם: 02 מאי 2021, 07:08
על ידי תמר
קודם כל אומר שגם לי קשה ועצוב לקרוא את דבריהן של דנית ושל מבינה. שתיכן מתמודדות עם תחושות מאד קשות. דנית עם המון צער, חרטה, הלקאה עצמית, תחושות אשם. ומבינה עם התחושה שאינך חיה את האמת שלך. עם העמדת פנים. ללא ספק אין הרבה אושר בחייכן כרגע.
ולגבי... בעלי אינו יודע בדיוק מה היה, מתי או עם מי. אך מבין שהיה משהו. הוא מאד אוהב אותי ומאד לא רוצה לפרק. במקרה שניפרד אני בקלות יכולה לראות איך אנחנו מגיעים למצב הזה, בו נמצאת דנית. גם אם זה לא יהיה עד כדי כך קיצוני. כי כשצד אחד לא מעוניין להתגרש, זה לרוב פחות טוב. זה לא שהוא לא יתן לי ללכת. אבל אין לי ספר שאראה אז את הצד הפחות טוב שלו.
ומנגד , אם אשאר, אני מאד מזדהה עם תחושותיה של מבינה. תחושה שאת כופה על עצמך משהו שהוא לא נכון לך.
מה חסר לי בבעלי? אני חושבת שמעולם לא אהבתי אותו. בקושי נמשכתי אליו. ועכשיו , בעקבות הרומן, גם המעט שהיה נגמר. מבחינת תכונות אופי, יש בו צדדים שאני פחות אוהבת. דברים שראיתי מהתחלה אבל ייחסתי להם פחות חשיבות. אלו לא תכונות או התנהגויות שמאד קשה לחיות איתן. אבל הן מבאסות אותי. קשה לי להצביע או לומר מה בדיוק אבל בגדול- הוא אדם מעט פסיבי, כבד, רציני מדי, קשה עם הילדים, לא מספיק יצרי, לא מספיק יוזם. אבל שוב, זה לא דווקא x או y. אלא מי שהוא כמכלול גורם לי פחות להימשך אליו .

Re: באותו מצב

הודעהפורסם: 08 מאי 2021, 18:05
על ידי רחל
היי לכולם,
גם אני באותו מצב, ביקשתי לסיים את הקשר ונישאר ידידים בלבד.
לבנתיים עומדת בזה, מנסה לחשוב רק דברים שלילים על הקשר,
מקווה להישאר חזקה.