|
שלום לכולם.ן
מקווה שהגעתי לכתובת הנכונה ואקבל כאן מענה ללבטיי. אנסה לקצר ככל שאוכל בכדי לתמצת ולהגיע לשאלות שמנקרות אצלי בראש. ותודה מראש למי שתהיה מוכנה להגיב לי. [b]המשבר:[/b] זה התחיל לפני כשנה + התחיל בצפיה בפורנו מדי פעם, בהדרגה הפך להיות יותר ויותר אובססיבי, המשיך לסייבר סקס, תקופה נוראית של 0 שליטה על מה שאני עושה, שעות על גבי שעות של תסכול, צ'טים, וכו'. כל זה הסתיים לפני חצי שנה בצ'ט שבמהלכו עשיתי משהו שפגע באשתי בצורה הכי נוראה שיש, שאני אפילו לא מסוגל לכתוב... שם היא גילתה את מה שקורה איתי ושם חרב עלי עולמי. [b]רקע אישי:[/b] אנחנו נשואים יותר מ15 שנה, יש כמה ילדים, מגזר דתי, אקדמאים, שכירים + עסק משפחתי שמכניס יפה. חיים שלווים ומסודרים לכאורה. מעולם לא רבנו ולא התווכחנו, ממש זוג לתפארת ובאמת אנשים קינאו בנו, היינו באמת זוג מוצלח ומדהים. היא אשה מאוד חכמה, אינטליגנטית, חברותית, מבוקשת, מושלמת באופי וביופי, ממש מליון דולר! אבל... מדי חודש זורקים לפח יותר מ5 אלף ש"ח בגלל השקעה אצל נוכל לפני עשור של למעלה ממיליון ש"ח. הוצאנו משכנתא ע"ש קרוב משפחה ואנחנו משלמים כל חודש 2 משכנתאות. בשנים הראשונות פשוט לא היה לי את הכסף וגלגלתי כספים מחברים, בנקים וכדו'. זו היתה תקופה אכזרית ונוראית! בהמשך פתחתי עסק שמחייב לעבוד קשה מאוד מעבר לעבודה כשכיר ומצליח לכסות את המינוס לבד ולשרוד עם מינוס גדול בבנק וכסף שנמצא בחוץ וצריך לגבות, בקיצור שורד... במבט לאחור אני מבין היום שבדרך הזאת איבדתי את כל הערכים שלי כי למראה עיני היה רק דבר אחד! לשרוד כל חודש. אשתי נשכבה על הגדר בשבילי ושחררה אותי מכל המחויבויות בבית. לא ידעתי עד עכשיו איך מפעילים מכונת כביסה. עבדתי כשכיר + 2 עסקים פרטיים שהקמתי במקביל ועבדתי ועדיין עובד בצורה מטורפת. בעבודתי כשכיר לא היה לי סיפוק, זה מקום שלא מתאים לי ואני סובל שם. בעסק העצמאי היתה בתקופה שקדמה למשבר פעילות שגרמה ללחץ מטורף של נתינת מענה ללקוחות כל היום ולחץ אימים לספק את מה שהזמינו והיו בעיות ותלונות, לחץ אישי מטורף עלי. כל זה גרם לי לשכוח מי אני, לברוח, למחוק את הזהות שלי ולעשות את מה שעשיתי. כמו נהג שלא אוכל, לא שותה, לא יושן ונוהג כך עד שמתנגש בקיר. אגב גם הערכים הרוחניים של תורה ותפילה איבדתי בדרך, היו לי תקופות שבקושי הנחתי תפילין. [b]הזוגיות? [/b] הזוגיות בשנים האחרונות לא קיבלה יחס הולם, ממש לא התקיימה זוגיות נכונה. יחסים בשעות לא שעות כי אני עובד והיא מוכנה לוותר על ההנאה שלה. בא תעשה, אפילו שהערתי אותה מהשינה מתוך כבוד והערכה על העבודה הקשה שאני עושה. אבל כמעט אף פעם לא יזמה. זה היה לא טוב! שנינו היינו עסוקים ובקושי היה לנו זמן לעצמינו! הילדים, הבית, המשימות השוטפות ובאופן כללי לא בנינו את הזוגיות שלנו (כמו עוד אלפי זוגות שלא בונים זוגיות אבל כל זמן שאין משבר ממשיכים עם הרכבת) [b]אחרי המשבר:[/b] למזלי, ברגע הראשון היא לא זרקה אותי מהבית על אף הפגיעה האנושה בה ולא דיברה עם אף אחד. בהתחלה דיברה בצורה הכי ברורה על גירושין, כלומר באטוח גירושין וזה רק שאלה של זמן, אפילו ישבה וניסחה הסכם, והשאלה רק מתי ואיך זה יקרה כי יש כאן ילדים בתמונה בגיל 5-15. כמו"כ ידעה שגירושין זה הדבר הכי גרוע בשבילה מכל הבחינות אבל אמרה שלא רואה איך מסוגלים להמשיך לחיות איתי ולתת לי לגעת בה ולסלוח על מה שעשיתי לה. גם אמרה שבכדי לכבד אותי היא לא תגיד לאף אחד בעולם מה שעשיתי ואפילו שהיא תשלם את המחיר כי היא נקראת יותר פתוחה ממני ויש לה יותר קשרים עם גברים ואם נתגרש יגידו שהיא אשמה. עדיין, בחודש הראשון שידרה שזה רק שאלה של זמן. לא דיברה איתי, בקושי התכתבה רק מה שקשור לילדים. בבית היה ניכר שלא מדברת. לא ביקשה קניות, לא רצתה שאעשה דברים עבורה. מבחינתה אמרה אנחנו חיים באותו בית אבל פרודים עד שנתגרש. יודגש ויובהר! מעולם לא נגעתי באשה אחרת, לא היתה לי אהבה אחרת, לא חשבתי ולא דיברתי עם נשים אחרות. נטו ההנאה הרגעית והריגוש הרגעי והבריחה מהעומס, הלחץ בעסק, חוסק הסיפוק מהעבודה. לשם היה נוח לי לברוח. (ואפילו לפעמים מתוך מחשבה שהרי היא כ"כ עסוקה ואין לה כח ועצבים, אולי עדיף שאפרוק לבד.) [b]אחרי חודש:[/b] התחלנו טיפול זוגי שגרם לכך שיש שעה שבועית שאנחנו מדברים. טיפול מקצועי שלדעתי קידם אותנו והיה יכול להועיל. כ3 חודשים זה עבד עד שלפני שבועיים אמרה שהיא רוצה להפסיק את הטיפול כי היא בתקופה הכי עמוסה בחיים שלה, עומס מטורף בלימודים, המון אנרגיה שהיא משקיעה בתפקיד חדש במקום העבודה שלה והיות שאנחנו לא בזוגיות עכשיו אין מה ללכת לטיפול זוגי. אולי עוד חצי שיירד העומס ממנה היא תחשוב על זה. בנתיים היא גם לא הלכה ולא הולכת לטיפול אישי ואין ספק שהיא צריכה את זה כי לצערי פגעתי בה פגיעה אנושה שהיא חייבת טיפול. [b]מה קורה איתי?[/b] הפכתי לאדם חדש ואחר. בתקופה הראשונה בכיתי בלי סוף, כאב לי, דקר לי, הייתי פצוע ודיממתי. בהמשך הבכי נרגע. נשאר הגעגוע לאשה היפה שלי גם באופי גם ביופי ששחטתי במו ידי ברגע של שטות וחוסר שליטה. רואה אותה מקרוב ולא יכול לגעת. הוציאה אותי מהחיים שלה ולא משתפת אותי במה שקורה בחיים האישיים שלה. בבית התחלתי לתת 200 אחוז. דברים שבחיים לא עשיתי!!! כביסות, קיפולים, שטיפת כלים, נקיונות, השכבת הילדים ושליחה בבוקר לפחות 50 אחוז מהזמן. ממש אדם אחר לגמרי. אני יותר בבית, מוריד מהעבודה ומקפיד להיות בבית הרבה יותר, אני מצליח להיות מה שאני ולא חי חיים של הסתרה כמו בתקופה שהייתי צופה והרגשתי שאני חי חיים כפולים. לצערי, כרגע זה לא משפיע עליה ואני לא רואה אצלה שום סימנים שהיא זזה מהעמדה שלה. מעבר למה שהתחלתי להקדיש לבית 200% אני מזכיר שיש לי עוד 2 עבודות שאני עושה בשעות הפנאי, אחת העבודות זה לנסוע להפעיל פעילות לקבוצות בעיקר בשעות הערב מה שאומר שלפעמים זה בצפון ואין לי כח לחזור לנהוג ואני פשוט יושן באוטו ובנוסף לזה העסק השלישי שאני מספק שירות לאנשים. אני עובד בצורה הזויה בשביל להרוויח עוד שקל ועוד שקל, לאחרונה לקחתי על עצמי עוד עבודה לארגן פעילות לילדים בשבתות בבית הכנסת. הולך לישון מאוחר, קם מוקדם וקורע את עצמי בצורה הזויה. לא קל קל ואני ממש מחזיק את עצמי בצפורניים, לא מפסיק לשאול את עצמי בשביל מה אני עושה את כל זה??? פעם זה היה שווה לי כי היתה לי אשה בית וילדים! אין לי מושג כמה אצליח לשרוד בתוך כל התופת הזאת! הלכתי לטיפול אישי והפסקתי כי זה לא הביא אותי לשום מקום ועלה הרבה כסף [b]בינינו כרגע:[/b] שנינו חיים יחד בגיהנום אבל בנפרד!! אין שום מגע בינינו כבר חצי שנה, בהתחלה ממש היתה מנותקת, לא הסתכלה עלי, לא דיברה אלי ישירות, היתה מחליפה מצעים רק לעצמה למשל, לא הסכימה שאקנה לה דברים. עדיין לא הסכימה שאלך לשטוף לה את הרכב. אבל מדי פעם שולחת תודות בוואטסאפ ואפילו פה ושם מדבקות ולבבות. לא פעם שמעתי אותה אומרת עלי דברים טובים. כלומר היא מכבדת! לא שונאת! אומרת לי השינוי שאתה עושה מדהים אבל זה כבר יהיה לאשה האחרת שלך. היא אמרה לי, מבחינתה נחיה כך עוד כמה שנים עד שהגדולים יתחתנו ואז נתגרש. היא לא רואה אפשרות שנחזור. היא אומרת שאני בחרתי את זה. כי אני לא מסוגל לחשוב על גירושין. גם היא אמרה בהזדמנות מסויימת שהיא לא תעשה את זה בגלל הילדים. היא אמרה באחד הטיפולים שהיא גם מתגעגעת לחיבוק ולשיחות ולקשר אבל לא מסוגלת לחשוב שהיא נותנת לי לגעת בה אחרי שכך פגעתי בה. למעשה אנחנו מתכתבים כל יום לגבי הבית והילדים, אין אף אחד בעולם במשפחה ומהמכרים שלנו שיודע שקורה משהו בינינו. אפילו נסענו לפני כמה שבועות למלון עם המשפחה, מטיילים ביחד אבל לא מדברת איתי שום מילה רק טכנית מה שקשור לילדים. סיבה נוספת להפסקת הטיפול זה המצב הכלכלי. טיפול עבורי עבורה ועבורינו יעלה בחודש 4800 ₪... אנחנו כרגע במינוס וזה לא הולך להסתדר בתקופה הקרובה כנראה ואולי רק יחמיר כך שאפילו אם נרצה ללכת לטפל, אין כסף!!! ואלו השאלות שהיא שואלת: 1. איך אני יכולה לקחת סיכון ושוב לחיות איתך, מי ערב שזה לא יקרה לך שוב איך אני יכול לקחת סיכון שאתה לא תפגע בי שוב? 2. איך אני יכולה לתת בך שוב אימון אחרי שפגעת בי כ"כ? 3. איך אפשר לסלוח? 4. האם אני צריכה למחוק את עצמי בשביל הילדים? השאלות שלי: 1)האם ההתנהלות שתיארתי אומרת שהיא התרככה. מדי פעם גם שולחת תודות ו סמיילי עם לב ? או שאין שינוי בעמדה רק היא מצליחה לחיות על אף השבר הגדול? אפשר ללמוד מכך שאולי עוד חצי שנה יהיה לה עוד יותר קל? 2) האם זה שאנחנו לא בטיפול כרגע פועל לרעתי או לטובתי? ככל שעובר הזמן האהבה שאולי עוד טיפה נשאר לה תפוג ותלך והיא תתרחק יותר ממני. או שהיא פשוט צריכה לקחת את הזמן שלה ואני צריך להתאזר בסבלנות כי ככל שהזמן עובר זה נרגע ונרפא? 3) האם יש משהו שאני יכול לעשות עכשיו? 4) האם זה בסדר לגלות ביטויי אהבה, לשלוח תודה על ארוחות ועזרה. לשלוח לבבות ותודות בוואטסאפ, לתת לה בושם שקניתי? או שזה יחשב אצלה כהצקה והטרדה וחוסר הפנמה של העובדה שאנחנו כביכול פרודים... ורק יגרום לה להתרחק? 5) האם לנסות להציע לה לחזור לטיפול זוגי (מצאתי ארגון שמסבסד טיפול זוגי) או לחכות בסבלנות כי אולי זה פשוט יבוא ממנה כשהעומס שלה יפחת? 6) יש דרך שתעזור לה לקחת שוב סיכון? למשל, אמרתי שאני מוכן שהדירה שלנו תהיה רשומה על שמה, או אולי להכין גט ולהפקיד בבית דין למקרה שעוד פעם אכשל, זה רלוונטי? ובנתיים אני בודד בעולם, מתמודד מול כולם, מתגעגע אליה, מחכה לה, חולם עליה מסתכל על פני המלאך שלה ומבקש בלי מילים, תחזירי אותי בבקשה לחיים שלך, בואי נתחיל מחדש. בואי תסתכלי על העצים שמלבלבים, על הצמחים הפורחים על הטבע שמתחדש כל הזמן, על השמש שזורחת אחרי שהיא שוקעת והעולם חשוך. תני לי בבקשה עוד צ'אנס. אין מי שיאהב אותך יותר ממני לעולם ואני בוכה, ודומע ואוזר כל יום את שארית כוחותי ויוצא לעוד יום של התמודדות ובדידות... |
|
| צפה באיך אני מחזיר אותה לחיים שלי ??? בדף חדש |
יעל, תודה לך ואני רוצה להבהיר.
נתתי דוגמא לפעולה חד פעמית משפילה וכאובת. אני לא מסוגל לכתוב את מה שהיה, כשאני רק נזכר אני מיד מתפרץ בבכי.כי אין לי מושג איך הגעתי לזה. זה היה שיא השפל בתקופה הנוראית שבה הייתי. האישיות שלי היתה מחוקה, הייתי גמור פיזית ונפשית, לא תפקדתי כי היה עסוק בצפיה וצ'טים ואוננות. ואני בוכה כשאני כותב את זה.
ואם עד אז הייתי אדם מת מהלך, כאילו בגן עדן. עכשיו אני אדם חי אבל בגיהנום ואני מעדיף להיות האדם החי שאני עכשיו בתקווה שאש הגיהנום תתקרר, מאשר לחזור לחיים הקודמים שכביכול הכל היה בסדר אבל חייתי חיים כפולים ונוראיים של הסתרה ובלבול.
לא מדובר ב"התנהגות" אלימה לאורך תקופה שהסתיימה בפעולה שעברה את הגבול.
לגבי הסקס בלילות, זה היה מוסכם בינינו. בגלל המצב הכלכלי שאנו נמצאים בו נשכבנו על הגדר אחד בשביל השניה. ולא היתה לה בעיה עם זה, בכל אופן לא אמרה שיש לה בעיה והיא סוג שאם היתה בעיה היא היתה אומרת!!
באופן כללי, ברור שלא השקענו בזוגיות ולא בנינו את זה נכון בגלל המצב הכלכלי שאפשר לנו להזניח את זה עם סיבה טובה.
אבל גם כשכבר היה סקס זה תמיד הגיע מצידי, והיא יותר זרמה מאשר יזמה. עשיתי אפילו ניסוי שלא ביקשתי ולא יזמתי שבוע ואםילו יותר וזה לא היה חסר לה, היא לא היתה צריכה את זה, ודאי שלא כמוני. זה ודאי גם השפיע בסופו של דבר על ההתנהלות שלי במידה כזו או אחרת.
שוב, תודה על התשובות שלך.
עדיין אני מנסה להבין ממך או מאחרות.
האם הזמן שעובר מרפא והוא לטובתי או ככל שהזמן יעבור היא יותר תתרחק ויותר תגלה שהיא מצליחה להסתדר לבד, ואיכשהוא מתמקמת בחיים בלי זוגיות, רק עם שותפות וזה יגרום שיהיה לי יותר קשה לנסות לחזור איתה לטיפול זוגי כי היא פחות תצטרך אותו.
ושוב, תודה תודה רבה לכן.
