לאשתי ואני יש בת גדולה יותר וזוג תאומים בני כמה חודשים. מאז הלידה אני חווה ממנה התפרצויות כעס שהיא לא מצליחה לשלוט עליהן, והטריגרים יכולים להיות מכל דבר, גם דברים קטנים. היא כבר כמה פעמים אמרה שהיא לוקחת את הילדים להורים שלה כי לא טוב לה איתי בבית ולפעמים גם עשתה זאת. היא בגדול אומרת שהיא ללא כוחות בחופשת לידה ושלא מבינים אותה. אני מבין את הקושי שבטיפול בהם, אך זה לא מצדיק התנהגות כזאת. אציין שהיא מקבלת עזרה גם מהורים שלה וגם מהצד שלי.אני גם עוזר ככל יכולתי ושהיתי איתה בבית כמה חודשים בחופשה כדי לעזור. אני מאוד מתוסכל מהמצב, כי הצעקות הוויכוחים בינינו כל הזמן חוזרים וזה נראה שהקשר מתפורר. אני מרגיש שאיבדתי אמון בה ובקשר, עם חשש שכל פעם התפרצות כזאת תחזור. היא מבינה שיש בעיה ומצטערת הרבה פעמים על מה שקרה, אך זה חוזר חלילה. אני הצעתי ללכת לטיפול אך לא נראה שהיא מתלהבת, ואני די צריך לדרבן אותה לכך. אני מפחד שאני עלול לאבד את כל המשפחה שלי, מצד שני קשה לי לחיות בצורה הזאת. מה אפשר לעשות?
|
|
צפה במשבר בזוגיות בדף חדש |
היי
אני חשובת שאת הצריך לדב ריאתה בצורה ברורוה - בלי לחשושו לומר מה אתה מרגיש
כמה רע לך
כמה לא טוב לך
אניבטוחה שהיא מרגישה אותו הדבר
ולכן תפתח את זה שניכן לבד על כוס יין
ותאמר הכל - ותאמר לה שלך מאוד רע ואתה מרגיש מאוד לבד כי ממנה אין תגובה אחרת
ויש לזה השלכות על הילדים שלנו ונכון יש משבר אבל צריכים שניים לטנגו - אני לא יכול לבד אם את לא רוצה .
ומכן תקבלו החלטה
אולי טיפה מרחק יעשה את העבודה
אולי תגיעו לתובנות כשאתם כן רחוקים
ואז תשבו ותקבלו החלטה מושכלת שתטיב איתכם בלי מריבות
שיהיה לכם בצלחה