עמוד 1 מתוך 1

יום מורכב

הודעהפורסם: 31 מאי 2021, 22:43
על ידי תכלת
עבר על כוחותינו. איך מראה עיניים יכול להחזיר אותנו אחורה בתחושה. שיננתי לעצמי שוב ושוב את התובנות שעלו פה. אז המטרה העליונה.
מודה. שזה לא פשוט. חשבתי שזה יעבור מעליי. אבל הלב החסיר פעימה, הרגשתי מעט חמימות וסומק בלחיים. נלחמתי בזה. אמרתי לעצמי בראש. דיי! תכלת מספיק! את לא מתחילה עם השטויות שלך שוב. זה לא טלנובלה פה. זה פאקינג החיים שלך! את במקום אחר. אחר!!!!!
היום מרגישה שכשלתי. השארתי פתח לשיח. וגם הקטן ביותר. לא יכלתי להתעלם.

Re: תכלת מקסימה

הודעהפורסם: 31 מאי 2021, 22:58
על ידי רביטל
ממש מבינה אותך, יקרה!
זה אנושי ומובן.
נסי לא להיבהל, את עדיין יכולה להגדיר לאן זה ימשיך מכאן. הדברים עדיין בשליטתך.
שולחת לך חיבוק
רביטל

Re: תכלת יקרה מאוד

הודעהפורסם: 31 מאי 2021, 23:34
על ידי אייבי
אחחחח התמודדות לא פשוטה. ממש. היה לך את מי לשתף?
כדי להקליל את מחשבת ה"כישלון" בראשך, עלו לי 2 דברים:
האחד- אצילית חוזרת ואומרת פה - כל עוד האשה לא תפסה, הם תמיד יחזרו וינסו ליצור קשר. צריך לקחת מזה את הבוסט לאגו. וזהו. וזה קשה. קשה מאוד. זו התמודדות ואם תיפגשו שוב, שוב לא יהיה לך פשוט. אבל בשורה התחתונה - עמדת באתגר לנקודה זו. מפה תתחזקי ותחליטי מה יקרה בפעם הבאה שתראי אותו.

השני- בדיאטות הזום שרצות היום, אחד מהאתגרים המכוונים הוא לשים מולך את המאכל שהכי מפתה אותך. לשים את זה מולך כל היום. על שולחן העבודה ולאמן את עצמך, איך אתה מתמודד עם הפיתוי.
ובדיוק כמו בחיים, האתגר הזה מגיע אחרי תקופה של התנזרות.
זה מה שקרה היום. שמו מולך פיתוי. את סך הכל נגעת בעטיפה. זהו. דמייני בראשך מה יקרה במפגש הבא עם הפיתוי ותדמייני איך היית רוצה להגיב.
אני מאמינה שזה בדיוק מה שיהיה.

Re: תכלת... למה להיות אנושי זה כישלון???

הודעהפורסם: 02 יוני 2021, 10:50
על ידי אליהו
כל דבר משמעותי שאנחנו עוברים בחיים משאיר רושם. טראומה, אהבה ועוד. אז את לא שוות נפש כלפיו. מילא. התאוששת? לא השתנית בהחלטה? מעולה. נשארת תכלת וזה הכי חשוב. תמשיכי!

Re: אליהו היקר

הודעהפורסם: 03 יוני 2021, 08:39
על ידי תכלת
כיוון שיותר מדיי פעמים, הייתי ״אנושית״
איך ייתכן שלמרות כל התובנות והעבודה הפנימית. והרצון להשתחרר מזה. וההבנה כמה רע יש בזה.
ברגע שהוא ״מחמם מנועים״, אני עוד נשארת להקשיב. במקום לטרוק את הדלת ולא לפתוח אותה גם לקולות הנקישות...

אין לי הרבה מה להגיד

הודעהפורסם: 03 יוני 2021, 12:37
על ידי מורצ'וק
כל כך מזדהה איתך,
פשט שולחת חיבוק

Re: תכלת יקרה אני מחלק את התשובה

הודעהפורסם: 06 יוני 2021, 13:50
על ידי אליהו
לגבי תגובת הלב ישנה התניה אוטומטית כמעט
בשביל להשתחרר מזה לא מספיקה התובנה בלבד צריך גם לתרגל. זה לוקח זמן באופן טבעי או עבודה עם הולכים לטיפול. אז קחי אוויר ותחייכי את עדיין תכלת כלום לא דפוק אצלך רק תני לעצמך קצת זמן.
ויש את השורה התחתונה שבסטף תכלת עושה מה שתכלת בוחרת. אף אחד לא יכתיב לה אף אחד לא יתמרן אותה רק מה שהיא בוחרת. לכן השורה התחתונה היא שאת לא עושה מה שאת לא רוצה.

התנצלות קטנה
הרבה זמן לא קראתי כאן אז אני אשמח שתפרטי לי מה פירוש מחמם מנועים ותכלת נשארת להקשיב את חוזרת לקשר או רק כועסת על עצמך שאת בכלל מקשיבה?

Re: אליהו היקר

הודעהפורסם: 07 יוני 2021, 21:52
על ידי תכלת
תודה על התגובה
נשארתי להקשיב לא אומר שחזרנו לקשר. אלא אומר שהקשבתי למילים שלו. לטענות שלו. לרצונות שלו. עניתי. לא חסמתי/התעלמתי.
לשמחתי לא יצא שנפגשנו שוב ועם להיות כנה יש גם אכזבה קטנה. - וזה, זה הרגש שמאכזב אותי. שאני עדיין מתאכזבת איפשהו שלא נפגשנו, שהוא לא צועק בקול רם. תכללללתתת אל תלכי!
אבל, אני גם מודה לאל שהוא לא צועק. כי הלחישות שלו מספיקות לבלבל אותי. ואם היה צועק אולי הייתי ״נשברת״. אולי כל התובנות היפות היו קורסות אליהן.
אני משתדלת להיות טובה יותר לעצמי, לבעלי.
יחד עם זאת קשה לקחת את התחושה הזו של הריגוש, של ההתלהבות נערית. כן רוצה/לא רוצה. להשתעשע ברעיון. לשחק עם הדימיון. רק שפה נחצו גבולות הדימיון וזה הפך למציאות.
והרגשות היו ככ אינטנסיביים. מפחדת שכשהאווירה תרגע מעט, שהשגרה שככ רציתי תשוב לשעמם אותי, אחפש שוב את הניצוצות. 
מרגישה כמו מכור בגמילה. שחושב שהוא בשליטה ושהוא יכול להפסיק מתי שהוא רוצה, שאולי רק עוד טעימה. ממחר אתחיל בדיאטה וכו. אבל הבנתי שזהו. אין עוד טעימה אין. זה מדרון חלקלק.
היה כיף להיות פזיזה, חסרת גבולות. מצטערת אם זה פוגע במי שקורה את זה. היה כיף להיות אנוכית. היה כיף שהיה לי עולם ״תוכן״ שלי. סודי. 
לצד כל החרא. וזה היה ״הרווח״ לכל הסבל, הכמיהה, היסורים, יסורי המצפון, השקר. השנאה העצמית. 

Re: תכלת יקרה תשובה שאןלי לא כערכך

הודעהפורסם: 10 יוני 2021, 21:05
על ידי אליהו
הייתי השבוע במילואים ותיארתי לעצמי שאמצא פנאי לקרוא דברים שכתבת בעבר ולתת תשובה הוגנת. אבל הגזרה עדיין חמה והמילואים היו די אינטנסיביים. לא הספקתי אז אני נותן לך מעט כיוונים ותבחרי מה נראה לך כמשקף אותך יותר.
השורה התחתונה היא שהמילה פרידה היא שלט יציאה ממבוך אבל יש שבילים שונים המוליכים לשלט הזה.
נפרדים. אבל למה?
המצפון גמר עלי
זה שיבש לי את החיים
מיציתי
זו הייתה החלטה משותפת
זו הייתה החלטה שלו

כל תרחיש ישאיר אותך עם רושם. ממש כל תרחיש. רק הרושם שיחקק בקרבך ישתנה בהתאם לסיפור הדברים.
לדוגמא ובלי קשר אל תכלת:
הוא פגע בך אבל ממש, מסתבר בעקבות רמיזות שונות שקיבלת שהוא בעצם סיפר לפחות לחבר אחד על 'הכיבוש' המוצלח ואולי יש עוד. התוצאה תהיה שהוא יצטייר לך כנוכל נצלן והניתוק ממנו יהיה חד ומיידי מאידך את תדרשי לבנות את כל הדימוי שלך מחדש.

תרחיש אחר
את מחליטה שזה הזמן לסגור הביתה והוא אכן צורח בקולי קולות תכלתתת תכלתת. אז כעת הדימוי ישאיר אותך שם למעלה בגבהים דל הערך העצמי אבל המשיכה תהיה קשה מנשוא.

וכמובן שיש הרבה הרבה ביניים:
אולי הוא מיצה ופשןט מנומס
אולי את מיצית ועשית מזה עקרון
אולי הקשר היה מרגש אבל רזה ודלוח
אולי את מציירת את הפחד כהתפכחות

לרוב זה שביל פתלתל לשלט הפרידה למרות שעומדים בחוץ לא רואים הבדל.
אז ראשית צריך להגדיר לעצמך באומץ מה בתכלס הציור המלא מה במבט הרחפן. צריך לדעת לשקף בעדי להכיר כרגע מה החוזקות שיש בידי לעבוד בעזרתן ומה המהמורות שאני כורה לעצמי. בלי זה להתקדם זה כמו לקפוץ במעלה טרסות בלי לחפש שביל. הרבה פעמים זה נגמר ברגליים כואבות והתקדמות גבולית

שנית די ברור שאת מנסה לחלק בין מה שהיה למי שהוא. זו טעות! את צריכה באופן מודע לחלק את העולם למה טוב לך ומה מזיק עבורך והוא שייך לסוג השני. כמשל זה יהיה לדבר בשבח נסוכר למרות שזה מוליד מחלות או בשבח מריחואנה כי זה מביא הקלה בצער לחולים. אובייקטיבית יש בזה מן האמת זה לא גורם לזה להיות קטלני פחות ורוב המקרים זה מסוכן יותר. אל תחשבי על מי שהסיט אותך מן החיים טוב ואני יודע שהוא לא האשם הבלעדי. בכל זאת.

דבר אחרון המצבר שלנו מתמלא ממינוס ופלוס. כל מה שדיברנו זה רק על המינוס. מה לגבי הפלוס? איך תכלת מצליחה להיות קשובה מספיק לעצמה בשביל להבין אלו רכיבים חסרים לה וכיצד היא רוכשת אותם? לא מספיק לחזור למה שהיה לפני הרומן צריך להוסיף את הויטמנים לתבשיל ככה שיהיה גם בריא וגם משביע.

תכלת מקווה שהייתי מספיק ברור וקוהרנטי. ארכאולוג חובב יכיר מיד שלא כתבתי בבת אחת אלא מעט פה וממעט שום.

שבת שלום