הרהורים וחרדה

ברוכים הבאים לפורום "זוגיות במשבר"!
אתם מוזמנים לכתוב שאלות מפורטות בתחום הזוגיות, משברי זוגיות, טיפול זוגי, בגידות, חשק מיני וכד'.
תוכלו גם להגיב לשאלות ולפוסטים של שאר המשתתפים. אנא תנו כותרת לכל פוסט חדש, ואל תשכחו לשרשר תגובות נוספות שלכם כהמשך לפוסט הראשון, כדי שתיווצר המשכיות.
חשוב לדעת שהתשובות באתר אינן תחליף לייעוץ זוגי מקצועי, וכל מי שפונה עושה זאת על אחריותו בלבד.

הכל אותו דבר

הודעהעל ידי נדהמת » 17 מאי 2021, 12:37

אייבי ואחרות יקרות.
לפני 3 ימים חיפשתי בגוגל קצת מרפא למצב שלי והגעתי לפורום. נראה לי שפעם לפני שנים נתקלתי בו אבל לא התעמקתי ועכשיו אני ממש המומה.
כמוכן, אני נמצאת במצב די דומה. אבל אני כבר בסוג של נתק הרבה זמן, אבל זה גם היה קשר של הרבה זמן יותר ממה שאתן מתארות פה.
לא אחזור על מה שנאמר, כי זה מאוד דומה מבחינת הרגשות, מבחינת הנישואים שלו ושלי. ההבדל הגדול אולי שהוא יותר מבוגר ואין לו ילדים מתחת ל 18.
אני עושה חשבון נפש לגבי כל זה, עכשיו כשאני במרחק ולמרות שיש לי אפשרות בכל רגע נתון אם בא לי, לחזור לזה וברור שהוא לא יתנגד, משהו בי כבר לא נותן לזה לקרות וזה לא עניין של החלטה של רגע, זה לקח בטח שנתיים של הפוגות וחזרות כדי בסוף לבנות קצת עמוד שדרה ולהבין שהמחיר שזה גובה ממני והסיכון כבר לא שווים כלום כי הקשר עבורו לא השתנה מעולם. נכון שהרבה מילים עברו בנהר הזה, אבל תכלס מבחינתו המחוייבות שלו או הרצון שלו לממש את זה נשארו זהים כאילו זה המפגש הראשון. ובילינו בטח אלפי ימים יחד ועברנו כל מיני חוויות בחיים שלנו ותמיד בסוף הוא נשאר סוג של צופה מהצד.
קראתי משהו שעדי כתבה פה, לגבי מה קורה לקשר זוגי שאין בו שותפות , איך זה מתייבש ומת כמו עציץ שלא מקבל מים. מאוד מדוייק: אחרי x שנים מצאתי את עצמי שואלת - כמה אפשר לדבר על אותו דבר (עליו ועל נישואיו ועל מגבלותיו וקצת על ענייני היום) אם זה היה באמת בחור פנוי ואני פנויה ברור שזה לא היה שורד יותר מחודש, כי זה משעמם. אבל כשאין שום מצב לצמיחה ושותפות, אין על מה לדבר אז זה הופך להיות הנושא העיקרי במשך שנים, כמו איזו תעמולה בלתי פוסקת כדי להראות לו מה שהוא בטוח יודע. הוא יודע שהנישואים שלו מתים, הוא יודע שהוא סתם מפחד ומתרץ תירוצים הוא היה בכל הטיפולים האישיים והזוגיים ואני לא מחדשת לו כלום. ועדיין בשורה התחתונה נוח לו ככה והוא מפחד לחיות אחרת נקודה סוף פסוק. ומיד כמה שנים היה איזה צל של תזוזה קטנה ומיד חזרה לנקודת ה-0. הוא גם תמך בי ברגעים לא פשוטים אבל ההבדל הוא שאני רציתי ללכת באמת ולא בגללו, וגם עשיתי צעדים לכיוון הזה, לא רק בדיבור. ואז בעלי עשה צעד מפתיע מאוד שגרם לי לתת לזה הזדמנות ואז קורונה הריון וכו'. להגיד שאני חשה אהבה עמוקה לבעלי? ממש לא, הוא גם יודע את זה וגם יודע בדיוק למה נשארתי. לא בזכותו. אבל אני אדם עם סבלנות באמת מרשימה אז נתתי אלף צאנסים ונראה באמת שהפעם, יחד עם הנמכת ציפיות שלי והרבה אמת כואבת וכנה שמונחת תמידית על השולחן שלנו, לפחות החיים הפכו ליותר יציבים ובריאים יותר והיחס הפך למכבד יותר.
ונחזור לענייננו- אחרי שנים לבחוש בביצה הזאת המפגשים האינטימיים השמיימיים התחילו להרגיש מטופשים.לא יכלתי לשאת עוד הפער בין עוצמת החיבור הגדולה באותם רגעים שלא ירדה בכלל ורק התעצמה במהלך השנים, לבין הריקנות של הקשר ברמה היומיומית. עם השנים למדתי מהגבר הדי שתקן הזה, שהזוגיות שלו היא אפילו לא מתה היא כבר מומיה. שמעתי ממנו על התהעמרות וההתעלמות והמניפולטיביות שהוא חווה כל יום ובענייו זאת הנורמה. אני לא מדברת פה על אישה קרירה או עסוקה אלא ממש על איזה יובש וביקורת בלתי פוסקת, תלותיות מוחלטת. לראשונה הבנתי עד כמה אנשים קורבניים ותלותיים מנהלים בקור רוח את החיים של הסובבים אותם ועוד גורמים להם להרגיש אשמים על הכל.
ולא רק אני ראיתי את זה אלא גם פסיכולוגיים שהלך אליהם. ועדיין הוא לא ילך. לקח לי שנים להפסיק לשים אותו במרכז ולהסתכל על עצמי ולשאול את עצמי למה אני שמה את עצמי במקום כל כך קשה? למה אני ממשיכה להפגע מאוד, לשפוך אנרגיה לבור שאין לו תחתית. והיו גם כמובן כמו אצל רובכן אני בטוחה את הדובדבן שבקצפת : שפתאום הוא חווה מכת רגשות אשמה ונסוג חד צדדית עם איזה נאום :"איש משפחה". והבכי והנטישה של אחרי זה. ואז שכבר את מרימה את הראש הוא עושה לך מירי מסיקה "ועכשיו אתה חוזר בחזרה". ומבטיח שלא יקרה שוב וזה שוב קורה - כי תמיד יש איזה חג או אירוע משפחתי או מחלה או שמחה שגורמת לזוגיות המתה להבלע המשפחתיות ואז אובדן הזוגיות נהייה שווה לאובדן המשפחה ואז הוא מבוהל עד עמקי נשמתו ומבין שאת לא שווה את זה. אבל אחרי כמה שבועות שהמציאות שוב מזכירה לו בכל שבת יש מוצאי שבת, אז זה רק הוא והיא והכלום שביניהם, אז מתחילה לכרסם בו הבדידות והשיעמום ומי כאן כדי לעזור? אני כמובן. כי "אני מעריץ את החוזק שלך, את כל כך חזקה ואני לא ראוי לך ואת מקבלת אותי אחרי שהגעתי בך ככה כי את בן אדם מדהים כמו שאני לעולם לא אהיה". ואני וגם אתן, נשים בוגרות ולא טיפשות בולעות את זה בתיאבון. אבל יש גבול לכל דבר ובסוף גם זה משאיר צלקות.
ומה עם ימי הולדת בנות? גם אתן הייתן עושות שמיניות באוויר לתת לו משהו נפלא ומרגיש (קונות במזומן, מזמינות ומשתמשות בכרטיס אשראי של חברה) או לארגן איזה יום רומנטי וסקסי אצלכן בבית? וביום ההולדת שלכן הייתן מקבלות איזו מתנה "יצירתית" או איזה צ'יקמוק סימלי שהוא מספר שזה מזכיר לו אותך? (נגיד ברמה של מחזיק מפתחות, או ספר, או ציוד משרדי?) וברור שלא תוכלי לענוד תכשיט חדש בלי שזה יראה חשוד, אבל ביננו כמו שאני מצאתי דרך לפנק אותו הוא (ועוד בתור גבר) יכל היה למצוא דרך, בייחוד שהסתרה, שקרים וחיים כפולים זה לא זר לנו. אבל רק כשזה מגיע לגבולות הנוחים שלו, שזה לרוב כל מה שניתן לדחוף תחת "הוצאות יום עבודה". מאוד רומנטי
... כל מה שאני מספרת נמשך שנים, ועד ליחסית לא מזמן זה היה נראה לי ממש אהבת אמת חד פעמים ומדהימה. אבל לאט לאט, התעוררתי. זה התחיל אחרי עוד פעם שהוא נשטף רגשות אשמה ופחד והחליט לעשות את "הדבר הנכון". ואני הייתי בדיוק בתקופה של עומס ואתגר גדול בקריירה ונטרפתי , אבל הפעם פחות. וככה עברו חודשים. ללא מילה. לרוב הייתי נשברת ראשונה. כמובן. מניחה שגם רובכן.
ואז במקרה יצא להפגש, ואיכשהו החלטתי ביני לבין עצמי שאני לא נלחמת בזה. לא אומרת "אף פעם" כי אז זה מקבל מימדים גדולים. כמו שאומרים שזה מסוכן לקבוע שיש מאכלים "אסורים" בדיאטה כי אז זה יותר חשק אדיר ובסוף זוללים ומצטערים. אז ככה עשיתי. הקשר איתו לא "אסור". אפשר לדבר וכו'. וקרה פלא. דווקא כשכל כך חששתי להיגרר לתוך סערת הרגשות הריקה והכואבת, לא קרה כלום. פתאום כבר לא חשבתי כל רגע על געגועים, קנאה והחיים שלו ומה הוא עושה ומה הוא מרגיש. חשבתי מה נוח לי וזה מה שהיה. ואז היה זמן לראות מה הפרצוף האמיתי של "הנפש התאומה" שלי והגעתי למסקנה שאם זאת הנפש התאומה שלי אז כנראה משהו בנפש שלי לא תקין כי אני ממש לא רוצה כזה תאום. והתחלתי לבדוק, מה כל כך מושך? וזה נראה לי דומה אצל כולכן או רובכן - כי זה קשה, כי זה לא בר השגה וזה נותן לאישה תחרותית והשיגית את האדרנלין של המרדף. אבל זה מרדף אבוד וזה לרוץ במעגלים. החלפתי עבודה וגיליתי שהאתרגים שלי שם גדולים ויש הרבה מה להשיג ושמתי לב שזה מספק הרבה ממה שהקשר הזה סיפק לי, אבל עם ההבדל שפה למאמצים שלי יש תכלית והכרה. אחרי שזה היה מסופק, אז נשאר העניין של הרומנטיקה והסקס. מה שחסר ברומנטיקה זה לא בדיוק הקשר ה"מדהים" של שעות העבודה וההודעות הגנובות" ולא השיחות המדהימות עליו ועל מגבלותיו. מה שחסר זה היעדר החלום. היה כיף להיות קצת נערה ולחלום על אהבה מדהימה שתיכף תתגשם, שיהיו חיים אחרים, נישואים אחרים וכו' כי אני כבר נושקת ל 40 והחיים קצרים. אבל זאת ראיה מאוד מוגבלת. הבנתי בעזרת טיפול, שלא להיות עם המאהב הזה זה לא ההיפך מכל זה. עוד תהיה לי רומנטיקה ועוד זוגיות אם רק ארצה בכך ויש עוד זמן. אין לאנשים עד גיל 40 מונופול על התאהבות ורומנטיקה וחלומות ואפשר לסיים יפה עד כמה שאפשר פרק אחד ולפתוח בפרק אחר. זה רק עניין של זמן. והנה התשובה לאייבי - לא היית עוזבת הכל והולכת אחריו כי גם לך לא מתאים לפרק. אם היית רוצה לפרק היית הולכת כבר. נשים לרוב עושות זאת יותר בקלות מגברים למרות שיש להן פחות כסף ואני מאמינה שהיית מצליחה לנהל כזה צעד בתבונה. אבל רצית שהוא יעזוב קודם כי אז זאת הוכחה שכל מה שהוא סיפר לך על הנישואים שלו זה נכון ושאת הגעת ראשונה במרוץ וזכית בפרס. אולי אחרי הרבה זמן, ואחרי שהיית חושבת על זה והוא היה כבר פנוי היית שוקלת.
אז הבנתי:1. אהבה זה לא מירוץ ולא תחרות וקשר שנותן לך להתנשף ממאמץ ולעולם לא להגיע לקו הסיום זה לא נקרא אהבה. 2. גם אני כבר לא רוצה לעזוב 3. רומנטיקה ופרק ב והתאהבות יכולות להתרחש בכל גיל וזאת כבר מחשבה שמעלה סומק על הפנים וזה חלום שנעים לחלום והוא לא פחות ממשי מחלום האיחוד עם המאהב שקורע לך את הלב. זה חלום נקי מלא תקווה שיכול להיות שלי גם בלי לשקר ובלי להקיא דם.
אז אלו תובנות שהשגתי בכאב גדול, בשקר גדול ולאחר זמן רב. כן, הוא חלק מחיי עוד, לא נפגשים ואני הפסקתי לספר לו דברים אישיים כי הוא לא "החבר הכי טוב". חבר טוב שאוהב לא זורק אותך כאילו את עטיפה של מסטיק כל פעם שהוא מרגיש לא נעים , חבר טוב לא מסתיר אותך והנוכחות שלך בחיים שלו היא בלתי מוגבלת, את מכירה את המשפחה שלו, את אשתו וכו'. אחרת את במקרה הטוב "אשת סוד" וזה אולי מתקבל על הדעת אם הוא איזה איש חשוב בעל השפעה, מלך, נשיא או ראש המוסד או מישהו שהחברה בה הוא חי או מעמדו לא מאפשרת שתהיה לו ידידה אישה גלויה וכו'. אז אולי יש איזה טעם מאחורי התפקיד הזה. וזה לא המקרה שלנו.
וגם הצעתי לו - אם אתה באמת מרגיש שלא תוכל לשאת שלא אהיה חלק מהחיים שלך אז בוא נצא לאור כחברים. בוא נדבר בטלפון בשעות שאתה בבית, הזמן אותנו לארוחת ערב וכו'. אבל זה כמובן לא משהו שהוא באמת רוצה בו. אני גמרתי להיות סוד. אני אדם ממש נחמד ומלבד לפרשיה הזאת אני אדם הגון, כיף איתי ואני מעשירה את החיים של משפחתי וחברי בשמחה. למה לדרוש ממני, להיות איזה כתם שחור,מקור בושה - רק כי אתה לא מסוגל ולא רוצה לעשות שום שיחה קשה בבית שלך. למה שאני אתפקד בתור פילטר שסופג את הרעל שיש בזוגיות שלך ושנזרק כל תקופה.
ואז קורה הקסם - ברגע שהשיחות מפסיקות להיות אישיות כי את מבינה שזאת לא הכתובת ושהבעיות שלך הן לא יותר מבידור קל בשעות העבודה, ושהוא ממש לא במקום של לתת לך תמיכה ועצות כי הוא אלוף העולם בלהתעלם מבעיות. השיחות מתקצרות, ופרצופו האמיתי של הקשר נחשף במלוא עליבות: אין על מה לדבר, שתיקות מביכות. הציפייה שלו שאתחיל לספר לו על הבעיות שלי בבית, או שאשאל אותו על שלו ממש מורגשת באוויר, ואז כשזה לא קורה איך פתאום הוא אמור ישר להגיד שהוא רוצה שנשכב? כי הוא אולי היה אומר שזה לא מה שהוא רוצה אבל משוכנעת שהוא היה "מוכן" להסתפק בזה כי הוא סובל מרעב במין ובמגע בכלל. אבל לא בא לי כי זה לחזור אחורה לימי הקשר הראשונים שהיו כאילו רק לשם זה. בלי רגשות...חחח. אבל אני לא שם. אני הבנתי שמה שחסר לי ועושה לי נעים זה לא רק המגע אלא כל ההתפתחות והעומק וההיכרות וזה לא יקרה פה. אני גם מזהירה אתכן בנות: הפחד הזה מלקום ולעזוב הוא מדבק. במיוחד כשזה מישהו שיש לו כרטיס כניסה חופשי ללב ולראש שלך. ואז את עלולה לחשוב שגם החיים שלך תקועים לנצח ולכן אין ברירה אלא "לקחת מה שיש" בשביל לשרוד. איזו מחשבה נוראית שהוא רוצה לשתול לך בראש. שאין לך אופציות, שאת תקועה כמוהו, שזה יהרוס את כל המשפחה שלך ושזה יהיה אסון מחריד. שאת כמוהו ולכן את מבינה אותו, מחוברת אליו.
בולשיט. אמרתי לו: זה שאתה בחרת בדגש על ב.ח.ר.ת - לא לעשות כלום מהסיבות שלך לא אומר שזה ככה אצלי. לי יש עוד אפשרויות אני נשואה אבל לא בכלא במאסר עולם, יש לי את הכוח לנווט את החיים שלי ולא אקבל את זה שהאפשרות היחידה להתאהב ולהתרגש ולקבל קשר אינטימי היא בקשר חלקי ביותר של שקר והסתרה.
תמיד יש בחירה ורק צריך להחליט לשלם את המחיר. אבל אתן ואני חופשיות תודה לאל. לא במאסר עולם ללא אפשרות חנינה.
הסיבה שנכנסתי היום היא בגלל שהייתה לי קצת נפילה של געגוע. כי פתאום עם כל החדשות האיומות התחשק לי לברוח לזרועותיו הנפלאות ולקבל קצת פחמימות ריקות ומנחמות. זה לא יקרה ולכן זה כואב קצת.
כתבתי כאן ספר... מזל שהיום יום חופש יהיה לכן זמן לקרוא חחח.
אשמח לקבל תגובות ושתספרו לי אם חלק ממה שכתבתי מוכר לכן.



הרהורים וחרדה אייבי
16 מאי 2021, 12:58
Re: למפוכחת, לאייבי, לכולן, שאלות על הבטחות עדי שם בדוי
16 מאי 2021, 13:48
Re: לאייבי עדי שם בדוי
16 מאי 2021, 14:23
Re: עדי יקרה מפוכחת בעיקר
16 מאי 2021, 15:45
אייבי יקרה מפוכחת בעיקר
16 מאי 2021, 16:08
Re: מפוכחת מהממת אייבי
17 מאי 2021, 00:49
Re: ועוד משהו מפוכחת אייבי
17 מאי 2021, 23:33
Re: למפוכחת בעיקר עדי שם בדוי
16 מאי 2021, 18:14
Re: ל אייבי רפי
16 מאי 2021, 18:17
Re: האמת... אייבי
17 מאי 2021, 00:31
Re: רפי
17 מאי 2021, 05:47
Re: ועד משהו אייבי
17 מאי 2021, 09:58
Re: אייבי רביטל
17 מאי 2021, 10:12
הכל אותו דבר נדהמת
17 מאי 2021, 12:37
Re: נדהמת חמודה אייבי
17 מאי 2021, 20:13
Re: נדהמת חמודה אייבי
17 מאי 2021, 20:17
Re: אייבי נדהמת
17 מאי 2021, 20:58
Re: לאייבי ולנדהמת עדי שם בדוי
18 מאי 2021, 01:40
הדבר היחיד שיש לי להגיד זה...... כן כן גם אני
18 מאי 2021, 09:24
Re: עדי אייבי
18 מאי 2021, 09:58
Re: ברור שזה פלרטוט עדי שם בדוי
18 מאי 2021, 11:00
Re: לנדהמת , כתבת נהדר תמר
18 מאי 2021, 20:38
Re: "כשאין שם כבר כלום" כמובן תמר
18 מאי 2021, 20:40
Re: לנדהמת, אני נדהמת! עדי שם בדוי
19 מאי 2021, 00:56
Re: לנדהמת איזה סיפור תכלת
19 מאי 2021, 09:36
Re: לנדהמת תמר
19 מאי 2021, 13:58
Re: נדהמת
19 מאי 2021, 14:50
Re: חברות אייבי
19 מאי 2021, 16:00
אייבי יקרה מפוכחת בעיקר
19 מאי 2021, 18:58
Re: אייבי יקרה אצילית
19 מאי 2021, 20:07
Re: אייבי עדי שם בדוי
20 מאי 2021, 01:26
Re: עדי אייבי
20 מאי 2021, 09:53
Re: איפה שמעת אותי נוזפת בך? עדי שם בדוי
20 מאי 2021, 10:20
Re: אייבי אחד
20 מאי 2021, 16:57
Re: אייבי תמר
20 מאי 2021, 18:19
Re: תמר אייבי
20 מאי 2021, 19:19
Re: אייבי אצילית
20 מאי 2021, 20:13
Re: אייביייי עדי שם בדוי
20 מאי 2021, 21:10
אייבי מקסימה מפוכחת בעיקר
20 מאי 2021, 23:17
Re: מתרגשת אייבי
20 מאי 2021, 23:44
Re: איביי תכלת
21 מאי 2021, 09:37
Re: אז מה עכשו אייבי
21 מאי 2021, 10:46
Re: לאייבי אצילית
21 מאי 2021, 12:25
Re: אצילית אייבי
21 מאי 2021, 13:33
Re: אייבי אחד
21 מאי 2021, 15:52
Re: אייבי תמר
21 מאי 2021, 16:53
Re: אייבי יקרה אצילית
21 מאי 2021, 18:14
Re: בעד לאמץ את השם דיק תכלת
21 מאי 2021, 20:59
הקודםהבא

חזור אל פורום "זוגיות במשבר"

מי מחובר

משתמשים רשומים: אין משתמשים רשומים