מחשבות של מוצ"ש, לכולן

ברוכים הבאים לפורום "זוגיות במשבר"!
אתם מוזמנים לכתוב שאלות מפורטות בתחום הזוגיות, משברי זוגיות, טיפול זוגי, בגידות, חשק מיני וכד'.
תוכלו גם להגיב לשאלות ולפוסטים של שאר המשתתפים. אנא תנו כותרת לכל פוסט חדש, ואל תשכחו לשרשר תגובות נוספות שלכם כהמשך לפוסט הראשון, כדי שתיווצר המשכיות.
חשוב לדעת שהתשובות באתר אינן תחליף לייעוץ זוגי מקצועי, וכל מי שפונה עושה זאת על אחריותו בלבד.

מחשבות של מוצ"ש, לכולן

הודעהעל ידי עדי שם בדוי » 04 יולי 2021, 00:06

לילה טוב לכולן:)
ליעלי שאני דואגת לה, אבל אופטימית מתמיד ומלאת תקווה בשבילך, שרק תישארי חזקה.
לדנית המדהימה שלא מפסיקה להזיז לנו את הלב, נוטה להסכים עם יעל שהכוכבים עוד יסתדרו בשבילך. שזה קצת מצחיק וקצת עצוב, כי אתן כאילו שני צדדים של אותו סיפור בדיוק! ואתן לא באמת, אבל אשכרה יכולתן להיות.
לאייבי חברתי הוירטואלית. שלמרות שאני מחבבת מאוד, אף פעם לא רצתה להסתכל מקרוב על מעשיה, מתכחשת לאחריות אישית ומרוכזת בצד הפרטי שלך - וכמה זה יכול להיות מתסכל לקריאה, כשאני מרגישה מחוברת אלייך מצד אחד, ומנגד אף פעם לא יכולת לראות את הצד שלי, את הצד של בעלך, של אשתו של ביג: את הנזק והפגיעה.
כי הסיפור הוא מורכב בהרבה מרק אייבי וביג. דנית היא דוגמה מאלפת לכך. יעל גם. אני גם.
אני לא חושבת שא פעם שפטתי אותך. אולי אני טועה. אבל זה לא מגיע ממקום שיפוטי. זה מגיע עם הכרה, שההכרה הזאת עוד תגיע אלייך.
ובלי קשר לכך, אני מאחלת שתקבלי החלטה שלמה עם עצמך ותפסיקי לסבול. קיבלת החלטה מהראש לגבי ביג. ועכשיו הגיע הזמן לקבל החלטה לגבי הבית, הבעל והמשך החיים שלך.

ועוד משהו קרה השבת. באו חברים טובים, ותמיד כשנפגשים עם חברים ומשפחה, צוחקים עלינו, הזוג הצעיר. והיום הגיעו חברים ממש טובים. שמכירים את הסיפור, כל אחד מהצד שלו. וחברתי הטובה, שמכירה אותנו מהיום שנפגשנו לפני בערך מאה שנה... תופסת אותי בצד ואומרת לי
"איזה כיף לראות אתכם. מודה שלפני שלוש שנים חשבתי שאתם באופוריה של אחרי משבר וכל ההתאהבות הזאת תירגע... אבל אתם גונבים נשיקות, תופסים אחד את השני במטבח, מתנהלים טוב, צוחקים מכל דבר. מודה שזה מעורר קנאה. ושמחה בשבילך כל כך. אבל כל הזמן שואלת את עצמי: עדידוש את בסדר? את עברת את זה? או עוד מחזיקה את מה שהוא עשה לך? והחרדות, עד מתי?".
אני מוצאת את עצמי יושבת ומסבירה. ואז רוצה לתמלל חלק מזה גם לפורום.

השבוע יעלי כתבה תגובה למישהו בפורום, היא הפנתה לקישור שבו מישהו פירט את כל התחושות שהוא גרם לאשתו בזמן שהוא בגד בה.
הרשימה הזו הייתה חזקה. לא הזדהיתי עם כולה, חייבת להגיד. אבל היא מתמללת את הזוועה שעברתי אני ונשים אחרות בתקופה ההיא.
הרבה מעבר לכעס או עצב. אני לא זוכרת הכל, הנה תרגום חלקי:
"בתקופה שבגדתי בך גרמתי לך להרגיש חסרת אונים, חסרת ישע, מודאגת, אשמה, חרדה, עצובה, מתוסכלת, לא מובנת, לא אהובה, מושפלת, מבולבלת, מבודדת, בודדה, לא מוערכת, חסרת ביטחון, נבגדת, אומללה, אדישה, מובסת".
זו רשימה חלקית, ויכולתי להוסיף עליה עוד ועוד.
כל אלה ועוד היו מנת חלקי *לפני שידעתי שבעלי בוגד בי*. תעשו את החישוב איך הרגשתי אחרי.
תעשו את החישוב כמה חוסר שליטה היה לי על חיי לפני שידעתי. ולמה יעל כל כך לא מסכימה לשחרר את הפגיעה הזאת... כי ברגע שהשגת שליטה בחזרה, את מתה מפחד לשחרר אותה, ולו לרגע אחד.

קשה לי להבין איך אפשר להתעלם מזה. איך בוגד או בוגדת יכול להישאר מרוכז בצלחת שלו מול פגיעות כאלה.

קל להבין לאור הדברים האלה, את השאלה של חברתי. קל להבין למה יעל עדיין שבורה ולא משחררת את הכאב, שנה אחרי. למה בעלה של דנית לא עמד בזה ועזב.

אני כבר לא מחזיקה את זה, עניתי לה. שחררתי את התחושות הקשות, סלחתי, עברתי הלאה.
ואין לי אמון וזה מעולה מבחינתי. הרגשה של שחרור מאיזה קיבעון שנישואים הם תעודת ביטוח. שזוגיות אפשר לשים בצד בזמן שעסוקים בכל שאר הדברים, היא כבר תטפל בעצמה (היא לא), הוא אף פעם לא יבגוד בי (הוא כן). משהו בינינו הרבה יותר פתוח ומקבל ומאפשר. אין לי אמון ויש לי הרבה יותר ביטחון בזוגיות שלנו משהיה לי אי פעם. בחיים לא הייתי מוחקת את הבגידה הזאת, בחיים לא. זה הדבר הכי רע והכי טוב שקרה לי.

ויש לי משהו להגיד ליעל על לשחרר... אבל כבר לא נשאר זמן. תהיה עוד הזדמנות. לילה טוב ושבוע טוב לכולן.



מחשבות של מוצ"ש, לכולן עדי שם בדוי
04 יולי 2021, 00:06
Re: לעדי היקרה על הסף
04 יולי 2021, 11:04
Re: לעדי שם בדוי יעל
04 יולי 2021, 11:15
Re: לעל הסף עדי שם בדוי
04 יולי 2021, 13:07
Re: ליעל עדי שם בדוי
07 יולי 2021, 22:47
Re: לעדי יעל
11 יולי 2021, 18:08
Re: ליעל היקרה עדי שם בדוי
13 יולי 2021, 01:35

חזור אל פורום "זוגיות במשבר"

מי מחובר

משתמשים רשומים: אין משתמשים רשומים