שנה אחרי גילוי בגידה

ברוכים הבאים לפורום "זוגיות במשבר"!
אתם מוזמנים לכתוב שאלות מפורטות בתחום הזוגיות, משברי זוגיות, טיפול זוגי, בגידות, חשק מיני וכד'.
תוכלו גם להגיב לשאלות ולפוסטים של שאר המשתתפים. אנא תנו כותרת לכל פוסט חדש, ואל תשכחו לשרשר תגובות נוספות שלכם כהמשך לפוסט הראשון, כדי שתיווצר המשכיות.
חשוב לדעת שהתשובות באתר אינן תחליף לייעוץ זוגי מקצועי, וכל מי שפונה עושה זאת על אחריותו בלבד.

Re: ליעל היקרה

הודעהעל ידי עדי שם בדוי » 27 יוני 2021, 00:08

יעל היקרה והמדהימה!
קראתי את דברייך הכואבים פעמיים. את ממש מדהימה. אני יודעת *בדיוק* מה את עוברת. בדיוק. וחושבת שאת פשוט מדהימה. יש לי כל כך הרבה מה לומר, אנסה לדייק את הדברים כמה שאפשר.

אני מודעת לקושי העצום והמורכבות המטורפת של ההתמודדות שלך. הקושי הגדול בעיניי, ממה שאני חוויתי, הוא בתוך חוסר אמון כה גדול, כמעט מוחלט, להמשיך לתת את כל כולך לטובת "התהליך" של שיקום הזוגיות, ולטובת הילדים.
בכל יום מחדש נאלצתי להתמודד עם הדילמה הזאת: אם אני ממשיכה להיפתח, לפתוח את הלב, לאפשר, להתאהב, להתמסר רגשית ופיזית וכולי - זו הדרך היחידה לשקם את הנישואים, להצמיח את הזוגיות, ולמעשה להשקות אותנו בכל מה שהיא זקוקה לו (ואולי במה שהיה חסר לאורך השנים: פתיחות, תקשורת, קרבה וכולי). הרגשתי שאנחנו הופכים להיות זוג חדש, מאוהב, מסור, מצפה, נהנים ביחד, שיכולים לדבר על הכל ולהגיד הכל.
ומנגד: לפתוח את הלב ככה שוב, להתמסר ולאפשר לעצמי ליפול להתאהבות ולהתרגשות הזו שוב, בלב פתוח, בלי מעצורים - הופך אותי לפגיעה, אני מסתכנת בלהיפגע מאוד, ומסתכנת גם בשברון לב ושבר המשפחה שלנו, שבשלב השברירי ההוא, אחרי טראומה קשה, היה יכול גם לשבור אותי לגמרי.
זה סיכון מטורף ומחושב שלקחתי יום אחרי יום מחדש.

בשלב מסוים, עליו ארחיב בהמשך, בערך אחרי שנה, כשהסתומה יצאה מחיינו, מאזן הכוחות השתנה. אני הפכתי להיות החזקה, הבטוחה יותר. הוא היה אכול רגשות אשמה, בהתפכחות מטורפת, יותר מאי פעם, מבין את הטעות הפסיכית שהוא עשה, מתבייש בה יותר מאי פעם, עד כדי בכי ודפיקה על הראש איך איך הייתי כזה מטומטם, מה עשיתי, איך אי פעם תסלחי לי, מה יקרה לי אם תעזבי אותי.
בשלב הזה חשבתי הרבה פעמים לקום ולעזוב.
היו לי הכוחות הנפשיים, ידעתי שאקבל כל מה שאני רוצה, הוא היה במצב חלש ולמעשה מתחנן מדי יום שלא אעזוב אותו. הוא אמר שאם הייתי עוזבת אותו אז, הוא היה זרוק אלוהים יודע איפה, לבד, מתגעגע, מתחרט ושבור. הוא אמר שהיה לו מזל, רגע שאלוהים ריחם עליו ואני הייתי מדהימה מספיק כדי לא להישבר ולקבל אותו בחזרה...
ויכולתי לנצל את זה. את החולשה הזאת, החרטה הזאת. אבל יום אחרי יום בחרתי שוב ושוב באפשרות הקשה יותר. לא רציתי בעל סוג ב' בזוגיות שלנו. לא רציתי שאהוב חיי ירגיש אשמה וכאב כל חייו, ולא רציתי שעל זה יתבסס הקשר שלנו.
בחרתי להעצים אותו, לדבר, להבין, ליישר את הכוחות, ולאהוב אותו מאוד מאוד, כל יום מחדש.
זאת מלחמה פנימית בין האינסטינקט להגן על עצמך, לחסום, להקשיח את הלב - לבין התבונה לקום כל בוקר עם לב פתוח מחדש ולהתמסר, כי זו הדרך היחידה להתאהב ולחיות כמו הזוג שאנחנו הכי רוצים להיות, גם אם זה להסתכן בפגיעה. ההתנהלות הזו הביאה לריפוי. לשנינו. קלישאתי ככל שיהיה, אהבה מרפאת. וגם סליחה.

אז עד כאן למה אני חושבת שאת מדהימה, ואילו כוחות אדירים זה מצריך.

לגבי האישה בצד השני של הסיפור שלך, היא נשמעת מטורפת ולא יציבה בעליל. אני מאמינה שהוא פוחד מתגובת נגד שלה, כי היא כבר הוכיחה שהיא מסוגלת.
גם אצלנו היה מדובר במישהי שאיבדה את זה. ועל אף שחסם וניתק, היא המשיכה ליצור קשר ולברבר. לקח שנה עד שהיא יצאה מחיינו. מאוד לא פשוט, בזמן שהחיים שלי מתמוטטים, לשמוע את הבכי *שלה* ואת התלונות שלה, כאילו משהו בכלל מגיע לה מתוך החיים *שלי*.
אבל אני רוצה להגיד כאן משהו. די ברור שבעלך לא מעוניין בה. ובינינו, למה שיהיה מעוניין במטורפת הזאת, אלא אם יש לו הרס עצמי מטורף לגמרי. היו לו המון הזדמנויות להיות איתה ועדיין יש לו. ולמרות זאת, ברגע שהיא הציבה לו אולטימטום, הוא ברח ממנה וניתק את הקשר, אפילו עבר למישהי אחרת. ולבסוף בחר בך. זאת האמת היחידה, כיוון שזו המציאות. בחורה שמקשקשת על גבר פחדן, תלך עם האמת שלך או תבחר בלב, בסיטואציה כזאת - היא ממש פתטית, כי פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה שדחו אותה, אז מתרצת לעצמה על מיני תירוצים ושכנועים עצמיים שהוא פחדן שלא הולך עם האמת. הלך עם האמת חמודה, האמת היא שהוא בחר באשתו, תתקדמי.

הדבר השלישי הוא, שבעלך בגד בך במשך פרק זמן ארוך והתרגל לשני דברים: האחד, לשקר. והשני, לאיזה ריגוש של הרפתקה שהוא מנהל בסתר. אין לי ספק שזה לא קשור לבחורה ההיא עצמה, שעובדה שהיה לו קל להחליט לעזוב ואפילו להחליף באחרת... אלא החיים הסודיים שיש לו.
אז ייקח קצת זמן, והוא יתרגל לחיות בלי. למה? כי זה מה שהוא בחר וזה מה שהוא רוצה.
כמה זמן זה ייקח? כאן את נכנסת לתמונה, וזה הנושא הלפני אחרון: את צריכה להגדיר כמה זמן. כי זה הגבול שלך. הקו האדום שלך. מה שאת לא מוכנה לסבול מעבר לו. עברה שנה? יאללה. דף חדש. תגדירי לעצמך שכל מה שהיה לפני מת, ואת יכולה להתגבר על זה, כי זה עבר. אם יקרה משהו מעתה והלאה - לך ואל תחזור. שימי קו לעצמך, תחליטי שזה הגבול ותהיי חזקה בהחלטתך. כי את בסוף תשחקי את האהבה העצמית שלך, ובאמת שאין לזה תחליף.

הדבר האחרון: המעקבים. אחריה ואחריו. אכתוב לך בנפרד כשיהיה יותר זמן. אצלנו זה היה ברור שהוא לא יכול להסתיר ממני כלום, אני הרבה יותר מתוחכמת בעניין הזה והרבה יותר טכנולוגית ממנו.
זה גבה ממני מחיר כבד. לילות ללא שינה. חרדה בלתי פוסקת. התעסקות אובססיבית. עד שבעלי ביקש, התחנן - שאקח חוקר פרטי ואעשה "אאוטסורסינג" לצורך הזה, שהוא מבין ומקבל אותו כצורך לגיטימי, אבל אם אני אמשיך לעשות את זה בעצמי אני אהיה חולה.
מה עשיתי עם זה בסוף, זה לפוסט נפרד. אבל אני יכולה בכל רגע נתון לדעת כל דבר שהוא, והשתחררתי מהצורך פיזית כל הזמן לבדוק, ויש לי שקט.

מאחלת לך שקט. תהיי חזקה. את מדהימה.



שנה אחרי גילוי בגידה יעל
25 יוני 2021, 09:46
אין אפור המזהיר הלאומי
25 יוני 2021, 11:34
Re: ליעל תמר
25 יוני 2021, 20:59
בגלל נשים כמוך היא במצב הזה ליאור א
26 יוני 2021, 07:50
Re: בגלל גברים כמוך אולי רביטל
26 יוני 2021, 10:43
Re: רביטל יקרה תמר
26 יוני 2021, 19:04
Re: ליעל היקרה עדי שם בדוי
27 יוני 2021, 00:08
Re: תודה על התגובות יעל
27 יוני 2021, 12:52
Re: ליעל היקרה עדי שם בדוי
27 יוני 2021, 17:09
Re: יש לי הרבה מה להגיד אייבי
27 יוני 2021, 20:39
Re: הי אייבי עדי שם בדוי
28 יוני 2021, 10:30
Re: לאייבי ולשאר תמר
28 יוני 2021, 11:40
הבא

חזור אל פורום "זוגיות במשבר"

מי מחובר

משתמשים רשומים: Google [Bot]